המלצות סינמטקים – יולי 2018

המאבק של עובדי סינמטק תל אביב נמשך והוא מתרכז כעת בקביעת הצביון של המקום, בין היתר בדרישה לא לפגוע בספרייה, שהיא לדעתי חלק בלתי נפרד מן ההגדרה של המקום כסינמטק ולא כבית קולנוע. במקביל, התכניה של סינמטק תל אביב נראית, לדעתי, טוב יותר מבחינת ההיצע מאשר ברוב התקופה בה היה למקום גם מנהל אמנותי. אומנם צריך להתעלם מהכמות הגדולה של הקרנות מסחריות שאיני רואה אותם כקשורות למוסד, אבל כמות גדולה מאוד של סרטי מופת יוקרנו החודש בו ובסינמטקים אחרים.

ראשית, עלי לשוב ולהזכיר מחוות מתמשכות עליהן כתבתי בעבר: הקרנת ״ברלין אלכסנדרפלאץ״ מתרחבת מתל אביב לשאר הארץ וגם חוזרת להקרנות נוספות בתל אביב לאחר שאזלו כל הכרטיסים להקרנה הראשונה – היצירה הזו שווה כל שנייה מן הזמן הרב שהיא דורשת. המחווה לזכר מילוש פורמן ממשיכה גם היא ברחבי הארץ. וכמובן, המחווה לאינגמר ברגמן מגיעה לסוג של שיא: הסרטים הידועים שלו מן המחצית השנייה של שנות החמישים יוקרנו כולם בתל אביב וחלקם ביתר הסינמטקים בעוד בירושלים כבר עוברים לסרטי שנות הששים, תקופה חדשה סגנונית ביצירה של ברגמן, בה משבר האמונה הופך להיות אישי יותר.

עוד לפני ההמלצות הספיציפיות, אציין כי בתל אביב יתקיים בין ה-8 ל-14 לחודש פסטיבל סרטי ילדים ונוער שאולי יזכה להרחבה משלו, בעוד פסטיבל הקולנוע של ירושלים נדד הפעם מעט מאוחר יותר בלוח השנה – הוא יפתח ב-26 לחודש וימשך לתוך אוגוסט, והוא גם בלי ספק יסקור כאן בהרחבה. בנוסף, שימו לב כי אני לא ממליץ על סרטים שיורדים מהקרנות מסחריות ומגיעים לסינמטקים, אבל הם מוקרנים כמעט בכל מקום. בכל מקרה אציין שלא מספיק אנשים ראו את ״120 פעימות בדקה״ ותהיה להם הזדמנות להשלים זאת החודש. גם הרבה מסרטי דוקאביב (והרבה סרטים תיעודיים ישראליים בכלל) מוקרנים החודש בסינמטקים.

