עלו השבוע: "היו זמנים באנטוליה", "הואלס האחרון", "שומרים על השכונה", "לפגוע ולברוח" ו-"רווקה פלוס"

סוף שבוע לא רע בכלל מצפה לחובבי הקולנוע, עם חמישה סרטים חדשים. "לא רע בכלל" הוא סוג של ממוצע משוקלל של כל הסרטים, מתוכם רק אחד לא ראיתי. זה אומר שהמדהים מכולם הוא יצירת מופת חד פעמית והפחות מדהים אינו ראוי למאכל. נסו לנחש מי הוא מי והיכן מתברגים האחרים.

"היו זמנים באנטוליה" ("Bir Zamanlar Anadolu'da") מגיע להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע באיחור של שנה, אחרי שכבר הספיק למלא אולמות ולהמם צופים במסגרת פסטיבל ירושלים 2011 ובפסטיבל חיפה של אותה השנה. בין אותם צופים היינו אנחנו, ואף בחרנו בבמאי הסרט, נורי בילגה ג'יילן הטורקי, לאחד מאנשי השנה שעברה של הבלוג. אגב, בימים אלה מתקיימת בסינמטקים רטרוספקטיבה ליוצר זה. עופר כבר פרסם את סקירתו על הסרט ביולי שעבר, אבל אין זה מן הנמנע שנקדיש לסרט המפואר הזה טקסט נוסף. העלילה, אם המלצות חמות עד רותחות לא מספיקות, עוקבת אחר משלחת למציאת גופה במהלך לילה ויום, ובהחלט לוקחת את הזמן שלה בכל הנוגע להתפתחויות וקצב, אך התגמול ראוי. מה גם שזה סרט כל כך יפהפה מבחינה ויזואלית, ובניגוד לסרטים אמנותיים אחרים אינו שתקן כלל – הוא רווי דיאלוגים מכל הסוגים, כולל כמה קורעים מצחוק.

בניגוד לסרט של השכנים מטורקיה, דווקא לתוצרת המקומית קצת קשה לי לפרגן השבוע. בפני מי שקצת מכירה או מכירה את הבלוג אני לא מרגיש צורך להתנצל על כך שסרט ישראלי יעלה לאקרנים בלי התייחסות כלשהי של סריטה. אבל במקרה של "רווקה פלוס", סרטו החדש של דובר קוסאשווילי, פשוט לא בא לי לקחת חלק בקרקס שהוא מנסה לייצר. מדובר במקרה מצער שבו אפילו היוצרים מבינים שיצא להם סרט גרוע וכמוצא אחרון מנסים לשווק אותו כפרובוקטיבי או סנסציוני. כך זה היה מאז הקרנות האקדמיה, דרך פסטיבל ירושלים וכלה ביציאה העכשווית לבתי הקולנוע. אז אני כאן כדי להגיד – בולשיט. סתם רצף של טעויות. לא מספיק רע כדי להיות קאלט, לא מספיק טוב בשביל שיהיה ניתן לצפות בו. הסיפור, שוב למתעניינים, עוקב אחר גננת בת שלושים פלוס (יעל טוקר) שאמא שלה (רובי פורת שובל) סוחטת אותה להיכנס להריון. דעתי המלאה התפרסמה כבר בעכבר העיר אונליין, וכיוון שזה אחד הדברים הפחות מפרגנים שכתבתי בחיי, אין לי שום רצון להעלות את הטקסט הנה לבלוג.

הסרט היחיד שעולה השבוע וטרם צפיתי בו הוא "שומרים על השכונה" ("The Watch"). אני כותב "טרם" כי דווקא יש בי איזה רצון לראות אותו. ואני כותב "דווקא" משום שבמאי הסרט הוא עקיבא שאפר, שאתם אולי מכירים בתור חלק מחבורת "The Lonely Island" אבל מבחינתי הוא לעד הבמאי של הפאדיחה "פעלולן לנצח" ("Hot Rod"). האופטימיות מגיע מכיוון התסריטאים – ג'ארד סטרן ("בולט") וסת' רוגן את אוון גולדברג ("סופרבאד") – והסיפור שרקחו, העוקב אחר חבורת גברים מפרברי אמריקה, שהקימו משמרת שכונה כדי לבלות קצת זמן ביחד אבל נאלצים לבלום פלישה חייזרית. הרביעייה היא בן סטילר, וינס ווהן, ג'ונה היל ו…ריצ'רד איואדה! הבמאי של "צוללת" האהוב וגם מוס מ-"The IT Crowd", בהופעת בכורה בקולנוע האמריקאי.

עוד קצת, בעצם הרבה, סת' רוגן תוכלו למצוא בסרטה החדש של שרה פולי – "הואלס האחרון" ("Take This Waltz"). שם הוא מגלם את בעלה החבקן של מישל וויליאמס, שמצידה נדלקת על השכן המניאק (לוק קירבי). גם שרה סילברמן בסרט, שגם אותו תפסתי בפסטיבל ירושלים – אבל הפעם זה שהתקיים לפני חודש וחצי. למרות המון המון מעלות, מצאתי את השורה התחתונה של הסרט לא לטעמי, כפי שכתבתי בקצרה בעת הפסטיבל. יכול להיות שארחיב בנושא, ייתכן מאוד שעופר ייחלץ להגנתו של הסרט. יש מצב לגם וגם.

על הסרט האחרון להיום כנראה שגם עופר וגם אני נסכים שהוא היה חוויה משונה למדי. "לפגוע ולברוח" ("Hit and Run") די לא סגור על מה הוא רוצה להיות כשיגדל, או מה הוא מעוניין לעולל לצופיו רוב הזמן. אנו מתחילים את סיפורנו בעיירה קטנה בה חיים בשלווה צ'רלי (דקס שפרד) ואנני (קריסטן בל). אנני מקבלת הצעת עבודה בלוס אנג'לס, וצ'רלי מתנדב להסיע אותה לשם למרות שהדבר יפר את תנאי התוכנית להגנת עדים שהוא חלק ממנה. וכך דולקת אחריו לא רק המשטרה, אלא גם הגנגסטרים אותם הפליל (ביניהם ברדלי קופר, עם ראסטות). התוצאה היא משהו בין בי-מובי על טהרת מרדפי המכוניות, קומדיה מטופשת שלא תמיד יודעת מתי לסתום וסרט תמוה במיוחד. שפרד גם חתום התסריט, ועל הבימוי, במשותף דייויד פאלמר.

והלילה, החל משעה 21:00 בסינמטק חולון – "ליל הטריילרים החיים" של עין הדג, עליו סיפרנו במהדורת שבת. שני שליש מהבלוג יהיה שם. ואיפה אתם ואתן בסופש?