פרסי אופיר 2017 – החמישיות של סריטה

היום נפתחות ההצבעות לשלב המועמדים של פרסי אופיר 2017, וכמיטב המסורת שהתחילה אי שם ב-2011, פה בסריטה אנחנו מפנטזים לנו על החמישיות השונות. עד 2014 קראנו לזה "נבחרת החלומות" ומאז שונה ל"החמישיות של סריטה". זה איננו פוסט הימורים, כפי שאנחנו שבים ומדגישים כל שנה (הדבר הכי קרוב לזה, הוא מה שפרסם אור בתחילת השבוע בתום תקופת ההקרנות).
אז רגע לפני שנחשוף את ה"מועמדים" שלנו, ממש נשמח אם תשקיעו עוד דקה קלה בקריאת הפתיחה, כדי שתבינו מה אנחנו בעצם עושים פה. זה ייתן מענה להרבה לשאלות שבטח יעלו.

אז זה שלא מדובר בהימורים כבר הבהרנו, נכון? למעשה, חלק מהרשומים בחמישיות שלנו בכלל אינן כשירות לאופיר, מכיוון שאנחנו לא מתייחסים לחוק תושבות הקבע (על פיו רק יוצרים החיים בישראל יכולים להיות מועמדים) ואנחנו גם שומרים לנו את הזכות להחליט האם הופעה מסוימת או משנית או ראשית, לא משנה באיזו קטגוריה היא מורצת מטעם ההפקה. נפנה לכך את תשומת הלב כאשר זה יהיה רלוונטי.
התהליך שלנו בבחירה הוא כזה: במהלך עונת ההקרנות אנחנו – אורון, עופר ואור – משתדלים שלכל סרט שמתמודד באקדמיה יהיה לפחות צופה אחד מטעמנו, כך שכולם יקבלו ייצוג. האמת היא שהשנה היינו חרוצים במיוחד, ולכל הסרטים היו לפחות שני צופים מאתנו ואת רובם ראינו כולנו, להוציא שניים שלמרבה הצער אף אחד מתאנו לא הצליח לראות מפאת התנגשויות לו"ז. הסרטים האלו הם "הדרישה" ו"רוח חדשה" שהקרנותיהם (אחת לראשון, שתיים לשנייה) נפלו על הקרנות עיתונאים בהם היינו חייבים לנכוח כי בכל זאת משכורת וזה. אנחנו מתנצלים מול יוצרי הסרטים האלו.

לאחר שסיימנו לצפות בכל הסרטים, אנחנו נפגשים לסשן ארוך במיוחד (השנה זה לקח שש שעות רצופות), בו אנחנו עוברים קטגוריה-קטגוריה, ובונים את הנבחרים שלנו. חשוב לזכור שאנחנו לא תמיד תמימי דעים, ולכן יש אי אילו ויכוחים והתפשרויות, ואם החמישיות האלו האלו אינדיבידואליות ולא קבוצתיות, המצב היה בטח שונה. חשוב לנו להדגיש את זה, למקרה שמישהו מאתנו התבטא באופן כזה או אחר בעד יוצר או סרט שלא מופיע כאן. זה לא בגלל חוסר כנות, אלא מכיוון שכל אחד מאתנו היה מדי פעם צריך לוותר לטובת משהו אחר.
בסופו של דבר 20 מתוך 29 הסרטים שראינו מוזכרים פה, ומניין המועמדויות נע בין 1 ל-8. רשימה מסודרת תוכלו למצוא בסופו של הפוסט.

עוד משהו חשוב הוא שבשונה מהשנתיים האחרונות נאלצנו לוותר על חמישיות בתחום התיעודי, זאת מכיוון ששניים מאתנו לא הספיקו לראות כמות ראויה של הסרטים המתמודדים בגלל העומס, והחלטנו שזה לא יהיה הוגן. אך אל תדאגו, עופר עוד יפרסם פוסט נפרד מטעמו שתסקור את כל התחרות התיעודית. זאת תהיה דרכינו לכבד את התחרות הזו.

זהו לגבי הקדמות. העונה הזו הייתה לא פשוטה, נאמר זאת בעדינות, אבל אנחנו כן רוצים להוריד את הכובע בפני כל יוצרי הקולנוע הישראלי באשר הם. שום דבר ממה שאתם עושים איננו מובן מאליו, בין אם הוא דיבר אלינו ספציפית או לא, ולמרות שצמצמנו את עצמנו לחמישה שמות בכל קטגוריה, זה לא מבטל את ההישגים של כל האחרים. מקווים שתזכרו את זה. ובהצלחה לכולם!

החמישיות של סריטה לפרסי אופיר 2017

העיצוב האומנותי הטוב ביותר:
"אוויר קדוש" – מיגל מירקין ובשאר חסונה
"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" – ג'ון יהונתן יעקבי
"מבצע ביצה" – נריה בן ארי
"משפחה" – יואל הרצברג
"פוקסטרוט" – ערד שאואט

אם לשפוט לפי חמישית העיצוב האומנותי, יש יותר ויותר אלטרנטיבות לריאליזם המאפיין את הקולנוע הישראלי. השנה מתמודדים פה קומדיה סוריאליסטית מנצרת, רומנטיקה גותית, סרט ילדים פרוע, ושתי דרמות אקספרסיביות שהן כמעט תיאטרון אבסורד על הצבא והמשפחה הישראלית.
מבין המועמדים, חסונה, יעקבי ובן ארי מופיעים אצלנו לראשונה. מירקין הועמד אצלנו פעמיים בעבר ("הגננת", "ההתחלפות"), יואל הרצברג פעם אחת עם "ארץ פצועה", וערד שאואט הוא משיאני הבלוג עם חמש מועמדויות עד כה ("בורג", "בננות", "מי מפחד מהזאב הרע", "הדילרים", "הערת שוליים").

עיצוב התלבושות הטוב ביותר:
"החטאים" – ענבל שוקי
"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" – מאיה לבוביץ
"כמעט מפורסמת" – נתן אלקנוביץ' ורוסריו ניסטיקו
"לא פה לא שם" – לי אלמביק
"מבצע ביצה" – נתן אלקנוביץ' ורוסריו ניסטיקו

רק שני סרטים מקבילים בין קטגורית התלבושות והעיצוב האומנותי. שאר הסרטים מגיעים ממקום ריאליסטי יחסית, אבל מעולמות שונים למדי – החברה האשכנזית של שנות השבעים, המלינילאז של ישראל 2017, והאוכלוסיה הערבית הצעירה של תל אביב.
הופתענו מאוד כשגילינו שהצמד אלקנוביץ' את ניסטיקו מועמדים אצלנו פעמיים (את שלב הבחירות שלנו אנחנו עושים על פי שמות הסרטים, בלי לדעת מי היוצרים), וזו פעם הראשונה שלהם בנבחרי סריטה. כמוהם לבוביץ ושוקי. לי אלמביק, לעומת זאת, כיכבה אצלנו בעבר עם "ירח בבית 12", "גט", "מפריח היונים", "העולם מצחיק" ו"לרדת מהעץ".

המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה. צילום: יוסי מאירי

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר:
"212" – בימוי: בעז פרנקל, הפקה: אורי שמאלי
"בן ממשיך" – בימוי: יובל אהרוני, הפקה: שלומי אלקבץ ואיילון שני
"חייל לארג'" – בימוי: נעה גוסקוב, הפקה: לאה טוניק
"לים" – בימוי: אסף מכנס, הפקה: אסף מכנס ועומר בן דוד
"רויטל היא חייזר" – בימוי: גן דה לנגה, הפקה: גל גרינשפן ורועי קורלנד

הייתה שנה קשוחה לסרטים הקצרים כי האיכות הייתה בשמיים. לא נשקר, היו לנו כמה דילמות קשות מאוד ונאלצנו להשמיט כמה סרטים מעולים של יוצרים שאנחנו אוהבים.

