יום הולדת שנתיים לסריטה!

די, נו – אתם עובדים עליי. שנתיים? ברצינות? עברו שנתיים מאז הפוסט הראשון של סריטה? הייתי מוכן לקבל חודשיים ומשהו. או 10 שנים, בהתחשב בתהפוכות חיי בשנתיים האלה, אבל עם חישוב הזמנים המדויק קצת קשה לי כנראה. ובכל זאת, אתמול מלאו בדיוק שנתיים מאז ה-21 בספטמבר 2010, היום בו סריטה הפך רשמית מבלוג ברשת החברתית של העכבר קפה (בלוג של איש אחד), לבלוג שהוא היום. בשנה שעברה כבר התרגשתי מספיק, אז הפעם אשחק אותה נונשלנטי יותר. ובכל זאת, אפתח בתודות המתבקשות – לאור ולעופר, שבלעדיהם אין סריטה. פשוט אין. ואני אעצור כאן מחשש להביך אתכם או אותי.

תודה נוספת אני רוצה להפנות לכל מי שכתב כאן כאורח או אורחת בשנה החולפת, לגמרי בהתנדבות ומתוך אהבת קולנוע – ממש כמו הקבועים. ובאופן פרסונלי  – יניב אידלשטיין, זהר אלמקייס, רוני קידר, יהונתן בר אילן, רון פוגל ופבלו אוטין. הטקסטים שלכם העשירו אותי אישית וכמובן גם את הבלוג. תודה גם לכל מי שפנה אלינו בכל דרך שהיא והציע את עצמו ככותב אורח אך נענה בשלילה בשל סיבות שונות, אחת מהן אסביר בסוף הפוסט. בכל מקרה, זה הכי לא מובן מאליו בעיניי שמישהו בכלל רוצה לכלות את זמנו ללא תמורה כספית או אחרת וזה מדהים אותי כל פעם מחדש. באותו עניין, תודה לכל מי שהגיב או הגיבה לנו ובכך סייע ליצירת אחד הדברים שאנחנו הכי שואפים לקדם כאן בבלוג – דיון קולנועי ברמה ובעברית. איזור התגובות חשוב לי, אתם כבר יודעים זאת.

וכעת הגיע זמן הסיכומים, הסטטיסטיקות וגם סוג של הודעת מערכת, בסוף.

הבלוג ביצע קפיצת מדרגה מטורפת בשנה האחרונה, בכל הקשור למונה הכניסות וקצב העדכון. בשנה שעברה היו לנו 320 פוסטים, וסך הכל של 66,000 ביקורים בשנה. הפוסט הנוכחי, שנה בלבד לאחר מכן, הוא ה-780 שלנו בדיוק. זה אומר שהיו לנו הרבה יותר פוסטים מאשר ימים השנה, ושהממוצע המשוקלל של הבלוג כרגע הוא מעל עדכון ליום (1.068 פוסטים ליום, אם לדייק). הקוראים, שזה אתם, הגבתם בהתאם כאשר נכנסתם לאתר 294,000 פעמים. זה נתון מטורף לגמרי בעיניי. לגמרי. זה אומר שגדלנו פי 4.5 בנפח הטראפיק שלנו מבלי לשנות ההגדרה שלנו כבלוג נישתי לחובבי קולנוע. מניין התגובות גדל מ-800 אשתקד ל-1570 השנה, כלומר הכפיל את עצמו. ממוצע האנשים שנכנסים הנה ביום עומד על 725 לשנה זו, בניגוד ל-180 אשתקד. ובחודשים האחרונים הממוצע מזמן עבר את ה-1000.

