סרטים חדשים: ״ילד טוב ירושלים״, ״הקומונה״, ״התכתבות״, ״הצייד: מלחמת החורף״, ״ראצ׳ט וקלאנק״

אנחנו עדיין מתאוששים מהחדשות הרעות של אתמול, אבל לפנינו חג הפסח ועימו חמישה סרטים חדשים הדורשים התייחסות. אחד מהם אפילו ישראלי ומסקרן אותי באופן אישי לדעת האם יהיה חלק מעונת האופירים המתקרבת. חלק נוסף מן ההיצע השבועי יכול להיחשב כסרט ילדים (אני רק לא בטוח אם אחד או שניים), ויש גם סרטים חדשים לבמאים אירופאיים נודעים. בפינת הפלוס ניזכר שוב שעונת הקיץ היא גם עונת הפסטיבלים.

״ילד טוב ירושלים״, נציג התוצרת המקומית לשבוע זה, הוא סרטו הראשון של רועי פלורנטין על-פי תסריט ביכורים של רן אפלברג. עמוס תמם מגלם את הגיבור, שהבטיח לאביו עוד בילדותו שיהיה ״ילד טוב ירושלים״ ומאז נדרס שוב ושוב על ידי המציאות הישראלית, באופן קומי כמובן. את הפן הרומנטי מכניסה לקומדיה הרומנטית הזו פגישה מקרית ולא נעימה בתחילה עם דוגווקרית שהיא ההיפך הגמור מגיבורנו, בגילומה של מיטל גל סויסה (שתמונה שלה מעטרת את ראש הפוסט הזה באדיבות היח"צ וסרטי יונייטד קינג, וצילם אותה רן מנדלסון). זה קורה בדיוק כשהוא מתבשר על-ידי רופאו כי חייו עומדים להסתיים בכל רגע, ולכן מחליט למצותם עד תום, וקלה עבורו הבחירה בין הבחורה הפרועה והצעירה שנכנסה לחייו לבין אמו הקוטרית (אוולין הגואל), אשתו הבוגדנית (מלי לוי גרשון) ובנו הרודן (ארי נשר). בואו נגיד ששורת המושבים שכללה את חברי סריטה בהקרנת הסרט הייתה זו שצחקה הכי פחות, אבל אני גם אזרתי אומץ וכתבתי עליו לעכבר העיר.

״הקומונה״ (Kollektivet), סרטו החדש של תומאס וינטרברג הדני (״חגיגה״, ״ניצוד״), מגיע אלינו הישר מפסטיבל ברלין, שם זכתה טרינה דירהולם בפרס השחקנית הטובה ביותר על הופעתה. דירהולם מגלמת את אחת משלוש הדמויות הראשיות בסרט, משפחה גרעינית בקופנהגן של סוף שנות השבעים היורשת בית עצום בגודלו ומחליטה למלא אותה בחברים ולחיות כקומונה. אם המשפחה היא מגישת חדשות מפורסמת, הבעל (אולריך תומסן) מורה באוניברסיטה, ובתם (מרתה סופי וולסטרום האנסן) לומדת בתיכון. את האיזון החדש שנוצר בין המשפחה לתוספות ההיפיות למדי שחולקות איתה קורת גג מפר רומן של הגבר עם סטודנטית שלו (הלנה ריינגארד ניומן). הפעם כל אחד מחברי הבלוג התבטא על הסרט בכלי תקשורת אחר – אור כתב ביקורת ב״כלכליסט״, אני עשיתי זאת בעכבר, ועופר אחראי לטקסט שיתפרסם כאן אצלנו בסריטה.

״התכתבות״ (Correspondence), סרטו החדש של ג׳וזפה טורנטורה האיטלקי (״סינמה פארדיסו״, ״ההצעה הטובה ביותר״), בילבל אותי כהוגן בבואי לנסות ולתקצר אותו. בימד״ב יש שורה אחת אניגמטית, הטריילר מסתורי למדי אף הוא, ותקצירים ממקורות אחרים הובילו אותי להאמין שאני קורא ספויילרים נוראיים. בזהירות מירבית, אספר שאם לא עייפתם מהנושא, גם הסרט הזה מכיל רומן בין גבר מבוגר (ג׳רמי איירונס) לאישה צעירה (אולגה קורילנקו) בסביבה אקדמית. הוא אסטרונום/אסטרופיזיקאי, היא דוקטורנטית צעירה באוניברסיטת אדינבורו, והם לא יכולים להיפגש. לכן הם מתכתבים, בעיקר בעזרת המחשב וסרטוני וידאו. כרגיל בסרטים של טורנטורה, על המוזיקה אחראי אניו מוריקונה, זוכה האוסקר הטרי.