עיצוב הסאונד הטוב ביותר:
"אינרציה" – ארז עיני שביט
"מדינת הגמדים" – מיכאל גורביץ
"מוטלים בספק" – יוסי אפלבאום, אשי מילוא
"מסתור" – גיל תורן
"פוקסטרוט" – אלכס קלוד

כל שנה אנחנו שואלים את עצמנו מהו בעצם הסאונד הטוב ביותר. הקולנוע הישראלי נשמע טוב מאוד בשנים האחרונות (טוב מדי לעיתים, כפי שכתב אור במהלך השנה שעברה, והוא עדיין עומד מאחורי זה) ולכן לנסות ולסמן רק חמישה זה לא פשוט בכלל. כרגיל, הלכנו על סרטים בהם הסאונד היה חוויה אינטגרלית לסרט. ב"אינרציה" העולם האודיופוני היה ממש דמות בפני עצמה, "מדינת הגמדים" יצר מלחמה שמתרחשת ברקע בלי כמעט לראות אותה ואווירה של מקום שהוא גם מוכר אך מאוד מיוחד, ל"מוטלים בספק" היה אתגר גדול במיקס ועריכת דיאלוגים, הסאונד הריאליסטי של "מסתור" היה קריטי לבניית המתח של הסרט המגיע מהרחובות ומאחורי הדלתות, וב"פוקסטרוט" נעשה שימוש מרתק בין רבדים שונים של מציאות וסוריאליזם.
אנחנו גם רוצים להזכיר את עיצוב הסאונד של "היער שהיה", "משפחה", "פיגומים", "הלומים", "אווה" ו"לא פה לא שם", שהעניקו כל כך הרבה לסרטים.

המוזיקה המקורית הטובה ביותר:
"אוויר קדוש" – חביב חנה שחאדה
"היער שהיה" – רות דולורס וייס
"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" – טל ירדני
"מבצע ביצה" – שרון לוי
"משפחה" – דפנה קינן

קינן אינה כשירה לאופירים בעקבות חוק תושב הקבע של התקנון, אבל אנחנו לא יכולנו לפסוח עליה. מתמודדים אחרים שאולי יצוצו באופיר ואנחנו נשמח בשמחתם עד מאוד הם "אווה", "פוקסטרוט", "אינרציה", "געגוע" ו"הבן דוד", בין היתר.

העריכה הטובה ביותר:
"היער שהיה" – גיא רז
"מדינת הגמדים" – עוז גוטמן
"מוטלים בספק" – אריק להב ליבוביץ'
"משפחה" – רוני קידר
"פיגומים" – דב שטויר

שנה בלי עינת גלזר-זרחין. אנחנו לא לגמרי יודעים איך להתמודד עם זה. בכל מקרה, ליבוביץ' שוב אתנו בפעם החמישית ברציפות. יש מצב שזה שיא.
באופן מעניין למדי, שבטח אומר משהו על הקולנוע הישראלי, שלושה מהחברים פה היו מועמדים אצלנו בעבר, אבל תמיד לקטגוריות אחרות: רז כצלם ("חיותה וברל" ו"כלבת"), שטויר כתסריטאי ("סוכריות"), וקידר כמלהקת ("סופעולם") וגם תסריט, משחק והפקה ("ג'ו+בל"), כך שזוהי מועמדותה החמישית בנבחרי סריטה, וגם זו שהופכת אותה לאינדיבידואל שמועמד בהכי הרבה סוגי קטגוריות. גוטמן הוא הדם החדש.
אנחנו חייבים גם לקוד קידה בפני שני סרטים שממש כמעט ונכנסו: "אינרציה" ו"לא פה לא שם".

