11 ביולי 2016 מאת עופר ליברגל
בדיווח זה אני עוסק רק בסרטים ישראלים שהוצגו בפסטיבל, אף כי ראיתי וטרם דיווחתי גם על מספר סרטים לועזיים. אני עושה זאת כי השנה כמה מן הסרטים טילטלו אותי בגלל היותם מקומיים, ובחלק מן המקרים הם גם מהדהדים - את המציאות בה אני פועל ואחד את השני, למשל בקשרים בין הורים וילדים, אשר עולים בצורה שונה בכל הסרטים, גם אם אני… להמשך קריאה
9 ביולי 2016 מאת עופר ליברגל
חולייטה Julieta סרטו החדש של פדרו אלמודובר (שעולה מסחרית במקביל להצגתו בפסטיבל) נפתח בצילום של שמלה אדומה. בכך אלמודובר קובע את הצבע אשר נותן את הטון של הסרט כולו - חם, מלא ביצרים, מיני ונוגע. האדום הבולט אפיין רבים מסרטיו של הבמאי הספרדי ו״חולייטה״ נדמה ברגעיו הטובים כסוג של מחווה של במאי לעצמו, חוגג את הסגנון שיצר בסרטיו הקודמים, שכמה וכמה מהם… להמשך קריאה
6 ביולי 2016 מאת עופר ליברגל
במסגרת תוכניית הקלאסיקות של פסטיבל הקולנוע ירושלים, יוקרנו שני חלקים מתוך הפרוייקט הענק של הבמאי הפולני קז'ישטוף קישלובסקי, "הדקאלוג" (ההקרנה ב-12.7 בשעה 11:45). "הדקאלוג" (Dekalog) הוא סדרה של עשרה סרטים בני שעה, שנוצרו עבור הטלוויזיה הפולנית, אך זכו גם להקרנות בקולנוע. עם זאת, לא מדובר רק בסדרה של סיפורים נפרדים, אלא שכל סרט מתכתב עם אחת מעשרת הדיברות (לפי החלוקה הקתולית) והסרטים מתכתבים גם אחד עם… להמשך קריאה
3 ביולי 2016 מאת עופר ליברגל
סרטה האחרון של שנטל אקרמן, שנקרא ״לא סרט משפחתי״ (No Home Movie), נפתח בשוט ארוך מאוד של עץ במדבר, עומד איתן מול הרוח. אולי ניתן לפרש את הנוכחות האיתנה של העץ כמקבילה למתועדת הראשית של הסרט, אמה של הבמאית, אשר נותרת צלולה וחזקה מול נסיבות חייה הקשות, הנחשפות בהדרגה בסרט באמצעות שורה של שיחות עם בתה. שיחות אשר לרוב המוקד בהם הוא היום-יומי,… להמשך קריאה
1 ביולי 2016 מאת עופר ליברגל
במהלך חודש יולי תוקרן בסינמטקים של תל אביב, חיפה וירושלים (לאחר סיום פסטיבל הקולנוע של העיר) תוכנית של 12 סרטים לציון 80 שנה למלחמת האזרחים בספרד, תחת הכותרת ״הפשיזם לא יעבור״. המלחמה הזו ממשיכה להיות פצע פתוח בתודעה האירופאית, דבר אשר בא לידי ביטוי בכך שחלק ניכר מן הסרטים אשר יוצגו במסגרת התוכנית נוצרו ב-20 שנה האחרונות. מחלמת האזרחים הספרדית מעניינת ממספר סיבות… להמשך קריאה
27 ביוני 2016 מאת עופר ליברגל
דומה כי בקרב חובבי הקולנוע בארץ, דוד גרינברג הוא בו זמנית דמות מיתית ודמות נשכחת. מדובר באחד מן האבות המייסדים של אהבת הקולנוע בארץ, של הכתיבה המעמיקה אודות סרטים בישראל, של יצירת סרטים עצמאיים ושל הקולנוע הישראלי בכלל. אך גרינברג הוא גם דמות אשר דומה כי נותרה בשוליים, בטח מבחינת הזיכרון הרחב. אני שמעתי עליו קודם כל בתור ספק שמועה… להמשך קריאה
25 ביוני 2016 מאת עופר ליברגל
פעם, בעידן תור הזהב של הוליווד, הקומדיות הרומנטיות היו שנונות יותר. למעשה, ניתן אפילו לומר כי הן היו חלק מהז'אנר הכי חכם ומתוחכם שנוצר בהוליווד מאמצע שנות השלושים עד סוף החמישים. דווקא מפני שהן היו קיצוניות ומגוחכות יותר, עד לרמה כי רוב סרטי הז'אנר בזמנו נקראו "קומדיות סקרובול", כלומר קומדיה אשר עפה לכיוון לא צפוי ויש בה משהו מעוות ולא הגיוני מבחינת השמירה… להמשך קריאה
24 ביוני 2016 מאת עופר ליברגל
קוראים ותיקים של סריטה אשר יקישו את המילה "פיקסאר" בחיפוש, או פשוט יכנסו לחלק מן הלינקים במשפט זה, יודעים כי לבלוג בכלל ולי בפרט יש חיבה גדולה, לעתים לא רציונלית, לאולפני האנימציה של פיקסאר, גם בתקופה הנוכחית בה לא כל סרט תוצרת החברה מתקבל כאירוע קולנועי גדול, כפי שהיה לפני עשור בערך. לכן, ייתכן וחלקכם ייקח אותי בערבון מוגבל כאשר אומר שגם ״מוצאים את… להמשך קריאה
21 ביוני 2016 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבבסת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… להמשך קריאה
18 ביוני 2016 מאת עופר ליברגל
״ברש״, סרטה הארוך הראשון של מיכל ויניק, עוסק במתבגרת אשר לומדת להבין את זהותה המינית. נושא זה הופיע גם בסרטיה הקצרים של היוצרת, ״פתיון״ ו״סרק״, אולם יש בסרט הרבה יותר מנערה אשר מבינה כי היא נמשכת גם לנשים, או מתאהבת בפעם הראשונה. יש בו גם לא מעט התרסה לגבי המקום של הפרט בתוך החברה, ותיאור אותנטי של תרבות הנוער בישראל - תיאור לא מתנשא,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות