סרטים חדשים: ״לא פה, לא שם״, ״אמונת המתנקש״, ״להתאהב מעל הראש״, ״האיש האחרון״, ״להתעורר מפחד״

המהדורה הראשונה של המדור ב-2017 מוצאת חמישה סרטים בבתי הקולנוע. חלקם נדמים כמעין ״סותמי חורים״ לפני שיגיעו דרמות האוסקר שכבר עושות כותרות בארצות הברית. לפחות שניים מהם כבר ערכו את בכורתם בשנה שעברה ומקבלים כעת הזדמנות להוכיח את עצמם בהקרנות מסחריות, ושניים נוספים הם כנראה תוצאה של ניקוי מדפים או סתם הפצה מאוחרת, שכן כבר הופיעו לרגע במדור בעברם. נתחיל עם זה שמצדיק לבדו את קיומו של הסופש הזה, ונסיים עם שובה של פינת הפלוס.

״לא פה, לא שם״, סרטה הראשון באורך מלא של מייסלון חמוד ובהפקת שלומי אלקבץ, ערך את בכורתו בפסטיבל חיפה, שם כתב עליו עופר. מהכרמל הוא יצא עם פרס סרט הביכורים הטוב ביותר, וגם מהפסטיבלים של טורונטו וסאן סבסטיאן חזר מעוטר, בדרכו להקרנות מסחריות בקולנוע כעת. הסרט מתמקד בשלוש שותפות תל-אביביות – לילא, סלמה ונור. השתיים הראשונות הן חלק מהסצנה הערבית-ישראלית הצעירה, למרות שהן שונות זו מזו כמעט בהכל, בעוד השלישית מסורתית יותר בלבושה והתנהגותה. שלושתן מנסות לחיות את חייהן, ביחד ולחוד, וכמובן שזה לא כל-כך פשוט במציאות שבה להיות אישה ערביה פרוגרסיבית זה סוג של מרד במוסכמות. חשוב לציין שזה לא סרט פוליטי מטרחן ומייגע, אלא חגיגת קולנוע צבעונית ומגניבה להדהים, לא מעט בזכות הצילום של איתי גרוס (״פרחים של מרציפן״) והמוזיקה של M.G saad (עם קצת תאמר נפאר והבילויים). אור כתב על הסרט לכלכליסט, אני עשיתי זאת עבור עכבר העיר, ואצלנו עופר הרחיב את דבריו מימי פסטיבל חיפה לסקירה.

״אמונת המתנקש״ (Assassin's Creed) מפגיש מחדש את הבמאי, הצלם, התסריטאי והכוכבים של ״מקבת׳״ בעיבוד קולנועי לסדרת משחקי מחשב מפורסמת. הכל באשמת מייקל פאסבנדר, שמגלם את קאלום לינץ׳ ושידך את צוות ההפקה לחברת יוביסופט. בעזרת טכנולוגיה חדשנית המאפשרת לפרוץ את הזכרונות הגנטיים של הדי.אן.איי. שלו (מה?), מגלה גיבורנו כי הוא צאצא של מתנקש ספרדי מהמאה ה-15 בשם אגילאר, ויוצא להילחם בארגון הטמפלרים בימינו אנו. מעולם לא שיחקתי במשחקי המחשב המדוברים, אבל זה בסדר משום שמדובר בעלילה חדשה אותה רקחו התסריטאים ביל קולג׳ ואדם קופר (״אקסודוס: אלים ומלכים״) וגם מייקל לסלי, שעבד על אותו ״מקבת׳״ של ג׳סטין קורזל, שביים גם הפעם. לצד פאסבנדר מככבים מריון קוטיאר, ג׳רמי איירונס, ברנדן גליסון, שרלוט רמפלינג, אריאן לאבד ועוד. גם על הסרט הזה כתבתי לעכבר העיר.

״להתאהב מעל הראש״ (Un Homme à la Hauteur) מגיע לאקרנים לאחר בכורה מוצלחת בפסטיבל הקומדיות הצרפתיות ״או לה לה!״. וירג׳יני אפירה מגלמת עורכת דין מצליחה, שמאבדת יום אחד את הטלפון הנייד שלה וקובעת להיפגש עם מי שמצא אותו ובשיחה גם מצא חן בעיניה. אל מקום המפגש מגיע אלכסנדר (ז׳אן דוז׳רדן) המתגלה כמקסים לכל הדעות, למרות שגובהו אינו עולה על מטר וארבעים סנטימטרים. מכאן מתחילה הקומדיה הצרפתית, המתמקדת בכינון יחסיהם הרומנטיים של השניים, ובעיקר בתגובת הסביבה הלא מפרגנות. הבמאי הוא לורן טיראר הנהדר בדרך כלל (״מולייר״, ״ניקולא הקטן״), שגם כתב את התסריט עם שותפו הקבוע גרגורי ויניירו, בהתבסס על הסרט הארגנטינאי ״Corazón de León״.

״האיש האחרון״ (Z for Zachariah) הוא הראשון מבין צמד סרטים שאולי זכורים לקוראי וקוראות הבלוג בתור כאלה שכמעט ועלו לאקרנים במהלך אשתקד, אבל נדחו למועד לא ידוע – שהגיע כעת. במקרה שלו, זה כמעט וקרה פעמיים – בשלהי 2015 סמוך לבכורתו בעולם, ושנית בראשית 2016 כשכבר נחשב חדשות ישנות. כך שזו פעם שלישית וסוף-סוף הפצה לסרטו של קרייג זובל (״ציות״) המתרחש בעולם דיסטופי בו מתפתח משולש רומנטי בין שלוש הנפשות האחרונות ששרדו אסון קולוסאלי (מרגו רובי, כריס פיין וצ׳ואטל אג׳יופור). התסריט שייך לניסאר מודי, שעיבד את ספרו של רוברט סי. אובריאן.

״להתעורר מפחד״ (Before I Wake) גם הוא כבר נידון בבלוג בעבר. פעם כשכמעט והופץ בקיץ 2015, ושנה לאחר מכן במהדורת אימת החודש שנה לאחר מכן. סרטו של מייק פלאנגן (״השער״, ״Hush״), אותו כתב עם שותפו הקבוע ג׳ף האוורד, עוקב אחר זוג נטול ילדים (קייט בוסוורת׳ ותומאס ג׳יין), המחליט לאמץ יתום (ג׳ייקוב טרמבלי שהפך מאז בכורת הסרט לכוכב בזכות הופעתו ב״חדר״). במהרה הם מגלים לא רק שהילדון סובל מסיוטים, אלא גם שחלומות הביעותים שלו מתגשמים ומסכנים את שלום בני הבית.

פלוס – אירועים, קולות, וסרט שאי אפשר לראות

תיקון – כך נקרא סרטו החדש של אבישי סיון (״המשוטט״), יקבל מקום של כבוד במדור של השבוע הבא כשייצא לאקרנים. אבל עוד לפני כן, יש לכם ולכן הזדמנות לראותו לפני כולם ובחינם, בזכות אירוע סריטה הראשון לשנת 2017 שמארגנים אור ועופר בזמן שאני מתבטל בניכר. האמת שזה לא יהיה ממש לפני כולם, משום שהסרט כבר הספיק לצבור פרסים בכל אשר פנה (רשימה חלקית – ירושלים, אוטופיה, לוקרנו, וגם פרס אופיר לצילום המרהיב של שי גולדמן), ואפילו כתבנו עליו כבר כמה וכמה פעמים. בעיניי הוא שווה צפייה נוספת, במיוחד אם ראיתם או ראיתן אותו לפני שנה ויותר, מה גם שבאירוע שלנו יתארחו גם היוצרים לשיחה שלאחר ההקרנה, ואני אישית יכול לחשוב על משהו כמו רמ״ח שאלות עבורם. הירשמו בדף האירוע הפייסבוקי (לשם תזכורת, זה לא מבטיח כניסה), או פשוט בואו לקולנוע מוזיאון תל אביב (שדרות שאול המלך) ביום ראשון ה-8 בינואר קצת לפני השעה 20:00. אין הרשמה מוקדמת ויש מספר מקומות מוגבל באולם, אז שווה להקדים.

מבט נוסף – הפרוייקט לקולנוע אירופאי משוחזר אשר מקים לחיים סרטים ותיקים בעותקים מחודשים, יתקיים זו הפעם החמישית בסינמטקים. זה יקרה החל מ-12 ועד ה-22 בינואר, תחת התמה השנתית "תשוקה חותכת". בפועל זה אומר הקרנות של יצירות כמו ״מעלית לגרדום״ של לואי מאל, ״הקורבן העשירי״ של אליו פטרי, מחווה לאנדז׳יי ויידה שהיה מקורבנות 2016, ובפינת הסרט הישראלי – ״צד שלישי למטבע״ של כריס מרקר, שאפשר להתווכח על הישראליות שלו, אבל אם מקבלים בסוף סרט של מרקר בעותק משופץ אז אין סיבה להתחיל. את התוכניה המלאה אפשר כבר למצוא באתר הייעודי, ואנחנו עוד נדון כאן בסריטה באירוע הקולנוע הזה בהרחבה בימים הקרובים.

קול קורא – מטעם הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים, הכריז על פתיחת ההרשמה לכלל המסגרות של הפסטיבל הבא (ה-19 במספר). בתי הספר לקולנוע יכולים להגיש את סרטיהם למסגרות הישראלית והבינלאומית, אבל חשוב לא פחות, החודש פתוחה גם ההרשמה למסגרת העצמאית. הכוונה היא לסרטים קצרים מכל סוג וסוגה, עלילתיים, דוקומנטריים ומונפשים, שנעשו שלא במסגרת לימודים אקדמאים. פרטים מלאים וטפסי הרשמה באתר הפסטיבל, ומי שעומדים או עומדות בקריטריונים עדיף שיגישו לפני סוף החודש.

לסיום – ג׳ון מלקוביץ׳ החליט לכתוב ולככב בסרט שאיש לא יוכל לראות במאה השנים הקרובות, אותו יביים רוברט רודריגז ויצלם קלאודיו מירנדה. אם האמנתם או האמנתן לשטות המוחלטת הזו, אני לא הולך להרוס ולגלות שמדובר בפרסומת למותג אלכוהולי שקשור ליישון בן 100 שנים. ואני בטח לא הולך לכתוב איזה מותג זה, אבל הנה הסרטון לשיפוטכם ולשיפוטכן:

https://www.youtube.com/watch?v=SjdA_rocHms