בסינמטק תל אביב תיערך מחווה ליוצר הייחודי אלחנדרו חודורובסקי, לרגל פרסום ספרו האוטוביוגרפי ״מחול המציאות״ בתרגום לעברית. שום דבר בקולנוע לא דומה ליצירה של הבמאי הזה, אשר התנסה כמעט בכל תחום של יצירה אמנותית, מתיאטרון ניסיוני לכתיבת קומיקס. בנוסף, חודורובסקי הוא גם גורו שפיתח שיטת טיפול ייחודית בשם פסיכומאגיה, המשלבת בין פסיכולוגיה, קלפי טארוט (המהווים גם תפקיד מהותי בחלק מסרטיו) והיבטים אחרים של קורבן אישי והתגלות. המחווה תכלול חמישה משמונת הסרטים שהבמאי הצליח לביים עד כה וכולם מומלצים. ייתכן ושני הסרטים הנגישים יותר הם שני סרטיו המאוחר, המבוססים על הספר שתורגם לא מכבר לעברית – ״מחול המציאות״ ו״שירה אינסופית״,שני סרטים שמפרקים את מושג האוטוביוגרפיה ומהווים שיר הלל ליצירה ולתפיסת עולם מיסטית ומרדנית כאחד. שני סרטים אלו מורכבים יותר בעלילה, אבל העיקר בקולנוע של חודורובסקי הם התחושה והעושר החזותי וזה קיים גם בסרטי הפולחן המוקדמים שלו.
״ההר הקדוש״ הוא יצירתו המפוארת על גנב אשר יוצא למסע חיפוש אישי למקום אשר ההגעה עליו תביא אותו להארה (המקום שמוביל להארה הוא מוטיב חוזר). בדרך לשם הוא עובר בקטעים מופשטים, פוגש אלכימאי אשר מוציא מתוכו זהב ו-7 גדולים יותר שילוו אותו בחלק המכריע של המסע. עכשיו, אין לי מילים להסביר עד כמה הסרט המרהיב והמטורף הזה גם יכול להיות קוהרנטי ועד כמה הוא מצחיק מאוד לפרקים, כולל חלק אמצעי שלא יבייש אף יצירה סאטירית. כמו כן, יוקרן המערבון המאוד אלים ״אל טופו״, סרט אשר המציא שני מונחים – מערבון אסיד וסרט חצות. סרט פולחן נוסף אשר נסוב גם הוא סביב נקמה הוא ״סנטה סנגרה״ (דם קדוש) אשר נראה כי נעזר בתקציב מעט יותר גבוה על מנת לבטא את העיצוב הסוראליסטי הקיצוני אשר מאפיין את כל סרטי חודורובסקי. בואו לראות את הסרטים בציפייה לסוג אחר של חוויה קולנועית, גם בלי לנסות להבין את כל ההקשרים הרוחניים, ופשוט לצלול לתוך העושר החזותי של כל תמונה ותמונה.

לצד הקרנת ״ברלין אלכסנדרפלאץ״, סינמטק תל אביב הולך בעקבות סינמטק הרצליה ומקרין סרטים נוספים של ריינר ורנר פאסבינדר כמו גם של הבמאי ההוליוודי שהשפיע עליו, דאגלס סירק. כך למשל, ב-7 לחודש (וגם ב-9) יהיה ניתן לראות את ״כל שהשמיים מרשים״ המופתי של סירק ובאותו ערב את הגרסה הטובה אף יותר של פאסבינדר לאותו סיפור – ״עלי: פחד אוכל את הנשמה״. סרטים נוספים של סירק שיוקרנו הם ״חיקוי לחיים״ ו״נכתב ברוח״. בינתיים בהרצליה ימשכו גם הם במחווה המורחבת לפאסבינדר עם אחד מסרטיו המרהיבים ביותר, ״הגעגועים של ורוניקה פוס״, סרט שהגיבורה שלו הייתה כוכבת קולנוע בתקופה הנאצית והעיסוק בה מאפשר לפאסבינדר להתעמת בצורה ישירה עם העבר של מולדתו, ההתמכרות לסמים והמשיכה לכוח ולאכזריות.

שתי מסגרות הקרנות של אוצרות יצירתית ומשובחת יתקיימו החודש בסינמטק חולון. את הראשונה קל להסביר: סרטים מוזיקליים. שם תהיה הזדמנות נוספת לצפות בסרטים אדירים כגון: ״נאשוויל״, ״קברט״, ״פוטלוס״, ״שיער״, וגם בסרט הטוב ביותר של ג'ינג'ר רוג'רס ופרד אסתר, ״כובע צילנדר״, כמו גם ב״הלהקה״ הישראלי. המסגרת השנייה עוסקת ב"אסקפיזם עכשיו" ומראה מקרים קיצוניים של בריחה מן המציאות, תמה המקשרת יצירות מרתקות ושונות כמו ״סטאלקר״, ״מפגשים מהסוג השלישי״, ״שמש נצחית בראש צלול״, ״מלהולנד דרייב״, ״פרויקט פלורידה״ ו״סופרמן״.

