• סרטים חדשים: ״שתיקה״ של מרטין סקורסזה
  • כל סרטי אינגמר ברגמן - פרק 20
  • הימורי המועמדים לאוסקר ה-89
  • המייסד
  • אסון בלב ים
  • ״שתיקה״, סקירה
  • ״גיבורות״: ערב סרטי הגמר של בוגרות ובוגרי ״מעלה״
  • אימת החודש - ינואר 2017
  • היא
  • מחשבות וחישובים לקראת הימורי המועמדים לאוסקר
  • ״יצורים ליליים״, סקירה
  • ״תיקון״, סקירה
  • ״האפיפיור הצעיר״ וטרילוגיית היופי של פאולו סורנטינו
  • Always Shine & Divines
  • לקראת מבט נוסף - פרוייקט קולנוע אירופאי משוחזר
  • חזרה אל ״בלוז לחופש הגדול״ בהוצאה מחודשת
  • ״לא פה, לא שם״, סקירה
  • ״הנוסעים״, סקירה
  • ״אנשים שהם לא אני״, סקירה

סרטים חדשים: ״קמטי צחוק״, ״ברוקלין״, ״אמא שנייה״, ״גאווה ודעה קדומה וזומבים״, ״נעלמים״

4 בפברואר 2016 מאת אורון שמיר

חמישה סרטים חדשים פותחים את חודש פברואר, שמאיים להיות עמוס לא פחות ביצירות שוות צפייה מאשר החודש הבכור של 2016. אולי זה לא ממש יורגש השבוע, שכן יש רק סרט אוסקרים אחד במדור השבועי, אבל אליו מצטרפים סרט ישראלי, סרט אהוד מברזיל, ושני סרטים בעלי מוטיבים מובהקים של אימה. אמור היה להיות כאן גם סרט הולנדי בשם ״ההפתעה״ (De Surprise), אבל אני לא ממש מוצא אותו באף בית קולנוע. אז נתייחס אליו כשיגיע, או שאעדכן את הפוסט ברגע שיתרעננו לוחות ההקרנה. בינתיים, נתחיל עם מי שכן נמצא.

״קמטי צחוק״, הסרט הישראלי לסופש זה, אולי מוכר מהמירוץ האחרון לאופירים אם יש לכן או לכם זיכרון טוב במיוחד. הבמאי שלו, פיני עדן, כבר ודאי יזכיר נשכחות בהיותו התסריטאי-השותף של ״אבא גנוב״, שמאוחר יותר הרבה לשתף פעולה עם הבמאי ארנון צדוק (״תסתכל לי בעיניים״, ״אינג׳יל״ ו״משפחת עזאני״). במרכז הסרט ניצבת דנה (דניאל עדן), שמנסה במהלכו להתמודד עם סבא וסבתא מיוחדים במינם, הורים שמאיימים להתגרש, וגם מערכת יחסים לא מחייבת משל עצמה. את התפקידים הללו מאכלסים ליא קניג, יוסף כרמון, שלומי טפיארו, אפרת לביא ופולי רשף, במה שמוגדר כ״קומדיה עם דמעות״ אם הבנתי נכון.

״ברוקלין״ (Brooklyn), הוא האחרון להגיע ארצה מבין שמונת המועמדים לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. לשוא חששתי פן יהיה הסרט שהתגנב שלא בצדק לשמיניה הסופית – האוסקר השנה לא רע בכלל, וחף מנפילות כואבות. סירשה רונן מגלמת צעירה אירית שמהגרת לארה״ב של שנות ה-50 במטרה למצוא לעצמה עתיד טוב יותר, אבל מוצאת בעיקר געגועים הביתה, למקום אליו מעולם לא הרגישה שייכת באמת. בהמשך תגיע עלילה רומנטית ועלילות משנה דרמטיות, אבל לא אפרט כאן יותר מדי על סרטו של הבמאי ג׳ון קרולי (״Boy A״) ע״פ תסריט של ניק הורנבי (לנצח ״נאמנות גבוהה״ ו״קדחת המגרש״), שמצידו מבוסס על ספרו של קולם טובין. גם התסריט מועמד לאוסקר, ואת המועמדת השלישית מטעם הסרט, השחקנית הראשית, מקיפים אמורי כהן, דונל גליסון, ג׳ים ברודבנט, גו׳לי וולטרס, פיונה גלסקוט ועוד פרצופים בריטיים ברובם. כל אחד מאיתנו הביע את דעתו על הסרט – אור כתב עליו ל״כלכליסט״, אני לעכבר העיר, ועופר עבורנו כאן בסריטה.

