פסטיבל קאן 2014: מבט מעמיק ותחזית לתחרות הרשמית

כמו לפני שנה וגם לפני שנתיים זמן קצר לאחר פרסום הסרטים שיתחרו על "דקל הזהב" אני עורך סקירה קצרה אבל מקיפה של כל סרטי התחרות. הסרטים שלא רק יעצבו את מה שידברו עליו בקאן, אלא גם במידה רבה את השנה הקולנועית שבאה אחריו. כניסה לתחרות בקאן מגדילה מאוד את הסיכויים של סרט כלשהו להיות מוקרן בארץ, למשל, לפחות בפסטיבל ירושלים או חיפה אבל ברוב המקרים גם באופן מסחרי. אפילו במקרים שהסרטים הם "אור לאחר החשכה" או "גן עדן לאוהבים" – התחרות שמה אותם על הרדאר. הסקירה שלי אמנם מנסה גם לחזות את סיכויי הזכייה של הסרטים בפרסים השונים, אבל הנוכחות בתחרות חשובה יותר מן הפרס ואין לי באמת יכולת לחזות סיכויי זכייה של סרט שלא ראיתי ומעט מאוד אנשים ראו, פרט לצוות הלקטורים העסוק מאוד של קאן.

החשיבות של קאן דומה לחשיבות של האוסקר – הצצה לחלון של מעצבי דעת קהל של תעשיית שיווק הקולנוע האמנותי. זו אמנם תעשייה שמגלגלת פחות כסף מהוליווד אבל היא לא רק קשורה אליה, יש לה את כוכבים משלה. בכלל לא בטוח כי אלו הסרטים הטובים של השנה אבל אלו הסרטים שנשמע עליהם הרבה בהמשך השנה ובשנים הקרובות.

הבמאית האוסטרלית ג'יין קמפיון תעמוד השנה בראש חבר השופטים ודומה כי הפסטיבל מנסה להתנער בין הביקורת שנשמעה בשנים האחרונות על מיעוט סרטי במאיות בתחרות. לכן, בתחילת מסיבת העיתונאים נמסר כי 15 במאיות יציגו סרטים במסגרות עליהן נמסר ביום חמישי. רק שבתום ההכרזה, נראה כאילו המצב לא ממש השתנה: רק שתי במאיות בתחרות ורק 9 סרטים של במאיות, אחד מהם יוקרן מחוץ לתחרות ומכיל מספר רב של פרגמנטים, חמישה מהם בוימו בידי נשים, ועוד סרט לו שותפות שתי נשים וגבר. אחת מן הסיבות העיקריות למיעוט נשים אינה דווקא יחס מפלה לנשים, אלא לבמאים שלא הציגו בעבר סרט בתחרות הראשית: כפי שתראו בהמשך הפירוט, הפסטיבל מקפיד לבחור בעיקר באנשים בהם בחר בעבר.

רוב הנשים מצאו את עצמן בתחרות המרתקת "מבט מסויים", שבאופן מסורתי מוקדשת לסרטים פחות מסחריים ונוקשים יותר בדרך זו או אחרת. בקטגוריה זו נמצאת גם הנציגה הישראלית היחידה עם סרט ארוך נכון לעכשיו – קרן ידעיה עם סרטה "הרחק מהיעדרו". נכון לכתיבת שורות אלו, אני מאמין כי יהיו עוד פיצ'רים ישראלים בבקאן, במסגרות האחרות שלא נחשפות במסיבת העיתונאים של התחרות הרשמית. אגב, גם התחרות הרשמית לא סגורה – יכול וסביר להניח שיתווסף עוד סרט בהמשך ואז גם אעדכן את הפוסט. אגב, סרט אחד הושמט מן ההכזרה הרשמית בטעות ומנהלי הפסטיבל נזכרו בו רק לקראת תום מסיבת העיתונאים – אבל על כך בהמשך.

