• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

סרטים חדשים: ״משפחת סופר-על 2״, ״מקווין״, ״המילים הפשוטות״, ״211״

13 ביוני 2018 מאת אורון שמיר

חודש יוני עמוס הפסטיבלים מתקרב אל נקודת האמצע, מה שאומר שכבר שני אירועי קולנוע הספיקו לחלק פרסים בלי שניתן על כך את הדעת בבלוג. המדור השבועי הוא ההזדמנות לתקן את המצב עם המנצחים של פסטיבל קולנוע דרום ופסטיבל הקולנוע הגאה, בזמן שעופר מדווח מפסטיבל סרטי הסטודנטים שעדיין מתקיים עד מוצאי שבת. קודם לכן יגיעו ארבעת הסרטים החדשים לשבוע זה, ובסיום המדור מחווה לענק קולנועי.

״משפחת סופר על 2״ (The Incredibles 2) מגיע כמעט עשור וחצי אחרי הסרט המקורי, זה שאנחנו בסריטה מאמינים כי הוא סרט גיבורי-העל הגדול בכל הזמנים. אם נמנמתן או חרפתם בזמן שאולפני פיקסאר היו עסוקים בייצור סדרתי של יצירות פאר באמצע העשור הקודם, ״משפחת סופר-על״ של בראד בירד הציג לעולם את משפחת פאר, לצד גלריית דמויות בלתי נשכחת, כולל עדנה מוד החביבה עלינו כל-כך. רובם ככולם חוזרים להמשכון שיתמקד במאמציו של בוב/מר סופר-על (קרייג טי. נלסון) לגדל את הילדים – ויולט המתבגרת, דאש הקטן והתינוק הכל-יכול ג׳ק-ג׳ק – בזמן שזגותו, הלן/אלסטיגרל (הולי האנטר), מצילה את העולם. סמואל אל. ג׳קסון ישוב בתור ידיד המשפחה הקריר פרוזון (ואולי הפעם נזכה גם לראות ולא רק לשמוע את זוגתו), בירד שב לא רק לביים אלא גם לדבב את מוד הסטייליסטית, ויש גם נבל חדש ומסתורי. העובדה שמדובר לא רק בסרט חדש של פיקסאר אלא גם בשובו של בירד לדמויות האהובות בפרט ולהנפשה בכלל, עשור אחרי יצירת המופת הקודמת שלו (״רטטוי״) – כל אלה הובילו את רף הציפיות שלי להאמיר לשחקים, כפי שאפשר לקרוא במדריך הקיצי של סריטה. סקירה יהיה אפשר לקרוא בקרוב.

״מקווין״ (McQueen) הוא סרט דוקומנטרי שעולה מסחרית בבתי הקולנוע ועל כך תמיד מגיע כל הכבוד למפיצים. ספציפית, מקווין מן הכותרת הוא מעצב האופנה הבריטי המנוח לי אלכסנדר מקווין, שמלבד בית אופנה על שמו הספיק בחייו הקצרים והסוערים גם לאתגר מבפנים מותגים כמו ג׳יבנשי וגוצ׳י ולקנות לעצמו תהילת עולם עם תצוגות אופנה שהיו אמנות מופשטת או קונספטואלית במלוא מובן המילה. הבמאים איאן בונהוט ופיטר אטדגי (״הקשב לי, מרלון״) פרשו את חייו האישיים והמקצועיים (שאפילו הוא לא טרח להפריד ביניהם) על פני חמישה פרקים ובשילוב בין חומרי ארכיון, ראיונות עם מקורבים ושלל דימויים אפלים מעולמו של מושאם. על התוצאה כתבתי בקצרה עת הוצג הסרט בחודש שעבר בפסטיבל דוקאביב.

