סרטים חדשים: ״אין בתולות בקריות״, ״הנערה ברשת העכביש״, ״החיים האלה״, ״בונז'ור מיאמי״, ״11 בספטמבר״

אחרי הבלאגן שהוא הבחירות המוניציפיליות (והבחירות בארה״ב למי שעוקבים או עוקבות) אפשר להתרכז בבחירות החשובות יותר – מה לראות בסוף השבוע. אז על פתיחתו של פסטיבל קולנוע בערבה כתבתי בהרחבה אתמול, ואת שני האירועים המרכזיים של השבוע הבא נשמור לפוסטים היעודיים להם. בינתיים שווה להזכיר בפינת הנטפליקס את ״Outlaw King״ בו שבים לשתף פעולה דייויד מקנזי וכריס פיין, הבמאי והכוכב של ״באש ובמים״, בהתאמה. הפעם הם שבים אל סקוטלנד של המאה ה-14 ולצידו של פיין כמלך הגולה אפשר יהיה למצוא על המסך גם את פלורנס פיו ואהרון טיילור-ג׳ונסון. בעברית תוכלו למצוא את הכותר תחת השם ״מלחמתו של רוברט דה ברוס״ ובזאת סופית קפצו בנטפליקס את הכריש מבחינתי והצטרפו רשמית למערך ההפצה בישראל, עם עוד שם עברי בלתי סביר. בינתיים, בסינמטקים, אפנה את תשומת הלב לסרטה של ענת אבן ״יזכור למנשייה״ שמגיע להקרנות כחלק מן ההיצע הדוקומנטרי הישראלי. בבתי הקולנוע המסחריים תוכלו למצוא את החמישייה הבאה.

״אין בתולות בקריות״, סרטה זוכה הפרסים של קרן בן רפאל, מגיע למסך בצמידות ל״סיפור אחר״ ובכך מאפשר למי שרוצה דאבל פיצ׳ר מקומי ביכוכבה של ג׳וי ריגר. ומי לא רוצה, בעצם? כאן מגלמת ריגר, שזכתה על משחקה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל טרייבקה האחרון, נערה מרדנית מקרית ים שהשעמום מאיים להטביע. מפגש עם עיתונאי תל-אביבי (מיכאל אלוני, בטוב שבתפקידיו בעיניי) מסמל עבורה את כל מה שהיא כמהה לו והיא מחליטה להשתמש בכוח הדמיון כדי ללכוד אותה ברשתה – עם סיפור על בתולת-ים שנראתה לחופי המקום. קו העלילה הזה מקנה לסרט מימד של ריאליזם מאגי, אבל עיקרו הוא סיפור התבגרות בצל עיירה מנומנמת, בבית הקפה שמנהלת אמא של הגיבורה (יבגניה דודינה) המצוי על חוף הים קצת אחרי שנגמרת הטיילת. עוד בקאסט: מנואל אלקסלסי, רמי הויברגר, ולדימיר פרידמן, יצחק פקר ואלון חמאווי. יצא שכבר כתבנו על הסרט פעמיים, אני בפסטיבל טרייבקה ועופר בפסטיבל ירושלים. כל התמונות בפוסט זה הן מתוך הסרט שצילם דמיאן דופרן.

״הנערה ברשת העכביש״ (The Girl in the Spider's Web) מבקש לבחון את השאלה האם יש עוד מי שמתרגשים או מתרגשות לקראת סרט חדש בכיכובה של הדמות הספרותית ליסבת׳ סלנדר. נראה כי הסרט לא סומך על הזיכרון של הקהל, עד כי בארה״ב הוחלט להוסיף את תת-הכותרת המנוחסת רע ״A New Dragon Tattoo Story״. מי שמגלמת הפעם את ההאקרית הסקנדינבית היא קלייר ״המלכה״ פוי, בהפקה דוברת אנגלית שאותה מוביל במאי האימה פדה אלברז (״לא לנשום״). למי שלא מעורה בעניין, כמוני למשל, סלנדר משתמשת בכישורי המחשוב שלה כדי לעזור לנשים במצוקה, אך בסרט זה מוצאת עצמה נרדפת לאחר שנשכרה לג׳וב בידי מדען בריטי (סטיבן מרצ׳נט). בנסיונה לגלות מי מבקש את חייה היא חוברת אל העיתונאי-חוקר מהספרים/סרטים הקודמים, מייקל בלומקוויסט (סווריר גודנסון). שחקנים בולטים נוספים הם סילביה הוקס,ויקי קריפס, לאקית׳ סטנפילד, ועל העיבוד לספר של דייויד לאגרקרנץ (ממשיכו של סטיג לארסון שחיבר את ״טרילוגיית המילניום״), חתומים לצד הבמאי גם ג׳יי באסו (״Song of Songs״) וסטיבן נייט הוותיק (״לוק״, ״סימנים של כבוד״). תיתכן סקירה.