אך כעת, סרטי התחרות הראשית, על פי הסדר בו הם מופיעים בתיק העיתונות של פסטיבל קאן, כלומר לפי שמות המשפחה של הבמאים. אה, וכאן זה המקום להזכיר או להסביר על חשיבות הפרסים: הפרס הכי חשוב בקאן נקרא "דקל הזהב". זה שקרוי "הפרס הגדול" הוא השני בחשיבותו, משהו מבלבל שפסטיבלי קולנוע ופוסטרים של סרטים אוהבים. אחרי הפרסים האלו, יש את פרס הבמאי, פרס חבר השופטים ופרסים לתסריט ולשחקנים. לפעמים השופטים מחליטים על תיקו בקטגוריות מסוימות או על פרסים מיוחדים. וזה רק לגבי חבר השופטים הרשמי – יש עוד הרבה מאוד גופים חשובים יותר ופחות שמעניקים פרסים בפסטיבל, חלקם רק לתחרות, חלקם גם למסגרות האחרות. תחרות "מצלמת הזהב" לסרט ביכורים, למשל, כוללת סרטים מ-4 מסגרות שונות. ול"מבט מסויים" יש חבר שופטים נפרד.

Clouds of Sils Maria

מי הבמאי: אוליבייה אסייס, שנאמר במסיבת העיתונאים כי הוא מבקר קבוע בפסטיבל, אבל לאו דווקא בתחרות. בכל מקרה, הוא אחד מן הבמאים הצרפתים הבולטים של העשורים האחרונים, בזכות סרטים כמו "סוף אוגוסט תחילת ספטמבר", "שעות קיץ" ו"קרלוס". הפעם האחרונה בה היה בתחרות הרשמית היה עם "קלין" מ-2004 שזכה בפרס השחקנית (מאגי צ'אנג) ועוד פעמיים לפני כן בלי לזכות באף פרס.

על מה הסרט: הסרט הוא הפקה צרפתית-שוויצרית-גרמנית אבל דובר אנגלית. ג'ולייט בינוש מגלמת שחקנית תיאטרון שזכתה להצלחה גדולה בגיל 18 ושנים רבות לאחר מכן עומדת לקבל פרס בשם הבמאי והמחזאי של היצירה שפרסמה אותה, שחי בבידוד בהרים שנתנו לסרט את שמו, עם או בלי עננים. דברים מסתכבים והיא נזכרת בעניינים לא פתורים בעברה, בסרט שכנראה לא יעביר את מערכת הזמנים שלו בצורה סטנדרטית. קלואי גרייס מורץ וקריסטן סטויארט יתנו לסרט אבק כוכבים הוליוודי.

סיכויי זכייה: אסייס הוא במאי ששמו הולך לפניו וכל סרט שלו יעורר תשומת לב. הוא תמיד משויף בעשייה שלו ולא מתפשר. אבל לא תמיד תוכן הסרט חזק כמו דרך הבימוי. הסרט הזה נשמע מורכב ועוסק במשחק וחשבון נפש, כך שהוא בטח יעורר עניין. ג'ולייט בינוש מסתמנת כזוכה אפשרית בפרס השחקנית אולי יחד עם הכוכבות שלצידה. לגבי דקל הזהב או פרס אישי לאסייס, הסיכויים נראים פחותים.

Saint Laurent

מי הבמאי: ברטראן בונלו, במאי צרפתי פחות ידוע מאסייס, אבל כבר התחרה בתחרות הרשמית עם "תרזה" ו"בית התענוגות" וזכה בפרס פיפרסקי על "הפורנוגרף" שהוקרן במסגרת השבועיים של הבמאים. סרטיו לרוב דנים בסקס ופסיכולוגיה – או בעיקר בסקס.

על מה הסרט: איב סאן לורן, מעצב האופנה הנודע. גאספר אוליי יגלם את המעצב וליה סיידו מגלמת את לולו דה פאלז, המוזה של יצירתו ואייקון אופנה. אני מקווה שהתייחסו אליה יפה על הסט. עוד בסרט – לואי גארל, דומינק סנדה ועוד הרבה שמות יחסית מוכרים. בגלל שסרטים על מעצבי אופנה תמיד באים בזוגות, מומלץ לא לבלבל את הסרט עם סרטו של ג'ליל לספר שיצא מוקדם יותר השנה ונקרא "איב סאן לורן" (הבנתם? הסרט בקאן הוא בלי השם הפרטי) בו פייר ניניי גילם את המעצב וגיום גאליין גילם לא את עצמו ולא את אמא שלו.

סיכויי זכייה: במאי נחשב אבל לא בשורה הראשונה וביוגרפיה קולנועית של דמות מאוד ידועה, הם בדרך כלל לא החומר ממנו עשויים פרסים. מצד שני, בשנה שעברה המעטתי בערכו של סרט צרפתי עם ליה סיידו והוא זכה בדקל הזהב.

Winter Sleep

מי הבמאי: נורי בילגה ג'יילן, קולנוען וצלם טורקי פואטי, מרגש ומבריק. בעיניי, אולי הבמאי החי הגדול ביותר, בטח בעשור האחרון. אורח קבוע בקאן וגם זוכה כמעט קבוע – "מרחק" ו"היו זמנים באנטוליה" זכו בפרס הגדול, "אקלים" בפרס פיפרסקי, "שלושה קופים" בפרס הבמאי. כולם היו בתחרות, אבל את דקל הזהב עדיין אין לו.

על מה הסרט: עם אורך של שלוש שעות ו-16 דקות, יהיו הרבה בדיחות על כותרת הסרט שמכילה את המילה "שינה" והסרטים של ג'יילן גם ככה ידועים בקצב האיטי שלהם. אני לא יודע כלום על העלילה ובכל זאת זה שהסרט שאני הכי מצפה לו השנה.

סיכויי זכייה: כרגיל אצל ג'יילן, המבקרים יטענו כי הוא משעמם והפעם הלך רחוק מדי, אחרים יהללו. האורך הרב רק יוסיף לתשומת הלב שתקבל היצירה שמסתמנת כפייבורטית לדקל הזהב, ולהערכתי תישאר בתמונה גם אם הביקורות יהיו שליליות. אבל ג'יילן הוא מסוג היוצרים שבשלב זה של הקריירה יותר משהפרס יקדם את הסרט, פסטיבל קאן יוכל סוף סוף להתגאות בכך שהוא העניק לו את דקל הזהב.

 Maps to the Stars

מי הבמאי: דיויד קרוננברג, הנציג הראשון של קנדה בתחרות ואולי הבמאי הקנדי הידוע ביותר בעולם. במאי מעורר שעורוריות ועניין מאז שנות השבעים, נוכחות כמעט קבועה בתחרות בקאן רק באמצע שנות התשעים. "קראש" שלו זכה בפרס חבר השופטים, גם "ספיידר" ו"היסטוריה של אלימות" ולאחרונה "קוסמופוליס" התחרו. והנה עוד במאי שמציג הרבה סקס ופסיכולוגיה, אם כי אצלו הפסיכולוגיה חזקה יותר ומגובה בדברים גופניים בכלל, לא רק כאלו שקשורים ישירות לסקס.

על מה הסרט: הוליווד! הגיע הזמן שקרוננברג יקדיש לה סרט, אף כי תעשיית הסרטים הייתה נוכחות במידה זו או אחרת ברוב סרטיו החשובים (למשל "קראש" שהוזכר או "וידאודרום") המופתי). העלילה מרובת הדמויות ממוקדת סביב משפחה בה האבא הוא פסיכולוג, קואוצ'ר ומחבר ספרי הדרכה, האם מתכרזת בקידום הקריירה של הילד כוכב הקולנוע והבת המתבגרת היא פירומנית שיצאה ממוסד לעבריינים צעירים ויוצאת עם נהג לימוזינה שרוצה, כמו כולם, להיות שחקן. את נהג הלימוזינה מגלם רוברט פטינסון, בהיפוך חביב לתפקיד הקודם שגילם אצל קרוננברג. אה, ויש גם שחקנית שרוצה להפיק רימייק לסרט בו כיכבה אמא שלה בעבר הרחוק. עוד במפת הכוכבים של הקאסט: ג'וליאן מור, מיה ווסיקובסקה, אוליביה וויליאמס, שרה גאדון, ג'ון קיוזאק וקארי פישר בתפקיד קארי פישר.

סיכויי זכייה: עוד במאי שתמיד מפצל את הקהל ותמיד מעורר עניין. אני חש כי סרטיו האחרונים מעט פחות טובים, אבל אשמח לחזרתו לכושר. יחד עם זאת, מדובר איום חיצוני בלבד על הפרסים, אבל יעשה רעש בהמשך השנה גם ככה.

Two Days, One Night

מי הבמאים: האחים דארדן, הרי הם ז'אן-פייר ולוק דארדן, הרי הם לא רק נוכחים קבועים בקאן החל מסוף שנות התשעים, אלא גם זוכים קבועים. פעמיים דקל הזהב על  "רוזטה" ו"הילד", הפרס הגדול ל"הילד עם האופניים", פרס התסריט על "העיניים של לורנה", בעוד "הבן" זכה רק בפרס לשחקן הקבוע שלהם אוליבייה גורמה. בקיצור, כל פיצ'ר שלהם מאז 1999 זכה בפרס בתחרות הרשמית. לפני כן הם ביימו את "השבועה" המוערך אף הוא.

על מה הסרט: רגע אחרי שאני נרדם משעמום אחרי חשיפת השם הצפוי ביותר בתחרות, מודיע נשיא פסטיבל קאן כי מדובר במערבון! טוב, סוג של, מערבון בלגי, שהזכיר למנהלי פסטיבל קאן את "בצהרי היום" או כפי שהוא נקרא בצרפתית – "הרכבת צפרה שלוש פעמים". אבל העלילה נשמעת אחרת –  לזוג נשוי יש את פרק הזמן שבכותרת על מנת לשכנע את את חבריה לעבודה של האישה לא לפטר אותה. האישה היא מריון קוטיאר מה שגורם לסרט להישמע מסקרן בהרבה. לצידה, כצפוי, אוליבייה גורמה.

סיכויי זכייה: כאמור, סרטים של האחים דארדן תמיד זוכים בפרס כלשהו. סביר מאוד שלא יחול שינוי, כך שהשאלה היא איזה פרס. בפעם שעברה הם זכו בפרס הגדול בתיקו נדיר עם "היו זמנים באנטוליה" של ג'יילן. שני הסרטים שלהם נראים כמתחרים העיקריים על התואר גם השנה – אבל בדקל הזהב אין תיקו. זכייה שלישית בדקל הזהב תהיה תקדים, אבל העובדה שהם כבר זכו פעמיים תשחק נגדם. בפרס השחקנית הם אף פעם לא זכו וזכייה של מריון קוטיאר בקטגוריה תהיה השנייה שלה בשלוש שנים.

Mommy

מי הבמאי: קזבייה דולן, הקנדי השני ברשימה והקיובקי הראשון – כלומר הנציג השני של קנדה. למי שלא היה עד לתופעה הייחודית – זהו סרטו החמישי של דולן, בגיל 25. פעם ראשונה בתחרות, אבל ממש לא פעם ראשונה בקאן – "פעימות לב" ו"לורנס בכל מקרה" הוצגו במסגרות משניות, והבמאי הצעיר אף טרח להיעלב על שלא נכלל בתחרות. אז הנה, זה השתנה.

על מה הסרט: סיפור של אם חד-הורית המתקשה בגידול ילד אלים. נשמע אולי יצירה משלימה לסרטו הראשון של דולן "איך הרגתי את אמא שלי", אבל נדמה שעכשיו הקולנוען בוגר יותר. סביר להניח כי גם סוגיות של מגדר יכנסו.

סיכויי זכייה: דולן הוא הקבוצה החדשה שרק עלתה ליגה. עלייה רומנטית, מתייחסים אליו בכבוד, אבל הוא יצטרך להביא יצירת מופת על מנת לזכות בפרס. אני אשמח אם הוא מסוגל לכך, אבל לא יודע אם זה יקרה. אני גם מניח שזה לא הסרט האחרון שלו בתחרות בקאן והוא ימשיך להיות אחד מן הבמאים המדוברים ביותר בעולם הקולנוע האמנותי.

The Captive

מי הבמאי: אטום אגויאן, הקנדי השלישי והאחרון. פרץ לעולם הפסטיבלים בשנות השמונים וכמו בן ארצו קרוננברג עסק ביחס למציאות בעידן הפוסט-מודרני וביחסים בעייתים בתוך המשפחה. מאז התעדן ועסק הרבה בנושאים פוליטיים, חלקם קשורים למוצאו הארמני. פעם שישית בתחרות בקאן, פרס פיפרסקי על "אקזוטיקה" ואחריו סרטו הידוע והטוב ביותר, "המתיקות שאחרי", זכה בעוד פיפרסקי אבל גם בפרס הגדול ולאחר מכן במועמדות לאוסקר.

על מה הסרט: אגויאן מאחר בערך בשנה את גל סרטי הילדות החטופות, או שהגל לא נגמר. בכל מקרה, לאחר שהאב עוצר לקנות משהו בתחנת הדלק, הוא מגלה כי הילדה שלו נעלמה. בעודו מנסה לאתר אותה, הוא מגלה כי החטיפה היא רק תחילת הסיפור. או משהו. עם ריאן ריינולדס ורוסריו דוסון בתור ההורים וגם עם אהרון פול.

סיכויי זכייה: זה נראה כמו מותחן מהנה במיוחד וכאחד מן הסרטים היותר מיינסטרימיים בתחרות – מה שיכול מאוד להעיד כי סיכויי הזכייה שלו קטנים. יש תחושה שזה סרט עם טוויסט וטוויסטים יכולים לא פעם להיתפס כלא אמינים. יותר להיט קופתי מפתיע מגורף פרסים, כך לפחות על פי הטריילר.

Adieu au Langage

מי הבמאי: ז'אן לוק גודאר, התמצית של הגל החדש, במאי פורץ דרך בשנות הששים והחל מסוף אותו עשור הסרטים שלו הפכו לכאילו יותר ניסיונים ופוליטיים ולרוב גם לא ממש קלים או אפשריים לצפייה. אבל הוא גאון, גם אם הוא מעדיף לעצבן את הקהל ואת שאר העולם. הסרטים שלו הם אורחים די קבועים בקאן, אם כי הוא לרוב לא מגיע. מנהל הפסטיבל, טיירי פרמו, אמר כי גודאר הבטיח לבוא, אבל הבטחות של גודאר לא שוות הרבה (ד"ש לצוות פסטיבל סרטי הסטודנטים). הסרטים של גודאר לרוב מוזרים מדי עבור התחרות הרשמית ולכן הוא התחרה בה עד השנה רק חמש פעמים (ועוד פעם כחלק מסרט אפיזודות), הפעם האחרונה הייתה בשנת 2001 עם "בשבחי האהבה". הוא מעולם לא קיבל פרס בקאן, אולי משום שבשנות הששים העדיף להקרין את הסרטים הרבים והנהדרים שיצר בפסטיבלים מחוץ לצרפת. האיש מוזר, הסרטים שלו יותר.

על מה הסרט: על השפה – וכנראה גם על פרידה ממנה. שפה ובלשנות תמיד היו נושאים בהם עסק גודאר. אז הפעם זה בתלת מימד. אני מניח שגם תהיה עלילה, אבל יותר משחק מנוכר, דיונים תיאורטיים שסותרים את עצמם, טקסט כתוב על התמונה ועוד שלל הברקות. אם התיאור לא ברור, יש טריילר מלפני שנה שאחריו שום דבר כבר לא נראה ברור. כולל האם זה אכן הסרט שבתחרות, האם מתקיימת תחרות בקאן ועוד כל מיני דברים.

סיכויי זכייה: אני רוצה לראות את הסרט הזה אבל הוא נראה מוזר, מוזר מדי לפרסים, בהנחה שהוא לא יותיר אחריו גם תחושה של משהו מבריק נוסח "עץ החיים". סרט עם סיכוי קלוש לדקל הזהב וסיכוי עצום לצאת בידיים ריקות.

The Search

מי הבמאי: מישל הזנוויציוס, הבמאי הצרפתי הרביעי בתחרות וההפך מגודאר. היה בתחרות בפעם הראשונה עם סרטו הקודם, "הארטיסט", שזיכה בפרס השחקן את ז'אן דוז'ארדן והמשיך לגרוף את האוסקים בסוף אותה שנה. לפני זה, הוא יצר את סרטי "OSS 117" ועל כך שמור לו מקום חם בלב.

על מה הסרט: לא רק האחים דארדן עושים סרט שמזכיר סרט של פרד זינמן, כאן מדובר ברימייק לסרט של זינמן באותו שם – רק שאני לא בטוח לגבי זה. בכל מקרה, כמו בסרט של זינמן, תהיה מלחמה ברקע. אבל תהיה גם אשתו של הבמאי, ברניס בז'ו שזכתה בפרס השחקנית בשנה שעברה על "העבר". וגם אנט בנינג.

סיכויי זכייה: "הארטיסט" היה הסרט שהגיע משום מקום, עכשיו הזנוויציוס הוא במאי שמצפים ממנו לדברים. והוא עושה סרט דרמה בפעם הראשונה בקריירה, מבחן גדול מאוד. אפשר לקוות לטוב, לקוות לפרסים הפעם נראה קצת יותר מדי.

