פרסי אופיר 2016: סיכום עונה ומה לעשות עד הטקס

הערב, החל מהשעה 20:45, ייערך זו הפעם ה-27 טקס פרסי אופיר מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע. אור ועופר יעלו על חליפות וישימו פעמיהם אל המשכן לאמנויות הבמה באשדוד, כדי לדווח מהשטח. אני (אורון) אשאר בתור צוות עורף זו השנה השנייה ברציפות, ואצמד לשידור הטלוויזיוני החי בערוץ 24 (בהמשך יהיה גם שידור בערוץ 2), תוך כדי בדיקת הסלולרי כדי לקבל עדכונים ותמונות מהשטח. בעיקר ברגעים בהם הפרסומות משתלטות על השידור ומפריעות לרצף הפרסים. הייתה זו עונה קצרה וצפופה מהרגיל בפרסי אופיר, כזו שהחלה באמצע יוני במקום בתחילת מאי או סוף אפריל כבדרך כלל. הנה ניסיון לסכם אותה דרך הפוסטים שכתבנו לאורכה, וגם לספק קצת חומר קריאה במטרה לסייע בהעברת הזמן עד שהטקס עצמו יסיים לנו אותה באופן חגיגי ככל האפשר. לבסוף, כמה וכמה ציטוטים מכל סרטי השנה שאספנו בימי הקרנות האקדמיה, לשיפור מיידי של המצב, כל מצב, וסוג של חצי-מסורת אצלנו בסריטה.

הכרזות:
המתמודדים – 27 הסרטים העלילתיים באורך מלא (וגם הקצרים, והדוקומנטריים בכל האורכים) שהחלו את המירוץ.
המועמדים – הסרטים שהרוויחו את הזכות להיות בחמישיות (או בשישיות/שביעיות) ויהיו חלק מהטקס הערב.

פרשנויות:
סיכום הקרנות האקדמיה – אור מפליא לסכם שלב הצמצום הראשון, עוד לפני שידענו מי יעבור לגמר.
בעקבות הכרזת המועמדים – ההפתעות והאכזבות של הרגע המכריע הראשון לעונה, דרך עיניו של אור.
לבטים בשלב ההצבעות – אני (אורון) מנסה להסביר למה היה כל-כך קשה להצביע השנה לזוכים.
פרס על מפעל חיים – עופר כותב על הקולנוע של דן וולמן, הזוכה היחידי בטקס שאנחנו יודעים בוודאות כבר עכשיו.

שעשועים:
החמישיות של סריטה – כשבוע לפני תוצאות האמת, ניסינו להרכיב את הנבחרים שלנו בכל קטגוריה (בידיעה שהאקדמיה לא תיישר קו)
הימורי זוכים – קצת לפני הטקס, הקרבנו את הכבוד שלנו במשחק לשם הספורט והוספת מתח לטקס. ממליצים להצטרף.

לסיום מקבץ ציטוטים, מכל הסרטים שהחלו איתנו את הדרך. קחו בחשבון שאת רוב הסרטים ראינו רק פעם אחת ואנחנו לגמרי מאלתרים בחלק מהמקרים, אז יכול להיות שאלא יותר פראפרזות מאשר ציטוט מדוייק. בכל מקרה, כבר טרחנו ללקט אותם בשקדנות לאורך העונה, והם סיפקו לנו רגעי נחמה כשהתחרות כשלה מלעשות זאת, ואולי יצליחו לעשות את אותו הדבר גם עבורכם ועבורכן.

״אנשים שהם לא אני״ – הכי הרבה פוטנציאל לציטוט?

אלוף משפטי הקסם של האופירים הנוכחי הוא ״אנשים שהם לא אני״, שמקבץ מייצג מתוכו יכיל את ״נגיד את, שאין לי ספק שאת אינטליגנטית, לא יודעת שאנגליה זה אי.״, ״אני פשוט לא זיין. רוצה להזדיין עכשיו?״ והרגע המצחיק-עצוב שנגמר ב״אני לא שרה טוב, אבל אני חושבת שאני יכולה להצליח בזה, בעקרון.״. גם ל״מעבר להרים ולגבעות״ לא חסר ברק ברפליקות, שכוללות בין היתר את ״מי שלא קם, לא באמת רוצה להצליח״, ״שם יש רק ערבים טובים, לא כאלו מהשטחים״ והשאלה הלא פשוטה ״אני יקרה בעיניך?״. ב״תיקון״ אין יותר מדי דיאלוגים, בטח כשלא צריך אותם, אבל קשה לבחור מתוכו רק שלושה. נלך על: ״תלך למקווה ותתחיל את היום שלך!״, ״זו לא חוכמה, תנסה בלי משקפיים״ והתגובה ״זו המתנה הכי יפה שקבלתי כל החיים שלי״ כשהגיבור מקבל במתנה שן. מ״אבוללה״ ניקח את הקריאות ״אברא!״ (״חבר״ בשפתו של אבוללה) ו״תותלי תות!״ (המותג הבדיוני החביב עלינו), וגם את התשובה הכי טובה לשאלה מה אתה עושה? – ״תופס את הרעים״.

״ברש״ עמוס ההומור סיפק לנו את ״יש מלא בחורות שוות בתיכון, התפקיד שלנו זה להראות להן את האור״, את המסקנה: ״נו, ערסים יכולים להשיג לנו אקסטות״ בתשובה להיגעלות מחבורת גברים אותן רצו הגיבורות לצוד, וכמובן את ההודאה המפורטת באשמה: ״יש לה חבר, קוראים לו שימי והוא גר בכפר קאסם – ואני לא חושבת ששימי זה השם האמיתי שלו״. גם ״שבוע ויום״ הוא מתמודד ודאי על מלכות משפטי המחץ, אבל אם לבחור רק שלושה יהיו אלה התחינה ״תהיה שכן״, הדיאלוג שמסתיים ב״הוא כבר לא ילד, אבל הוא שלי״, והתשובה המוחצת לקלישאה ״שלא תדעו עוד צער״ – ״נדע, נדע״. גם ״ישמח חתני״ מלא במשפטי מפתח, והחביבים עלינו הם ״אני מעדיף לראות אותך עצבנית מאשר עצובה״, ״אלוהים לא מטפל בפניות הציבור״ וכמעט כל דבר שאורנה בנאי אמרה במהלך הסרט, ובמיוחד: ״למה להזמין סופר סת״ם? סתם?״.

בגזרת הקומדיות המטורפות, בכוונה או שלא, כדאי להתחיל עם ״הלהקה האחרונה בלבנון״, להם אנחנו חייבים את ״שוקרן לך״ ואת ״וזה הרגע בו הבנו שהם לא מעריצים גדולים של סי היימן״. מכאן נמשיך אל ״הולכת שבעה״ – ״יש כאן מדבר בגודל של מדבר, אתה חייב להיצמד דווקא אליי?״, ״נתקעתי בבית קברות, הכל כאן אין מוצא״ ואיך אפשר בלי ״אני נראית לך כמו גמל שרוקד ואלס?״, אם למנות רק כמה. אחריו יגיעו תורו של ״אנטנה״ עם ״i just need to לעכל״, ״הוא בן מוות!״ וכמובן ״ספרות השואה תמיד עוסקת בטראומה של השואה״. המפתיע בעניין זה הוא ״אמור״, סרט בו הדמויות אומרות משפטים כמו ״פיקאסו היה אל ואני רק דניאל״, ״היא לא רוצה אותך אותה, אתה לא מבין? תראה, שם יש זבובה אחרת. עוף אליה, נו, עוף!״ ושימו לב לדבר הבא: ״למה אתה כל הזמן שותק ולא מדבר. אתה חושב שאתה כל כך חכם ואני לא מבין מה עובר עליך? מה אתה חושב שאני מטומטם, שאני טיפש רק בגלל שאין לי את השכל הזה שלך?״.

גם סרטים שאפשר לזקק מתוכם רק שני משפטים יש לא מעט. למשל, ״הכל שבור ורוקד״ עם הפזמון החוזר ״קבלו את… אמנון! (אמנון! אמנון!)״ ורגע הביזאר: ״אתה מטורף! אני אלך איתך.״ שנאמר בין שני פסיכולוגים דווקא. ״ג'נקשן 48״ ייזכר בזכות הפזמון ״אחריג ג'ורג'!״ (שרוף את זה, ג׳ורג׳!) והפארודיה על ראפר ישראלי אחד, שתהה ״מה, היא לא יהודית?״. הקומדיה ״ילד טוב ירושלים״ אולי הצחיקה אותנו פחות מאת הקהל, אבל נזכור לה בחיבה את ״אם אני לא עונה זה סימן שנפטרתי״ ואת רגע הביזאר: ״אמא, פילפילוני עזר לי לעשות קקי״. ״נמל בית״ הותיר אותנו עם המוטו ״אזולאי זה הנמל״, ומשפט הזן ״אם אתה עוקר עץ מהשורש, אל תתפלא שהגזע נופל לך על הראש״. ״חדרי הבית״, אם להישאר באווירה ביתית, תרם לנו בין היתר את ״אלי ויזל זה הניצול הגדול מכולם!״ ו״כוס אומו, אני ערבי?״. את ״להציל את נטע״ ייצגו בכבוד ״זה מקרה ברור של פטור״, וגם ״מר ברטייה לא שומע מעיים. הוא רוצה לשמוע מעיים״ שמוכיח כי לתרגם מאנגלית לעברית מצריך יצירתיות (לתשומת לב מי שאחראי על תרגום שמות סרטים מחו״ל).

לבסוף, סרטים שהצלחנו לזכור מתוכם רק משפט מפתח אחד, למרות שאנחנו בטוחים שהיו יותר. אלה הם ״אולי באמת כדאי שדוקטור רופאה תבדוק אותך אם אתה מיד מסכים איתי״ מתוך ״אבינו״, ״שמעת על נגני עוגב מפורסמים?״ של ״לב שקט מאוד״, והסלנג החסידי ״מה פירוש?״ של ״לעבור את הקיר״. כיוון שהבעיה היא ללא ספק בזיכרון שלנו, נשמח אם תעזרו לנו בתגובות ונוכל להשלים את מאגר הציטטות הזה, בעיקר בשביל הכיף (ב-2014 היה נהדר במיוחד עם הניסיון להיזכר בכל ההברקות של ״גט״ ו״אפס ביחסי אנוש״).

"הלהקה האחרונה בלבנון״ – שוקרן גם לכם!

בהצלחה לכולנו וניפגש כאן עוד כמה שעות בטקס עצמו.