״המילים הפשוטות״ (Le Brio), שם עברי סביר למילה לועזית שקשה לתרגם (להט? חיוניות? מרץ? התלהבות? השראה? כשרון?), מגיע אלינו מצרפת. לא מדובר הפעם בקומדיה הטיפוסית אבל התקציר בהחלט מגדיר את הסרט כדרמה קומית, באופן שגורם לי לתהות מה יהיה על ההומור הצרפתי אם יום אחד יגיע לשם הפוליטיקלי קורקט. זאת משום שנקודת המוצא של הסרט הוא מפגש בין מורה (דניאל אוטיי) וסטודנטית (קמילה ג׳ורדנה) ביום הראשון בפקולטה למשפטים. היא איחרה, הוא פלט הערה שעלולה להיתפס כגזענית, ומשם מתחיל המסע שלו לכפר על הטעות (בעזרת אמירות גזעניות באמת במסווה של הומור, כך לפי הטריילר) ושלה להוכיח שהיא יותר מאשר סטריאוטיפ. זה כנראה קורה דרך ציוות של המורה כמדריך של התלמידה בהתכוננות לתחרות וכחנות (דיבייט? שוב אני לא בטוח בתרגום) ומי שחתום על הסרט הוא איבן אטאל (״היהודים״).

״קוד 211״ (211), שלוש ספרות שפירושן שוד בעגה המשטרתית-אמריקאית, מביא אותנו אל מחוזות שיתופי הפעולה של השחקן ניקולס קייג׳ עם חברות ההפקה מילניום וניו אימג׳. קייג׳ מגלם שוטר על סף פרישה ממשטרת צ׳סטרפילד אשר במסצ׳וסטס, שאחד הסיורים השגרתיים האחרונים שלו הופכים לסיוט. יחד עם שותפו (דוויין קמרון) ואזרח צעיר שהצטרף לניידת (מייקל רייני ג׳וניור), השלושה הופכים למענה הראשוני לשוד בנק שהסלים והפך למדמם במיוחד. אורי פפר מגלם את מנהיג השודדים, למי שזקוק לעוד נקודה ישראלית מלבד חברות ההפקה, והבמאי-תסריטאי שמו יורק אלק שקלטון (״Pretty Perfect״). התקציר הכלל-לא-יומרני של הסרט בימד״ב מעיד על עצמו כי מדובר במפגש בין ״סוף המשמרת״ ו״בלאק הוק דאון״. נחיה ונראה. עד אז, תמונות מהסרט מעטרות את המדור.

הזוכים בפסטיבלים:

פסטיבל קולנוע דרום – הפסטיבל השדרותי מחלק פרסים לפרויקטים של בוגרים ובוגרות, והזוכים השנה היו "גבות" של שירי כהן בפרס הסרט ו"עשבים שוטים" של יאיר ולר בפרס הפיילוט הטלוויזיוני. פרס ההפקה העונק לניר פרויד על הפיילוט "אלון ומיכל עושים דברים", עיצוב פסקול לליאור ויצמן על הפיילוט "פרופיל 120", העריכה לניב רענן על הסרט הדוקומנטרי "שירה תמה", הלחנת המוזיקה לאדוה חיון על הסרט "הביתה". פרס סרט האנימציה ניתן ליוגב ששון על סרטו "מחוץ לגבולות", חביב הקהל היה הפיילוט "גאולה" של מיכל בכר. ציון לשבח מוזיקה ניתן לאחיעד אוהלי על הפיילוט "חמץ", ציון לשבח עיצוב פס הקול לתאיר בר-אור על הסרט "המסע לבטן האהבה" וציון לשבח על סרט אנימציה לרותם בלוך על הסרט "סחף". בפרסי הפיצ׳ינג זכו ״שנת שמיטה״ של גונן לזר, "בני לייש" של יוסי מדבד ודנה לוי, ״כולנה״ של אליה פיקל ותמר גוטמן וציון לשבח הוענק לרוברט יעקובנקו על הסדרה ״גבר-גבר״.