The Homesman

מי הבמאי: טומי לי ג'ונס, אחד מן השחקנים האמריקאים האהובים ביותר. בין היתר על נשיא חבר השופטים של השנה שעברה, סטיבן ספילברג, שהתקשר על מנת לוודא כי הלקטורים בקאן יצפו בסרט. אבל לא בטוח שהיה צורך. מלבד שני סרטי טלוויזיה, ג'ונס ביים עד כה רק עוד סרט אחד שיצא להקרנות בקולנוע – "שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה" התקבל גם הוא לתחרות הרשמית, זיכה את ג'ונס בפרס השחקן ואת התסריטאי גיירמו אריאגה בפרס התסריט.

על מה הסרט: טוב, זה מערבון שנראה כמו מערבון, כלומר אמריקאי. והוא גם מציג במרכזו אישה חזקה – הילרי סוואנק בתור אישה עצמאית שמחליטה לעזור לשלוש נשים שאיבדו את דעתן במחוז התיישבות נידח במערב ולהחזיר אותן לקבלת טיפול באיווה. מי שנשכר לעזור לה מגולם בידי ג'ונס עצמו. עוד בסרט: מריל סטרפי, ג'ון ליתגו, מירנדה אוטו והיילי סטיינפילד – רשימה חלקית.

סיכויי זכייה: קיימים לגבי כל הפרסים – וגם לגבי האוסקר. רוב סרטי האוסקר מעדיפים לחכות לעונת הסתיו, אבל ג'ונס שומר חיבה לפסטיבל קאן. הסרט הזה נראה נהדר.

Still the Water

מי הבמאית: נעמי קאווזה, אולי הבמאית היפנית הידועה ביותר. בעלת ותק בקאן – הפרס הגדול על "היער המתייפח", מצלמת הזהב על "סוזאקו" ועוד פעמיים בתחרות. עושה בעיקר סרטים תיעודיים, כשזה עלילתי היא בדרך כלל בתחרות.

על מה הסרט: נער בן 14 מוצא גופה על החוף, הוא מנסה לגלות את זהות הנפטר ואת הסיבה למוות, בעזרת חברתו. כל זאת בלילה קיצי אחד עם ירח מלא וחגיגות מסורתיות. ביגוד לכל סרט התבגרות שאי פעם ראיתם, הגיבורים ילמדו להכיר את עצמם ויחוו אהבה ראשונה לצד התמודדות עם המוות.

סיכויי זכייה: היצירה כנראה תשלב בין הפיוט לרגש, דבר שהולך טוב בפסטיבלים. לא אחד מן הפייבורטים, אבל יכול להפתיע באחד מן הפרסים המשניים.

Mr. Turner

מי הבמאי: אחנו נכנסים לקרב פנימי בתוך הפסטיבל, בין שני במאים בריטים המזוהים עם ריאליזם, מחרימים את ישראל בדרגה זו או אחרת והשם שלהם מתחיל באות ל'. הראשון, מייק לי, הוא החביב עליי מביניהם – וזה לא שאיני אוהב את השני. זאת תהיה רק הפעם החמישית של לי בתחרות הרשמית והוא זכה בפרס הבמאי על "עירום" הנהדר, בעוד ברנדה בתליין זכתה בפרס השחקנית על "סודות ושקרים", שגם זיכה את לי בדקל הזהב. "הכל או כלום" זכה בכלום, אבל היה טוב מאוד, כמו כמעט כל סרט של הבמאי הזה, המתמחה בעבודה עם שחקנים, אותם הוא מערב בבניית הסיפור על סמך דמויות שהם מביאים.

על מה הסרט: אבל לפעמים הוא מתעסק עם דמויות היסטוריות. הפעם הוא מקדיש ביוגרפיה לצייר הבריטי ג'וזף מאלורד וויליאם טרנר, שצייר הרבה ספינות טובעות ודי עיצב את עולם הציור שבא אחרי התקופה בה פעל במחצית הראשונה של המאה -19. בין אם מדובר בבני תקופתו ה"רומנטית" או באימפרסיוניסטים שבאו אחריו. מגלם אותו טימותי ספאל, שחקן שהרבה לעבוד עם לי, למשל בתפקיד נהדר ב"מותק של חיים".

