12 במרץ 2019 מאת אור סיגולי
ברוכים השבים לחלקו השני של משאל ההופעות הגדולות בסרטי האימה מכל הזמנים, כפי שנבחרו על ידי קבוצת עילית של מבקרי קולנוע בישראל. אם פספסתם את החלק הראשון, שכלל את מקומות 25 עד 11 פלוס ארבעה נספחים חשובים לא פחות, אתם יותר ממוזמנים ללכת ולהתחיל שם לפני שתגלו מיהם עשרת הגדולים. המשך… להמשך קריאה
11 במרץ 2019 מאת אור סיגולי
שלוש שנים חלפו מאז מצעד סרטי האימה הגדולים של האלף החדש, שהיה כאן בסריטה לרגל חגיגות יום ההולדת השלישי של "אימת החודש". אין ספק שהרבה עבר מאז, אבל בתקופתו זה נתפס בעיני כפרויקט די שאפתני, בעיקר בגלל שהוא כלל הרבה יותר מאת חברי סריטה בלבד. זאת אחת הסיבות מדוע זה היה אחד הדברים שהכי נהניתי לעשות באתר, בגלל שיתוף הפעולה… להמשך קריאה
10 במרץ 2019 מאת אור סיגולי
בעולם מתוקן צירוף המילים "דרמת מתח פסיכולוגית מסקוטלנד" הייתה אמורה לעורר קצת יותר תשומת לב, אבל מכיוון שזה לא קרה, לפחות נוכל להתנחם בכך שהיא קיבלה מקום בלוח ההפצה של בתי הקולנוע בישראל. "נעלמים" (The Vanishing בשפת המקור. אל תבלבלו עם "נעלמים" בכיכובו של ניקולס קייג' שהוקרן פה לפני כמה שנים, או עם התרגום העברי לספר המתח של הארלן קובן.… להמשך קריאה
4 במרץ 2019 מאת אור סיגולי
רגע לפני שהתחלתי עבודה חדשה ועוד איזה שלב בחיים שלי שבואו נקווה שיעבור יותר טוב מהאחרונים, הצלחתי למצוא את הזמן לסגור שתי פינות עתיקות מאוד מעברי הרחוק. שני סרטים שבעצם מעולם לא ראיתי מההתחלה ועד הסוף, אבל לאחר איזו התקלות חפוזה איתם בערוצי הסרטים הישנים אי שם בילדותי הם נתפסו לי בתודעה, ונשארו שם. איזה 20 שנה שאני סוחב אותם… להמשך קריאה
26 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי
לא בטוח למה דווקא פברואר, אבל כמות סרטי האימה החדשים שצצו החודש היא משוגעת. זה מגיע למצב שבו לא רק שאינני מספיק להכניס את כל מה שראיתי לפינה החודשית, אלא שזה אפילו אפשר לי לפצל את כל הטוב הזה לכמה פוסטים. כך בסוף השבוע לפני שבועיים הייתה סקירה כפולה שכללה את "הבלתי רגיל" שמוקרן כרגע בבתי הקולנוע, יחד עם תוספת חדשה… להמשך קריאה
25 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי
כבר חצי שנה אנחנו מתכוננים לרגע הזה, והנה הוא מגיע - טקס האוסקר ה-91. אורון כבר פירט בבוקר על כל מה שעשינו במהלך העונה, אבל אנחנו בכל זאת מתרגשים. האמת היא שהשנה באמת הייתה עונה משוגעת, בעיקר בזכות האקדמיה עצמה שעשתה המון טעויות בדרך אל הרגע הגדול. הניסיונות שלה להפוך את המשדר לקוסם יותר לקהל הרחב הביא לשורה של יציאות… להמשך קריאה
23 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי
למבקרי קולנוע, ואת זה כולכם יודעים, יש נטייה לערוך השוואות. זה קורה בשכיחות די גבוה. משפטים כמו "'המועדפת' הוא 'נערות רעות' פוגש את 'בארי לינדון'" או "'הספר הירוק' הוא 'הנהג של מיס דייזי' רק בהפוך" מופיעים כמעט תמיד, וסביבם בונים טיעוני עובד-לא-עובד. האמת שזה גם הגיוני, ומכמה סיבות. כאשר מדובר בסרטים שיש ביניהם מרחק רב של שנים, בהחלט יש אפשרות… להמשך קריאה
21 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי
סוף שבוע אחד מפריד בנינו לבין טקס האוסקר ה-91, ולא נשקר לכם - אנחנו די אבודים. זה לא קשור רק לעונה המבלבלת שעברנו, אלא גם לתמורות שחוותה האקדמיה בשנים האחרונות ורצף הזוכים האחרון, שדי מוטט את מה שאנחנו מצפים מהאקדמיה. כמעט כל הסטטיסטיקות נשברו בחמש השנים האחרונות, ככה שאנחנו די בערפל. והאמת? אין יותר מכיף מזה. כמו שאנחנו אומרים בכל… להמשך קריאה
17 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי
המורשת הקולנועית של סטיבן קינג תפסה התפנית בעקבות ההצלחות של "מיזרי" ב-1990 ו-"חומות של תקווה" ב-1994 ואת זה היה אפשר לראות כבר ב-1995. אחרי האוסקר בו זכתה קאת'י בייטס על "מיזרי", היחיד אי פעם שניתן לעיבוד של סטיבן קינג, שיתוף הפעולה הנוסף של השחקנית והסופר יצא לבתי הקולנוע. וזה קרה ממש כאשר "חומות של תקווה" הוזכר בטקס האוסקר שבע פעמים… להמשך קריאה
14 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי
האימה הקולנועית של 2019 התחילה עם שני סרטים משני קצוות העשייה – האולפנית המסובסדת והעצמאית החיצונית להוליווד – שבמקרה לחלוטין שניהם עוסקים באותו נושא: אמא צעירה המגלה שבנה הקטן מפתח התנהגויות מוזרות ודמוניות לחלוטין, ומבינה שעליה לפעול במהרה לפני שיקרה לה משהו רע מאוד. באופן אפילו יותר מוזר, לשתי האימהות קוראים שרה. הפחד מילדים מלווה את הקולנוע מאז פחות או… להמשך קריאה
שלוש שנים חלפו מאז מצעד סרטי האימה הגדולים של האלף החדש, שהיה כאן בסריטה לרגל חגיגות יום ההולדת השלישי של "אימת החודש". אין ספק שהרבה עבר מאז, אבל בתקופתו זה נתפס בעיני כפרויקט די שאפתני, בעיקר בגלל שהוא כלל הרבה יותר מאת חברי סריטה בלבד. זאת אחת הסיבות מדוע זה היה אחד הדברים שהכי נהניתי לעשות באתר, בגלל שיתוף הפעולה… להמשך קריאה
בעולם מתוקן צירוף המילים "דרמת מתח פסיכולוגית מסקוטלנד" הייתה אמורה לעורר קצת יותר תשומת לב, אבל מכיוון שזה לא קרה, לפחות נוכל להתנחם בכך שהיא קיבלה מקום בלוח ההפצה של בתי הקולנוע בישראל. "נעלמים" (The Vanishing בשפת המקור. אל תבלבלו עם "נעלמים" בכיכובו של ניקולס קייג' שהוקרן פה לפני כמה שנים, או עם התרגום העברי לספר המתח של הארלן קובן.… להמשך קריאה
רגע לפני שהתחלתי עבודה חדשה ועוד איזה שלב בחיים שלי שבואו נקווה שיעבור יותר טוב מהאחרונים, הצלחתי למצוא את הזמן לסגור שתי פינות עתיקות מאוד מעברי הרחוק. שני סרטים שבעצם מעולם לא ראיתי מההתחלה ועד הסוף, אבל לאחר איזו התקלות חפוזה איתם בערוצי הסרטים הישנים אי שם בילדותי הם נתפסו לי בתודעה, ונשארו שם. איזה 20 שנה שאני סוחב אותם… להמשך קריאה
לא בטוח למה דווקא פברואר, אבל כמות סרטי האימה החדשים שצצו החודש היא משוגעת. זה מגיע למצב שבו לא רק שאינני מספיק להכניס את כל מה שראיתי לפינה החודשית, אלא שזה אפילו אפשר לי לפצל את כל הטוב הזה לכמה פוסטים. כך בסוף השבוע לפני שבועיים הייתה סקירה כפולה שכללה את "הבלתי רגיל" שמוקרן כרגע בבתי הקולנוע, יחד עם תוספת חדשה… להמשך קריאה
למבקרי קולנוע, ואת זה כולכם יודעים, יש נטייה לערוך השוואות. זה קורה בשכיחות די גבוה. משפטים כמו "'המועדפת' הוא 'נערות רעות' פוגש את 'בארי לינדון'" או "'הספר הירוק' הוא 'הנהג של מיס דייזי' רק בהפוך" מופיעים כמעט תמיד, וסביבם בונים טיעוני עובד-לא-עובד. האמת שזה גם הגיוני, ומכמה סיבות. כאשר מדובר בסרטים שיש ביניהם מרחק רב של שנים, בהחלט יש אפשרות… להמשך קריאה
סוף שבוע אחד מפריד בנינו לבין טקס האוסקר ה-91, ולא נשקר לכם - אנחנו די אבודים. זה לא קשור רק לעונה המבלבלת שעברנו, אלא גם לתמורות שחוותה האקדמיה בשנים האחרונות ורצף הזוכים האחרון, שדי מוטט את מה שאנחנו מצפים מהאקדמיה. כמעט כל הסטטיסטיקות נשברו בחמש השנים האחרונות, ככה שאנחנו די בערפל. והאמת? אין יותר מכיף מזה. כמו שאנחנו אומרים בכל… להמשך קריאה
המורשת הקולנועית של סטיבן קינג תפסה התפנית בעקבות ההצלחות של "מיזרי" ב-1990 ו-"חומות של תקווה" ב-1994 ואת זה היה אפשר לראות כבר ב-1995. אחרי האוסקר בו זכתה קאת'י בייטס על "מיזרי", היחיד אי פעם שניתן לעיבוד של סטיבן קינג, שיתוף הפעולה הנוסף של השחקנית והסופר יצא לבתי הקולנוע. וזה קרה ממש כאשר "חומות של תקווה" הוזכר בטקס האוסקר שבע פעמים… להמשך קריאה
האימה הקולנועית של 2019 התחילה עם שני סרטים משני קצוות העשייה – האולפנית המסובסדת והעצמאית החיצונית להוליווד – שבמקרה לחלוטין שניהם עוסקים באותו נושא: אמא צעירה המגלה שבנה הקטן מפתח התנהגויות מוזרות ודמוניות לחלוטין, ומבינה שעליה לפעול במהרה לפני שיקרה לה משהו רע מאוד. באופן אפילו יותר מוזר, לשתי האימהות קוראים שרה. הפחד מילדים מלווה את הקולנוע מאז פחות או… להמשך קריאה
תגובות אחרונות