משפחה. צילום: קריסטיאן האק

התסריט הטוב ביותר:
"בית בגליל" – אסף סבן
"געגוע" – שבי גביזון
"הבן דוד" – צחי גראד
"לא פה לא שם" – מייסלון חמוד
"פיגומים" – מתן יאיר

גראד הוא היחיד שכבר הופיע בנבחרי העבר שלנו, אבל תמיד כשחקן ("מי מפחד מהזאב הרע", "אורחים לרגע"), כך שבעצם לכל נציגי הקטגוריה הזו מדובר במועמדות כתיבה ראשונה. האמת שזה די הגיוני בכך שמדובר בשלושה סרטי ביכורים, ושובו של מאסטר קולנועי שסרטו האחרון היה הרבה לפני שסריטה נולד. באופן די מאפיין בקולנוע המקומי, כל חמשת התסריטאים הם גם הבמאים של סרטם.

הליהוק הטוב ביותר:
"אל תשכחי אותי" – גלית אשכול
"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" – ענבר מאור
"לא פה לא שם" – מייסלון חמוד וריאד סאלימן
"מוטלים בספק" – אורית אזולאי
"פיגומים" – עמנואל מאייר

בזמן ש"הגברת ינקלובה" בחר לעצמו את מיטב שחקניות ישראל (האשכנזיות) לתפקידים שנותנים להן לנסות לחפש נדבכים חדשים בעצמן, כל שאר המלהקות והמלהקים יצאו מגדרם כדי להביא פנים חדשות. "מוטלים בספק" ו"פיגומים" הם שילובים נפלאים בין שחקנים מוכרים ומנוסים לבין נון-אקטורים פלאיים, "לא פה לא שם" הצליח למצוא שחקנים לא מוכרים (בינתיים) ובלתי נשכחים לתפקידים מאתגרים במיוחד, ו"אל תשכחי אותי" איגד קאסט מאוד רחב ומאוד מעניין של שחקני משנה לתמוך בשתי הופעות ראשיות שמובילות את הסרט.
אזולאי היא המלהקת היחידה שמוזכרת אצלנו בכל שנה מאז ייסוד הקטגוריה ב-2012. אבל יותר מכך, מכיוון שהיו שנתיים בהם הרוויחה מועמדות כפולה, יצא שהיא מוזכרת אצלנו שמונה פעמים תוך שש שנים. אשכול הופיעה אצלנו פעמיים ("הרחק מהעדרו", "שש פעמים"), ולכל השאר זוהי מועמדות ראשונה בסריטה.

האיפור הטוב ביותר:
"אזימוט" – רינת אלוני
"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" – שירי שמשה
"מסתור" – אסטריד וובר
"משפחה" – הילה אלקיים
"פוקסטרוט" – אורלי רונן

מזל שיש את כוחות הביטחון כדי לאתגר את המאפרות הישראליות. ארבעה סרטים שעוסקים בכך באופן ישיר או עקיף נמצאים בחמישיות, ואליהם מצטרפים הפאות והאיפור של חברות המועדון לספרות יפה.
אלוני הייתה מועמדת אצלנו בעבר על שני סרטי אימה ("ג'רוזלם" ו"בשר תותחים"), אורלי רונן עם "תיקון" ו"ארץ פצועה" והילה אלקיים עם "פרחים של מרציפן". "מסתור" איננו כשיר לאופיר בגלל חוק התושבות של התקנון.

הצילום הטוב ביותר:
"אווה" – אקסל שנפאט
"אוויר קדוש" – דניאל מילר
"היער שהיה" – גיא רז
"משפחה" – קריסטיאן האק
"פוקסטרוט" – גיורא ביח

שניים מהמועמדים שלנו, שנפאט והאק, לא כשירים לאופיר מפאת אזרחותם הלא-ישראלית, אז באופיר הם כבר לא יופיעו. גיא רז חוזר פה בפעם השנייה השנה, אחרי מועמדות העריכה על אותו הסרט ואולי, רק אולי, יופיע שוב. הוא, כאמור, היה מועמד בעבר אצלנו בזכות "חיותה וברל" ו"כלבת".
למילר זוהי מועמדות ראשונה ומשמחת במיוחד. אליהם מצטרף אחד מבכירי הצלמים בארץ, גיורא ביח, שהופיע אצלנו בעבר בזכות "מי מפחד מהזאב הרע" (רק נזכיר ש"לבנון" נעשה לפני ייסוד סריטה. אז… אתם מבינים…).

