סרטים חדשים: ״בן זקן״, ״מידות רעות״, ״עדיין אליס״, ״בלקהאט״, ״אנני״, ״האישה בשחור: מלאך המוות״, ״זולו״

שבעה סרטים חדשים בסוף השבוע האחרון של פברואר, והגיוון לא רע בכלל. מארטהאוס ישראלי על נושא חברתי, דרך הפגזה כלל-חושית של פול תומאס אנדרסון, דרמה זוכת אוסקר, וסרט אחד שכנראה יככב ברשימת הגרועים של השנה הבאה. גם בפינת הפלוס לא התקמצנו כלל, אז קדימה לעבודה.

״בן זקן״, סרט הביכורים של אפרת כורם, הוא הישראלי החדש של השבוע. כלומר, חדש על המסכים, קוראי וקוראות הבלוג ודאי זוכרים אותו כסרט הפתיחה של קולנוע דרום, שם ראיתי אותו וכתבתי עליו. משם הוא המשיך לירושלים, עשה סיבוב בברלין בחודש שעבר, וכעת חונה בבתי הקולנוע כדי לפגוש את הקהל המקומי. מעניין אותי לראות כיצד יגיבו הצופים והצופות אל סיפורו של שלומי בן זקן (אלירז שדה), אב חד-הורי שרוצה רק את הטוב ביותר עבור בתו אבל בקושי מתמודד עם החיים ועם המצב המשפחתי שלו.

״מידות רעות״ (Inherent Vice) הוא חגיגת הסינפיליה הגדולה של השבוע. לא זאת בלבד שפול תומאס אנדרסון חוזר עם סרט חדש, עיבוד לספרו של תומאס פינצ׳ון, אלא שמדובר באחד מהסרטים האלה שגוררים ועוד יגררו המון השוואות לסרטים אחרים, מכל מיני סגנונות וסוגים. העלילה לא חשובה, והיא הולכת בערך ככה: חואקין פיניקס הוא בלש פרטי בלוס אנג׳לס של שנות ה-70, שאמור לחקור את היעלמותה של האקסית שלו, אבל צורך יותר מדי חומרים נרקוטיים. אני צופה לסרט עתיד כמפלג קהל, אז חשוב לי להבהיר שלעניות דעתי מדובר קודם כל בקומדיית סטלנים משוכללת. לאור, שנהנה לפחות כמוני אם לא יותר, יש כמה רעיונות משלו, והוא יפרט אותם בסקירתו המתקרבת.

״עדיין אליס״ (Still Alice) נודע החל מהשבוע בתור הסרט שהביא לג׳וליאן מור את האוסקר הראשון שלה. מור מגלמת בלשנית שסובלת משלבים ראשונים של אלצהיימר בגיל מוקדם, ואנו מלווים את התדרדרותה מרגע גילוי המחלה ודרך כל הרגעים הקשים או מרוממי הרוח. לצידה משחקים אלק בולדווין כבעלה, ובתפקיד ילדיה תוכלו למצוא את קייט בוסוורת׳, האנטר פריש וקריסטן סטיוארט (כי אי אפשר להיפטר ממנה, מסתבר). כתבו וביימו:ווש ווסטמורלנד וריצ׳רד גלטצר ע״פ ספרה של ליסה ג׳נובה. עופר יסקור אותו.

״בלקהאט״ (Blackhat) הוא אחד מאותם סרטים נדירים שהם פשוט חושך מוחלט בעיניי, עד כדי כך שאני לא יכול להביא את עצמי לכתוב עליהם. מייקל מאן, שכבר ב״אויבי הציבור״ התיש אותי לחלוטין, חתום על מותחן ההאקרים הזה, ובו כריס המסוורת׳ מגלם האקר מורשע שממשלת ארה״ב מסכימה לחנון בתנאי שיסייע לה ללכוד האקר מסתורי אחר, בשיתוף פעולה עם ממשלת סין. אני מקווה שמישהו אחר יהיה אמיץ מספיק בכדי לכתוב.

״אנני״ (Annie) התחיל בתור הפקה של וויל סמית׳ כמעין מתנה לבת שלו. קצת כמו שהרימייק של ״קראטה קיד״ הוא טובה לבן שלו. אבל בגרסה הנוכחית של המחזמר הקלאסי בכלל מככבת קובנז׳נה וואליס (״חיות הדרום הפראי״) בתפקיד היתומה שגורלה משתנה, אז נשארה רק הכוונה. לצידה מופיעים קמרון דיאז, ג׳יימי פוקס, רוז ביירן ובובי קנבייל, בין היתר. שמו של הבמאי וויל גלאק (״באה בקלות״, ״ידידים פלוס״) הפך את הסרט למעניין בעיניי, אבל הקרנה מוקדמת לא הייתה לו לפי דעתי אז ייקח זמן עד שאגיע אליו. עדיף לראות שוב את ״מידות רעות״.

