פרסי אופיר 2016: הזוכים, הזוכות והטקס הסוער

"סופת חול״, סרט הביכורים של עילית זקצר, ייזכר כמנצח של טקס פרסי אופיר ה-27, אבל נדמה שכולנו הפסדנו. סופה מסוג אחר לגמרי הכתה במשכן לאמנויות הבמה באשדוד הערב, שלא מוציאה טוב אף אחד מן המעורבים. עד להענקת פרס הסרט הכל התנהל כרגיל, ובלי יותר מדי הפתעות, אבל ברגע שעלתה לבמה שרת התרבות מירי רגב החלה מהומת אלוהים בהיכל. פתאום הקולנוע הישראלי, שכולם מתגאים ויודעים לנאום כל-כך יפה כמה הם יודעים להילחם עליו, נראה חסר חשיבות מול הפיאסקו שעוד ידובר בו רבות. הטקס הזה הוכתם בפוליטיקה עוד לפני שהתרחש, ובמנות גדולות מהרגיל, אבל אנחנו בסריטה אוהבים קולנוע יותר מכל דבר אחר ולכן אני פשוט אנסה להתנהג כאילו מה שחשוב כאן הוא הפרסים המכבדים את מצטייני השנה הזו.

סרט הביכורים של זקצר בשישה פרסים בסך הכל – פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבימוי, שחקנית המשנה, עיצוב אמנותי, ליהוק ואיפור. אחריו צועדים ״לעבור את הקיר״ עם שלושה (תסריט, שחקנית ראשית ועיצוב תלבושות), ״אבינו״ (שחקן ראשי, עריכה) ו״ג׳נקשן 48״ (מוזיקה, פסקול) עם שניים כל אחד, בעוד ״שבוע ויום״ (שחקן משנה) ו״תיקון״ (צילום) הסתפקו ביתר. בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר זכה ״פרינסס שואו״, ושני הסרטים הקצרים שיצאו עם פסלונים הם ״אנה״ העלילתי ו״מוות בבאר שבע״ הדוקומנטרי. ״מעבר להרים ולגבעות״ הוא היחידי מבין המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר שיצא בידיים ריקות, אבל גם זו לא הפתעה אמיתית. אם תשאלו איך הלך לנו בהימורים, אספר שאור שבר כנראה איזה שיא של כל הזמנים עם 14 ניחושים נכונים (מתוך 18 קטגוריות), אני הסתפקתי ב-10 ועופר ב-8, מה שמעיד על שנה צפויה באופן משמח דווקא. הנה הלייב-בלוגינג שערכתי לאורך הטקס בעזרתם המהותית של שותפיי לבלוג שנכחו באולם, וזה מה שהייתי רוצה לזכור מהטקס הזה, לא את האופן שבו הסתיים.

שיר הפתיחה של האירוע, כשהכל עוד היה חגיגי (צילום: אור סיגולי)

טקס פרסי אופיר ה-27 מתקיים ברגעים אלה במשכן לאמנויות הבמה באשדוד. חברי סריטה אור ועופר נמצאים שם, בעוד אני יושב מרחק אוקיינוס משם ואעדכן כאן את הפוסט במתרחש, במקביל לשידור הישיר בערוץ 24. ממליץ להישאר כאן איתנו, במיוחד בפרסומות בהן ממשיכים להעניק פרסים משום מה אבל הקהל בבית נחשף אליהם רק בדיעבד. עוד המלצה היא לעבור על פוסט סיכום העונה שלנו שפורסם מוקדם יותר היום, כדי להיכנס לאווירה. אפשר לקרוא שם גם את הימורינו על הקטגוריות השונות, ולהוסיף קצת מתח והתרגשות לשידור החי מהערב הגדול של הקולנוע הישראלי לשנת 2016. אעדכן גם איך הולך לנו במהלך הערב מבחינת תחזיות, אבל כבר אוכל להגיד שלהרגשתי יהיו הפתעות רבות עקב השנה המאוזנת למדי. רעננו את הפוסט מדי פעם בפעם, אעדכן בכל רגע בו יחולק פרס, או חזרו אלינו בסיום הערב לקרוא במכה את רשימת הזוכים ותובנות הבזק שלנו, מהבית או מהאולם בו מתנהל הטקס. מתחילים:

אחרי פתיח מוזיקלי מוצלח של להקת ״קפה שחור חזק״ עלה לבמה גורי אלפי למונולוג שצוחק-קורץ לקולנוע הישראלי ועליו. מכל הקורבנות הברורים מאליהם, השיא היה הרגע בו פנה לשרת התרבות מירי רגב ושאל מה דעתה על התסריט הבא שלו, שגנוב מטרנטינו (״עזבי את לא מכירה״).

צילום: שי גולדמן, ״תיקון״.
הפייבוריט לוקח, ומוסיף עוד אופיר לארון הגביעים (זכייתו הקודמת הייתה על ״שלוש אמהות״). כולנו חזינו זאת.

עריכה: שירה ארד, ״אבינו״
כמו באוסקרים, הסרט העריכה הבולטת ביותר זכה. אור חזה זאת נכונה.

ליהוק: לימור שמילה, ״סופת חול״
זכייה ראשונה למלהקת שכבר הייתה מועמדת בעבר, שניצחה לא רק את אורית אזולאי שיאנית הזכיות, אלא גם את עצמה (שמילה הייתה מועמדת גם על ״אבינו״). אור ואני ראינו את זה בה. הזכייה מייצרת תיקו בין הפייבוריטים ברגע זה.

עיצוב אמנותי: ניר אדלר, ״סופת חול״
״סופת חול״ פותח פער, ואצלנו בהימורים אור הוא היחיד שניחש נכונה ופותח פער משלו.

עיצוב תלבושות: חווה לוי רוזלסקי, ״לעבור את הקיר״
גם כאן לוקח הפייבוריט, ורושם את עצמו על הלוח בפעם הראשונה לטקס זה.

שירה ארד זוכה בפרס העריכה על ״אבינו״ (צילומסך)

הפסקת הפרסומות הראשונה, וחמישה פרסים שכבר חולקו, מציגים הזדמנות לסכם את המצב בין המועמדים בקטגוריה הראשית – ״סופת חול״ מוביל עם שתי זכיות בעוד ״אבינו״ ו״לעבור את הקיר״ הצטרפו למשחק אף הם עם זכייה כל אחד. בהימורים שלנו אור עם 5 מתוך 5 עד כה.

הפוגה נוספת מן הפרסים, הפעם עם ביצוע לשיר הנושא מתוך ״השוטר אזולאי״ בביצוע הזמרת קרולינה. אחריה עלה יושב ראש האקדמיה, מוש דנון, ולאחר ברכות רשמיות ביקש להדגיש את היותה של האקדמיה גוף פתוח לכל מי שעומד בקריטריונים המקצועיים וללא אפליה מכל סוג. זאת בעקבות טענות שחזרו במהלך עונת האופירים הנוכחית, שהאשימו את האקדמיה בקיפוח האוכלוסיה הערבית. אם יורשה להצטרף לגינוי שלהן, מעבר לעובדה שאפשר לערער עליהן בקלות, הן בעיקר לא מוסיפות הרבה כבוד לאיש אלא להיפך. חזרה לפרסים.

פרס מיוחד על הישגים מקצועיים: המעצב האמנותי איתן לוי (״מאחורי הסורגים״, ״ביקור התזמורת״ ועוד ועוד), שזהו למעשה פרס אופיר השני בו הוא זוכה. הקודם היה על עבודתו בסרט ״עץ הדומים תפוס״ בשנת 1995.

איפור: כרמית בוזגלו, ״סופת חול״
המאפרת הוותיקה זוכה לראשונה בכבוד, והסרט עליו זכתה כבר עם שלוש זכיות. חברי הבלוג רושמים כולם אפס בהימור על קטגוריה זו, אבל הצל״ש מגיע לעופר שניחש כי ״סופת חול״ יכול להפתיע כאן.

מוזיקה: איתמר ציגלר ותאמר נפאר, ״ג׳נקשן 48״
הנאום הפוליטי של הערב ללא ספק, נפאר ״ענה על המגרש״ כמו שאומרים בעולם הכדורגל. אחרי מחמאות לצוותו הוא בחר להודות לאקדמיה על הבחירה, אבל התנער מהיותו אחד מ״הקולות הרעים״ כפי שכינה אותו יושב ראש האקדמיה בנאומו מוקדם יותר. אור ואני רושמים עוד נקודה.

פסקול: איתי אלוהב וגיל תורן, ״ג'נקשן 48״
פרס שני רצוף לסרט העמוס במוזיקה, ושוב רק אור ניחש זאת ופותח פער מעופר וממני שיהיה לנו קשה לצמצם.

תאמר נפאר מקבל את פרס המוזיקה על ״ג׳נקשן 48״ (צילומסך)

יעל אבקסיס, יקירת האופירים והעיר אשדוד כאחד, סופדת לרונית אלקבץ ז״ל, שעדיין קשה להתאושש ממותה מוקדם יותר השנה. אניה בוקשטיין עלתה אחרי לבמה, ללוות בנגינה ושירה את המונטאז׳ של כל ענקי הקולנוע הישראלי שהלכו לעולמם השנה. ובמעבר חד:

שחקנית משנה: רובא בלאל-עספור, ״סופת חול״
הפייבוריטית לוקחת גם כאן והסרט המוביל ממשיך לקצור פרסים. זו ההזדמנות להזכיר למי שטוען כי האקדמיה מקפחת את האוכלוסיה הערבית, שבכל שנה יש זוכים מהמגזר. השנה יש כבר שניים.

שחקן משנה: תומר קאפון, ״שבוע ויום״
זכייה ראשונה בטקס לסרט ״שבוע ויום״, ולג׳וקר שלו – תומר קאפון. וגם הזדמנות של עופר ושלי לצמצם את הפער מאור, שהימר על שמיל בן ארי. אגב, בן ארי מגלם ב״נמל בית״ גרסה של יושב ראש ועד העובדים הכל יכול של נמל אשדוד, בה מתרחש הטקס. צירוף מקרים שלא זכה?

שחקנית ראשית: נועה קולר, "לעבור את הקיר"
גם כאן קשה לומר שאנחנו מופתעים, אולי רק מן העובדה שסרטה של רמה בורשטין רושם לעצמו זכייה שנייה בלבד עד כה.

שחקן ראשי: מוריס כהן, ״אבינו״
ההיסטוריה חוזרת – ממש כמו ב-2012, השחקנית הראשית של רמה בורשטין והשחקן הראשי של מני יעיש זוכים בפרסים. סוף סוף יש פרס אופיר בבית משפחת כהן (אשתו של מוריס, רותם זיסמן-כהן, הסתפקה במועמדות השביעית שלה). פרס שני ל״אבינו״, כפי שהיה צפוי.

נועה קולר כובשת את הקהל בנאום הזכייה על תפקידה ב״לעבור את הקיר״ (צילומסך)

הפוגה מוזיקלית נוספת, הפעם הישר מתוך הסרט הדוקומנטרי ״פרינסס שואו״. המעבר הטבעי צריך להיות לפרס הסרט התיעודי, אבל אנחנו דווקא עוברים אל:

פרס על מפעל חיים: דן וולמן. השחקנית נלי תגר היא זו שמעניקה את הפרס לקולנוען הוותיק, שעופר כתב על הקולנוע שלו לקראת הטקס. כלומר מעניקה איתו לאשתו שהגיעה במקומו. אני תוהה האם יש תקדים לדבר כזה. כלומר, היו שנעדרו מן הטקס הערב (גולדמן, קאפון), אבל כשהאקדמיה לקולנוע מכבדת אותך בפרס שהוכרז עליו מבעוד מועד, לסוע לפסטיבל סרטים בסין נראה לי תמוה.

הקטע הקומי הטוב בטקס, שהצדיק את הבאתו של אלפי כמנחה, כלל את הצעותיו למאש-אפים בין סרטים ישראלים לבלוקבאסטרים. למשל ״הסודות של אניה ואלזה״ בו אניה בוקשטיין מ״הסודות״ של אבי נשר פוגשת את גיבורות ״לשבור את הקרח״ ומגלה ״כמה קשה להיות לסבית כשהידיים שלך קפואות״. לאחר מכן שוב עלה לבמה הראפר תאמר נפאר, וביצע את השיר ״אנא מיש-פוליטי״ (אני לא פוליטי) שעורר סערה כשלא הורשה להשתתף בטקס, החלטה ממנה חזרה בה האקדמיה. אני מקווה שכולם מרוצים (אחלה שיר בלי שום קשר). חזרה לפרסים:

סרט קצר: ״אנה״
שנה שנייה ברציפות שסרט מסם שפיגל לוקח את הפרס (אחרי ״אחד באפריל״ אשתקד). סרטה של אור סיני ממשיך את רצף הזכיות מפסטיבל קאן ולוקח גם את האופיר, אותו היא מבקשת לחלוק עם השחקנית יבגניה דודינה, שעלתה אף היא לבמה והתאחדה עם שותפה ל״שבוע ויום״, שי אביבי, שהגיש את הפרס. מסיבה שלא ברורה, אני היחיד שניחש את הזכייה הזו ונמצא מרחק ניחוש נכון אחד מאור.

סרט תיעודי עד 60 דקות: ״מוות בבאר שבע״
הזוכה של פסטיבל דוקאביב ממשיך משם לזכייה באופיר. עופר היה היחיד שהימר על סרטם של טלי שמש ואסף סודרי.

תסריט: רמה בורשטין, ״לעבור את הקיר״
פרס שני בקריירה של בורשטין, האישה עם הכי הרבה פרסי אופיר על תסריטאות. היא ניצחה כאן למעשה שישה סרטים אחרים, כיוון שהיו שבעה בסך הכל השנה. הפרס השלישי של הסרט מחזיר את אור לפער הקבוע שלו לאורך הטקס.

בימוי: עילית זקצר, ״סופת חול״
האם הפרס הקודם היה פרס ניחומים? או ששוב יהיה פיצול בין פרס הבימוי ופרס הסרט הטוב ביותר? אור היחיד שהימר על סוויפ של הסופה.

עילית זקצר ופרס אופיר שלה על בימוי ״סופת חול״ (צילומסך)

סרט תיעודי מעל 60 דקות: ״פרינסס שואו״
צעקות בוז לאילנה דיין, שהגישה את הפרס, שלא הצלחתי להבין. סרטו של עדו הר גורף עוד פרס לאוסף, ומזכה את אור בתואר מנחש האופירים המצטיין של השנה בסריטה. נותר רק עוד פרס אחד.

דבר כזה לא זכור לי בפרסי אופיר – הנאום של שרת התרבות מירי רגב זוכה להשתוללות מצד הקהל, שדקות ארוכות לא מאפשר לה לסיים אותו ולרדת מן הבמה כדי שהטקס יסתיים והפרס האחרון יוענק. להערכתי חצי מהאולם ננטש, ומי שנשאר מדווח על אווירה אלימה. איבדתי את תחושת הזמן אבל זה הרגיש לפחות חצי שעה שבה הקהל התכסח עם השרה (לא כולו, יש שמחאו לה כפיים ועודדו אותה) במקום לתת לה לסיים ושתפנה את מקומה לטובת הסרט הזוכה. לא מכבד לראות אנשי תרבות מתנהגים ככה, ולא ייאמן שדווקא בטקס בו זוכים ערבים, יהודים, מזרחים, אשכנזים, דתיים וחילונים בוחרת השרה להתלונן על האליטה ועל אטימות או קיפוח בשם הרב-תרבותיות שהיא מחפשת. כשסוף סוף נגמר הנאום שום דבר כבר לא חזר לקדמותו, גם לא אחרי דבריה של אבתיסאם מראענה מנוחין (שאגב עשתה סרט על מחמוד דרוויש, סלע המחלוקת של הטקס עוד לפני שבכלל נערך), ואפילו לא אחרי הזכייה האחרונה של הערב.

הסרט הטוב ביותר: ״סופת חול״
תמונות זכייה עצובות כאלה לא זכורות לי מזמן, כשהצוות של ״סופת חול״, בראשות המפיקים חיים ואסתי מקלברג והבמאית עילית זקצר, עלה לקבל את הפרס ללא השחקנים הערבים שנטשו את העולם במחאה על דבריה של רגב. אבל שוב, אהיה חייב לסיים את הדיווח הזה בדיבורים על קולנוע ורק על קולנוע, כשאגיד שזכייה זו לא רק מעלה את מניינו של ״סופת חול״ לשישה פרסים, אלא גם מוכיחה כי הוא אכן היה הסרט האהוב ביותר השנה על האקדמיה. עם או בלי קשר לאוסקר, שם ייצג אותנו בקטגוריית הסרט הטוב ביותר (ולפי התחזית הלא אחראית שלי גם יביא פסלון ראשון). אלוהים יודעת שהערב הזה ארוך כמו טקס אוסקר, אבל קצת פחות תרבותי.

בנות ״סופת חול״ מזדהות עם תאמר נפאר שעל הבמה (צילום: אור סיגולי)