• פרסי אופיר 2017 - ״פוקסטרוט״ עם שמונה פרסים
  • ״קולומבוס״, סקירה לקראת הקרנה בפסטיבל חיפה
  • הרטרוספקטיבה של סרטי קארל תיאודור דרייר
  • סרטים חדשים: ״פוקסטרוט״ מגיע אל בתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 42
  • התנגשות
  • המלצות (ואזהרה) לסרטי באטמן המצוירים
  • זה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 41
  • פסטיבל ונציה 2017: דיווח שביעי ואחרון
  • ?DC מה צופן לנו העתיד הקולנועי של
  • פסטיבל ונציה 2017 - דיווח שני של עופר

סרטים חדשים: "אידה", "התיאוריה של הכל", "כמו שאת", "היפוכונדר מבריק", "חיים כפולים", "תעתועי נפש"

24 בדצמבר 2014 מאת אורון שמיר

שישה סרטים חדשים התקבצו כדי לברך את ישו התינוק לכבוד יום הולדתו שיחול מחר. אחד מהם אפילו מתחיל בסצנה בכיכובו של האייקון הנצרתי, למרבה הסימבוליות. מלבדו יש גם קומדיה צרפתית, דרמה גרמנית-נורווגית, סרט על פי אדגר אלן פו ושני סרטים העוסקים באותה מחלה נוראית. בפינת הפלוס תוכלו למצוא עדויות להתבהמות של הקהל הישראלי, וגם התנהגות מקסימה במיוחד שלו, שיהיה מאוזן.

"אידה" (Ida), שם שכדאי לזכור, מסרב לרדת מהכותרות מאז הוצג לראשונה אצלנו בפסטיבל חיפה (ובעצם עוד קודם לכן). סרטו של פאבל פאבליקובסקי הפולני זכה ממש לא מזמן ברוב פרסי הקולנוע האירופאיים, ואף התברג לתשיעייה ממנה מורכבת חמישיית הסרטים הטובים ביותר בשפה זרה באוסקרים, קטגוריה בה הוא נחשב לפייבוריט. במרכז העלילה ניצבת נזירה צעירה בשם אנה (אגתה טז'בוצ'ובסקה), המגלה מיד בפתיחת הסרט שהיא למעשה יהודיה בשם אידה. כיוון שאינה יכולה להישאר במנזר, היא נשלחת אל דודתה הביולוגית וונדה (אגתה קולשה), הלוקחת אותה למסע של הכרת שורשיה המשפחתיים והחיים החילוניים. אם זה נשמע כמו רוד-טריפ מופקר וכיפי אספר שאנחנו בפולין חמורת הסבר של שנות ה-60, המתאוששת עדיין מפגעי מלחמת העולם השנייה, ושהסרט מצולם כולו בשחור-לבן מוקפד ומתהדר באסתטיקה נוקשה אך מרהיבת עין. ניסיתי את כוחי בתרגום הפלא הזה למילים עבור עכבר העיר, עופר אמון על כך בשביל סריטה.

"התיאוריה של הכל" (The Theory of Everything) מביא למסך את סיפור חייו של הפיזיקאי הנודע סטיבן הוקינג (אדי רדמיין) ולא פחות מכך של אשתו, ג'יין (פליסיטי ג'ונס). החל מהתקופה בה נפגשו כסטודנטים באנגליה של שנות ה-60, ודרך מחלת ניוון השרירים שריתקה את הוקינג לכסא גלגלים ולקחה את קולו. ג'יימס מארש ("איש על חבל", "מחול הצללים") ביים את התסריט של אנטוני מקארטן ("מותו של גיבור על"), המבוסס על הביוגרפיה של ג'יין הוקינג. כתבתי על הסרט בעכבר העיר, אור עשה זאת אצלנו. אגב, באופן משעשע הסרט מתכתב לא רק עם סרטי גאונים אקסצנטריים אחרים שעומדים להגיע לקולנוע ("משחק החיקוי", למשל) אלא גם עם כאלה שכבר נמצאים בו, שכן הוא כולל בדיחה על חשבון ציוריו של "מר טרנר". מה הסיכויים שדבר כזה יקרה? בערך כמו הסיכויים שיהיה עוד סרט באותו נושא שעולה לאקרנים מחר גם הוא.

"כמו שאת" (You're Not You) מוכיח שאין דבר כזה יותר מדי סרטים על ALS בסופש אחד. הילארי סוואנק מגלמת פסנתרנית המאובחנת במחלת לו גריג / סטיבן הוקינג, מה שמשנה את חייה ואת חיי בעלה (ג'וש דוהמל). בחיפושם אחר סייעת סיעודית, בוחרת הגיבורה דווקא את זו המגושמת מכולן (אמי רוסום), כי היא רואה בה משהו שאולי יתברר לסובבים אותה רק בהמשך הדרך. הסרט מבוסס על ספרה של מישל ווילדגן, תסריט של ג'ורדן רוברטס ושאנה פסט, ובבימויו של ג'ורג' סי. וולף ("לילות ברודנטה").

