סרטים חדשים: ״ערבאני״, ״הורה 79״, ״אקס-מן: העתיד שהיה״, ״בן יחיד״, ״האיש הכי כועס בברוקלין״, ״ציידי הראשים״

שישה סרטים עולים היום לאקרנים, מתוכם שניים ישראלים, ואחד הוא רימייק אמריקאי (בתיאוריה לפחות) לסרט ישראלי. השלושה האחרים הם רומני ותיק, סקנדינבי עתיק וכדי שנזכור באיזה זמן בשנה אנחנו נמצאים עכשיו, יש גם סרט קיץ הוליוודי מלא בגיבורי על ודברים מתפוצצים. בפינת הפלוס נסתכל לאחור על השבוע שהיה ונערך לבאות.

״ערבאני״, סרטו של עדי עדואן, נחשב לסרט הדרוזי הראשון. או לפחות לסרט הראשון בקולנוע הישראלי המוקדש כולו לעדה הדרוזית, ועוסק בקונפליקטים שלה כחלק מישראל ומהישראליות. הסרט פתח את פסטיבל קולנוע דרום הקודם, ומשם המשיך לפסטיבל ירושלים של 2013, בו זכה בפרס התסריט. העלילה מתמקדת בגבר דרוזי שחוזר לכפר הולדתו אחרי שנים. בחירתו להתחתן עם ישראלית נידתה אותו מביתו ושובו עם שני ילדיו שלא נחשבים כבני העדה מקשה את הקבלה המחודשת שלו בידי המשפחה והחברים. כתבתי מספר מילים על הסרט כאשר הוצג בירושלים.
״הורה 79״ גם הוא תוצרת מקומית המוכרת מפסטיבל ירושלים 2013, והן מעונת האופירים של אותה השנה. מדובר בסרטו של אלי כהן (״הקיץ של אביה״, ״שתי אצבעות מצידון״) העוקב אחר גיבוריה האמיתיים של להקת הורה 79, בתפקיד עצמם, בתוך עלילה בדיונית של חזרות לקראת חגיגות איחוד. בתפקידי משנה ניתן למצוא את גילה אלמגור, נתן דטנר ויוסי גרבר, אם למנות כמה. נדמה לי שיש הסכמה במסדרונות סריטה שהצלחנו להתחבר לסרט רק ממקום של קאלט בשוגג, ושגם אין לנו צורך או רצון לרדת עליו, כי ייתכן ויהיו מי שימצאו אותו חביב.

״אקס-מן: העתיד שהיה״ (X-Men: Days of Future Past) היה אחד הסרטים שלא ממש ידענו למה לצפות מהם מעונת הקיץ הזו, עת בריאן סינגר, האיש שהביא לנו את פרקים 1 ו-2 בסדרה, חוזר לביים אחרי נטישתו המעציבה של מתיו ווהן. הקונספט הפעם הוא איחוד של כל השחקנים שאי פעם הופיעו בכל אחד מהסרטים, כאשר צוות אקס-מן הוותיק בראשות אקסבייר (פטריק סטיוארט) ומגנטו (איאן מקלן) שולח את וולברין (יו ג׳קמן) חזרה אל העבר כדי למנוע את הכאוס בו הם חיים. המטרה היא לעצור את ההתנקשות של מיסטיק (ג׳ניפר לורנס) במדען בשם טראסק (פיטר דינקלג׳) שמנסה לשכנע את הממשלה להשתמש ברובוטים ציידי המוטנטים שלו – הזקיפים. או ה״סנטינלים״ כפי שתרגמו זאת בסרט. ג׳יימס מקאבוי ומייקל פאסבנדר מגלמים את הגרסאות הצעירות של הפרופסור ושל אדון המתכות, אבל האמת היא שכל הכוכבים שבעולם לא יגרמו לנו למצוא משהו מעניין להגיד על הסרט הזה, המוצג גם בתלת-מימד. אני ניסיתי את כוחי בכל זאת מעל דפי העכבר הווירטואלים, ובבלוג הלכנו על פודקאסט של אור ושלי.

״האיש הכי כועס בברוקלין״ (The Angriest Man in Brooklyn) מגיע גם הוא מאמריקה, ועושה זאת בתזמון מוזר – מדובר ברימייק לסרט ״מר באום״, אותו כתב וביים אסי דיין, שהלך לעולמו בתחילת החודש. דניאל טפליץ, שחתום בעיקר על קומדיות לטלוויזיה, עיבד את התסריט מעברית להוליוודית והבמאי פיל אלדן רובינסון (״שדה החלומות״, ״סניקרס״) ניער מעליו את ריח הנפטלין וניגש לעבודה. העלילה כנראה סוטה לא מעט מן המקור, ובתפקיד הגבר שמתבשר על ידי הרופאה שלו כי נותרו לו 90 דקות לחיות ניצב רובין וויליאמס. מרגע גילוי הגסיסה המיידית הוא יוצא למסע תיקונים עם משפחתו וחבריו, אותם מגלמים מילה קוניס, מליסה לאו, ג׳יימס ארל ג׳ונס, ופיטר דינקלג׳ (הוא בכל מקום! כיף גדול).

״בן יחיד״ (Pozitia Copilului) היה הזוכה הגדול של פסטיבל ברלין. הקודם. כלומר פברואר 2013. בשלהי אותה השנה הוא הוקרן גם בישראל, במסגרת פסטיבל חיפה, אז כתב עליו אור. מאז הוא נדד בלוח ההקרנות, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם, במיוחד כשמדובר בחתיכת סרט מעולה בכל תאריך שהוא. במיוחד עבור חובבי וחובבות הקולנוע הרומני החדש. קאלין פטר נצר ביים, וכתב את התסריט יחד עם רזבאן רדולסקו, ובתפקיד הראשי נמצאת לומיניצה גיאורגיו כבורגנית מבוגרת שהופכת ללביאה אמיתית שעה שבנה היחיד מסתבך בתאונה ועתידו מאפיר. עופר הרחיב על סגולותיה של הדרמה המשפחתית המשובחת הזו במהלך הסופש.
״ציידי הראשים״ (Hodejegerne), אם כבר הזכרנו איחור אופנתי, מגיע אל בתי הקולנוע מנבכי 2011. ייתכן שקשורה לכך העובדה שהבמאי שלו, מורטן טילדום, ישחרר במהלך השנה הנוכחית את סרטו הבא – ביוגרפיה קולנועית של אלן טיורינג, עם בנדיקט קאמברבאץ׳ בתפקיד הגאון. סרטו הקודם, כלומר זה שעולה לאקרנים, מתרחש בנורווגיה ומתמקד בראש ארגון חיסולים שעוסק מהצד גם בגניבת אמנות, ומתכנן את השוד הגדול שיפתור את כל בעיותיו. מבוסס על ספרו של יו נסבו (״אדום החזה״).

פלוס – קצת מאחורי הקלעים של הבלוג

קצב העדכון שלנו השבוע היה לא מספק בעיניי, ואני מקווה מאוד שזה לא היה מורגש מדי. הצרה היא שחלק ניכר מהבלוג עסוק השנה בפסטיבלי הקולנוע של חודשי יוני-יולי הבאים עלינו לטובה (וגם אלו שלאחר מכן, אבל כל דבר בשעתו), כך שזה בא על חשבון שעות סריטה. נשתדל שזה יהיה שווה את זה בפסטיבלים עצמם, וניתן גז כבר בשבוע הבא. בתקווה לשוונג שיוביל אותנו באנרגיה אדירה אל פסטיבל סרטי הסטודנטים שמתחיל בשבת הבאה (31.5) ומיד בסיומו נפתח פסטיבל קולנוע דרום בשדרות (8.6) כך שלא יהיה זמן מנוחה. בטח לא אם ממשיכים מיד לפסטיבל הקולנוע הגאה שיתרחש במקביל בתל אביב. ביום ראשון אנסה לעשות סדר בכל הפסטיבלים הקרובים, עכשיו כשדוקאביב סיים לשמח אותנו, ומשם ניקח את זה קדימה. ספרו לנו בינתיים אם ראיתם או ראיתן משהו שווה בבתי הקולנוע.