סרטים חדשים: ״קובו: אגדה של סמוראי״, ״בן-חור״, ״כלבי מלחמה״, ״מים לא שקטים״, ״המלכודת״, ״המורה לכינור״

שישה סרטים חדשים מצטרפים אל ההיצע הקולנועי של אמצע אוגוסט – האם נמצא ביניהם המושיע של הקיץ הנוכחי? מבטיחים לנסות ולסקור כמה שיותר מהם במהלך סוף השבוע כאן בבלוג, ואולי גם לענות על השאלה. בפינת הבונוסים אמשיך להתייחס לסרטים ישראליים שיוקרנו בניכר, וגם לחג האהבה העברי שיחול אף הוא בסופש.

״קובו: אגדה של סמוראי״ (Kubo and the Two Strings) הוא הסרט הרביעי של אולפני האנימציה ״לייקה״ (אחרי ״קורליין״, ״פארנורמן״ ו״הקופסונים״), המתמחים בטכניקת סטופ מושן מרהיבה, וגם שיא הציפייה שלי הפרטי שלי לקיץ זה. הוא היה אמור להיות מוקרן כבר בפסטיבל ירושלים, אבל ההפקה משכה אותו לצורך שיפוץ אחרון להקרנות אוגוסט, שאכן הגיע סוף סוף. קובו מהכותרת הוא ילדון מספר-סיפורים, בנו של לוחם אגדי בשם האנזו, שנהרג בקרב להצלת אשתו ובנו. קובו מטפל באימו שהעניקה לו את יכולת הסטוריטלינג וגם כלי נגינה מכושף, המקים לחיים קיפולי נייר. עליו להיזהר שלא לשהות בחוץ בשעות החשיכה, פן יגלו אותו בני משפחתו משושלת אמו המקוללת – מלך הירח ושתי בנותיו הנקמניות. נחשו מה קורה, או פשוט לכו לסרט, שהוא המלצת המערכת הגורפת לשבוע זה – אור כבר כתב עליו בכלכליסט ובהמשך גם לנו יהיה עליו טקסט כאן בסריטה. בין המדבבים אפשר למצוא את ארט פרקינסון בתפקיד קובו, וסביבו את שרליז תרון, מתיו מקונוהי, רוני מארה, רייף פיינס, ג׳ורג׳ טאקיי ועוד. הבמאי הוא האנימטור טרביס נייט, ועל הסיפור השואב השראה מסרטי הסמוראים היפניים חתומים מארק היימס, שאנון טינדל וכריס באטלר, רובם ככולם עבדו עם האולפנים בעבר.

״בן חור״ (Ben-Hur) גרסת 2016 לסיפור שכה אוהבים בהוליווד על לוחם יהודי הפוגש את ישו מנצרת בירושלים המצויה תחת הכיבוש הרומי. אותו הסיפור המוכר מגרסת 1959 שביים וויליאם וויילר ושזכה להמון אדפטציות קולנועיות אחרות, חלקן מוקדמות יותר וכולן מבוססות באופן זה או אחר על ספרו של לו וואלאס באותו השם. דוגמאות לעיבוד חופשי יותר יהיו ״גלדיאטור״ של רידלי סקוט מתחילת האלף, או אפילו ״יחי הקיסר!״ של האחים כהן מתחילת השנה. הפעם זהו ג׳ק יוסטון שמגלם את יהודה בן-חוּר, נסיך ממלכת יהודה המואשם בבגידה על ידי אחיו המאומץ (טובי קבל) ומוגלה מן הממלכה, רק כדי לחזור כדי לדרוש נקמה ולמצוא גאולה (ואת המשיח הנוצרי). עוד בקאסט: איילת זורר, רודריגו סנטורו, מורגן פרימן, נזנין בוניאדי והמון שמות עם צליל אקזוטי. התסריטאים ג׳ון רידלי (זוכה האוסקר על ״12 שנים של עבדות״) וקית׳ קלארק (״הדרך חזרה״) חתומים על העיבוד הנוכחי, והבמאי הוא טימור בקמאמבטוב (״מבוקש״). חסר לשלושתם יחד, ולאנשי האפקטים גם, אם מירוץ הכרכרות האיקוני ישוחזר כאן בדרך שהיא פחות ממושלמת. אדווח על כך בביקורת שלי בעכבר העיר.

״כלבי מלחמה״ (War Dogs) הוא מעין אח חורג או קרוב משפחה רחוק של סרטים מסוג ״מכונת הכסף״, המבוססים על סיפור אמיתי די מחריד מצד אחד, אבל כתובים ומבויימים עם הרבה הומור ונמצאים על גבול הקומדיה הביוגרפית. זהו סיפורו של צעיר ממיאמי (מיילס טלר) שבאמצע העשור הקודם הפך ממעסה עני לסוחר נשק אמיד בתוך תקופה קצרצרה, בזכות שותפות עם חבר ילדותו (ג׳ונה היל). השניים הקימו אימפריית סחר בנשק שעשתה עסקים בשווי לא הגיוני עם הממשל האמריקאי, ובזכות כמה עיגולי פינות וקיצורי דרך הצליחו לא רק לספק את הסחורה, אלא גם לגדול במהירות מסחררת שאיימה להפיל אותם ולסבכם עם גורמים עוינים בכל צידי המתרס (כולל ברדלי קופר בתפקיד קטן). טוד פיליפס (טרילוגיית ״בדרך לחתונה״) ביים ואף כתב במשותף עם סטיבן צ׳ין (״Another Day in Paradise״) וג׳ייסון סמילוביץ׳ (שאחרי ״Lucky Number Slevin״ חשבתי שיהיה אחד התסריטאים העולים בהוליווד, אבל לא). גם על הסרט הזה כתבתי לעכבר, ועופר הוא זה שיעשה זאת אצלנו בסריטה.