״הצייד: מלחמת החורף״ (The Huntsman: Winter's War) הוא חתיכת סיפור מוזר. מדובר בקצת פריקוול והרבה סיקוול ל״שלגייה והצייד״, פתרון יפה אחרי שבין כוכבת הסרט הקודם, קריסטן סטיוארט, ובין הבמאי שלו נולד רומן שכמעט וחיסל את הסיכוי להמשכון. הבחירה בסרט מקדים נותנת צידוק עלילתי לכך ששלגיה/סטיוארט נעדרת, וגם הבמאי הוחלף מרופרט סנדרס לסדריק ניקולס-טוריאן. השבים הם כריס המסוורת׳ בתפקיד הצייד ושרליז ת׳רון בתור רוואנה, לימים המלכה המרשעת ובעלילה הנוכחית אחותה של המלכה המכהנת (אמילי בלאנט). אגב קשרים משעשעים בין סרטי הסופש, לדמות של בלאנט קוראים פרייה, כמו לדמות הראשית הצעירה מ״הקומונה״. בכל מקרה, האחיות המלכותיות עושות שפטים בממלכה, בזמן ששניים מחייליה של פרייה, הצייד הנודע ולוחמת בשם שרה (ג׳סיקה צ׳סטיין), מתאהבים. את התסריט, שעל פי הטריילר מושפע קשות מ״לשבור את הקרח״ משום מה, רקחו קרייג מייזין (ההמשכונים הלא-מוצלחים של ״ההנגאובר״) ואוון ספילוטופולוס (״הרקולס״). האם בכל זאת יש לסרט הזה תקווה? על כך בסקירה של אור.

״ראצ'ט וקלאנק״ (Ratchet and Clank) היה יכול בקלות להיות ההמלצה הפרטית שלי לשבוע זה מבלי לראותו, אפילו רק על בסיס חסד נעורים למשחק הפלייסטיישן עליו הוא מבוסס. אלא שהוא יוקרן בארץ בדיבוב עברי בלבד, כך שייחסכו מאיתנו קולות המדבבים המקוריים והאגדיים (ג׳יימס ארנולד טיילור, דייויד קיי וג׳ים וורד) וגם שחקני החיזוק ההוליוודיים (ג׳ון גודמן, פול ג׳יאמטי, רוזריו דוסון, סילבסטר סטאלון ועוד). העלילה מספרת על מכונאי-חלל בשם ראצ׳ט, שיום אחד נופל לכוכב שלו רובוט קטנטן ומלא המצאות בשם קלאנק, ויחד הם נדרשים להציל את הגלקסיה. מה שהיה מגניב במשחק המקורי הוא קודם כל ארסנל הנשקים המשוגע של השניים (כולל רובה שהופך כל דבר לכבשים), האופן בו הם משתפים פעולה, וסביבות המשחק הפסיכדליות שכל אחת מהן הייתה כוכב-לכת בפני עצמה. מי שלקחו את האתגר של העברת החוויה למסך הקולנוע הם התסריטאי של המשחקים, טי.ג׳יי. פיקסמן, תסריטאי החיזוק גרי סוולאו (״עידן הקרח 2״) והבמאים קווין מונרו (״צבי הנינג׳ה״ בגלגול שלפני מייקל ביי) וג׳ריקה קלילנד.

פלוס – פסטיבלי הקיץ כבר כאן (הייתי יכול לכתוב ״כבר קאן״, אבל התאפקתי)

פסטיבל דוקאביב – עידכן את מלוא התוכניה שלו באתר, וגם פתח קופות להזמנות כרטיסים. הפסטיבל הגדול הראשון של השנה הקלנדרית, שיתקיים השנה בין ה-19 ל-28 בחודש מאי, הצליח פעם נוספת להתעלות על עצמו ולספק מהדורה מפוארת במיוחד של סרטים, כך במבט ראשון ועדיין מבלי לדגום חלקית. זה יקרה בהמשך, כשנפרסם את פוסט ההמלצות הקבוע שלנו, אבל כבר עכשיו קשה להכיל את העושר הקולנועי הנשפך מן התוכניה. בואו רק נגיד שיש השנה שמות מפוצצים כמו פול תומאס אנדרסון ונואה באומבך, לא בדיוק דוקומנטריסטים מהשורה, שיציגו יצירות תיעודיות בהחלט – ״ג׳ונון״, על הגיטריסט ג׳וני גרינווד, ו״דה פלמה״, על הבמאי בריאן דה פלמה, בהתאמה. דוקומנטריסטים פר-אקסלנס שיכבדו את הפסטיבל בסרטיהם הם זוכה פסטיבל ברלין ג׳אנפרנקו רוסי עם ״אש על מים״, אלכס גיבני עם ״סטיב ג׳ובס: האיש במכונה״, וגם אבי מוגרבי וג׳אד נאמן מהצד הישראלי, שימצאו עצמם בקטגוריה חדשה תחת השם ״מאסטרים״. יוצרת ישראל נוספת, הפועלת בארה״ב, שתכבד את הפסטיבל בנוכחותה היא עלמה הראל, ש״LoveTrue״ שלה יפתי את המסגרת המאתגרת ״עומק שדה״, בה עופר שפט בעבר והשנה יהיה תורי (ותודה לפורום המבקרים ואוהד לנדסמן, כמו גם לצוות הפסטיבל, על הכבוד של לקחת חלק באירוע בכלל ובמסגרת זו בפרט). עוד על התחרות הישראלית, מסגרות סרטי המוזיקה והאמנות, והקו המנחה השנה בפסטיבל שנקרא בפי אנשיו ״אי-סדר עולמי חדש״ – בפוסט הייעודי שלנו. בינתיים תנו מבט באתר הפסטיבל, אנחנו כבר באים לעזור לבחור.

