סרטים חדשים: ״רכבת קלה״, ״ילד מחוק״, ״תמונה משפחתית״, ״הבית״, ״אהבה וכשכושים אחרים״

מתחילים שנה אזרחית חדשה, בתקווה שברגל ימין, עם חמישה סרטים חדשים בבתי הקולנוע, בנוסף להיצע הסינמטקי החודשי שנפרש כאן אתמול על ידי עופר. הייתי גם רוצה להכריז על ניסיון למסורת חדשה לעיבוי המדור השבועי, בה אתייחס מעתה ולאורך השנה לא רק לסרטי נטפליקס בולטים אלא גם לעבודת האוצרות המאומצת ולא תמיד מוערכת של אנשי התוכן בשאר האופציות לצפייה ביתית. על הגעתם של סרטים מהקולנוע אל ה-VOD של הוט, יס, סלקום או פרטנר אני לא רואה טעם לדווח, כי לא נצא מזה והכל יתבלגן. אבל כותרים מעניינים שדילגו על הפצה בקולנוע ואפשר לראות בלחיצת כפתור בשירות הביתי יהיו שווים אזכור מבחינתי.

אז נקרא לזה פיילוט והשבוע אדווח על הגעתו ל-yes VOD של ״תורשתי״, בכורת הבימוי המוטרפת והמטרידה של ארי אסטר ואחד מסרטי השנה של סריטה. אם תצפו בו בבית, המלצתי היא להתמסר לו לחלוטין ולא להפסיק לא משנה מה קורה על המסך, כמו בקולנוע. אפשר יהיה לראות החל מה-3.1 בספריית yesVOD24/7, או ספציפית ביום שלישי ה-8.1 בשעה 22:00 בערוץ yes3, במסגרת ״פסטיבל הקולנוע של yes״. אגב, אם תסמנו את פסטיבל יס המתמשך כתוכנית להקלטה לא תתחרטו – זו מפסגות האוצרות של חברת הלווין בעיניי.

״רכבת קלה״, סרט ישראלי ראשון לשנתון זה, מגיע מבית היוצר של עמוס גיתאי וממשיך טרנד של השנה הקודמת – אנתלוגיות. הרכבת הקלה מן הכותרת היא זו של ירושלים, מקום ההתרחשות העלילתית של מספר אפיזודות השזורות זו בזו במטרה לספר סיפור רחב וכלל אנושי. הדמויות מגיעות מכל שכבות וחלקי האוכלוסיה של עיר הקודש, כולל מיני תיירים כמובן, ושמונה שפות מדוברות לאורך כשעה וחצי של נסיעה ברכבת העירונית. שחקנים בינלאומיים כמו מתייה אמרליק ופיפו דלבונו מכבדים את המסך בנוכחותם, ורשימת השחקנים מישראל היא סוג של רכבת בפני עצמה: קרן מור, יובל שרף, חנה לסלאו, יעל אבקסיס, משה פרסטר, למיס עמאר, רותם אבוהב, לירון לבו, רמי הויברגר, מיטל דוהן ועוד. תיתכן סקירה.

״ילד מחוק״ (Boy Erased), לא להתבלבל עם ״ילד יפה״ או עם ״ילד אסור״ ו״ילד מותר״, הוצג לראשונה בישראל בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים, שם גם התייחסתי אליו קצרות. העלילה דווקא עוסקת בבנו של כומר בפטיסטי, בגילומו של לוקאס הדג׳ס, המגלה נטיות חד-מיניות ונשלח על ידי הוריו למה שקרוי ״מרכז המרה״, מעין פנימיה דתית שמתייחסת בכלים פסאודו-רפואיים להומוסקסואליות כאל מחלה שצריך לרפא. כן, ממש כמו בסרט ״החינוך הרע של קמרון פוסט״ על אותו נושא, וחשוב להזכיר שמקומות כאלה הם אמיתיים. ג׳ואל אדג׳רטון ביים ומגלם את ראש המרכז, ואף חתום על העיבוד התסריטאי לספר הזכרונות של ג׳רארד קונלי. את הורי הגיבור מגלמים ראסל קרואו וניקול קידמן, אם התגעגעתם אליה משני הסרטים בכיכובה מהשבוע שעבר, ובין דרי המרכז אפשר למצוא את קזבייה דולן וטרוי סיון, שגם תרם את שיר הנושא העדין והיפה של הסרט.

״תמונה משפחתית״ (Wildlife) גם הוא סרט שכתב וביים מי שמוכר יותר כשחקן, אלא שהפעם מדובר בבכורת בימוי – מאת פול דאנו. את התסריט הוא כתב יחד עם זוגתו זואי קאזאן, על פי ספרו של ריצ׳רד פורד. את קדמת המסך השאיר דאנו לקרי מאליגן, ג׳ייק ג׳ילנהול והשחקן הצעיר אד אוקסנבולד (בעל הדמיון הפיזי הדי מקריפ לבת הזוג של הבמאי). השלושה מגלמים משפחה קטנה באמריקה של אמצע המאה שעברה, הנתקלת בקשיי התקופה. הזוגיות של ההורים במשבר, הבעל יוצא לעבודה מרוחקת ומסוכנת והאישה מגלה מחדש את עצמאותה, הן במובן הכלכלי והן מבחינת חופש מיני מסויים שעליו רק נרמז, כיוון שהסיפור מובא מנקודת מבטו של הנער בן ה-16 הצופה בהתרחקות של הוריו. תיתכן סקירה.

״הבית״ (Welcome Home), שלא כמשתמע משמו, הוא מותחן. גם בו אפשר למצוא זוגיות כבויה בין שני אמריקאים, אותם מגלמים אמילי רטאייקאוסקי ואהרון פול, המבקשים להדליק מחדש את הניצוץ בעזרת חופשה בחלק הכפרי של איטליה. הבית שהם מגיעים אליו נראה מזמין אבל גורם להם לחזיונות מסוייטים, וגם השכן החביב והשרמנטי (ריקארדו סקמרצ'ו) כנראה אינו מי שהוא נראה. אני חש פה אנטי קל כלפי שירותי השכרת דירות אונליין. לבמאי קוראים ג׳ורג׳ רטליף ולא ממש הכרתי פרויקטים קודמים שלו, משהו שאני יכול להגיד גם על התסריטאי הטירון דייויד לוינסון.

״אהבה וכשכושים אחרים״ (Patrick), הזוכה הבלתי מעורער של השבוע בפרס השם העברי המטופש שגם מסביר את העלילה, מגיע אלינו מבריטניה. זאת להבדיל מהקומדיה הרומנטית עתירת הכלבלבים שהגיעה ארצה לפני שבועיים מארה״ב, ״חיי כלב״. פטריק שהעניק לסרט את שמו במקור הוא כלבלב מסוג פאג שעובר בירושה אל גיבורת העלילה מסבתה. את הדמות הראשית מגלמת ביטי אדמונדסון, והיא לא נמצאת במקום מופלא במיוחד בחייה כרגע, אחרי פרידה מבן הזוג, ובטח שלא זקוקה למישהו או משהו נוסף לטפל בו. משום מה יש לי הרגשה שערימת הקפלים העונה לשם פטריק תהיה הדבר הכי טוב שקרה לה. מנדי פלטשר (״פשוט נהדרת״) ביימה ואף כתבה יחד עם ונסה דייויס ופול דה ווס.