13 באוגוסט 2020 מאת אור סיגולי
אחד ממקרי האוסקר המוזרים ביותר התרחש ב-27 למרץ 1973, במהלך הטקס ה-45 של חגיגת הזהב ההוליוודית. מקרה שאפשר אפילו לומר שלא חזר על עצמו מעולם. באחת השנים הטובות ביותר בתולדות הקולנוע, שני סרטים רצו ראש בראש לאחת העונות המותחות ביותר של האוסקר. אחד מהם סיים עם פרס הסרט הטוב ביותר, והשני מהם עם תואר "הסרט שזכה בהכי הרבה אוסקרים רק… להמשך קריאה
9 באוגוסט 2020 מאת אור סיגולי
אחרי הקדמה קצרה ואינפורמטיבית שהתפרסמה לפני כמה ימים, אנחנו פותחים את העונה השלישית של פרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר עם יצירה של האדם על שמו היא קרויה. הרי רק הגיוני שאם מקדישים עונה לבמאי האגדי שזכה שלוש פעמים באוסקר הבימוי והפסיד את פרס הסרט, נתחיל דווקא אתו. המפסיד של הפרק הראשון אפילו מקבל את תואר "הסרט הוותיק ביותר בפרויקט… להמשך קריאה
7 באוגוסט 2020 מאת אור סיגולי
הדבר הכי מוצלח בחלוקת פרויקט לעונות, הוא שאפשר בכל פעם להתחיל משהו חדש. החיסרון הוא שזה תמיד מצריך הרבה מאוד הסברים מחדש. בפרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר, העונה הראשונה הייתה מאוד קלה להבנה: כל פרק הוקדש לטקס אחד משנות התשעים, ולסרט אחד מתוכו שהובס בקטגורית הסרט. אין איך להסתבך עם זה יותר מדי, אבל כן חלק משמעותי מהפרק הראשון… להמשך קריאה
1 באוגוסט 2020 מאת אור סיגולי
ונפתח בסיפור אישי, כי זאת הדרך היחידה שאני יכול להסביר את הפוסט הזה: בקיץ 2001 נסעתי בחברת שתיים מחברותי (נעמה וסמדר, אם אתם חייבים לדעת) מטבעון כל הדרך אל מרכז חורב שעל הכרמל החיפאי, כדי לראות סרט שאף אחד לא שמע עליו חוץ ממני. או לפחות זה הרושם שקיבלתי עליו. נחשפתי אליו בכל מיני דיווחים בתוכניות הקולנועית של סי.אן.אן ופוקס… להמשך קריאה
27 ביולי 2020 מאת אור סיגולי
העונה השנייה בפרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר הייתה קצת ניסיונית. אם הראשונה עסקה בניינטיז וכל פרק בה התרכז בזוכה אחד משנה אחת, בעונה הזו הלכתי על משהו אחר. אמנם גם זו שאנחנו מסיימים כעת הייתה מרוכזת סביב עשור אחד (האייטיז) אבל בחירת הסרטים לא הייתה לפי שנה או טקס, אלא לפי מסלול של ארבע אושיות משמעותיות מהתקופה: השחקנית גלן… להמשך קריאה
26 ביולי 2020 מאת אור סיגולי
לאחרונה החלק הכי קשה בקונספט הזה של אימת החודש הוא שלב פסקת הפתיחה. מכיוון שאם באמת אין איזה מקרה יוצא דופן כמו בחודש שעבר (מאוד נדיר), המחשבות נודדות למצב שבו אנחנו נמצאים, וזה כמעט תמיד גורם לי לרצות ופשוט לא לכתוב. אמנם סריטה הוא מקום אסקפיסטי בהגדרה, או לפחות כזה שמסתכל על הבחוץ מפריזמה מאוד מאוד ספציפית, אבל אצלי לפחות… להמשך קריאה
21 ביולי 2020 מאת אור סיגולי
רצף הפסדי האייטיז של סטיבן ספילברג הגיע לסופו ב-1985, אבל זו הייתה עצירה מטלטלת. סרט הקולנוע השמיני של הבמאי הצעיר, "הצבע ארגמן" (The Color Purple), הפך להיות מסיפור הצלחה ללוזר הגדול ביותר בתולדות האוסקר עם 11 מועמדויות אך בלי אפילו זכייה אחת (הוא חולק את ההישג הזה עם "נקודת מפנה" ב-1977). אבל יותר מזה, על אף שנדמה שהאקדמיה דחפה אותו… להמשך קריאה
18 ביולי 2020 מאת אור סיגולי
בחלון הזמן הקטן אך המאוד משמעותי שבין פסטיבלי הקולנוע של הקיץ ועד נקודת ההזנקה של עונת הפרסים (משהו כמו חמישה חודשים בין יולי לנובמבר), הסרט "גלים" היה אחד המדוברים של הקולנוע האמריקאי ב-2019. המפגש הראשון עם הקהל בפסטיבלי טולרייד וטורונטו יצר עניין די גדול, גם אם לא באמת נרשם קונצנזוס סביבו - היו כאלו שהכריזו עליו כאחת היצירות העוצמתיות של… להמשך קריאה
9 ביולי 2020 מאת אור סיגולי
לסטיבן ספילברג יש, איך לנסח בעדינות, לא מעט הישגים בחמישים שנות העשייה שלו. הוא שינה את הקולנוע כמה פעמים, הזרים להוליווד סכומי כסף שאף אחד לא חשב שבכלל אפשריים, ואפשר לומר שגידל דור שלם של סינפילים ויוצרים. אולי אפילו יותר מדור אחד. ב-1993 זכה באוסקר לראשונה על אחד הסרטים המונומנטליים שלו, "רשימת שינדלר", אבל זה הגיע אחרי אי אילו הפסדים.… להמשך קריאה
4 ביולי 2020 מאת אור סיגולי
הגענו לשליש האחרון בעונה מספר 2 של פרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר, ואפשר לומר ששמרתי את הטוב לסוף. עד כה התרכזנו בסרטים המפסידים של שניים מטובי השחקנים ההוליוודיים של התקופה, גלן קלוז ו-ויליאם הארט (לינקים לכל הפרקים תוכלו למצוא בסוף הפוסט) כאשר ביניהם נשזרה הקריירה של הבמאי-תסריטאי לורנס קסדן. עכשיו אני משתמש בקסדן כדי להחליק אל האושייה הרשמית האחרונה… להמשך קריאה
אחד ממקרי האוסקר המוזרים ביותר התרחש ב-27 למרץ 1973, במהלך הטקס ה-45 של חגיגת הזהב ההוליוודית. מקרה שאפשר אפילו לומר שלא חזר על עצמו מעולם. באחת השנים הטובות ביותר בתולדות הקולנוע, שני סרטים רצו ראש בראש לאחת העונות המותחות ביותר של האוסקר. אחד מהם סיים עם פרס הסרט הטוב ביותר, והשני מהם עם תואר "הסרט שזכה בהכי הרבה אוסקרים רק… להמשך קריאה
אחרי הקדמה קצרה ואינפורמטיבית שהתפרסמה לפני כמה ימים, אנחנו פותחים את העונה השלישית של פרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר עם יצירה של האדם על שמו היא קרויה. הרי רק הגיוני שאם מקדישים עונה לבמאי האגדי שזכה שלוש פעמים באוסקר הבימוי והפסיד את פרס הסרט, נתחיל דווקא אתו. המפסיד של הפרק הראשון אפילו מקבל את תואר "הסרט הוותיק ביותר בפרויקט… להמשך קריאה
הדבר הכי מוצלח בחלוקת פרויקט לעונות, הוא שאפשר בכל פעם להתחיל משהו חדש. החיסרון הוא שזה תמיד מצריך הרבה מאוד הסברים מחדש. בפרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר, העונה הראשונה הייתה מאוד קלה להבנה: כל פרק הוקדש לטקס אחד משנות התשעים, ולסרט אחד מתוכו שהובס בקטגורית הסרט. אין איך להסתבך עם זה יותר מדי, אבל כן חלק משמעותי מהפרק הראשון… להמשך קריאה
