סרטים חדשים: ״אנשים ומקומות״, ״מז"ל טוב״, ״קו הדממה״, ״נקמה זרה״

הפסקה קלה מפסטיבל חיפה, לפני שנשוב לדיווחים של אור ועופר מחר בבוקר, עם התייחסות לסרטים החדשים שצצים לא רק בחיפה בסוף השבוע. אחרי שישה ימים של פסטיבל אנחנו כבר עם שישה דיווחים (שבעה אם מחשיבים את הסקירה של אור על סרט הפתיחה), אז חשבתי להקדיש את כל היום הזה לפוסטים שלי. ארבעה סרטים חדשים יימצאו כאן בהמשך, לא כולל ״הולכת שבעה״ שכתבנו עליו כבר בשבוע שעבר, וכעת אפשר יהיה למצוא אותו ברחבי הארץ אחרי שבוע הרצה בסינמטק תל אביב (בו הוא ימשיך לרוץ). באתרים אחרים קראתי על עוד כמה כותרים שלכאורה עולים לאקרנים גם הם, אבל לא מצאתי אותם באתרי הזמנות הכרטיסים. אם טעיתי אשמח לתקן, אבל ככל הידוע לי זה ההיצע השבועי:

״אנשים ומקומות״ (Faces Places / Visages, Villages) זוכה לווריאציה על שמו המקורי בכל מקום בו הוא מוצג, די משעשע בהתחשב בכך שמדובר בסרט מסע דוקומנטרי של יוצריו. היוצרים הם אנייס ורדה, ״הסבתא של הגל הצרפתי חדש״ (שמזוהה גם או יותר עם תנועת ״הגדה השמאלית״), והצלם/אמן המכונה ג׳יי. אר. (לא זה מסדרת הטלוויזיה ״דאלאס״). בכדי לנסות ולהיזכר מתי בפעם האחרונה הוקרן מסחרית של אחת הבמאיות הגדולות בתולדות הקולנוע בישראל, הגעתי בערך עד תקופת הגל החדש – מישהו זוכר או מישהי זוכרת? האם זהו בעצם מאורע היסטורי? עדכון: הקורא ניר נאמן פתר את התעלומה וגילה לי ש״ז׳אקו איש נאנט״ מ-1991 היה הפעם האחרונה בה של ורדה הופץ מסחרית בארץ. בסרט החדש ורדה ו-JR תרים את האיזורים הכפריים של צרפת, כמאמר השם הצרפתי של הסרט, ומשלבים בין היכולות שלהם כיוצרים – להתבונן באנשים, וגם להפוך את הרחוב לאמנות. הסרט מוקרן בטרום-בכורה בפסטיבל חיפה, ואם לא תצוץ אצלנו סקירה עליו במהלך האירוע עצמו, זה יקרה בהמשך.

״מז"ל טוב״ (Happy Death Day) הוא אחד הסרטים היחידים השנה ששמם העברי מתעלה על המקור, נקודת פתיחה מעולה אם תשאלו אותי והרבה פרגון כי מגיע. הקונספט שמצדיק את השם הולך ככה – תלמידת קולג׳ (ג׳סיקה רות׳ה) חווה יום נוראי במיוחד, שהוא במקרה גם יום ההולדת שלה, ומסיימת אותו מול רוצח חבוש מסכה של תינוק שמסיים את חייה. אלא שאז היא שוב מתעוררת באותה סיטואציה וצריכה לחוות את אותו היום הנוראי, הפעם בידיעה שהוא יהיה האחרון שלה. גיבורת ״לקום אתמול בבוקר״ מנסה כמובן לפענח את הרצח של עצמה במטרה להגיע אל ״קצה המחר״ ולחגוג לא רק את יום ההולדת הנוכחי אלא גם את הבא אחריו. את התסריט הזה כתב סקוט לובדל (הסדרה המצויירת של ״אקס-מן״), על הבימוי חתום כריסטופר לנדון (״פעילות על טבעית: המסומנים״) וחברת ההפקות היא יצרנית להיטי האימה בלומהאוס (רק השנה היו לה כבר את ״תברח״ ואת ״ספליט״). אור כבר צפה בסרט בפסטיבל חיפה ואף כתב עליו, כך שהציפיות שלי לא יכולות להיות גבוהות יותר כרגע.

״קו הדממה״ (Flatliners) מתמקד בחמישה סטודנטים לרפואה המתגנבים באישון ליל לבית החולים בו הם עושים התמחות למטרות ניסויים במוות קליני וחקר החיים שלאחר המוות. מה זה, אין בושה להוליווד והיא התחילה לגנוב רעיונות מ״מתים לרגע״ הישראלית? האמת היא שמדובר ברימייק לסרט מ-1990, בבימויו של ג׳ואל שומאכר הכושל, כך שדי ברור מי היה כאן קודם. ועדיין, הלוואי שהאחים פז שחתומים על הסדרה הישראלית היו מביימים את החידוש האמריקאי במקום נילס ארדן אופלב (״נערה עם קעקוע דרקון״), על פי תסריט של בן ריפלי (״קוד מקור״). בגרסה הנוכחית מככבים אלן פייג׳, דייגו לונה, נינה דוברב, ג׳יימס נורטון וקירסי קלמונס – אף אחד מהם לא מציל את המצב. גם לא קיפר סאתרלנד שכיכב בגרסה המקורית, וחוזר (עם דמות אחרת לגמרי משום מה) בתור המבוגר האחראי. קשה להסביר כמה הסרט הזה לא מוצלח הן כדרמה על-טבעית והן כסרט אימה מבהיל בקושי, אבל בכל זאת ניסיתי לעשות בדיוק את זה בביקורת שלי עליו לעכבר העיר.