פסטיבל סרטי הסטודנטים – שיתקיים השנה בין ה-9 וה-16 ביוני, יעמוד בסימן 30 שנות פעילות. כצעד ראשון לחגיגות, מלבד הבקשה לשמירת התאריך לטובת האירוע, עלה לאוויר הווירטואלי ארכיון כל הפסטיבלים לדורותיהם. מהפסטיבל הראשון-ראשון ב-1986 ועד לזה הנוכחי שיתקיים השנה, כמות השמות שלקחו חלק בניהול והפקת הפסטיבלים מסחררת ממש, שלא לדבר על רשימת השופטים ואורחי הכבוד. על הארכיון המקוון עמל צוות הפסטיבל הנוכחי, בראשות ניב פוקס, עטרה פריש, מורן ארזי, דנה לרר ודניאל שרון. הקמתו התאפשרה בזכות האגרנות הכפייתית שתמיד מוכיחה את עצמה של ליביו כרמלי, ממקימי הפסטיבל והבוס של עופר ושלי בארכיון הסרטים של בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש (לשעבר ״החוג״). שאפו לכולם על עיצוב האתר וכמובן על תוכנו, הצעידה בשביל הזיכרון רק מגרה את בלוטות הפנטזיה לגבי רשימת אורחים וסרטים אפשריות בפסטיבל המתקרב. אגב, יש קצת תזוזות בלוח השנה הפסטיבלי הקיצי (״פרינט סקרין״ אחרון השנה במקום ראשון, למשל), ואנחנו כאן בסריטה נעדכן בכולם תוך כדי תנועה.

פסטיבל קאן – שיסתיים כשדוקאביב יתחיל, ממשיך לעדכן את התוכניה שלו, והפוסטפלצת של עופר מתעדכן בהתאם. בקצרה אעדכן גם כאן שמלבד הסרטים הישראליים שהיה ידוע עליהם (״מעבר להרים ולגבעות״ של ערן קולירין, ״עניינים אישיים״ של מהא חאג׳ ו״אנה״ הקצר של אור סיני), יש עוד שלושה סרטים של יוצרים מקומיים במסגרות המשניות. ״שבוע ויום״ של אסף פולונסקי (״ריצ׳רץ׳״) יתחרה במסגרת ״שבוע המבקרים״, בו ישפוט הבמאי נדב לפיד, שגם יציג סרט קצר-ארוך שביים השנה – ״מיומנו של צלם חתונות״. אורך הביניים של הסרט, 40 דקות, הופך אותו למורכב מבחינת הפסטיבל בכל הקשור למציאת מסגרת הקרנה, והעובדה כי הוחלט להקרינו בכל זאת, ועוד בשנה בה לפיד מכהן כחבר צוות השופטים, יכולה להעיד על כבוד גדול שרוחשים בריביירה הצרפתית ליוצר הישראלי. גם מסגרת ״השבועיים של הבמאים״, ממנה נהנתי הכי הרבה אשתקד, לא תהיה שלמה בלי יצירה כחול-לבן, והפעם בקטגוריה הקצרה. לסרט קוראים ״הבת של הכלה״, ביימה אותו תמר רודוי מבית הספר לקולנוע מנשר והאוזן השלישית (השילוב הקבוע והמנצח), והכותבת-כוכבת היא תמנה פרץ. ברכות לכולם ולכולן ולהתראות בקאן.

/// התמונה מתוך הסרט ״שבוע ויום״, צילם אותה משה משעלי והיא הגיעה אלינו באדיבות בלאק שיפ הפקות