סיכויי זכייה: כפי שכבר אמרתי, ביוגרפיות קולנועיות לרוב לא באות לידי ביטוי בפרס בקאן. מצד שני, זה מיייק לי והוא תמיד מיוחד, מרגש ויכול להיות שיגע ללב חבר השופטים.

Jimmy's Hall

מי הבמאי: הבריטי השני הוא קן לואץ', שהאמת שגם הוא אהוב מאוד, גם אם בשנים האחרונות מביים יותר סרטים קלילים ופחות יצירות מופת. הרקורד שלו בקאן כל כך ארוך עד שמנהלי הפסטיבל התבלבלו וחשפו שהוא ישתתף גם השנה בתחרות עוד כאשר דיברו על "מבט מסויים", כלומר לפני שהכריזו על התחרות הראשית. בדקל הזהב הוא זכה על "כשהרוח נושבת" וסרטו הקודם, "חלקם של מלאכים", זכה בפרס חבר השופטים. יש לו גם פרס מפעל חיים מהפסטיבל ועוד הרבה סרטים בתחרות. לא כולל "ריף ראף" האדיר שזכה אומנם בפרס פיפסקי, אבל מחוץ לתחרות. וגם "קס" הזכור לטוב לא הוקרן בפסטיבל.

על מה הסרט: לואץ' חוזר למגרש הביתי שלו – פעילים פוליטיים שסובלים. הגיהנום של ג'ימי הוא הגלות מאירלנד, שהוא נאבק על שחרורה מידי הבריטים בשנות השלושים.

סיכויי זכייה: לואץ' הוא תמיד אופציה לאחד מן הפרסים, גם בסרטים שנראים קלילים מדי וגם בסרטים טעונים יותר, כפי שעושה רושם שהסרט הזה יהיה.

Foxcatcher

מי הבמאי: בנט מילר, הבמאי של "קפוטה" ו"מאניבול" – פעם ראשונה בקאן, אבל כל סרט שביים היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.

על מה הסרט: על פניו, עוד ביוגרפיית ספורט, הפעם על האחים דייב ומארק שולץ, מתאבקים אולימפיים שכל אחד מהם זכה בזהב (במשקל אחר) באולימפית לוס אנג'לס 1984. אבל זה לא רק סיפור על ספורט ואם אתם לא רוצים לדעת פרט מפתח לגבי הסיפור אני ממליץ לא לקרוא אף תקציר עלילה, כי אולי עדיף שזה יבוא בהפתעה. אנשי פסטיבל קאן המליצו לא לקרוא גם מי משחק בסרט לפני הצפייה אז אני לא אחשוף את הקאסט הרחב והאיכותי לא פחות מאף סרט אחר.

סיכויי זכייה: משום מה, יש לי תחושת לא טובות לגבי הסרט למרות נתוני פתיחה מרשימים. אולי לכן אהמר שהוא ייצא בלי אף פרס, אבל אי אפשר לדעת.

Le Meraviglie

מי הבמאית: אליסה רורוואצ'ר, או משהו כזה – השם לא אומר לי כלום, אבל האינטרנט מגלה לי שהיא כן הייתה במסגרת משנית בקאן עם סרטה הקודם "Corpo Celeste".

על מה הסרט: כמו סרטה הקודם, גם הסרט הזה דן בנערה מתבגרת. זו חיה באזור בו לא קורה עד שמגיע לשם אסיר לשעבר, או אסירה. הנופים של טוסקנה ומוניקה בלוצ'י יככבו, אז הסרט לפחות יראה טוב.

סיכויי זכייה: במסיבת העיתונאים נמסר כי הבמאית בכתה מהתרגשות כשנודע לה שהתקבלה – מה שאומר שלא מדובר בפייבוריט, אבל כן בסרט שבקאן אהבו מאוד ואף הוציאו את הבמאית מן הגטו הנשי שהם בנו בקטגורית "מבט מסויים" (סתם, לא גטו, קטגוריה מרתקת ואם היה לי כוח לכתוב על עוד סרטים הייתי מרחיב לגביה). משמע, יש לסרט הזה את הקסם שלו והוא יכול להיות אחד מן הסרטים המפתיעים של השנה. ניסיון העבר מלמד שזה גם יכול להיות סתם סרט נחמד. כל זכייה תהיה הפתעה, אבל הסרט הזה כבר הפתיע בעצם הגיעו, אז מי יודע.

