"אימה במצולות", סקירה

תואר אחד כבר יש ל"אימה במצולות" (The Meg) – מדובר בסרט הקיץ האחרון של 2018. כמובן שעד סוף אוגוסט יצאו עוד סרטים, מה שיהפוך אותם לסרטי קיץ טכנית, וחלק מהן מסתמן כלהיטים פוטנציאלים, אבל בהגדרת "סרט קיץ" המתייחס למופעי אסקפיזם שנעים בין המטופש למרהיב ופונים לנתח אוכלוסיה גדול כמה שניתן לטובת רווחים גדולים עד כמה שניתן, ג'ייסון סטיית'הם נגד הכריש הפרה-היסטורי הוא העמוד האחרון בספר.

תואר נוסף שמסתמן לזכותו, אם כי הוא קצת יותר נתון לוויכוח, הוא ש"אימה במצולות" הוא אחת ההפתעות הגדולות של הקיץ מבחינה קופתית. האנליסטים של תעשיית הסרטים חזו שסטיית'הם יביא בשלושת הימים הראשונים לצאתו משהו בין 20 ל-25 מיליון דולר. כשהגיעו תוצאות האמת הסתבר שהכנסות הסרט הגיעו ל-45 מיליון.
כדי להבין עד כמה זו פתיחה מדהימה, בטח לסרט שאיננו חלק ממותג (לפחות כרגע), אזכיר שזה יותר ממה שעשו השנה בסוף השבוע הראשון שלהם "אושן 8", "שחקן מספר אחת", "פרא", סרט ההמשך ל"מאמה מיה" ו"50 גוונים של שחרור". כמובן שלתחרות שעמדה מולו – או יותר נכון לומר, לא עמדה מולו – היה עניין בכך, אבל זה עדיין מרשים. זאת גם הפתיחה הכי גדולה של סרט עם ג'ייסון סטיית'הם, מחוץ למותג "מהיר ועצבני".
יחד עם ההכנסות הגלובליות, "אימה במצולות" עומד בשלב זה על 151 מיליון דולר, כשזה עוד לפני שהסרט פתח בסין. ותאמינו לי, אנחנו עוד נחזור לדבר על סין בהמשך.

סתם בשביל אינפורמציה משעשעת, במחלקת סרטי הכרישים המכניסים ביותר בכל הזמנים של האתר box office mojo, "אימה במצולות" נמצא כבר עכשיו במקום ה-7, ותוך רגע כנראה שיעקוף את "מים לא שקטים", "ים כחול עמוק" ו"מלתעות 2", ויגיע עד המקום ה-3, שם ייבלם על ידי "תפוס ת'כריש", "מלתעות" ו"מוצאים את נמו", שמיקומו בטבלה הספציפית הזו די מפוקפק אם אתם שואלים אותי, כבודו של ברוס במקומו מונח.

שמו המקורי של הסרט הוא כאמור "The Meg", קיצור של "מגאלודון", שמו המקצועי בהחלט של כריש באורך 22 מטרים שמתעורר ממרבצו בעקבות קבוצת מדענים שהעזה לחקור חלקים אפלים במיוחד באוקיינוס. אותם מדענים שלא למדו שום דבר מ"פארק היורה", "גודזילה", "הם!", "פרא" או "המארח", מוצאים את עצמם כלואים בצוללת שלהם בקרקעית הים ויש רק אחד שיכול לעזור להם – ג'ונאס טיילור (סטיית'הם), מחלץ תת מימי שקוטלג כמשוגע מכיוון שבעברו טען שיש משהו מפלצתי בתוך האוקיינוס לאחר משימת חילוץ שלא הלכה לפי התוכנית, ובעקבות המקרה פרש מעסקי החלצנות. כאשר הוא נקרא למשימה הוא כמעט מוותר עד שהוא מגלה שאחת הלכודות היא האקסית שלו (קהילת מקצועני התת-מימיים הבינלאומית מאוד קטנה, מסתבר), ועל כן מסכים.
בוא נאמר שתיאור העלילה הזה מתייחס, נגיד, ל-20 הדקות הראשונות של הסרט. אחר כך הוא עובר למשהו אחר. וגם המשהו הזה לא בדיוק מחזיק מערכה שלמה, אז מתחיל משהו נוסף, והסיום יהיה בכלל במקום אחר. אני באמת חושב שהתסריט של "אימה במצולות", המתבסס על ספר של סטיב אלטן, הוא כמעט אקספרימנטלי במבנה שלו. מדובר באותן דמויות ובאותו קו עלילה, אבל כל מה שקשור למבנה, חלוקה למערכות, ובנייה לקראת שיא הוא די חדשני. הוא כאילו מורכב מארבעה פרקים שאינם שווים באורכם, וכל אחד מהם בנוי בדיוק אותו הדבר.

האמת שבאופן כללי בבואנו לדבר על "אימה במצולות" אנחנו עומדים בפני אתגר. מצד אחד, יש את חוויית הצפייה, אותה יחלקו הצופים הרבים של הסרט, שחלקם ייהנו, חלקם לא, וחלקם גם וגם. אבל אנחנו פה בביקורת, שלא נאמר סקירה, ומתפקידי לא רק לתת שורה תחתונה אלא גם לנסות להסביר למה ולנמק. קטע כזה של מבקרי קולנוע, לכו תבינו. בכל מקרה, אני קצת נזרק לכל מיני מקומות עם הסרט הזה, לא בטוח שזה עובד לטובתו.

העניין עם הסרט הזה הוא שקשה מאוד להחליט האם הוא לוקח את עצמו ברצינות או לא, ואולי ישנה אופציה שלישית על פיה הוא בכלל לא טרח לבחור, או לחילופין ניסה לתפוס את כל המרובה שהנחיתו עליו לובשי החליפות שמנהלים את האולפן.
מצד אחד, תגית המחיר של הסרט עומדת על 130 מיליון דולר. זה המון. כלומר, לא רק השכר של ג'ייסון סטיית'הם במשוואה הזו, אלא גם עבודה אינטנסיבית על ארט, אפקטים וסאונד נכללה במחיר הזה. לצורך העניין, התקציב של סרט הכרישים המצליח של הזמן האחרון "מים לא שקטים" היה 17 מיליון, וזה של סרט המפלצות הראשון של הקיץ "פרא" היה 120 מיליון. זה אומר שוורנר ברוס שמו את מבטחם בסרט הזה ולא התייחסו אליו כמו איזה צ'יקמוק לא משמעותי.
מצד שני, אף אחד לא ישכנע אותי שהאנשים על הסט האמינו שהם עושים את ה"קינג קונג" הבא. הדיאלוגים הם מעבר למגוחכים ("אתה אולי בן זונה, אבל אתה לא פחדן" וכמובן "אני לא מאמין שמאובן אכל את החבר הכי טוב שלי"), סבירות עלילתית או מדעית יותר נדירה פה מאשר עבודה עיתונאית בערוץ 20, ויש דמות אחת של מנהל מתקן המחקר אותו מגלם ווינסטון צ'או שנדמה שקיבל הוראה לומר את כל המשפטים שלו ישירות למצלמה במקום לדמות אליה הוא מדבר. אה, וגם הזכרתי כבר שלמפלצת קוראים "מגאלודון"?

זה הופך את מלאכת הלהבין האם הסרט הזה הוא קומדיה מודעת לעצמה או סרט שהחליק למישהו מבין האצבעות לדי מורכבת. אני עדיין לא לגמרי מצליח להבין מה הסיפור וזה נורא מבלבל. כאילו לוקח לו כמעט חצי מהאורך שלו להבין מהו טבעו האמיתי, ומבחינת טון אין שום קשר בין ההתחלה שלו לסוף שלו, וזה עלול לפגוע בכל מערך ציפיות שנבנה במהלכו – הוא מטומטם מדי בשביל לקחת אותו ברצינות, ומרשים מדי בכדי להתייחס אליו כטראש.

ל"אימה במצולות" יש כמה סיקוונסים מעולים באמת, והאפקטים עובדים נפלא, בשונה מההומור – או לפחות זה המכוון. אמנם ישנם כמה דמויות מרכזיות שמוצאות את מותן במהלך הסרט, כאילו "אימה במצולות" כן רוצה לעורר בנו מתח וחרדה, אבל הוא בסיווג PG-13, כלומר צפייה בטוחה לקהל צעיר כך שאין בו אלימות או אימה משמעותיות כלל, וזה הופך אותו למין ייצור כלאיים. סרט שבפנטזיה שלו הוא "פיראנה" אבל במציאות הוא "הצ'יוואווה מבוורלי הילס". לכן רגע השיא של הסרט, שמתרחש בחוף רחצה עמוס אנשים, הופך להיות קצת מתסכל, כי בשלב הזה כבר איבדנו תקווה שהסרט יילך עד הסוף והחלקים הטובים באמת כבר מאחורינו.
התחושה היא שמדובר בסרט ועדה, כזה שנרקח על ידי קבוצת מיקוד ולא על ידי יוצרים עם תשוקה. הבחירה בבמאי ג'ון טרטלאוב בהחלט מעידה על כך, זה בכל זאת האיש ששיאו כבמאי הוא "בזמן שישנת", הקומדיה הרומנטית מ-1995, ובתחום האקשן נזקף לזכותו בקושי "אוצר לאומי". אבל זה הופך להיות קיצוני כשמבינים שכל הסרט הזה, או לפחות רובו, הוא ניסיון לסחוט רווחים ארץ המובטחת של תעשיית הסרטים ההוליוודית – סין. כבר שנים שהוליווד מחזרת אחרי האימפריה האסייתית באופן שיגרום אפילו לסקוט פילגרים להיראות קול, ובמקרה הנוכחי הם, אם תסלחו לי, כבר לגמרי קפצו את הכריש. ועוד כזה של 22 מטר.

באמת שהיה לי נחמד עם "אימה במצולות". אני ממחבבי סטיית'הם, הצוות מסביבו חביב למדי (מצטיינת הקאסט היא ללא ספק שוייה סופיה קאי בת ה-10), אני אוהב סרטי כרישים, וכשהסרט פוגע הוא בהחלט פוגע. רק חבל שהוא פחד להחליט מה הוא רוצה להיות. ואם סרט מפחד מעצמו, איך לעזאזל הוא יוכל להפחיד מישהו אחר? האם אני יכול לקבל 'אמן' פה?