״החיים האלה״ (Life Itself) הציב אתגר בתרגום שמו לעברית, משום ש״החיים עצמם״ היה כבר השם הנבחר לסדרה ״This is Us״ מאת היוצר של הסרט הזה, דן פוגלמן. ככה זה כשמנסים להתחכם איפה שאין צורך, אם כי אני חייב להודות שהפתרון חינני יחסית. בכל מקרה, פוגלמן מאיים להביא את מה שהצליח עבורו בטלוויזיה אל הקולנוע – סיפורים משתלבים על אהבה ועל החיים, לכאורה של אנשים רגילים. הסרט מתרחש בניו יורק ובספרד ובמרכזו סיפור היכרותם והתאהבותם של שני זוגות צעירים – אוסקר אייזק ואוליביה וויילד מהצד האמריקאי, סרחיו פריס-מנצ׳טה וליה קוסטה מן העבר האיברי. הקאסט כולל גם את  אנט בנינג, אוליביה קוק, אנטוניו בנדרס ומנדי פטינקין, אז אני מניח שלא הביאו אותם כדי לשמש תפאורה אבל היה לי קשה עד בלתי אפשרי להבין מהטריילר והתקצירים את גודל או אפילו סוג התפקיד שלהם. נצפה יחדיו לסקירה שאולי תבוא לבאר.

״בונז'ור מיאמי״ (Belleville Cop) איננו סרט על פתיחת רשת מאפיות ישראלית-צרפתית בעיר החוף האמריקאית, כפי שמשתמע משמו, אלא תרגום יצירתי לקומדיית אקשן על שוטר צרפתי במיאמי. מגלם אותו עומאר סיי, שמעריציו ודאי לא יזדקקו למידע נוסף מלבד היותו שם, שכמו תמיד ודאי יחייך את דרכו קדימה בנבכי העלילה. סיבת הגיעו אל מיאמי היא כדי לחקור פרשת רצח של חבר קרוב, אך בהיעדר סמכויות הוא מצטרף אל שוטר מקומי, בגילומו של לואיס גוזמן (שיופיע גם בסרט הבא, איזה קטע). ראשיד בושראב (״לונדון ריבר״) כתב וביים.

״11 בספטמבר״ (9/11) מגיע אלינו בדיוק בזמן ל-9 בנובמבר, כך שלא נותר להסיק שמדובר בהברקה שיווקית ולא חלילה בקריאת התאריך האמריקאי הפוך. במולדתו הוא בהחלט הוקרן בדיוק בזמן לזכר אסון מגדלי התאומים, אבל זה היה ב-2017. עם זאת, מבט ברשימת השחקנים אולי ייקח אותנו לשנה מוקדמת אפילו יותר מ-2001 בה מתרחשת העלילה שחוזרת אל היום הנורא ההוא:  צ׳ארלי שין, ג׳ינה גרשון, לואיס גוזמן (שוב הוא) ואחרים תקועים במעלית במגדל הצפוני, בעוד במוקד המצוקה עונה להם וופי גולדברג. כולם ינסו לעבוד יחד כדי להיחלץ בחיים מן התופת שסביבם, עם מינימום תקשורת לעולם החיצון או הבנה בזמן אמת של גודל האירועים. מרטין גיגי (״סווינג״) ביים וגם כתב יחד עם סטיבן ג׳יימס גולביווסקי, בהתבסס על מחזה בשם ״מעלית״ מאת פטריק קרסון. מעניין אם באמריקה יקרינו ב-11 בספטמבר הבא סרט לציון רצח רבין.