״אמא שנייה״ (The Second Mother / Que Horas Ela Volta) ניסה את מזלו כנציג ברזיל לאוסקרים, ועוד קודם לכן הוקרן בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, אז כתב עליו אור. משם הוא המשיך לפסטיבל סרטים בערבה, וכעת הגיע תורו להציג באופן מסחרי בבתי הקולנוע. רג׳ינה קאזה מגלמת את גיבורת הסרט, המתפרנסת כמטפלת אצל משפחה אמידה בסאו פאולו. את ילדתה שלה היא הותירה מאחור בצפון ברזיל, אבל כעבור כמה שנים הילדה גדלה ומגיעה לעיר כדי להיבחן ללימודים. ההגעה הזו מערערת כמובן לא רק את הגיבורה אלא את כל מערך המעמדות השברירי שבבית הברזילאי. אנה מוליירט (תסריטאית ״השנה שבה יצאו הוריי לחופשה״) כתבה וביימה.

״גאווה ודעה קדומה וזומבים״ (״Pride and Prejudice and Zombies״), כפי שוודאי משתמע משמו, הוא עיבוד קולנועי לקלאסיקה של ג׳יין אוסטין בתוספת מתים-חיים. למעשה, הסרט מבוסס על ספר מאת סת׳ גראהם-סמית׳, שמסתבר שזה הקטע שלו. אולי תזכרו את שמו מהסרט ״אברהם לינקולן: צייד הערפדים״, ואם לא זה בסדר גמור, וזה עוד לא הכל – הבמאי שנבחר למשימה הוא בר סטירס, שמתמחה בסרטים עם זאק אפרון (״שוב בן 17״, ״צ׳רלי סיינט קלאוד״). אבל לפני שתפתרו את הסרט הזה בתור דאחקה יקרה במיוחד, שימו לב לקאסט המקנה לו מראה מכובד ורציני יותר – לילי ג׳יימס, סם ריילי, מאט סמית׳, צ׳רלס דאנס, לנה הדי, ג׳ק יוסטון, דאגלס בות׳ ועוד. העלילה? אליזבת׳ בנט, מיסטר דארסי, אנגליה של המאה ה-19, רומנטיקה עצורה, ענייני מעמדות והטוויסט – מגפת זומבים.

״נעלמים״ (Pay the Ghost) הוא הפעם הזו בשנה שבה מגיע לבקר ניקולס קייג׳. הפעם הוא מגלם אב שבנו נחטף במהלך תהלוכת תחפושים בליל כל הקדושים, מה שמוציא אותו לחקירה עצמאית לאחר שהמשטרה כשלה מלהושיע. כיוון שמדובר במותחן אימה, יש לי הרגשה שהוא יגלה כמה דברים מפחידים, לכאורה. את ההפקה הקנדית הזאת ביים אולי אדל (״כנופיית באדר מיינהוף״, ״אני כריסטיאנה פ.״), דן קיי כתב את התסריט, וטים לבון את הספר שעליו הוא מבוסס.

פלוס – כמה זמן זה שבוע בעצם?

ארץ פצועה – קודם כל תזכורת לאירוע שלנו ביום שלישי הבא. אני מדבר על הקרנת בכורה חינמית לסרטו זוכה האופירים של ארז תדמור ולאחריו דיון עם הבמאי, עם השחקנים רועי אסף, דביר בנדק וקרן ברגר, ועם המעצב האמנותי יואל הרצברג. השתדלו להקדים כי האולם אמור להיות מלא ואנחנו לא יכולים לאחר את תחילת ההקרנה עבור מאחרים, מבחינתי בשעה 19:30 אין יותר רשימות ואפשר פשוט להיכנס עד גמר המושבים.