היום העמוס ביותר בתולדותינו היה יום שבת ה-31 במרץ 2012, בלי שום סיבה מיוחדת אם תשאלו אותי. 2009 אנשים ביקרו כאן. וואו. זה נכון שהיו לנו שני פוסטים באותו יום – מהדורת שבת, שהפכה פופולרית מאוד השנה, והפודקאסט הראשון של דורון פישלר מעין-הדג ושלי – אבל באמת שזה היה סתם יום שבת בסוף מרץ מבחינתי. לא התכוננתי להצפה הזו ושמחתי בה מאוד. אנחנו רגילים לפיקים בטראפיק בימי פסטיבל חיפה או ירושלים למשל, או באירוע בסדר הגודל של האוסקר, אבל זה? מפתיע לטובה.

בהזדמנות זו, תודה לעין-הדג, לסינמסקופ, לאוזן השלישית, לוורדפרס ולגנזך הרשת – האתרים שהגיעו אלינו הכי הרבה מגולשיהם בזכות הפניות. תודה מיוחדת גם לדוד גוגל ומר פייסבוק, שיחדיו הביאו אלינו כמחצית מן הגולשים בשלנו כל השנה כולה. ואם כבר בגוגל עסקינן, הנה עשרת החיפושים שהביאו הנה הכי הרבה תנועה.

אז ראשית, לכל 8,022 האנשים שחיפשו "סריטה" והגיעו הנה – באמת לא בא לכם לשמור אותנו במועדפים? יותר נוח, בחיי. ארבע פעמים מתוך העשיריה הפותחת מופיע צירוף כלשהו של המילים "סרטים", "טובים" ו-"2011" ואני מדבר אתכם על מאות ואלפי פעמים לכל חיפוש. מה אני יודע – מסתבר שכל מה שאנשים רוצים זה לראות סרטים טובים. באותו נושא, היו השנה מאוד פופולריים "פרומתאוס", "הואלס האחרון", "היו זמנים באנטוליה", "הנשים בקומה ה-6", "הנותנת" ו-"השוטר". סוג של תמונה קולנועית מייצגת, אם משקללים את כולם, כך נדמה לי. לכל החרמנים שחיפשו עשרות פעמים "הגר בן אשר עירום", פשוט תראו את הסרט, בחייאת. אבל החיפוש ההזוי של השנה הוא ללא ספק "2 בחורים שהתעסקו עם הבחור הלא נכון.. חובה צפייה!", כך במדויק. 31 פעמים בשנה, בעקביות מרשימה. אני מאוד אשמח לדבר עם האדם שאחראי לזה.

נעבור לפוסטים שהכי אהבתם השנה, או לפחות ביקרתם בהם הכי הרבה. במקום הראשון, בפער מגוחך מן המקום השני, ניצב סיכום 2011: הסרטים הכי טובים שהופצו וגם אלה שלא, הפוסט המופלא ורב ההמלצות של עופר. מעל 13,000 צפיות בשנה גורמות לשיאן הקודם שלנו להיראות כגמד. שתבינו – במקום השני נמצא הפוסט שלי על נפלאות הצנזורה, עם 2750 צפיות. אחריו מגיעה הסקירה של אור על "השוטר", כנראה הסרט החביב על גולשי הבלוג השנה. במקום הרביעי הסקירה השנויה במחלוקת שלי על "משחקי הרעב", אחד הטקסטים שעשו לי הכי הרבה צרות בקריירה הקצרה שלי. את החמישיה הראשונה סוגר, באופן סימבולי, השיאן הקודם שלנו – הניתוח הקבוצתי על "הערת שוליים". אגב, בשקלול של כל הזמנים, הוא עדיין במקום השני, אבל הפער מזה שמקדים אותו עדיין כפול ומכופל.
באופן אישי, אני הכי גאה בפרוייקט החמישים שלנו, שגם הניב טראפיק יפה ובראיון ההיתולי שערכתי ליוצרי "חתולים על סירת פדלים". הפוסט האורח הנקרא ביותר שייך לרוני קידר, שסיכמה שנה של קולנוע עצמאי. הפוסט המטאורי ביותר, זה שצבר לעצמו קוראים בבולמוס למרות שהוא די חדש, שייך לאור, אשר הגיב להכרזת המועמדים לאופיר. אז אולי פרסי אופיר בכל זאת מעניינים מישהו חוץ מאיתנו, הא?

