1 בספטמבר 2023 מאת עופר ליברגל
הייתי רוצה לומר כי פסטיבל הקולנוע ה-80 של ונציה נפתח בסערה ביום רביעי, אך האמת היא שהוא נפתח עם גשמים קלים עד בינוניים (יום קודם היה קרוב יותר לתיאור הזה). הדבר נכון גם לגבי סרט הפתיחה עליו אכתוב מיד, וגם לגבי חלק מן הסרטים האחרים שראיתי עד כה. מאידך, העמסתי על עצמי כמות לא הגיונית של סרטים בימים הראשונים, כך… להמשך קריאה
7 בספטמבר 2022 מאת עופר ליברגל
פסטיבל ונציה כבר עבר את נקודת האמצע שלו ואני בכלל כבר קרוב לנקודת העזיבה הפרטית שלי. אולם, יש עדיין די הרבה חומר לדיווחים נוספים ואני מנסה לפזר ביניהם את מוקדי העניין. אפשר להשלים את ארבעת הדיווחים הקודמים בתגית הזאת. והפעם, אפתח את הדיווח עם סרט שהוא לאו דווקא הכי מדובר בפסטיבל עד כה, אולם הוא כן אחד מן הסרטים שהכי… להמשך קריאה
8 באפריל 2022 מאת עופר ליברגל
"אמהות מקבילות" (Parallel Mothers) הוא סרט של פדרו אלמודובר ועבור רוב חובבי הקולנוע, זה הנתון היחיד אשר צריך להיות רלוונטי לשאלה האם ללכת אליו או לא. אלמודובר הוא הבמאי האירופאי הכי מוכר בימינו, גם בגלל הסגנון שלו שמדבר גם אל מבקרים וגם אל חלקים גדולים בקהל שלא תמיד מסכימים עם מבקרים. הדבר נובע מהסגנון המודגש והייחודי שלו: הבלטה והגזמה של… להמשך קריאה
2 בפברואר 2021 מאת אור סיגולי
כשהייתי בן 11 החלטתי לעשות רשימה של כל סרט שאני רואה (עם תוספות רטרואקטיביות, ממה שהצלחתי לזכור). זה התחיל במעבד תמלילים על דיסקט, עבר לוורד שמור על המחשב ומשם השתכלל לאקסל. הוא ממשיך גם היום, אבל ב-2011 התחלתי במקביל אקסל חדש של לוג סרטים, יומן צפייה על פי ימים. כך אני עוקב אחרי כמות הסרטים שאני רואה, ונזכר בהם בקלות… להמשך קריאה
2 בספטמבר 2019 מאת אורון שמיר
אם לשפוט על פי שיחות הברזייה בפסטיבל ונציה עד כה, הסרט המדובר הוא ״החום והלחות״ וביים אותו מזג האוויר. הקולנוע ניצב רק במקום השני, לא מפליא בהתחשב בתנאים הבאמת לא אידיאליים או באיכות הסרטים, שאולי אחד או שניים מהם מצדיקים את הציפייה והעמידה בתורים. אבל היום הגיעה רוח חזקה וכמה עננים, שאולי ישנו את המצב לטובה בכל החזיתות. עופר כבר… להמשך קריאה
29 ביולי 2019 מאת עופר ליברגל
פסטיבל ירושלים ממשיך להציג שפע של יצירה קולנועית מאתגרת וגם בקשה לכיבוי המכשירים הניידים מפי דמות מתוך "פליימוביל - הסרט", כנראה מסוג הדברים שקורים כששניים מאולמות הפסטיבל הם אולמות של יס פלאנט. בינתיים, מצטברים הסרטים עליהם יש לכתוב מן המסגרות השונות ועל חלק ניכר מן הסרטים הבולטים שראיתי (לטובה או מבחינה אחרת) טרם כתבתי. אני מניח שהם יזכו לטקסטים בימים… להמשך קריאה
12 במאי 2018 מאת אורון שמיר