הקריירה של וינסנט גאלו כשחקן וכבמאי מאוד שנויה במחלוקת, אך נדמה לי שרבים יסכימו כי השיא שלו הגיע כבר בסרטו הראשון, ״באפלו 66״ – יצירה עדינה ומדויקת שמעוררת אמפתיה כלפי אסיר משוחרר אשר חוטף צעירה על מנת שהוריו יוכלו לראות, לרגע אחד, את החיים שלו כמייצגים סוג של הצלחה. הכותרת מרמזת לתהילת העבר של העיר באפלו וכל הסרט הוא חיפוש אחר הבטחה שלא מומשה של החיים עצמם. כולל רגעים של משחק שובר לב מצד בן גזארה ואנג'ליקה יוסטון בתור ההורים, לצד גאלו וכריסטינה ריצ'י בתפקיד שהגדיר מחדש את הקריירה שלה. הסרט יוקרן בסינמטק הרצליה ב-19 לחודש.

בכלל, שנות התשעים המאוחרת מוצגת בסינמטק הרצליה בשיאן. ב-11 לחודש יוצג אחד מסרטיו הגדולים ביותר ולאו דווקא הנצפים יותר של וונג קאר וואי, ״מאושרים יחדיו״, סרט על ניסיון להתחיל בחיים חדשים לצד רצון להחיות מחדש אהבה שנראית אבודה. ב-21 לחודש באותו מקום יוצג סרט שונה לגמרי – ״בחירות או לא להיות״, הסאטירה הכי חדה של אלכסנדר פיין כלפי התרבות האמריקאית, אבל גם סרט המורכב מדקויות אנושיות, מה שהופך אותו לאחד משיאי היצירה של פיין בכלל. הצד היותר מוקדם ויותר בריטי של שנות התשעים בה לידי ביטוי בסרט ההתבגרות האישי של טרנס דיוויס הגדול סופו של יום ארוך זה יקרה ב-25 לחודש.

את המנה החודשית של אלפרד היצ'קוק ניתן יהיה לקבל בירושלים ב-17 לחודש וזו מנה משובחת במיוחד ולא מספיק מוכרת: ״39 המדרגות״, אולי הסרט הכי טוב שיצר הבמאי במולדתו אנגליה, וללא ספק שהסרט שהיווה את המודל לכמעט כל הסרטים המאוחרים יותר של הבמאי. אדם מנסה להוכיח את חפותו, חושף רשת של מרגלים ובעיקר מנהל אינטרקציה משעשעת עם כל מי שהוא פוגש בדרך.

ב-5 לחודש יוקרן בסינמטק ירושלים ״עניין של חיים ומוות״, קלאסיקה בריטית של צמד הבמאים פאוול ופרסבורגר. סרט המשלב רומנטיקה ופנטזיה, כמו גם צילום יצירתי בשחור לבן ובצבע.

עוד בתל אביב: ב-8 לחודש יוקרן ״ראשומון״ של אקירה קורוסאווה, הסרט שהפך את הבמאי ליוצר היפני הכי מוכר במערב והוליד מונח חדש בהרבה שפות.

בסינמטק חיפה ניתן היה לצפות ב-24 לחודש ב״מיסטי״, סרטו הראשון של קלינט איסטווד כבמאי. הסרט התיישן מבחינת הדרך בה הוא מייצג נשים, אבל הוא גם סרט מתח אפקטיבי וחשבון נפש יפה של הגבר המודרני, כאשר איסטווד הבמאי עושה שימוש יפה באיסטווד השחקן. יום קודם לכן ניתן יהיה לצפות בחיפה באחד מן הזוכים הכי מפתיעים אי-פעם באוסקר, סרט הריצה הבריטי ״מרכבות האש״.

הדבר המתבקש נוכח סרטו האחרון של ריצ'ארד לינקלייטר, ״חברים לחיים״, הוא להקרין את הסרט הטוב בהרבה שעסק באותן דמויות לפני 45 שנה. סינמטק הרצליה יעשו את זה עם הקרנת סרטו של האל אשבי ״הפרט האחרון״, ב-27 לחודש. הסרט הוא אחד מן הראשונים אשר עסק בצל המוסרי של השירות בצבא האמריקאי וגם אחד מן התפקידים הכי גדולים של ג'ק ניקולסון.