לא פה לא שם. צילום: איתי גרוס

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
עמית יגור – "כמעט מפורסמת"
אסי לוי – "געגוע"
מאיה מרון – "היער שהיה"
נטע ריסקין – "געגוע"
נלי תגר – "החטאים"

אחת השנים הכי חזקות לאחרונה בתחום שחקניות המשנה, אבל נאלצנו לבחור רק בחמש. יגור (המגלמת את רוני, חברתה הטובה של גיבורת "כמעט מפורסמת") לא נרשמה כשחקנית משנה מטעם סרטה; ואסי לוי בתפקיד אם בנו של גיבור "געגוע", מורצת כראשית אבל מבחינתנו היא מתאימה יותר לקטגורית המשנה, כך שגם פה הרשימה האופירית כמובן תהיה אחרת. מאיה מרון היא מבחינתו אחת מגונבות ההצגה הגדולות של העונה, כאחת מעובדות המשרד בו מתרחש רוב "היער שהיה"; נטע ריסקין מצטרפת לקבוצת השחקנים המצוינים השנה שגילמו מורים ומורות; ונלי תגר מוכשרת כהרגלה בתפקיד האחות המרדנית של גיבורת "החטאים".
אם היו לנו מקומות נוספים בוודאי היינו מכניסים גם את רונה ליפז מיכאל ("אל תשכחי אותי"), לנה אטינגר ("הדרך לאן"), לירון וייסמן ("היער שהיה"), חנה לסלאו ("מועדון הקריאה של גברת ינקלובה"), ריקי חודרה ("מוטלים בספק") ושרה אדלר (שכפי הנראה תהיה מועמדת לשחקנית ראשית על "פוקסטרוט").

שחקן המשנה הטוב ביותר:
עלא דקה – "הבן דוד"
אריה הספרי – "משפחה"
אדר חזאזי גרש – "מוטלים בספק"
יעקב כהן – "פיגומים"
עמי סמולרצ'ק – "פיגומים"

דאבל "פיגומים" עם שני שחקני המשנה של הסרט. כל חמשת הגברים האלו מופיעים אצלנו לראשונה: דקה בתפקיד הפועל הערבי המואשם בתקיפת נערה; הספרי הוא כנראה החייל המטריד ביותר של השנה עמוסת החיילים הזו; חזאזי גרש מגלם את עדן הצעיר שחייו נמצאים במסלול מהיר למטה; כאשר כהן וסמולרצ'ק הם שני הכוחות המנוגדים בחייו של אשר לקס, האב הדומיננטי והמורה מעורר ההשראה.
אנחנו רוצים להזכיר גם את משה מזרחי ("הדרך לאן"), את שני גברברי "לא פה לא שם" (מחמוד שלבי והנרי אנדראוס), ואת ירון ברלד ("מבצע ביצה").

השחקנית הראשית הטובה ביותר:
מונא חווה – "לא פה לא שם"
נועה קולר – "בית בגליל"
שאדן קנבורה – "לא פה לא שם"
ג'וי ריגר – "החטאים"
מון שביט – "אל תשכחי אותי"

חווה נרשמה כשחקנית משנה על הופעתה ב"לא פה לא שם", אבל אנחנו מאמינים לחלוטין שהיא ראשית, יחד עם קנבורה, ולכן שתיהן מייצגות את סרטן פה. קולר כמובן הוזכרה אצלנו בשנה שעברה עם "לעבור את הקיר", והיא היחידה מבין חמשת המופלאות שכיכבה אצלנו בעבר.
בפינת ה"לא שכחנו": אפרת בן צור ("אווה"), אילנית בן יעקב ("אינרציה"), קרן מור ("המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה"), ניב סולטן ("כמעט מפורסמת") ורוני קידר ("משפחה").