״נקמה זרה״ (The Foreigner), דוגמה לשם עברי פחות טוב מהמקורי, מתהדר בכוכב האקשן האלמותי ג׳קי צ׳אן. הוא מגלם איש עסקים המאבד את בתו היחידה בפיגוע טרור בלונדון, ומבקש למצוא את זהות האחראים ולעשות איתם צדק. מי שמנסה לדבר איתו בהיגיון הוא פקיד ממשלתי (פירס ברוסנן) עם עבר אפל, כאשר עברו של גיבורנו ישחק גם הוא תפקיד במרדף החתול והעכבר שנרקם בסרט. יש לי גם הרגשה שיהיה לא מעט קונג-פו, נקרא לזה תחושת בטן. מרטין קמפבל (״קזינו רויאל״, ״על סף תהום״) ינסה להתאושש מן הנפילה שקרתה לו בתחילת העשור (״גרין לנטרן״), מה שבדרך כלל אומר שיהיה לכל הפחות יעיל ומהודק. את התסריט כתב דייויד מרקוני (״אוייב המדינה״, ״מת לחיות 4.0״) על פי ספרו של סטיבן לת׳ר, שנקרא בפשטות ״הסיני״. גם על הסרט הזה אכתוב לעכבר העיר, ברגע שאצפה בו.

"אתה בכלל לא נראה כמו בתמונת הפרופיל שלך!״ – ג׳קי צ׳אן ופירס ברוסנן, מתוך ״נקמה זרה״

עוד ענייני ואירוע קולנוע

בלי פחד – הוא שמו של מיזם מלגות ומענקי קולנוע ע"ש רונית אלקבץ, בהשראת נאומה שהפך להספד. ביוזמתם הברוכה של משפחת ישר אלקבץ ופסטיבל קולנוע דרום, בשיתוף עם קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, ייבחרו יוצר ו/או יוצרת קולנוע בתחילת הדרך לקבלת מענק הפקה לסרט עלילתי באורך מלא ברוח ובהשראת ״בלי פחד״. כללים ונהלים אפשר למצוא באתר מכללת ספיר, המועד האחרון להגשה הוא ה-1 בנובמבר אז כדי להזדרז.

סינמה אקשן – תוכנית קולנוע חדשה מאת אלברט גבאי ונחום מוכיח, העלתה פרק ראשון וזמינה לצפייה ביוטיוב. השחקנית מיטל גל סוויסה מנחה ומציגה סרטים חדשים לצד חזרה אל סרטי עבר וראיונות עם יוצרים, בפורמט דומה אך לא זהה ל״טלסינמה״ שהפיק וביים גבאי בימי ערוץ 1. זה שעכשיו נהיה ממנו ״כאן 11 – תאגיד השידור של ישראל״, מה שמעביר אותנו נהדר לאייטם הבא.

פסטיבל כאן – זה שמה של תוכנית הקולנוע הרדיופונית של דני מוג׳ה ויונתן גת. היא עלתה כבר די מזמן ואני לא בטוח שהזכרתי אותה עדיין, אז זו ההזדמנות למי שחסרות לו תוכניות קולנוע פודקאסטיות. המנחים שבים אל יצירות מופת מכל הזמנים, מ״תותי בר״ ועד ״הטורף״, ומאחרים לשיחה בת כשעה בכל פעם יוצרי קולנוע דוגמת נבות פפושדו ואיתן גפני, ולצידם מבקרים אורחים כמו נחמן אינגבר, מאיר שניצר, רון פוגל (שגם המליץ לי על התוכנית ועל כך תודה), ליאור אלפנט, וגם עופר ליברגל שלנו (נחשו על איזה סרט ואיזה במאי). האזינו באתר כאן.

אם כבר פודקאסטים, אסיים בהודעת מערכת בנוגע לאלה שלנו בסריטה – נדמה לי שנמצאה הדרך לסדר אותם סוף סוף! כזכור, השרתים של אייקאסט עליהם רבצו כל הפודקאסטים שלנו קרסו ללא הסבר או גיבוי, ולא משנה כמה התחננתי לא קיבלתי תשובה מתי יסודרו. הצלחנו לשחזרם בעצמנו אבל חששתי להעלות לאתר/שרת חיצוני וזר נוסף, אבל נדמה שנמצא הפתרון כדי לשלבם אינטגרלית בשרת שלנו. בינתיים הצלחתי להעלות מחדש רק את פודקאסט הבונוס שלנו לסיכום 2015, שאם הוא עובד אצל כולם וכולן אתחיל להשמיש שוב את ה״נחמןקאסט״, מהחדש ביותר ואחורה עד ימי בראשית.