אם לצטט את דנטה מ״מוכרים בלבד״ של קווין סמית׳, אז בכלל לא הייתי אמור להיות פה היום. כלומר, השנה. אבל הצטרפות של כמה סוגי נסיבות ברגע האחרון יחד עם ההבנה שהשנה הקולנועית שלי לא תהיה שלמה בלעדיו, התארגנתי בזריזות גם למהדורה ה-71 של אירוע הקולנוע החשוב בתבל, האירוויזיון של התמונות הנעות והמונדיאל של הסרטים – פסטיבל הקולנוע של קאן. זאת… להמשך קריאה
11 בנובמבר 2017 מאת אור סיגולי
(סקירה זו נטולת ספויילרים לחלוטין) בפעם השנייה מזה 43 שנים חוזר לקולנוע פרי דמיונה של הסופרת אגאתה כריסטי - הבלש הבלגי המהולל הרקול פוארו, על מנת לפתור את תעלומת מותו של אחד מנוסעי רכבת האוריינט אקספרס. ארבעה עשורים וקצת זה לא מעט זמן, ועדיין במהלך הצפייה בגרסה החדשה ל"רצח באוריינט אקספרס" (Murder on the Orient Express), עניינה אותי שאלה אחת… להמשך קריאה
16 ביולי 2012 מאת עופר ליברגל
וודי אלן הוא כנראה הבמאי האהוב עלי. ראיתי כבר למעלה מ-40 שלו, כמעט את כולם יותר מפעם אחת, רובם אף שלוש פעמים ויותר. בשנים האחרונות כבר הפנמתי שאני לא אזכה ממנו ליצירת מופת נוספת, אבל תמיד סמכתי עליו (או על עצמי) שלא אסבול בסרטים שלו. דבר זה השתנה לפרקים ארוכים מדי בסרטו האחרון לרומא באהבה (To Rome with Love). סבלתי בלא מעט… להמשך קריאה
20 במאי 2011 מאת אורון שמיר
עם סרטי "שודדי הקאריביים" ("Pirates of the Caribbean") אני מנהל יחסים מורכבים כבר שמונה שנים. "קללת הפנינה השחורה" ("The Curse of the Black Pearl") הכיר לעולם, ולי, את דמותו של קפטן ג'ק ספארו, הפיראט המשונה והמשעשע. בעיניי, היה בסרט ההוא קסם אמיתי, כזה שנדיר למצוא בקולנוע של ימינו. ורק עכשיו אני מבין שאין שום טקסט שלי עליו בשום מקום ברשת,… להמשך קריאה
הייתי רוצה לומר כי פסטיבל הקולנוע ה-80 של ונציה נפתח בסערה ביום רביעי, אך האמת היא שהוא נפתח עם גשמים קלים עד בינוניים (יום קודם היה קרוב יותר לתיאור הזה). הדבר נכון גם לגבי סרט הפתיחה עליו אכתוב מיד, וגם לגבי חלק מן הסרטים האחרים שראיתי עד כה. מאידך, העמסתי על עצמי כמות לא הגיונית של סרטים בימים הראשונים, כך… להמשך קריאה
פסטיבל ונציה כבר עבר את נקודת האמצע שלו ואני בכלל כבר קרוב לנקודת העזיבה הפרטית שלי. אולם, יש עדיין די הרבה חומר לדיווחים נוספים ואני מנסה לפזר ביניהם את מוקדי העניין. אפשר להשלים את ארבעת הדיווחים הקודמים בתגית הזאת. והפעם, אפתח את הדיווח עם סרט שהוא לאו דווקא הכי מדובר בפסטיבל עד כה, אולם הוא כן אחד מן הסרטים שהכי… להמשך קריאה
"אמהות מקבילות" (Parallel Mothers) הוא סרט של פדרו אלמודובר ועבור רוב חובבי הקולנוע, זה הנתון היחיד אשר צריך להיות רלוונטי לשאלה האם ללכת אליו או לא. אלמודובר הוא הבמאי האירופאי הכי מוכר בימינו, גם בגלל הסגנון שלו שמדבר גם אל מבקרים וגם אל חלקים גדולים בקהל שלא תמיד מסכימים עם מבקרים. הדבר נובע מהסגנון המודגש והייחודי שלו: הבלטה והגזמה של… להמשך קריאה
כשהייתי בן 11 החלטתי לעשות רשימה של כל סרט שאני רואה (עם תוספות רטרואקטיביות, ממה שהצלחתי לזכור). זה התחיל במעבד תמלילים על דיסקט, עבר לוורד שמור על המחשב ומשם השתכלל לאקסל. הוא ממשיך גם היום, אבל ב-2011 התחלתי במקביל אקסל חדש של לוג סרטים, יומן צפייה על פי ימים. כך אני עוקב אחרי כמות הסרטים שאני רואה, ונזכר בהם בקלות… להמשך קריאה
אם לשפוט על פי שיחות הברזייה בפסטיבל ונציה עד כה, הסרט המדובר הוא ״החום והלחות״ וביים אותו מזג האוויר. הקולנוע ניצב רק במקום השני, לא מפליא בהתחשב בתנאים הבאמת לא אידיאליים או באיכות הסרטים, שאולי אחד או שניים מהם מצדיקים את הציפייה והעמידה בתורים. אבל היום הגיעה רוח חזקה וכמה עננים, שאולי ישנו את המצב לטובה בכל החזיתות. עופר כבר… להמשך קריאה
פסטיבל ירושלים ממשיך להציג שפע של יצירה קולנועית מאתגרת וגם בקשה לכיבוי המכשירים הניידים מפי דמות מתוך "פליימוביל - הסרט", כנראה מסוג הדברים שקורים כששניים מאולמות הפסטיבל הם אולמות של יס פלאנט. בינתיים, מצטברים הסרטים עליהם יש לכתוב מן המסגרות השונות ועל חלק ניכר מן הסרטים הבולטים שראיתי (לטובה או מבחינה אחרת) טרם כתבתי. אני מניח שהם יזכו לטקסטים בימים… להמשך קריאה
אם לצטט את דנטה מ״מוכרים בלבד״ של קווין סמית׳, אז בכלל לא הייתי אמור להיות פה היום. כלומר, השנה. אבל הצטרפות של כמה סוגי נסיבות ברגע האחרון יחד עם ההבנה שהשנה הקולנועית שלי לא תהיה שלמה בלעדיו, התארגנתי בזריזות גם למהדורה ה-71 של אירוע הקולנוע החשוב בתבל, האירוויזיון של התמונות הנעות והמונדיאל של הסרטים – פסטיבל הקולנוע של קאן. זאת… להמשך קריאה
(סקירה זו נטולת ספויילרים לחלוטין) בפעם השנייה מזה 43 שנים חוזר לקולנוע פרי דמיונה של הסופרת אגאתה כריסטי - הבלש הבלגי המהולל הרקול פוארו, על מנת לפתור את תעלומת מותו של אחד מנוסעי רכבת האוריינט אקספרס. ארבעה עשורים וקצת זה לא מעט זמן, ועדיין במהלך הצפייה בגרסה החדשה ל"רצח באוריינט אקספרס" (Murder on the Orient Express), עניינה אותי שאלה אחת… להמשך קריאה
וודי אלן הוא כנראה הבמאי האהוב עלי. ראיתי כבר למעלה מ-40 שלו, כמעט את כולם יותר מפעם אחת, רובם אף שלוש פעמים ויותר. בשנים האחרונות כבר הפנמתי שאני לא אזכה ממנו ליצירת מופת נוספת, אבל תמיד סמכתי עליו (או על עצמי) שלא אסבול בסרטים שלו. דבר זה השתנה לפרקים ארוכים מדי בסרטו האחרון לרומא באהבה (To Rome with Love). סבלתי בלא מעט… להמשך קריאה
עם סרטי "שודדי הקאריביים" ("Pirates of the Caribbean") אני מנהל יחסים מורכבים כבר שמונה שנים. "קללת הפנינה השחורה" ("The Curse of the Black Pearl") הכיר לעולם, ולי, את דמותו של קפטן ג'ק ספארו, הפיראט המשונה והמשעשע. בעיניי, היה בסרט ההוא קסם אמיתי, כזה שנדיר למצוא בקולנוע של ימינו. ורק עכשיו אני מבין שאין שום טקסט שלי עליו בשום מקום ברשת,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות