סרטים חדשים: ״פוטו פרג׳״, ״סטארטרק: אל האינסוף״, ״ידי האבן״, ״כיבוי אורות״, ״המכונאי 2: התחייה״

חמישה סרטים עולים לאקרנים בסוף השבוע האחרון של אוגוסט, במטרה להספיק להנות ממה שיש לקיץ להציע לפני שיגיע הסתיו ועימו שינוי באופי הסרטים. המגוון הפעם כולל דוקו-ישראלי שהוא משפחתי כשם שהוא לאומי, אקשן חללי ממותג, דרמת אגרוף ביוגרפית, קצת אימה וגם יריות ופיצוצים. לסיום יהיו לנו גם קצת חדשות הקשורות לבלוג, וגם ידיעות כלליות יותר מהארץ והעולם.

״פוטו פרג׳״ מגיע לבתי הקולנוע לאחר שכבר הוכרז כאחד מחמשת המועמדים הסופיים לאופיר בקטגוריה התיעודית לסרטים באורך מלא. את בכורתו ערך בתחרות הדוקומנטרית של פסטיבל ירושלים לפני חודש בלבד, ואל המסכים הוא מגיע בתור ההימור החדש של בתי הקולנוע ״לב״, שכבר פגעו בול עם ״מיסטר גאגא״, ״מי יאהב אותי עכשיו?״ ו״המתנחלים״ והופכים אט-אט לחלון הראווה של הקולנוע התיעודי בישראל לא פחות מהסינמטקים. סרטו של קובי פרג׳, שחקן בדרך כלל, מתחקה אחר סיפורה של משפחתו דרך חנות הצילום המיתולוגית שלהם – פוטו פרג׳ (כל מי שעבר אי פעם בפינת הרחובות של דיזנגוף וארלוזורוב בתל אביב ודאי מכיר). מי שצילם הוא רועי פרג׳, בן דודו של הבמאי, שחושף בעדשתו לא רק את סיפורה של החנות ושל המשפחה, אלא גם את סיפורה של מדינת ישראל משנות ה-50 ואילך, וכן את התפתחותם של הצילום הצבעוני והפיתוח המהיר.

״סטארטרק: אל האינסוף״ (Star Trek Beyond), השלישי בסדרה מאז הושק מחדש המותג של ״מסע בין כוכבים״, והראשון שלא בויים בידי ג׳יי ג׳יי אברהמס. ג׳סטין לין, הבמאי שהפך את ״מהיר ועצבני״ למה שהוא (פרקים 3 עד 6), נשכר כדי להחליפו, ואת התסריטאי רוברטו אורצ׳י החליפו דאג ג׳ונג וסיימון פג (שגם משחק את סקוטי בגרסאות הנוכחיות). מי שחוזרים לתפקידיהם הקבועים הם השחקנים שלפני המצלמה, כולל כריס פיין בתפקיד קפטן ג׳יימס קירק, זאכרי קווינטו בתור ספוק, וזואי סלדנה, ג׳ון צ׳ו, קארל אורבן ואנטון ילצין כצוות האנטרפרייז. אידריס אלבה מגלם הפעם את הנבל, טיפוס רפטילי בשם קראל, וסופיה בוטלה (גאזל מ״קינגסמן״) היא בעלת ברית חדשה של הגיבורים במלחמתם לשרוד בכוכב לכת עמוס פליטים. כתבתי על הסרט עמוס השינויים המבורכים לעכבר העיר, בעוד אור עשה זאת עבור כלכליסט. על הסקירה הסריטתית תהיה אחראית לירון במהלך הסופש.

״ידי האבן״ (Hands of Stone), דרמת אגרוף שהחלה את דרכה בפסטיבל קאן השנה, היא ביוגרפיה כפולה – גם של המתאגרף רוברטו דוראן, בגילומו של אדגר רמירז, וגם של מאמנו ריי ארסל, אותו מגלם רוברט דה נירו. בפעם הקודמת שדה נירו חזר לז׳אנר התוצאה הייתה ״סוגרים חשבון״, אבל הפעם נראה שאת הכפפות הותיר השחקן הוותיק לצעירים ממנו. אשר, הזמר בדרך כלל, יהיה שוגר ריי לאונרד, ושאר הקאסט כולל בין היתר את ג׳ון טורטורו, אלן ברקין ואנה דה ארמס (שרק בשבוע שעבר הגיעה למסכים עם ״כלבי מלחמה״). ג׳ונתן ג׳ייקובוביץ כתב וביים.

״כיבוי אורות״ (Lights Out) הוא סרט אימה שהיה מצליח מספיק לא רק כדי לזכות בהמשכון מיד אחרי סוף השבוע הראשון (בו כיסה את תקציבו), אלא גם כדי להגיע לישראל לפחות באותה המהירות ש״סטארטרק 3״ הגיע. זהו סרטו הראשון באורך מלא של דייויד אף. סנדברג, המבוסס על סרט קצר שלו עצמו. הוא נעזר בשירותיו של תסריטאי האימה אריק הייסרר, החתום מצידו הרימייקים של ״סיוט ברחוב אלם״ ו״הדבר״. תרזה פאלמר מגלמת צעירה ששבה הביתה לאחר שברחה והחלימה ממאורעות לא מוסברים שפקדו אותה בילדותה, בכל פעם שהאורות כבו. כעת אותו הסיוט קורה לאחיה הקטן (גבריאל בייטמן), והשניים נאלצים להתעמת עם יישות הקשורה לאימם (מריה בלו).

״המכונאי 2: התחייה״ (Mechanic: Resurrection), הוא המשכון של ״המכונאי״ מ-2011 עם ג׳ייסון סטאתהם בתפקיד הראשי, לא של הסרט בעל השם הדומה עם כריסטיאן בייל הרזה-מאוד מ-2004. סטאתהם, סוג של תת-ז׳אנר בסוגת האקשן אם תרצו, שב לגלם את ארתור בישופ, מתנקש קטלני שהמומחיות שלו היא לגרום לחיסוליו להיראות כמו תאונות. כשחוטפים את אהובתו (ג׳סיקה אלבה) ומבקשים ממנו לחסל שלוש מטרות בלתי אפשריות בשיטה המיוחדת שלו, הוא מתכוון לא רק להשלים את המשימה – אלא גם לסגור חשבון עם החוטפים. על הכוונת: טומי לי ג׳ונס, מישל יאו, סם הייזלדיין ועוד. על הבימוי: דניס גנזל הגרמני (שחתום על הרימייק של ״הנחשול״). על התסריט: חמישה אנשים, לעזאזל.

פלוס – נבחרים, מועמדים, מחליפים וכמה ענייני סריטה

מועצת הפיס לתרבות ואמנות – פירסמה באתר מפעל הפיס את רשימת התמיכה לשנת 2016 בתחומי הקולנוע (ובתחומים נוספים כמובן). עכשיו כזה רשמי, מותר לספר שבפעם השנייה ברציפות נבחר בלוג הקולנוע שלנו, סריטה, להיכלל בין הזכאים לתמיכה בתחום כתבי עת מקוונים. ברכות חמות לשותפינו למענקים, ״תקריב״ הוותיק וגם המצטרפים החדשים ״שורה ראשונה״ והפרוייקט העיתונאי של שוקי טאוסיג, ותודות אינספור למועצת הפיס ולכל המעורבים בעניין. בתור מי שעסק במשך רוב השנה שעברה בהבאת המענק הקודם לידי מימוש, אני יכול לספר שזו יותר משרה מאשר זכייה (בקצרה – צריך להוציא כל שקל מכספי המענק באופן מוכח לפני שמותר לדרוש אותו, להמשיך להוציא וגם לחפש מקורות מימון נוספים), אבל אין מאושר ואסיר תודה ממני על הג׳וב הנוסף הזה. זה אומר שיהיו עוד כמה שינויים לטובה במהלך החודשים הקרובים, ומבחינתכם ומבחינתכן הקוראות והקוראים זה אומר בעיקר להמשיך לקרוא (ולהגיב, לשתף, להעיר, להתעניין). לא מעט בזכותכם ובזכותכן אנחנו כאן, ותודה גם על זה.