"האישה בשחור: מלאך המוות" (The Woman in Black 2: Angel of Death) ממשיך את ״האישה בשחור״, אותה דרמת אימים עם דניאל רדקליף מלפני שנתיים-שלוש. הפעם אין רדקליף, או כוכב אחר בסדר גודל דומה, והעלילה מתרחשת 40 שנה אחרי מאורעות הפרק הקודם, ומביאה קבוצת ילדים להתחבא באחוזה הרדופה, מה שכמובן לא ייגמר טוב, בטח לא כשמדובר בלונדון המופצצת של מלחמת העולם השנייה. טום הארפר (״The Scouting Book for Boys״) ביים. הייתי מבטיח התייחסות של אור בהתחשב בז׳אנר, אבל הדירוג של PG-13 מהווה ניגוד ומקטין את הסיכוי.

"זולו" (Zulu) מגיע אלינו טרי-טרי מפסטיבל קאן 2013, והוא שיתוף פעולה בין צרפת ודרום-אפריקה. לא ברור לי מדוע נזכרו דווקא עכשיו המפיצים במותחן הפשע של ג׳רום סאלה (״אנטוני זימר״), אבל אם תמיד רציתם לראות את אורלנדו בלום ופורסט וויטאקר מנסים לפענח רצח ברוטאלי של נערה לבנה בדרום-אפריקה של ימי האפרטהייד – משאלתכם או משאלתכן התגשמה.

פלוס – המלצות לימים הקרובים וחזרה רגעית לתיכון

נכון האוסקר מרגיש פתאום כמו הדבר הכי לא מעניין בעולם פתאום?

פסטיבל קולנוע השבוע – זוכרים וזוכרות את פסטיבל ״States of Minds״ לקולנוע עצמאי אמריקאי שהושק בעבר בארץ? זו הייתה שאלה רטורית שמטרתה להודיע על שובו, זה בסדר גם אם לא. בכל מקרה, השבוע נפתח הפסטיבל השנתי עם ״ללמוד לנהוג״ של איזבל קוישט, והוא יהיה איתנו בסינמטקים השונים עד ה-5 במרץ, שם כבר ניכנס לטריטוריות של פסטיבלים אחרים. מלבד סרט הפתיחה, מבין התוכניה השנתית צדו את עיני גם ״מנגלהורן״ של דייויד גורדון גרין עם אל פאצ׳ינו, והביוגרפיה המוזיקלית של ג׳יימס בראון המתקראת ״קומו על הרגליים״. אבל אולי אתכן ואתכם דווקא יעניינו הדוקומנטריים, האורחים מחו״ל, או כל דבר אחר מהתוכניה המלאה.

מחר בסינמטק ת״א – סדרת OFF של חן שיינברג, שמדי פעם בפעם עופר מזכיר לי להמליץ עליה, תתמקד בצד האוונגרדי של באסטר קיטון, עם קצת סמואל בקט. במסגרת הערב יוקרנו גם קצרים של קיטון, וגם את הניסיון היחידי של בקט באמנות הקולנוע, סרט בשם ״סרט״. אני הייתי בא ולו רק בשביל לצפות שוב ביצירת המופת המונומנטלית של קיטון ״One Week״, אחד מהסרטים הקצרים הגדולים בהיסטוריה בעיניי המעריצות.

סריטה בדרכים – היום בצהריים ביקרנו אור, עופר ואני (לי קוראים אורון) בתיכון תלמה ילין, והקשיבו לנו בעניין לא מבוטל כמה מתלמידי ותלמידות המגמה הקולנועית. מעבר לחרדה הקלה של חזרה לבית הספר שתקפה אותי בכניסה, אני חייב לציין שנהנתי מאוד לדבר מול אנשים שהם עדיין צעירים מספיק בכדי להתלהב, ומתוך ידיעה שמה שאני אומר עשוי לא להיות מבוטל אוטומטית מבחינתם, ואולי אפילו להשפיע. אז רציתי להגיד גם מעל דפי הבלוג תודה על ההקשבה והשאלות המעניינות, ותודה רבה ליערה עוזרי על השידוך וליורם שפירא על האירוח.

מפגש והקרנת סרט – בנימה אחרת לחלוטין, מחר מגיעה לסיומה סדרת הרצאות החורף שלי בבית אבי חי, תחת הכותרת ״הקולנוע הישראלי החדש״. כדי לסיים בגדול נארח לא יוצר אחד אלה שניים, הבמאי והתסריטאית של ״שש פעמים״ המעולה ועוכר השלווה. מתחילים ב-20:00, ולאחר הקרנת הסרט אשוחח עם יונתן גורפינקל ורונה סגל, ואני מקווה שהקהל יהיה נהדר כמו בפעמים הקודמים. למי שרוצה להיות קהל, כדי לפנות לבית אבי חי. זה אמנם בחינם אבל מספר המקומות מוגבל ביותר.