אפשר להמשיך במשחק הזה עוד ועוד, כלומר, אני יכול להמשיך בו עוד ועוד, אבל יש לי הרגשה שהכוונה עברה – היה לנו מדהים עד בלתי ייאמן בשנה האחרונה בבלוג. מה שהופך את מה שרציתי לבשר לכם ולכן לעוד יותר מורכב…

חדי העין שביניכם ודאי הבחינו שהבלוג לא התעדכן כרגיל בשבועיים-שלושה האחרונים. המון שינויים עוברים על מאוחרי הקלעים של הבלוג, כלומר על חייהם של הבלוגרים. שינויים חיוביים מאוד, אל דאגה. אבל כאלה אשר גוזלים את הזמן והמרץ שלנו שפעם היו מושקעים בבלוג. אולי זה המקום לשוב ולהזכיר איך העניינים מתנהלים כאן, ואני אדבר אך ורק בשם עצמי. אז חשוב לזכור שסריטה הוא לא העבודה שלנו. הוא תחביב, שנעשה לחלוטין על חשבון זמננו הפנוי. וכשאני אומר פנוי אני אישית מתכוון לשעות השינה שלי. היו דיבורים וגישושים על קנייה של הבלוג על-ידי גורם חיצוני והפיכתו למכניס, אבל אני לא מוכן שיתערבו לנו בתוכן.

התפעול של הבלוג והכתיבה בו – במקביל לשתי עבודות הכתיבה הנוספות שלי בעכבר העיר ועוד פרוייקט גדול ומשמעותי – פשוט הפסיק להיות אפשרי במתכונתו הנוכחית, בתחילת חודש זה. ואני חושש שהמצב לא הולך להשתנות בקרוב. זו איננה הודעת פרידה, חלילה וחס, אנחנו לא נוטשים. לא אחרי מה שבנינו פה בשנתיים האחרונות. אבל שינויים והיערכויות מחודשות בהחלט עומדים על הפרק. אני בעצמי עדיין לא יודע בדיוק מה ואיך נעשה את זה, אבל מבטיח לעדכן ברגע שיתגבש מודל חדש או אולי תוספות לצוות.

בינתיים, שני דברים כבר ברורים – מדורים קבועים כמו "מהדורת שבת" ו-"עלו השבוע", לא יעלו יותר. לא כרגע לפחות. בנוסף, אנחנו כבר לא נהיה יותר בלוג שמתעדכן 1.068 פעמים ביום. אין סיכוי. נמשיך לכתוב כאן, ואולי אפילו לארח, מתי שרק נצליח. ואין לי ספק שיהיו במהלך הזמן הקרוב מספיק אירועים שישבו לנו  בבטן או על הלב ולא יקבלו פורקן טקסטואלי בעכבר העיר או כל מקום אחר מלבד סריטה. הבלוג הזה נולד כפרוייקט שמונע מתוך תשוקה, וכזה הוא ימשיך להיות. זה המקום להזכיר שהדרך הטובה ביותר לקבל עדכונים על מה שחדש בבלוג היא לעשות מנוי (צד שמאל למעלה) כדי שנגיע למייל שלכם, לחבב אותנו בפייסבוק או לעקוב אחרינו בטוויטר. ואם אתם מרגישים צורך בפוסט חדש אך ללא מענה, נסו את הארכיון שלנו (יש בו כבר 780 פוסטים, בטוח שחלק מהם יהיו חדשים עבורכם, לא?) או היעזרו בחיפוס שלנו. כן, חיפוס, עם ס'. ויש לי גם בקשה אחת ויחידה מכם ומכן, הקוראים והקוראות שלנו – הבינו אותנו.
או נסו לפחות.