השחקן הראשי הטוב ביותר:
שי אביבי – "געגוע"
ליאור אשכנזי – "פוקסטרוט"
ניתאי גבירץ – "אל תשכחי אותי"
צחי גראד – "הבן דוד"
אשר לקס – "פיגומים"

שני אבות המתמודדים עם סוגים שונים של אבל, שני צעירים בעלי נטיות אלימות, וצחי גראד – אלו חמשת השחקנים הראשיים שלנו השנה. אביבי חוזר שנה שנייה ברציפות כאב אבל, אחרי "שבוע ויום". גראד חוטף לעצמו איזכור שני בנבחרת השנתית, אחרי מועמדות התסריט. גבירץ ולקס מופיעים אצלנו לראשונה, כאשר ליאור אשכנזי הוזכר אצלנו בעבר בזכות "הערת שוליים" כמובן.
אם היו לנו מקומות שש ושבע, לא הייתה לנו בכלל דילמה: רן דנקר ("מוטלים בספק") וירון מוטולה ("היער שהיה") היו חייבים להיות חלק מהרשימה.

פיגומים. צילום: ורד אדיר

הבימוי הטוב ביותר:
אלירן אלייה – "מוטלים בספק"
מייסלון חמוד – "לא פה לא שם"
מתן יאיר – "פיגומים"
שמוליק מעוז – "פוקסטרוט"
גיא רז – "היער שהיה"

ארבע עבודות בכורה, וסרט שני – אלו חמשת הבמאים (והבמאית) שלנו ל-2017.

הסרט הטוב ביותר:
"אל תשכחי אותי" – יפעת פרסטלניק
"לא פה לא שם" – שלומי אלקבץ, גלית כחלון וטוני קופטי
"מוטלים בספק" – אורן רוגובין ואסף נאוי
"פוקסטרוט" – איתן מנצורי ויהונתן דובק
"פיגומים" – גל גרינשפן, רועי קורלנד, משה אדרי, לאון אדרי

ובסופו של דבר, זו הרשימה שהתגבשה מתוך כל מתמודדי האופיר לשנת 2017 ואלו חמשת הנבחרים שלנו – שני נציגי ירושלים 2017, נציג חיפה 2016, ועוד שניים – שאם יורשה לנו להמר – יהיו חלק מפסטיבל חיפה 2017. בשונה משנים אחרות, אנחנו מאמינים שהפעם יהיה פה סנכרון גדול יחסית עם שאר האקדמיה ורשימת המועמדים האמיתית לאופיר הקרוב לא תהיה רחוקה מזו, אבל לגמרי מכינים את עצמנו להפתעות.

סיכום איזכורי הסרטים הארוכים בקטגוריות השונות:
"פיגומים" – 8
"לא פה לא שם" – 7
"פוקסטרוט" – 7
"מוטלים בספק" – 6
"משפחה" – 6
"היער שהיה" – 5
"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" – 5
"אל תשכחי אותי" – 4
"געגוע" – 4
"אוויר קדוש" – 3
"הבן דוד" – 3
"החטאים" – 3
"מבצע ביצה" – 3
"בית בגליל" – 2
"כמעט מפורסמת" – 2
"מדינת הגמדים" – 2
"מסתור" – 2
"אווה" – 1
"אזימוט" – 1
"אינרציה" – 1

החמישיות הקודמות שלנו:
נבחרת החלומות – 2011
נבחרת החלומות – 2012
נבחרת החלומות – 2013
נבחרת החלומות – 2014
החמישיות של סריטה – 2015
החמישיות של סריטה – 2016