סרטים חדשים: "סוכריות", "מועדון הלקוחות של דאלאס", "יפה לנצח", "אחרון הלא צדיקים", "דור המלחמה"

מי שעוקב או עוקבת אחר לוח ההקרנות העתידי של עין הדג, המכונה "לא סופי", יכול להשתגע מלנסות למצוא היגיון במערך הפצת הסרטים בארץ. עד לפני שבוע, מבחינתי היו מתוכננים לעלות רק שני סרטים חדשים לאקרנים בסופש האחרון של ינואר והראשון של פברואר 2014. כך גם תכננתי את הלו"ז של סריטה (ושלי, בואו נודה בזה) אבל פתאום, הפתעה – ארבעה סרטים חדשים וסדרה אחת, עולים השבוע בבתי הקולנוע. לא, לא התבלבלתי ותמחקו את החיוך הזה לצערי, לא התחלנו לכתוב על טלוויזיה. הנה ההסברים.

"סוכריות", סרטו של יוסף פיצ'חדזה בשיתוף פעולה נרחב עם העורך/תסריטאי דב שטוייר, הוא הישראלי שבחבורה ולכן נציג אותו קודם לכן. מדובר בפרוייקט קולנועי ראשון של פיצ' שמגיע בדיוק עשר שנים אחרי "שנת אפס" המפואר. גם הפעם העלילה מתפרשת על פני כשעתיים ומורכבת מאנסמבל של דמויות, הכוללות שחקנים ושחקניות שכבר עבדו עם היוצר בעבר. העלילה מתמקדת בשני יצרני ממתקים – קלאוזנר (שמואל וילוז'ני) הטייקון הישראלי, וסאלח (מכרם חורי) השולט בשוק הערבי ומנסה להתחרות מעתה גם בשטחי ישראל. מלחמת המתוקים מסלימה לכדי סכסוך מר, שאת המימד האלגורי בו בטח כבר הבנתם. משתתפים נוספים: מוני מושונוב, עזרא כפרי, מנשה נוי, שרה אדלר ועוד. צפו לטקסט אחד לפחות בקרוב, אחרי שהוא הוזכר אצלנו באופן נרחב בימי האופיר ופסטיבל חיפה. הסרט היה מועמד לשמונה פרסי אופיר, אך נשאר מאחורי "בית לחם" ו"מי מפחד מהזאב הרע".

"מועדון הלקוחות של דאלאס" (Dallas Buyers Club) הוא הסרט השני מתוך השניים המקוריים שכבר ידוע זה זמן רב שזהו הסופש שלהם לעלות לאקרנים. יש לו שש מועמדויות לאוסקר וסיפור די מדהים במרכזו, המבוסס על קורותיו של רון וודרוף (מתיו מקונוהי), אשר אובחן כנשא איידס באמצע שנות השמונים בטקסס, ולא רק שטיפל בעצמו מעל לכל מה שהרפואה דאז האמינה, אלא נלחם בחברות התרופות ומשרדי הממשלה באמצעות הענקת טיפול אלטרנטיבי לחולים סופניים נוספים. גם ג'ארד לטו וג'ניפר גארנר בעסק, כאשר הבמאי הוא ז'אן מארק וולה ("קפה דה פלור", "קרייזי"). כתבתי עליו לעכבר, אור עשה זאת כאן בסריטה.

"יפה לנצח" (La Grande Bellezza) היה אמור לעלות באמצע פברואר, אבל אין שמחים מאיתנו על הקדמת בואו של סרט חדש מאת פאולו סורנטינו. אחרי שהיגר לרגע לארה"ב ב"זה בוודאי המקום", חוזר המאסטרו האיטלקי אל מולדתו האיטלקית, או ליתר דיוק אל רומא. או ליתר דיוק, אל רומא של פליני ב"לה דולצ'ה ויטה", אבל הוא עושה זאת ביצירה ייחודית ובדרכו שלו. טוני סרבילו, הקבוע של הבמאי, מגלם פלייבוי מזדקן מהחברה הגבוהה של איטליה שמהרהר בחייו ממרום 65 שנותיו. זה נשמע פשוט אבל זה הכל חוץ מפשטני. אור כבר ראה וכתב בפסטיבל חיפה, אני ניסיתי את כוחי בעכבר, ועופר הצטרף גם.

"אחרון הלא צדיקים" (The Last of the Unjust) הוא הדוקומנטרי החדש של קלוד לנצמן ("שואה") בנושא, ובכן, השואה. בשנת 1975, בעודו עובד על היצירה המגדירה שלו, ראיין הבמאי את בנימין מורמלשטיין, השורד היחיד מבין ראשי מועצת הזקנים של מחנה הריכוז טרזנשטאדט. הראיון לא נכלל בסופו של דבר ב"שואה" וכעת שב אליו לנצמן, בעיניים אחרות, וחוקר בסיפורו של האיש שהיה מנהל משא ומתן יומי עם אדולף אייכמן, תוך שהוא שופך אור על דמותו ועל הנושא כמכלול. במשך 220 דקות, אגב.

"דור המלחמה" (Unsere Mütter, Unsere Väter) עוקף ובגדול במספר הדקות, יש לו 270 מהן להציע, אבל זו לא חוכמה – מדובר במיני-סדרה המוקרנת בקולנוע כסרט בשני חלקים, של שעתיים ושל שעתיים וחצי. לנוחיות הקהל, אפשר לצפות בחלק אחד ביום מסויים ואז לשוב למחרת טריים ורעננים לחלק השני, כך מובטח. העלילה מתרחשת בברלין של 1941 ונסובה סביב חמישה צעירים שמסלול חייהם המשותף והפרטי משתנה רדיקלית בעקבות מלחמת העולם השנייה. פיליפ קאדלבאך ביים, על פי תסריט של סטפן קולדיץ. חפשו את הסרט/סדרה בסינמטק ת"א בסופי השבוע, וספרו לנו מה התוכניות וכאלה. שנדע גם.