"היפוכונדר מבריק" (Supercondriaque) הוא סרטו החדש של דני בון ("ברוכים הבאים לצפון"), כוכב ענק בצרפת שכותב, מביים ומככב בקומדיות הסימפטיות שלו. הפעם הוא מגלם צלם רפואי הנוטה להיפוכונדריה קיצונית, שבעצת רופאו (קאד מראד) מתחיל לצאת עם נשים. כך הוא ודאי יירפא מהבדידות שכנראה גורמת לו להתקפי תשומת לב בצורת היפוכונדריה, המשגעים את הדוקטור שלו. אך גיבורנו השובב מתאהב דווקא באחותו של הדוק (אליס פול), מה שרק מוביל לעוד בעיות. בון הגיע ארצה כדי לקדם את סרטו, ולמרות שלא נכחתי במסיבת העיתונאים הבנתי שהיה משעשע למדי בחברת הקומיקאי אוהב ישראל, שאף התגייר לא מזמן.

"חיים כפולים" (Zwei Leben) נהנה אף הוא מהיותו נציג מדינתו, גרמניה במקרה הזה, לתחרות הסרט הטוב ביותר בשפה זרה באוסקר. הקודם. העלילה מתרחשת באירופה של 1990, עם נפילת חומת ברלין, ובמרכזה סיפורה של קתרינה (יוליאנה קולר), שגדלה במזרח גרמניה וכעת חיה בנורווגיה עם משפחתה, מותירה את עברה הרחק מאחוריה. הכל צף ועולה חזרה כשהיא מתבקשת להעיד במשפט נגד המדינה מטעם "ילדי המלחמה", ומתנגדת לבגוד במקום שקלט וגידל אותה. מה גם שקתרינה היא פרי אהבתם של קצין גרמני ואם נורווגית (ליב אולמן), כך שסודות חבויים לא חסרים באילן היוחסין שלה. על הבימוי חתומים במשותף גיאורג מאס ויודית קאופמן, על פי ספר מאת האנלור היפה. אור כתב עליו בימי פסטיבל חיפה.

"תעתועי נפש" (Stonehearst Asylum) נראה כמו אחד הסרטים היותר מעניינים של השבוע, לפחות על הנייר. הבעיה היא שלא נערכה לו הקרנת עיתונאים מקדימה – תמיד אות מבשר רעות. הבמאי הוא בראד אנדרסון ("המכונאי", "הקריאה") והתסריטאי הוא ג'ו גאנגמי ("Wind Chill"), שביסס את תסריטו על סיפור של אדגר אלן פו. הצוות בריטי למדי וכולל את ג'ים סטרג'ס, קייט בקינסייל, בן קינגסלי, דייויד תיוליס, ברנדן גליסון, מייקל קיין, ג'ייסון פלמינג, סופי קנדי קלארק ועוד. כולם תקועים במוסד לחולי נפש, אליו מגיע בוגר צעיר של בית ספר לרפואה המגיע להתרשם משיטותיו של הדוקטור האחראי, ומגלה שרוב הדברים אינם כשורה. נשמע לי כמו סרט שמשוטט בטריטוריות של "שאטר איילנד" ו"הקבינט של ד"ר קליגרי". אולי שווה לבדוק איתו.

פלוס – סיבות לאופטימיות ופסימיות בכל הקשור לקהל הקולנוע בארץ, ותזכורות להקרנות סריטה ואחרות

יצא לי כבר יותר מדי פעמים להתלונן על התנהגות הקהל בהקרנות של סרטים באולמות ישראל, בין אם סתם ביום חול או בפסטיבלי קולנוע (הנה האחרונה שבהן). אמרו לי שאני מגזים, הוזה, רגיש ועוד כל מיני מחמאות, אבל תאמינו לי שעל הרוב המוחלט של הפעמים אני לא מתלונן. ומסתבר גם שאני לא לבד, שכן תראו מה קרה בהקרנה של "גט: המשפט של ויויאן אמסלם" – במקום הקרנת הסרט, נערך מופע בריונות באולם, כך על פי הסטטוס של אחת הצופות שנכחו באירוע. ואני כותב "תראו" כי יש גם וידאו, שבעיקר שם כדי לתעד את הריבים עם המפריעים באמצעים אודיאליים, אם להודות על האמת. מה שכן, אל תעשו את הטעות שאני עשיתי ותקראו את התגובות לסטטוס. האם אני עדיין מגזים ורגיש מדי? האם אירועים כאלה עדיין קורים רק לי גם כשהם מתועדים על ידי מישהו אחר? (ותודה לאבנר שביט שהסב את תשומת ליבי למאורע).

כדי לאזן את העצבים עם קצת נחת, הנה קהל עם אג'נדה שבאמת אוהב קולנוע ולא רק את עצמו. "האוזן בסינמטק", מיזם הקמתה המחודשת של האוזן השלישית סניף ירושלים בסינמטק המקומי, החל סוף כל סוף את פעילותו, עליה דיווחנו בבלוג מעת לעת. כדי לציין את המאורע יש אירוע פתיחה חגיגי ביום שלישי הבא, ה-30.12 בשעה 18:30. האמת שטרם ביקרתי בסניף החדש, שכבר פועל כאמור, אבל אולי בביקורי הבא בירושלים אפקוד את גלגול הנשמות הזה של אחד הבתים הקודמים שלי. ואם כבר ביקורים בירושלים, תזכורת למחר. ואז עוד אחת.

תזכורות:
מחר בערב – "הגננת" בטרום-בכורה ובחינם בבית אבי חי, בליווי שיחה שלי עם הבמאי נדב לפיד. כרטיסים אצלם בית אבי חי, פרטים בפוסט הייעודי.
בשבת – הקרנה חוזרת ל"שיר מהג'ונגל" של דואביב עם כרטיסים בהנחה לקוראי וקוראות סריטה, והקרנה אחרונה לעת עתה של "חולית של חודורובסקי". שתיהן בסינמטק ת"א.

השאר תגובה