פסטיבל הקולנוע הגאה – בתחרות הישראלית לסרטים קצרים זכה "חדר מלחמה" של בן הנטקנט וציון לשבח הוענק לסרט "לולי" של יאיר פרידמן (המתחרה גם בפסטיבל סרטי הסטודנטים שעדיין מתקיים). בתחרות היצירה הצעירה זכה "בינתיים, קורן" של מילי טיברי וירין ביבס ממגמת תקשורת בבי״הס טשרניחובסקי נתניה. בתחרות המיזם הדיגיטלי של הקרן החדשה לקולנוע וטלווזיה זכה "ארון הקודש" של מורן נקר, בתחרות הפיצינג העלילתי של קרן רבינוביץ' זכה "גפן" של מיכל חמדי, ובמקבילה התיעודית זכה "אנדרי ואולגה" של יותם פלדמן. תחרות התסריט הקצר לזכר דן לחמן ומענק פיתוח מטעם קרן גשר חולק בין שני פרויקטים: "מפלט" של מיש (מיכאל) רוזנוב ו"בפ"פ" של נופר שדה. בתחרות הסרט הקצר הבינלאומי זכה "סיפור על דובי שרצה להיות סוס" של קלווין ברט. ציונים לשבח: "משהו על אלכס" של ריינאוט הלנטאל ו"האם תסתכלי עליה" של גוראן סטולבסקי. בתחרות הסרט התיעודי זכה "מיס רוזווד" של היילי יאנסן. בתחרות הפיצ'ר העלילתי זכה "מרילין" של מרטין רודריגז רדונדו. ציון לשבח על משחק חולק בין שחקני "חיילים סיפור מפרנטארי" של איוואנה מלדנוביץ' – אדריאן שיופ, סטפן יאנקו, ואסיל פאבל. ציון לשבח נוסף לבמאי המבטיח הוענק לאנטול שוסטר על סרטו ״אויר״. פרס חביב הקהל חולק ל"סנאפשוטס" של מלאני מיירון.

ברכות חמות לכל הזוכים והזוכות!

ולסיום:

נחמן איגנבר – אחת הדמויות המיתולוגיות של הקולנוע הישראלי, בתור מורה / מבקר / איש קרן, פורש השבוע מהוראה לרגל יום הולדתו ה-80. על ערב ההוקרה שמארגנים לו בפסטיבל סרטי הסטודנטים כבר סיפרנו (תזכורת: חמישי הקרוב בסינמטק תל אביב), אבל נדמה שזוהי רק אחת מחווה אחת מיני רבות. או לפחות כך אני מקווה, האיש ראוי לכך. ראשון במעלה הפעם הוא מבקר הקולנוע יאיר רוה שאירח את אינגבר בתוכנית הרדיו הקולנועית שלו בתחנת ״הקצה״, לשיחה בת שעה על קולנוע אבל בעיקר על האיש עצמו. בתור מי שלא יצא לו ללמוד אצל נחמן (אבל כן להיות מקרין מחליף בכמה משיעוריו) אני מאלה שנותרו צמאים תמידית לדיבוריו ואני גם לחלוטין מכור לקול שלו. כך שעבורי זו הייתה הזדמנות ללמוד קצת יותר עליו ועל מאחורי הקלעים של חייו, לא רק על סרטים ויוצרים אחרים, כפי שהיה לנו הכבוד להקליט כאן בסריטה בשתי עונות של ה״נחמןקאסט״, פודקאסט הקולנוע של פבלו אוטין ועופר ליברגל המשוחחים עם המורה הנערץ שלהם. אם לא האזנתם או האזנתן להסכתים שלנו זו בהחלט הזדמנות להזכיר אותם, לאחר שניצלו מתהומות האייקאסט והושבו לשרת היציב שלנו, אבל הפעם זה הזמן לפרגן לתוכנית הקולנוע של יאיר רוה בכלל ולשיחה שלו עם נחמן בפרט. פנו לכם ולכן שעה והאזינו ברוב קשב בלינק הנ״ל או בחלון שניסיתי לאמבד כאן בגוף הפוסט (בתקווה שבהצלחה).

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.