שבוע בסינמטק 1 – או ליתר דיוק, אירועי קולנוע על-פי מדינות למשך זמן שאינו בהכרח שבוע. בהמשך החודש יגיע שבוע הקולנוע המקסיקני (שיימשך שבועיים), אבל כעת ובשבוע הבא זהו תורם של היפנים ואחר-כך האוסטרלים. שבוע הקולנוע היפני החל כבר למעשה, ומתפרש החל מה-2 ועד ה-16 בפברואר. הנושא המאגד שנבחר השנה הוא המשפחה היפנית, וזה קודם כל אומר יאסוג׳ירו אוזו, שאכן מיוצג במסגרת בסרט ״סוף הקיץ״ מ-1961. ותיק ממנו הוא הסרט ״הבלדה על נראיימה״, קלאסיקה אמיתית של קייסקה קינושיטה. במאי גדול נוסף המקבל אהבה משבוע הקולנוע שאוצר רון פוגל עבור קרן ושגרירות יפן הוא ג׳ון איצ׳יקוואה, שפתח את האירוע עם ״טוני טקיטאני״ ויסגור אותו עם ״למות בבית חולים״. את ההיצע השנתי משלימים סרטים חדשים יותר, כמו ״לידה מחדש״ העוסק בחטיפת ילדים, המלודרמה על אם ובנה ״מגדל טוקיו״, וסרט סמוראים בעל השם שלא יכול לאכזב ״חרב הייאוש״.

שבוע בסינמטק 2 – במהלך קיום השבוע-לא-שבוע היפני, יחל במקביל גם שבוע הקולנוע האוסטרלי. גם הוא יימשך מעט יותר מהזמן המקובל לו רובנו קוראים ״שבוע״, החל מה-8 ועד ה-15 בפברואר, אבל הוא גם מתקרא ״פסטיבל״ ולא מהיום – זו המהדורה ה-12 של האירוע. ההיצע השנתי כולל ארבעה סרטים מהשנה-שנתיים שעברו, וכן קלאסיקה אחת בדמות ״הפרשים״, החוזר אל קרב מכריע בפלשתינה של 1917 (הסרט הוא מודל 1987). את החגיגות יפתח ״המלבישה״ בכיכובם של קייט ווינסלט, ג'ודי דייויס, ליאם המסוורת', והוגו וויבינג, שגם יעלה מסחרית בהמשך החודש. מפסטיבל קאן 2014 יגיע ״החיים על פי צ׳ארלי״ אודות לוחם אבוריג׳ני מזדקן התלוש מסביבתו, וסרט-אח עבורו יהיה ״מונית אחרונה לדארווין״ גם הוא על אדם זקן המחפש לעצמו כבוד אחרון. הסרט הנוסף במסגרת זו נקרא ״איש האינסוף״ והוא אחד הסרטים המוזרים האלה בהם נתקלתי כלקטור בפסטיבל אוטופיה הקודם-קודם. תבינו לבד מה זה אומר שהוא לא הוקרן לבסוף בפסטיבל.

האיש שנולד מחדש – זכה כאן בבלוג לכל מיני השוואות לסרטים אחרים, ועכשיו הגיע הווידאו הזה של בחור המתקרא The Petrick שמשווה אותו לקולנוע של אנדריי טרקובסקי, בעיקר ויזואלית. למרות שזו לא הפעם הראשונה ששמעתי השוואות למאסטר הרוסי, רק עכשיו הבנתי על מה כולם מדברים, גם אם לא השתכנעתי לגמרי (יש פה אולי שניים-שלושה שוטים שיכולים להיות רפרנס, מתוך ה-17 שמרכיבים את הסרטון). מצרף אותו בעיקר בתור הפינה לשיפוטכם ולשיפוטכן:

/// תודה ליח״צ על התמונות מתוך ״קמטי צחוק״ שצילם זוהר שטרית

תגובות

  1. מאת לב:

    נמאס לי מההשוואות הבלתי פוסקות לטרקובסקי. חיקוי או ציטוט לא נתפס בשום אומנות כדבר נעלה אם אין מאחוריו משמעות, התכתבות עם היצירה המקורית וכו'. אם היה משהו שלא אהבתי בסרט אלה היו הדימויים של הכנסייה ההרוסה. דימויים שלא הוסיפו כבוד לסרט, אלא רק העלו את רף היומרנות שלו לשיאים שמאוד קשה להצדיק.

Leave a Reply