ונפתח בסיפור אישי, כי זאת הדרך היחידה שאני יכול להסביר את הפוסט הזה: בקיץ 2001 נסעתי בחברת שתיים מחברותי (נעמה וסמדר, אם אתם חייבים לדעת) מטבעון כל הדרך אל מרכז חורב שעל הכרמל החיפאי, כדי לראות סרט שאף אחד לא שמע עליו חוץ ממני. או לפחות זה הרושם שקיבלתי עליו. נחשפתי אליו בכל מיני דיווחים בתוכניות הקולנועית של סי.אן.אן ופוקס… להמשך קריאה
העונה השנייה בפרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר הייתה קצת ניסיונית. אם הראשונה עסקה בניינטיז וכל פרק בה התרכז בזוכה אחד משנה אחת, בעונה הזו הלכתי על משהו אחר. אמנם גם זו שאנחנו מסיימים כעת הייתה מרוכזת סביב עשור אחד (האייטיז) אבל בחירת הסרטים לא הייתה לפי שנה או טקס, אלא לפי מסלול של ארבע אושיות משמעותיות מהתקופה: השחקנית גלן… להמשך קריאה
לאחרונה החלק הכי קשה בקונספט הזה של אימת החודש הוא שלב פסקת הפתיחה. מכיוון שאם באמת אין איזה מקרה יוצא דופן כמו בחודש שעבר (מאוד נדיר), המחשבות נודדות למצב שבו אנחנו נמצאים, וזה כמעט תמיד גורם לי לרצות ופשוט לא לכתוב. אמנם סריטה הוא מקום אסקפיסטי בהגדרה, או לפחות כזה שמסתכל על הבחוץ מפריזמה מאוד מאוד ספציפית, אבל אצלי לפחות… להמשך קריאה
רצף הפסדי האייטיז של סטיבן ספילברג הגיע לסופו ב-1985, אבל זו הייתה עצירה מטלטלת. סרט הקולנוע השמיני של הבמאי הצעיר, "הצבע ארגמן" (The Color Purple), הפך להיות מסיפור הצלחה ללוזר הגדול ביותר בתולדות האוסקר עם 11 מועמדויות אך בלי אפילו זכייה אחת (הוא חולק את ההישג הזה עם "נקודת מפנה" ב-1977). אבל יותר מזה, על אף שנדמה שהאקדמיה דחפה אותו… להמשך קריאה
בחלון הזמן הקטן אך המאוד משמעותי שבין פסטיבלי הקולנוע של הקיץ ועד נקודת ההזנקה של עונת הפרסים (משהו כמו חמישה חודשים בין יולי לנובמבר), הסרט "גלים" היה אחד המדוברים של הקולנוע האמריקאי ב-2019. המפגש הראשון עם הקהל בפסטיבלי טולרייד וטורונטו יצר עניין די גדול, גם אם לא באמת נרשם קונצנזוס סביבו - היו כאלו שהכריזו עליו כאחת היצירות העוצמתיות של… להמשך קריאה
לסטיבן ספילברג יש, איך לנסח בעדינות, לא מעט הישגים בחמישים שנות העשייה שלו. הוא שינה את הקולנוע כמה פעמים, הזרים להוליווד סכומי כסף שאף אחד לא חשב שבכלל אפשריים, ואפשר לומר שגידל דור שלם של סינפילים ויוצרים. אולי אפילו יותר מדור אחד. ב-1993 זכה באוסקר לראשונה על אחד הסרטים המונומנטליים שלו, "רשימת שינדלר", אבל זה הגיע אחרי אי אילו הפסדים.… להמשך קריאה
הגענו לשליש האחרון בעונה מספר 2 של פרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר, ואפשר לומר ששמרתי את הטוב לסוף. עד כה התרכזנו בסרטים המפסידים של שניים מטובי השחקנים ההוליוודיים של התקופה, גלן קלוז ו-ויליאם הארט (לינקים לכל הפרקים תוכלו למצוא בסוף הפוסט) כאשר ביניהם נשזרה הקריירה של הבמאי-תסריטאי לורנס קסדן. עכשיו אני משתמש בקסדן כדי להחליק אל האושייה הרשמית האחרונה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות