המלצות סינמטקים – אפריל 2019

בראשית הפוסט החודשי המספר על הנעשה בסינמטקים (לא כולל הקרנות מסחריות/טרום בכורות/הקרנות לסרטים שמסיימים הקרנות מסחריות) גילוי נאות חדש ומרגש: אור סיגולי, הכותב בבלוג זה, הוא כעת המנהל האמנותי של סינמטק חולון. אנסה שהדבר לא יגרום ליחס שונה לנעשה בסינמטק הזה לעומת היתר, בכל הנוגע לתכנים מיוחדים. כרגיל, הפוסט יתחיל עם מסגרות המשותפות לכל הסינמטקים בארץ וימשיך לכלול כמה הקרנות חד פעמיות. לצד סרטים תיעודיים שמוקרנים בסינמטקים, חלקם גם יקרינו מספר פעמים את סרטו של מתן יאיר ״בגרות״, סרט שצולם מספר שנים לפני סרטו המצליח ״פיגומים״ אך רק כעת יוצא להקרנות. אנסה לתת סקירה מפורטת לגביו בהמשך.

פסטיבל הקולנוע האיטלקי חוזר בפעם השישית לסינמטקים והוא מציג שילוב בין כמה קלסיקות מן העבר לסרטים מן התקופה האחרונה. על כמה מהם כבר הרחבתי כאשר הייתי באיטליה בפסטיבל ונציה. על הסרט ״על העור שלי״ ניתן לקרוא תחת הכותרת ״על בשרו״, שניתנה על ידי נטפליקס שהפיקה את הסרט, וזוהי הזדמנות לצפות בו על המסך הגדול. סרט יותר מיוחד בנרטיב ובסגנון שלו, גם עליו כבר כתבתי, הוא ״קאפרי – מהפכה״. מן הפסטיבל לקולנוע יהודי מגיע הסרט ״1938 – דיוורסי״, גם הוא עם כותרת שונה – ״1938 – אחרים״. בכל מקרה זהו אותו הסרט, על גורל היהודים במדינה בימי השלטון הפשיסטי ומלחמת העולם השנייה.

ביתר הסרטים החדשים של הפסטיבל האיטלקי טרם צפיתי, אבל בתחום הקלסי בהחלט יש הרבה מה להציע, דרך מחווה לשחקנית הענקית אנה מאנייני. מדובר בשחקנית מסעירה שהקריירה שלה מבוססת על ניגוד: היא צמחה מן הקולנוע הניאו-ריאלסטי, אבל הפגינה משחק גדול מן החיים שמקצין את הרגשות. דרך ההגזמה הגיעה למקום שבונה אמינות פנימית רגשית, לפעמים בשילוב עם יכולות קומיות. שימו לב במיוחד ל״בליסמיה״, סרט יחסית לא ידוע של לוקינו ויסקונטי הגדול, בו הבמאי מוותר על חלק מסגנונו הרגיל ומתמסר אל מאנייני שמובילה את הסרט, בתור אם שרוצה שבתה תהיה כוכבת. הסרט שיכול להיות סאטירה מדויקת על טלוויזית הריאליטי בימינו אף כי נעשה בראשית שנות ה-50. מפורסם יותר ומומלץ לא פחות הוא ״מאמא רומא״, סרט מוקדם של פייר פאולו פזוליני שבוחן בדרך שונה ומלוכלכת את הדימוי האימהי של מאנייני והקשר שלה לשכונות העוני. ב״רומא בחצות״ ניתן לצפות במאנייני חוברת בהצלחה לשניים מענקי הקומדיה נוסח איטליה – השחקן טוטו הבמאי מריו מוניצ'לי.

עוד מבין סרטי הפסטיבל האיטלקי שמרתי לסרט אחד מקום משלו. ״הקונפורמיסט״ של ברנרדו ברטולוצ'י הוא עדיין סרט מטריד ומשובח על אדם שנאלץ לבגוד במורה דרך על מנת לשרת את המדינה בה הוא חי ולשנות את עקרונותיו (ואולי מיניותו) למען טעם הרוב. ב-17 לחודש בהרצליה הוא יוקרן ביחד עם סרטו הקצר של אלון סהר ״אאוט״, סרט איטי ולא מתלהם על משוחרר טרי מצה"ל שמנסה להפליל אנשי ארגון שמאל בפעולה נגד המדינה, על ידי מסירת עדות על מעשיו בצבא והקלטת בני השיח שלו. בשוטים ארוכים ומבט ארוך על ההתנהגות של הדמות ראשית ושורה של דמויות בחברה הישראלית, סהר בוחן את המקומות האלימים והלא-אלימים בשיח הישראלי, בעימות בין השמאל והימין וגם בעימות בין ישראלים ופלסטינים. הסרט שרחוק מהטפה ומבסס את האפקט הרגשי שלו לא רק על הסערה, אלא גם ובעיקר על השגרה השלווה לכאורה המצויה ברקע.

גם שבוע הקולנוע הרומני ייערך החודש ויכלול גם סרטים מאתגרים ומומלצים שכבר הוקרנו בפסטיבלים של ירושלים וחיפה – ״לא אכפת לי אם ההיסטוריה תזכור אותנו כברברים״ ו״צעד אחד מאחורי השרף״. שאר התכנייה מורכבת מסרטים שטרם ראיתי, אך מדובר במדינה שמייצרת קולנוע מעניין מסוגים שונים בשנים האחרונות.

מחווה שכבר החלה בסינמטקים היא יוזמה נוספת של מכון גתה הפורה. הפעם היא מוקדשת להנס ויינגרטנר, במאי גרמני עכשווי שראיתי רק את שני סרטיו הראשונים – ״רעש לבן״ ו״המחנכים״. אני ממליץ במיוחד על השני מביניהם שלמרות כי הוא נופל לקלישאות עימות בין מורדים אידאולוגיים לחטוף עשיר הוא גם סרט שמשחק לא מעט עם הציפיות של הקהל.

בתל אביב הזדרזו לערוך מחווה לבמאית אנייס ורדה, שהלכה לעולמה בסוף השבוע האחרון של חודש מרץ, ושיבצו ב-15 לאפריל הקרנה של סרטה ״ז'אקו איש נאנט״. סרט אשר מתאר את נעוריו וראשית דרכו הקולנועית של מי שהיה בעלה של ורדה (ובמאי גדול בפני עצמו), ז'אק דמי.

ב-4 לחודש בחולון, הזדמנות נדירה מדי לצפות על מסך גדול בסרטו של מושון סלמונה ״וסרמיל״, סרט ישראלי משובח ולא מספיק מוכר על שלושה בני נוער ממוצא שונה ורקע עני, החיים בבאר שבע ומקווים לגאולה דרך הכדורגל.

צופים רבים ב״מילים נרדפות״ של נדב לפיד (שמגיע החודש לסינמטקים) אולי לא יודעים כי הסרט מכיל לא מעט אלמנטים משותפים עם סרט הגמר של לפיד, ״החברה של אמיל״. גם הוא סרט שנפתח כשגבר ישראלי בשם יואב חוזר על מילים נרדפות בצרפתית בעודו עירום, אבל משם היצירות הולכת לכיוונים שונים לחלוטין. ב-24 לחודש בסינמטק הרצליה ניתן יהיה לצפות בסרט הסטודנטים הלא-ממש-קצר הזה ביחד עם אחד מן הסרטים הכי מבדרים של ז'אן לוק גודאר ״חבורה נפרדת״.

עוד במסגרת סינמטק הרצליה וסרטים שהשפיעו על נדב לפיד – ״הנאהבים מפריז״ המהפנט של לאוס קראקס, סרט שובר מוסכמות ושובר לב, שיוקרן ב-10 לחודש.

״ליסטומניה״, הביוגרפיה הפרועה של קן ראסל שהפגישה בין הרוק של שנות השבעים במאה ה-20 ליריבות בין פרנץ ליסט ורייכארד וגנר מאה שנים (בקירוב) קודם לכן, תוקרן בתל אביב ב-17 לחודש.

״הנער״, הסרט הראשון של צ'ארלי צ'פלין באורך מלא, ואחד מן הסרטים היותר מייצגים שלו, יוצג בירושלים ב-9 לחודש.

״וית'נייל ואני״ סרט הפולחן הבריטי שביים ברוס רובינסון, יוקרן החודש בירושלים והרצליה. הסרט הזניק את הקריירה של ריצ'ארד אי. גרנט ושינה את כל מה שאני חושב על חופשה בכפר בריטי, כמו גם את היחס לשם מונטי.

בהקשר דומה, חובבי מונטי פייתון שימו לב: ״בריאן כוכב עליון״ יוקוון ביוושלים וגם בהווצליה, בואו בהמונכם.

יום לפני הבחירות, ניתן לראות בסינמטק חיפה את סרטו הקלסי של פרנק קפרא ״מר סמית הולך לוושינגטון״, סרט פוליטי נשכני אך גם מרגש וקיטשי בצורה הטובה ביותר. עוד במסגרת סרטים על בחירות לקראת הבחירות, אמליץ לבחור לצפות בקומדיית התיכון האפלה של אלכסנדר פיין ״בחירות או לא להיות״. בחולון זה יקרה ממש יום אחרי הבחירות.

מקבץ הקרנות פולחן בפסח בסינמטק תל אביב, כולל התנהגות פרועה/שחקנים על הבמה: ב-23.4 ״מופע הקולנוע של רוקי״ יוקרן לצד מופע הרשת של ג'וס ווידון ״בלוג השירה בציבור של ד"ר הוריבול״. יומיים אחר כך, ״הטרמפיסט״, הסרט המוזר/מופרך של עמוס ספר, חוזר להדהים גם את הקהל שצפה בו עשרות פעמים ובא ללעוג לו באהבה. זה יקרה לראשונה מאז מותו של כוכב הסרט, שמואל וולף ז"ל, שהגיע לרוב ההקרנות הפעילות הקודמות של הסרט.

סרטם של האחים דארדן ״הילד עם האופניים״, אחד מן הסרטים היותר נגישים של היוצרים הבלגיים, יוקרן בירושלים ב-8 לחודש.

שני סרטים שהוקרנו בפסטיבל חיפה, היו יכולים לצאת להקרנות מסחריות, אבל מגיעים רק לסינמטקים ויוקרנו במהלך החודש: ״ללא עקבות״ של דברה גרניק ו״לורו״ של פאולו סורנטינו.

לסיום, ביום האחרון של החודש יוקרן בירושלים סרטו הראשון של פרנסאוה טריפו, ״400 המלקות״. הסרט הכולל הופעה מעולה של הילד ז'אן פייר לאו (בפעם הראשונה מבין חמש שגילם את אותה דמות), סיום שצוטט רבות, ועוד הרבה רגעים חד פעמיים.