אירוע סריטה – לא נראה כמו משהו שיכול להתממש בזמן שאני בחו״ל (כלומר בשנתיים הקרובות), אבל בזכות שני, עופר ושחקן החיזוק ד״ר שמוליק דובדבני (בעצם יותר כמו מאמן-שחקן-מנג׳ר), לגמרי יש לנו אחד כזה באופק. סמנו ביומנים את יום שני ה-26 בספטמבר, קצת יותר מחודש מהיום, בשעה 21:00. אז יעלו על הבמה של סינמטק תל אביב השלושה לדיון של לפני הסרט ״מדיום קול״ (Medium Cool), סרטו הראשון כבמאי של הצלם הסקל וקסלר, שהלך לעולמו בשלהי אשתקד. עוד פרטים וגם אירוע פייסבוק בהמשך, בינתיים אפשר לגשת לאתר הסינמטק.

פסטיבל דוקאביב – הודיע חגיגית כי קרין ריבקינד סגל תחליף את סיני אבט כמנהלת האמנותית של הפסטיבל הבא. מדובר בשינוי שהיה ידוע מראש עקב היבחרותו של אבט לנהל את החטיבה הדוקומנטרית בתאגיד השידור הציבורי (גוף שקצת מתעכב בהקמה בגלל החלטה של שר התקשורת), ובמועמדת שצמחה מתוך הארגון ונבחרה על ידי הוועד המנהל של דוקאביב פה אחד. ריבקינד סגל נכנסת לנעליו של מי שהפך בשנים האחרונות, יחד עם הצוות כולו כמובן, את פסטיבל דוקאביב מפסטיבל נישה לאחד המובילים בארץ בהיקף מכירות הכרטיסים ובכלל, בשורה אחת עם הפסטיבלים של ירושלים וחיפה. כיוון שגם עופר וגם אני כיהנו כשופטים מטעם פורום המבקרים במסגרת הפסטיבל בעבר, אני מרגיש בנוח לאחל בשם הבלוג הצלחה לכל המעורבים בנתיבים החדשים, ובטוח שהפסטיבל התיעודי רק ימשיך להתחזק.

פרסי הקולנוע האירופאי – או ״האוסקר האירופאי״ כפי שהוא מכונה בארץ, הכריזו על מועמדיהם לשנת 2016. שני סרטים ישראליים בולטים בתחרות העלילתית – ״מעבר להרים ולגבעות״ של ערן קולירין, ו״תיקון״ של אבישי סיון. הם יתמודדו מול רוב התוכניה של פסטיבל קאן, ״חדר״ זוכה האוסקר שהפקתו אירית בחלקה, וכמה דברים מוזרים שראיתי בפולין. הטקס, אגב, יתקיים ב-10 בדצמבר בוורוצלאב, בירת התרבות של אירופה לשנה זו, מה שמזכיר שעליי לסיים את הדיווחים שלי מפסטיבל ״אופקים חדשים״. עוד קישור לפסטיבל הפולני הוא ״מיסטר גאגא״, שהוזכר בפוסט זה בראשיתו והוקרן גם בוורוצלאב, וכעת מתמודד כנציג ישראלי נוסף בקטגוריה התיעודית של פרסי הקולנוע האירופאי. בהצלחה רבה להם.

משאל ה-BBC – ביקש ממבקרי תבל לדרג את עשרת הסרטים האהובים עליהם מן המאה ה-21, כדי ליצור רשימה מפלצתית של 100 הסרטים הגדולים של שנות האלפיים-עשרה. גם הפעם היו לישראל שלושה נציגים (אורי קליין, יעל שוב ואבנר שביט), והתוצאות לא מאוד מפתיעות לעניות דעתי – זה נראה כמו ערבוביה של סרטים אמנותיים עם מעט הצלחות מסחריות שהיה בהן מימד נוסף. ״מלהולנד דרייב״ של דייויד לינץ׳ התכבד במקום הראשון (בסקר כל הזמנים של ״סייט אנד סאונד״ הוא ״רק״ במקום ה-28), ואת הרשימה נועל הסרט היחידי מ-2016, ״טוני ארדמן״ המעולה של מארן אדה. הנה הרשימה המלאה, להתווכח איתה נראה לי קצת מעייף, מה גם שהיא די ממצה.