״מים לא שקטים״ (The Shallows) היה יכול באותה המידה להיקרא ״בלייק לייבלי נגד כריש״, אבל אז לא היה לי מה לכתוב בתיאור העלילה שלו. השחקנית מגלמת גולשת גלים שיום-ים שגרתי עם חבריה הופך לרימייק של ״מלתעות״ כשכריש לבן מתביית עליהם ומשאיר אותה לקינוח. בינה ובין חוף המבטחים מפרידים פחות ממאתיים מטרים, אבל גם הטורף שעדיין לא שבע ובטח שלא ממהר הביתה כמוה. הגאות עולה, הזמן אוזל, וליאם ניסן לא יבוא להושיע הפעם, למרות שמדובר בסרט של הבמאי חאומה קולט-סרה (״נון-סטופ״, ״זהות לא ידועה״, ״מרדף לילי״). אנטוני ג׳סווינסקי (״היעלמות ברחוב 7״) כתב את התסריט, אור יכתוב את הסקירה.

״המלכודת״ (Elephant Song), דרמת מתח קנדית דוברת אנגלית, מגיעה אלינו הישר מסיבוב פסטיבלים ב-2014 והפצה עולמית מסחרית ב-2015. ברוס גרינווד מגלם פסיכיאטר חדש במוסד הבא לטפל בפציינט המוחזק שם משום שהרג את אמא שלו (ומגולם בידי קזבייה דולן, למרבה האירוניה). כעת ייתכן שאותו רוצח קשור בהיעלמות מסתורית של אחד הרופאים במקום, והוא פוצח במשחק מוחות עם הדוקוטור. גם קתרין קינר וקרי אן-מוס לוקחות חלק בסרטו של שארל בינאמה הבלגי, על פי תסריט של ניקולאס בילון, שכתב גם את מחזה באותו השם עליו מבוסס הסרט.

״המורה לכינור״ (Tudo Que Aprendemos Juntos / The Violin Teacher) מגיע אלינו מברזיל, ואת שמו העברי שאב מן הכותרת האנגלית, שכן בפורטוגזית הוא נקרא ״כולנו לומדים יחד״. לאזרו ראמוס מגלם את לארטה, כנר מוכשר שנכשל להתקבל לתזמורת הפילהרמונית של סאו פאולו, ומוצא את עצמו מלמד מוזיקה בתיכון הממוקם בשכונת עוני. בעזרת כוחה של המוזיקה וידידות הנרקמת בינו ובין הנערים, מצליח כל אחד מן הצדדים המעורבים בסיפור להתעלות מעל לקשיים הפוקדים את כולם. סרג׳ו מקאדו (״עיר תחתית״) ביים, ומספר רב של אנשים כתבו יחד איתו את התסריט.

פלוס – טוֹ – טוּ – דוּ

פסטיבל טורונטו – שיתקיים השנה בין ה-8 ל-18 בספטמבר, חשף את הליין-אפ שלו השבוע. כמות האטרקציות תצריך פוסט בפני עצמו, וכיוון שלא נסקר השנה את הפסטיבל בעצמנו זה נדמה לי כמו טיזינג מיותר לכולם (אבל צפו לסיקורים של פסטיבלים אחרים בחודש הבא, אם אנחנו כבר בתחום הטיז). מה שכן הייתי רוצה לעשות זה להמשיך במצווה של פרגון לסרטים הישראליים שיוצגו שם – ״אנה״ הקצר וזולל הפרסים של אור סיני, ״ישמח חתני״ של אמיל בן-שמעון ושלומית נחמה, שלא קיבל הרבה אהבה באופירים אבל לדעתי זה ישתנה כשיפגוש קהל, ״החטאים״ של אבי נשר שגם יתארח בפסטיבל במסגרת יוקרתית זו הפעם השנייה בקריירה, וגם ״נורמן״ של יוסף סידר, שאת הכמיהה שלי לצפות בו הבעתי בדיוק כאן בשבוע שעבר. מעניין כמה עולה כרטיס טיסה לטורונטו, אני מכיר לפחות מבקר קולנוע ישראלי אחד שבטוח כבר בדק את הנושא.

ט״ו באב – הלא הוא הגרסה הכשרה (והמקורית) לוולנטיינז דיי, יתפרש בניחותא על פני כל סוף השבוע. בסינמטקים נערכו למאורע, הנה למשל מה שמכינים בסינמטק ת״א ליומיים האלה, אבל משום מה בא לי להמליץ למי שיבחרו לחגוג את היום הזה לא לשבת מול מסך קולנוע.

סינמטק הרצליה – שאינו סינמטק תל אביב ולכן מוכיח כי אני מכיר בקיומם של מקומות מחוץ לבירה התרבותית של ישראל, מלא באירועים שווים לא פחות מחבריו בזמן הקרוב. למשל סדרת ההקרנות שלדעתי כבר המלצתי עליה, המתקרא ״פעמיים כי טוביאס״ ובמסגרתה מוקרנים שני סרטים גב אל גב וביניהם מדבר מבקר הקולנוע של ידיעות אחרונות בנימין טוביאס. ביום שבת ה-20.8 ייחגג הקולנוע של וויט סטילמן, האורח הכי מגניב בפסטיבל ירושלים הקודם, כאשר את סרטו החדש והמומלץ ״אהבה וידידות״ תקדים יצירת המופת שלו (בעיניי) ״ימים אחרונים של דיסקו״ (Last Days of Disco). זה אומר קצת יותר משלוש שעות עם קייט בקינסייל וקלואי סביני (וטוביאס).