אופיר 2011: חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי

בין 26 הסרטים שמתמודדים על מקומם בפרסי אופיר השנה, ישנם שמות מאוד גדולים: ששון גבאי, שלמה בראבא, שי גולדמן, אבי בללי, ערן ריקליס, וכמובן רונית אלקבץ ומשה איבגי שהרשימה לא יכולה בלעדיהם, בין היתר.
אבל ישנם גם שמות פחות מוכרים וסרטים פחות עמוסי באזז מ"הערת שוליים" ו"בוקר טוב, אדון פידלמן". ובאזז, כפי שאנחנו יודעים, זה כמעט הכל בטקסי פרסים. באופן טבעי לפעמים אצבע הבוחר קצת אוטומטית מדי על ההדק, מה שגורם לסרטים הקטנים, שנאבקים למלא כל מושב בהקרנת האקדמיה, לקבל תשומת לב פחותה מהמגיע להם.

לוחמי צדק שכמונו – החלטנו פה ב"סריטה" להקדיש פוסט לאנדרדוגים של המירוץ. אלו שבהחלט מגיע להם אבל אולי, רק אולי, מצביעי האקדמיה עלולים לשכוח בתוך כל הראזל-דאזל של תקופת ההצבעות והקרנות האקדמיה.
לכן ייסדנו את פינת "חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי", בה אנחנו לוקחים על עצמינו לכוון את הספוט-לייט האישי שלנו אל אלה שאסור שיישכחו בקטגוריות השונות (הפוסט מיועד, כמובן, גם לחברות האקדמיה ובאופן כללי לכולם…).

 תוכלו גם להתעדכן בשני הפוסטים הקודמים שלנו על המירוץ לאופיר-
הפוסט שפתח את הפרוייקט; וסיכום הקרנות האקדמיה שכתב עופר האמיץ והחרוץ.

אבל לפני הכל הנה רגע של דיסקליימר – כדי שאף אחד לא יתבלבל.
כאמור, הפוסט מוקדש לאלו שאנחנו חשים שקולם עלול לא להישמע. לא תמצאו פה את "הערת שוליים", את "בוקר טוב, אדון פידלמן", את ריימונד אמסלם או את גור בנטביץ' – לא משום שלא מגיע להם, אלא רק מכיוון שהם ממש לא צריכים אותנו כדי להיכנס למרוץ. כאמור, את תמיכת "סריטה" ב"הערת שוליים" לשליטה עולמית בפרסי האופיר אין צורך להציג שוב בשלב זה. ובאותו עניין, ישנן מספר קטגוריות שלא תמצאו כאן, מוזיקה נניח, מפני שלא חשנו צורך או פשוט לא מצאנו סרט שזקוק נואשות לתמיכתנו בו.

בלי קשר, בסמוך להכרזת המועמדים הרשמית (צוות הבלוג יהיה במסיבת העיתונאים ב16 לחודש וידווח משם), נפרסם את נבחרת החלומות שלנו, בו נציג את רשימת המועמדים כפי שאנחנו הכי היינו רוצים לראות. העיתוי של הפוסט הנ"ל נועד לפנות אל חברי האקדמיה שעדיין לא עשו זאת וחייבים להגיש את טפסיהם עד ה-9 לחודש זה, כלומר מחרתיים.
אבל עד אז חברי אקדמיה יקרים, קחו רגע, הניחו את העט, הקדישו לנו חצי שעה ושמעו תחינתנו.

חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי והצבע בשביל בתיה בר ("עמק תפארת") לפרס השחקנית הראשית:
קשה לדמיין ליהוק מוצלח ומדוייק יותר השנה בקולנוע הישראלי, מאשר בתיה בר כחנה מנדלסון בסרטה המפואר של הדר פרידליך. גופה מובס, אך ידיה חרוצות ועמלניות וסנטרה זקוף, גאה. גוון קולה ופניה מזכירים את אלה של מנהיגות עתיקות והיא מתנהלת בקצב משלה שהופך להיות הקצב האיטי של הסרט, החודר עמוק כמו מים שקטים. היא גם הסמל המובהק של הקיבוץ הישן וגם אשה בשר ודם, שלא מחצינה רגשות יותר מדי אבל נפגעת ועוד איך מהתנהלות הדור הצעיר. את מה שבר עושה במבט אחד או הסטת הראש הצידה בסרט הזה, שחקניות צעירות ממנה לא עשו עבורי בסרט שלם. תנו לה כבוד, היא הרוויחה אותו (אורון).

חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי והצבע בשביל ירון ברובינסקי ("2 בלילה") לפרס השחקן הראשי:
ברובינסקי, מישהו שכבר אמור להיות מזמן בחשיפת יתר אבל איכשהו מצליח להתחמק מזה בכבוד, גם חתום על התסריט ולכן סביר להניח שהדמות לא רחוקה כל כך ממבצעה. אבל זה לא משנה במאום. ברובינסקי מחזיק את הסרט הזה על כתפיו, ובזמן שלבבות צופים רבים הלכו אחרי קרן ברגר, העזר כנגדו, לנו אין ספק מהו הנכס הגדול של "2 בלילה". ירון ברובינסקי הוא הישראלי הכי קרוב שנתקלנו בו השנה למישהו שאיזה שטיח אדום פרוש מתחתיו ומאתיים פלאשים מהבהבים סביבו יראה כמו הדבר הכי טבעי בעולם.
מלבדו, "סריטה" רוצה לעמוד גם מאחורי ישי גולן ותפקידו ב"הנותנת", בקלות המצפן הרגשי והאנושי של הסרט (אור).

חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי והצבע בשביל מורן רוזנבלט ("אודם") לפרס שחקנית המשנה:
בזמן שכולם מתמוגגים מהופעותיהן של קלרה חורי ונטלי עטיה בשני התפקידים הראשיים בסרטו של יהונתן סגל, הייתי רוצה לפרגן לשחקנית שהכי הרשימה אותי. כבודן של השתיים הבכירות במקומן מונח, אבל מורן רוזנבלט היא סוג של תגלית שבשבילה אני מוכן לרוץ לסרט הבא שלה בלי לדעת עליו שום דבר, מלבד העובדה שהיא משחקת בו. החיוך, הטבעיות, הכישרון המבעבע, העובדה שהייתי בטוח שמוצאה והדמות שלה זהים, עד שהקרדיטים חשפו את שמה – כל אלה הן סיבות מספיק טובות לא להתעלם מרוזנבלט בקטגוריה הזו.
בצל"ש מיוחד בקטגוריה הזאת, זוכה יעל גרובגלס על היותה הפרצוף הכי פחות מוכר מתוך קאסט העל של "כלבת", אבל זה שהכי נחרט בזיכרון במהלך הצפייה.
בשאלת "איך יכול להיות שהיא אפילו לא מתמודדת!?" נזכיר את רות גלר. לא רק שהיא גונבת את ההצגה בסצינה אחת בסרט "בוקר טוב, אדון פידלמן", אלא גם נותנת בראש בתפקיד משנה נהדר ב"עמק תפארת". שני התפקידים, אגב, קשורים לפסנתרים. (אורון)

חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי והצבע בשביל מיכאל הנגבי ("חתולים על סירת פדלים") לפרס שחקן המשנה:
והנה רגע של וידוי – כל העניין הזה התחיל ממיכאל הנגבי. אחרי שראינו את "חתולים" הבנו שמשהו יצטרך להיעשות כדי לדחוף קדימה את הנגבי לתוך המועמדויות. החלטנו על פוסט שיוקדש כולו לפנייה אל ליבם של מצביעי האקדמיה בו נבקש שלא לפסוח על הנגבי בטפסי ההצבעה. אחר כך חשבנו לעצמינו, רגע, למה לעצור כאן? וכך נולד "שמע נא תחינתי".
ולעניינינו. יהיה אפשר לקרוא להנגבי גנב סצינות, אבל זה לא יהיה מדויק. הנגבי לא גונב אותן, הוא שולט בהן ביד רמה ועושה בהן כרצונו. אין ביט קומי אחד שהוא מפספס, אין רפליקה אחת שהוא לא הופך לקאלט עתידי. במקרים כאלה נשאלת השאלה האם יוצרי הסרט פשוט שמרו לו את כל המשפטים הטובים בסרט או שפשוט מיכאל הנגבי – שמתגלה בסרט הזה כשחקן קומי ברמה שכבר שכחנו שקיימת בקולנוע הישראלי – עושה בהם פלאים. אנחנו מאמינים באופציה השנייה. הנגבי חייב להיות מועמד השנה. (אור)

חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי והצבע בשביל יורם שייר ("נמס בגשם") לפרס העיצוב האומנותי:
זה לא סרט תקופתי או אקזוטי ואין בו סצנות פנטזיה חלומית. אבל עבודת העיצוב של "נמס בגשם" היא הדבר הכי קרוב לאלמודובר שהיה פה, לפחות מאז עמוס גוטמן. השימוש בצבעים, הפרופס של סצינות הפנים, העומס של הרחובות אל מול הקליניות של בית החולים, חדרי המדרגות ומועדון הלילה, כל הדברים האלו משדרגים את הסרט לחוויה ויזואלית שמחזיקה לא מעט. כמובן שלא ניקח קרדיט מעבודת הצילום והתאורה המרשימה, אבל העיצוב היצירתי אחראי לא מעט לתחושה הסמי-סוריאליסטית בסרטו של דורון ערן (אור).

חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי והצבע בשביל עמית יסעור ("הנותנת") לפרס הצילום:
איזו שנה עצומה לצלמי ישראל – ירון שרף, בועז יהונתן יעקב, פעמיים שי גולדמן, אם להזכיר כמה, כולם עם סרטים מובילים במירוץ. אנחנו כאן כדי לדאוג שלא יישכח שמו של עמית יסעור, אשר אחראי לחלק הטוב ביותר בסרטה של הגר בן-אשר, הלא הוא הצילום המופתי. החל מסיקוונס הפתיחה המדהים ביותר בקולנוע הישראלי של השנים האחרונות, דרך קומפוזיציות שחושפות בהדרגה עד כמה הסרט הזה פורנוגרפי וכלה ביצירת שפה קולנועית ייחודית, בעזרת צילומי החוץ המופלאים של המושב והמושבניקיות. בדרך כלל אני מתנגד לאירועים קשים המצולמים נהדר, אבל לעוצמה והרוך בצילום של "הנותנת" בלתי אפשרי להתנגד כנראה (אורון).

חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי והצבע בשביל יוני מן ("2 בלילה") לפרס העריכה:
על פניו, עריכת סרט כמו "2 בלילה" היא מתכון בטוח לאיבוד שפיות. סרט שכשבעים אחוז ממנו מתרחש בתוך רכב, כולו לילי, כולו תל אביבי, כולו על שתי דמויות. בזמן שזוויות הצילום הן, מטבע הדברים, מוגבלות (לפחות בסצינות הרכב. כשיוצאים ממנו זה סיפור אחר) העורך הוא שצריך לנסות לתפור סיפור קולח, מעניין, עם קצב נכון ופיתוח דמויות ראוי. ועל אף כמה מהמורות, יוני מן עומד במשימה בגבורה רבה. הדבר היפה ביותר בעריכת סרטו של רועי ורנר היא שהאלמנט הזה לא תופס לעצמו תשומת לב על חשבון שאר הדברים ולא מנסה להרהיב או לסחרר. ואם נכונה המוסכמה שעריכת סרט טובה היא עריכה שבכלל לא שמים אליה לב, עבודתו של מן היא מהטובות של השנה. (אור)

חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי והצבע בשביל נדב לפיד ("השוטר") לפרס התסריט:
כשטרנטינו עצר הכל באמצע סרטו "חסין מוות" והתחיל סיפור חדש זה עיצבן אותי. זה נראה לי (א.ס) כמו גימיק מטופש שלא תומך בשום דבר מעבר למגניבות. כשלפיד עשה זאת באמצע "השוטר" הלכתי אחריו שבוי. הטכניקה הקיצונית הזאת בלבלה לא מעט צופים, אבל במבט בוחן יותר קל לשים לב ששני הסיפורים תומכים זה בזה באופן עדין ומדוייק שמייצר קישור בלתי ניתן לשבירה בין שניהם. אבל בתסריט של לפיד יש הרבה יותר מזה. "השוטר" עמוס סצינות מלאות מחשבה ותכנון של פירוק הישראליות והגבריות בצורה בלתי מתפשרת, גם על חשבון אהדת הצופה. שזירת האבסורד בעולם הכביכול ריאליסטי של הסרט ובניית המהלך העלילתי מעידים על כתיבה שהיא יותר מראויה.
בנוסף, יש מקום לציין ברובריקת התסריט גם "אורחים לרגע" שמצטיין במיוחד בתחום הדיאלוגים והדמויות הגבריות. עוד נקודה למחשבה… (אור)

חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי והצבע בשביל הדר פרידליך ("עמק תפארת") לפרס הבימוי:
זה לא סוד שהבלוג די מאוהב בסרט רב ההדר הזה וסליחה על משחק המילים. מה שהכי מדהים בו הוא שכל בחירה שמבצעת פרידליך בסרטה הארוך הראשון, נועזת ככל שתהיה, משתלמת בהמשך. איני זוכר מתי צפיתי לאחרונה בסרט עם כל-כך הרבה לונג-שוטים, ההיפך הגמור ממייצר ההזדהות שהוא הקלוז-אפ, אשר שופע ומעורר בצופה כל-כך הרבה רגש. פרידליך ממשיכה להשתמש בסתירות – ואין הרבה דברים קולנועיים יותר מסתירות טובות – גם בעיצוב הדמויות ההדרגתי הנחשף אלינו בזרם מנוגד לתהליך התפוררות הקיבוץ בו הן מתקיימות. וגם בצילומי הנוף עמוסי הירק, ההפוכים בתכלית לאידיאל קיבוץ הקמל. הוסיפו להחלטות אמיצות וביצוע מושלם את העובדה שפרידליך חתומה בצוותא גם על התסריט וגם העריכה ותבינו שיותר מכל זוהי יצירה של במאית מבריקה שהצליחה ללכוד בסרטה פיסת מציאות מרגשת.
באותה מידה היינו יכולים לכתוב כאן דברי תשבוחת דומים על נדב לפיד, גם הוא עם פיצ'ר ראשון וגם "השוטר" שלו רצוף בחירות לא שגרתיות שמתגבשות לידי הישג מרשים ולעיתים אף מפעים. קראו את קטגוריית התסריט שלעיל והפנימו גם בכל הנוגע לבימוי (אורון).

חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי והצבע בשביל "כלבת" לפרס הסרט הטוב ביותר:
תודו שלא ראיתם את זה בא. אלא אם הנכם קוראים קבועים שכבר מכירים את החיבה העזה שלנו לסרט הביכורים של אהרון קשלס ונבות פפושדו. האמת היא שחשבנו להריץ אותו לקטגוריות האחרות (בימוי ועריכה, בין היתר) אבל החלטנו לשמור את הטוב ביותר לסוף. "כלבת" רץ איתנו עוד מחנוכה שעבר, כלומר הוא מותיקי התחרות ולכן בסכנת התנדפות מן הזיכרון. אבל אם תתאמצו, תוכלו להיזכר בסרט המפחיד, המפתיע, המבהיל, המצחיק, המבדר ובעיקר המגניב הזה, שהעז והתעסק עם המון חוקים ז'אנריסטים תוך כדי התחשבות בעובדה שהוא הסלאשר הישראלי הראשון. בעולם הוא כובש עוד ועוד פסטיבלים, אבל בארץ זוכה לכתף קרה. אנחנו בסריטה אומרים לא עוד! הבו לנו עוד סרטים כמו "כלבת", אשר משתעשעים במוסכמות קולנועיות ובציפיות הקהל, מתיימרים רק להעניק שעה וחצי של צחוק וצרחות, אבל בעצם יש להם הרבה מה להגיד על הטבע, טבע האדם בכלל וטבעו של הישראלי בפרט. "כלבת" ראוי לחמישיה ולו רק בגלל העובדה שהוא פשוט אחלה סרט. על כמה סרטים מהתחרות אתם יכולים להגיד בלב שלם את המשפט הזה? (אורון)

נספח א': יפתח קליין מועמד השנה פעמיים – על תפקידו הראשי בסרט "השוטר" שדנו בו רבות בפוסט, ואף כשחקן משנה ב"מלח ים" של איתי לב. חברי אקדמיה יקרים, על כל אחד מן התפקידים האלה, השונים למדי זה מזה אך מכילים קווים משיקים, מגיע לקליין מועמדות. גם על השוטר הלוחמני, המאצ'ו, הגבר-גבר הישראלי שמודד תינוק מול הראי ובכלל מרגיש כמו פארודיה לייט על הטייפקאסט שדבק בקליין מאז הסדרה "טירונות" וגם על תפקיד מנהל בית המלון בים המלח, בקלות תצוגת המשחק המרשימה בסרט ואחת הדמויות ההזויות בקטע מציאותי שנראו השנה בתחרות. אנא, השחילו אותו אל לפחות אחת מן הקטגוריות (אורון).

נספח ב': האמת היא שרצינו מאוד לפרגן לסרטו המשונה והדי מדהים של עידן זעירא "פלנטה אחרת". אבל באיזו קטגוריה? כיוון שכשלנו למצוא אחת בה הצטיין יתרה על פני אחרים שהיה חשוב לנו להבליט, מיועד לו נספח זה של "סצינת השנה". זה קצת ספויילר, אז נקרא לה בקיצור "סצינת החתונה" ומי שראה מיד יבין ואף יחייך. שום רגע בקולנוע הישראלי השנה לא קרע אותנו ואז המשיך וגלגל מצחוק כמו אחד השיאים של "פלנטה אחרת". בניית הסיטואציה, החמרתה והגחכתה עד לאבסורד קיומי והמשחק (?) של כל המעורבים בה פשוט גמר אותנו מצחוק. יציאה מבריקה של הסרט עמוס הרעיונות המעניינים הזה (אורון).

אם גם אתם מעוניינים לשטוח את תחינתכם, נשמח אם תגיבו. אך אנא שמרו על שפה נקייה וכללי דיון אלמנטריים. אנחנו מזהירים מראש שכל טוקבק שלא יכבד זאת לא יישאר הרבה זמן.