Timbuktu

מי הבמאי: אבדרהמאנה סיסאקו, יליד מערב אפריקה שגדל גם בצרפת ונע בין האיזורים לאורך הקריירה שלו כקולנוען, שכללה ביקורים בקאן שלא בתחרות עם "מחכים לאושר" ו"באמאקו".

על מה הסרט: זוג שקיים יחסי מין מחוץ לנישואין נסקל למוות, כי מסתבר שדברים כאלו מתרחשים באפריקה. בכלל, אנשי פסטיבל קאן הדגישו את החשיבות של קולנוע מכל פינות העולם בתחרות. זה חשוב להם עד כדי כך שהנציג של אפריקה למעשה חי בצרפת חלק ניכר מחייו, והם בכלל שכחו להכריז על הסרט שלו כמועמד, רק חצי שעה לתוך מסיבת העיתונאים, אחרי שדנו בשלומו של טרנס מאליק (שלומו טוב, עדיין לא סיים לערוך את שלושת הסרטים שצילם) ובדעות על סרטים ממדינות שונות. רק אז, עיתונאית אחת אמרה כי חשפו רק 17 סרטים ולא 18 כמובטח – ונענתה בגמגום: "18 יחד עם סרט הפתיחה שיהיה מחוץ לתחרות". אך כעבור כמה דקות נזכרו שאכן יש סרט 18 שהיה אמור להיות מוכרז והוא הסרט הזה. עד כדי כך זה חשוב להם.

סיכויי הזכייה: קודם כל, יש לקוות כי יזכרו להקרין אותו. קולנוע הוא כלי נהדר להכיר בעזרתו איזורים שונים בעולם ובעיות פוליטיות שלא זוכות למספיק יחס ופרס בהחלט יכול לעזור במקרה הזה, גם אם הוא תרחיש לא סביר במקרה הנ"ל.

Wild Tales

מי הבמאי: דאמיין שזיפורן, במאי ארגנטינאי שביים בין היתר את "בקרקעית הים" ומשלב בין קומדיה לאלימות, אבל בסגנון שריצה עד כה את הקהל יותר מאשר את הביקורת. הוא נחשב לבמאי תעשייה די סטנדרטי אבל הוא בתחרות ובן ארצו המוערך ליסנדרו אלונסו רק במבט מסוים.

על מה הסרט: סדרה של סיפורים/מערכונים, כנראה. השמות המעניינים ביותר נמצאים בעמדת המפיקים: פדרו ואוגוסטין אלמודובר, מה שמרמז כי הסרט בהחלט יכול להיות פרוע ומיוחד. לחשיבות המפיק בכניסה לתחרות יש ערך רב.

סיכויי זכייה: נראה כמו המערננן של התחרות, לא כגורף פרסים.

Leviathan

מי הבמאי: אנדריי זבייגינצב. אחד מן הקולות היותר מעניינים בקולנוע הרוסי העכשווי. הפיצ'ר הראשון שלו, "השיבה" נהדר. עם הפיצ'ר השני, "הגירוש" הוא נכנס לתחרות בקאן והשלישי "ילנה" התחרה רק במסגרת "מבט מסויים" אבל זכה שם לציון לשבח והיה אחד מן הסרטים הבולטים של השנים האחרונות, בעיניי.

על מה הסרט: מדע בדיוני! סוג של, אולי יותר דרמה חברתית, או משל לגבי המצב האנושי. כמה סיפורים מצטלבים ב"מדינה חדשה" שמתחברים לכדי משל או אמירה מטרידה לגבי קיום אנושי, סמכות שלטונית או משהו. נשמע מעניין גם נוכח האירועים הפוליטיים האחרונים ברוסיה. כך לפי התקצירים, אבל הקולנוע של זבייגינצב הוא קודם כל מבט על האנושיות והיקסמות מבני אדם גם בעשיית סבל ופעולות לא מוסריות שהם מבצעים, אז אני מניח שבסרט הזה יהיה יותר.

סיכויי זכייה: זבייגינצב הוא לאו דווקא אחד מן השמות הכי מוכרים בתחרות, אבל הוא עושה סרטים שקשה להישאר אדישים כלפיהם, מה שאומר שיש סיכוי לא רע שייצא עם פרס כלשהו מן התחרות.