״בלשים בע"מ״, סקירה

27 במאי 2016 מאת עופר ליברגל

״בלשים בע"מ״ (The Nice Guys), סרטו החדש של שיין בלאק, מהנה מאוד לצפייה. הוא פשוט כיף. הוא מכיל כמה סצנות שהשכיבו אותי לרצפה מרוב צחוק. זו השורה התחתונה ואני פותח עימה, כי לפתח טענות על הסרט זה לא דבר שעושה עימו חסד. ״בלשים בע"מ״ הוא גם סרט מבולגן מאוד. כמו סרטו הראשון של שיין בלאק כבמאי, ״קיס קיס בנג בנג״, הסרט… להמשך קריאה

פסטיבל דוקאביב 2016: דיווח שני של עופר – ״מוות בבאר שבע״ (זוכה התחרות הישראלית), ״דון ז׳ואן״, ועוד על ״או פוטבול״

26 במאי 2016 מאת עופר ליברגל

מוות בבאר שבע הזוכה הגדול של התחרות הישראלית ושל הפסטיבל כולו הוא סרט אשר נעשה בפרק זמן קצר, ודומה כי יוצריו הזדרזו להשלים את עשייתו. שכן אף על פי שהוא מתאר אירוע בודד, יש בו מספר אמירות רלוונטיות באופן אוניברסלי, אבל נוגעות במיוחד לשיח הציבורי בישראל בימים אלו. מעט יותר מחצי שנה עברה בין הפיגוע בתחנה המרכזית של באר שבע,… להמשך קריאה

פסטיבל דוקאביב 2016: דיווח ראשון – ״החולמים מבבילון״, ״שבוע 23״, ״ארצם של הנאורים״, ״הטרילוגיה ההונג-קונגית״, ״לונדון רוד״, ״קייט מגלמת את כריסטין״ ו״מוזיקה של זרים״

23 במאי 2016 מאת עופר ליברגל

הימים הראושנים שלי בפסטיבל דוקאביב היו עמוס וכללו (כצפוי) לא מעט אולמות מלאים. הנה מספר דיווחים מזורזים על חלק מן הסרטים בהם צפיתי עד כה, בתקווה להוסיף בהמשך דיווחים על סרטים נוספים, שיצטרפו לסרטים שכבר ראינו בבלוג מבעוד מועד ועליהם כתבנו בפוסט ההמלצות. החולמים מבבילון קל להבין מדוע סרטו של רומן שומונוב (שגם צילם וערך את הסרט בעצמו) נבחר להיות… להמשך קריאה

"אקס-מן: אפוקליפסה", סקירה

19 במאי 2016 מאת עופר ליברגל

לפעמים קצת קשה לזכור את זה בעידן סרטי הקומיקס בו אנו מצויים, אבל סדרת הקולנוע "אקס-מן" הייתה שם לפני כולם, אפילו לפני אירועי 11 בספטמבר, שכיבכול הובילו לצורך בעיסוק מוגבר בגיבורי-על בקולנוע. הסדרה הזו קיימת עוד לפני העידן שבו חברת מארוול הפיקה את העיבודים בעצמה (בשיתוף עם דיסני), וכך הדמויות של אקס-מן בקולנוע שייכות לחברת פוקס, שחולקת כמה דמויות עם מארוול-דיסני בהסכם… להמשך קריאה

כל סרטי אינגמר ברגמן: חלק 14 – "מבעד לזכוכית האפלה", "אורות החורף", "השתיקה"

17 במאי 2016 מאת עופר ליברגל

הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבבסת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… להמשך קריאה

"האיש שידע אינסוף", סקירה

15 במאי 2016 מאת עופר ליברגל

אני מאמין שמתמטיקה זה דבר יפה ומרתק. באמת. רק שהיכולת שלי להבין את המדע המורכב של המספרים מסתכם בהצטיינות בבית ספר היסודי, שהפכה לשלוש יחידות בקושי בתיכון, ופה פעור מול פונקציות וקומבינטוריקה. וברור לי כי ייתכן שהפסדתי חלק מן הקוראים של פוסט זה רק בגלל אזכור המילים האלו. אבל אני באמת מלא הערכה לאנשים שמוצאים פיוט בנוסחאות, וחושב שסרט על… להמשך קריאה

"ההר", סקירה

12 במאי 2016 מאת עופר ליברגל

הר הזיתים בירושלים מעניק לסרטה הארוך הראשון של יעל קיים את שמו ולא בכדי - בית הקברות היהודי המיוחס הוא הרבה יותר מלוקיישן בסרט, הוא גם מוטיב מרכזי המתפקד במספר אופניים, כמעט דמות ראשית נוספת, פרט לגיבורת הסרט הנוכחת בכל סצנה בו. הר הזיתים מצוי על קו התפר בסרט - בין החברה היהודית לערבית, בין החיים למוות. הגיבורה של הסרט… להמשך קריאה

על סרטיה הראשונים של ג'ואן מיקלין סילבר – "רחוב הסטר״, ״בין השורות״ ו״אהבה חורפית״

10 במאי 2016 מאת עופר ליברגל

שנות השבעים היו תקופה של חדשנות וניסיוניות בקולנוע האמריקאי. לאחר ההתמטטות (החלקית) של הוליווד הקלאסית, האולפנים לא ידעו אילו סרטים יצליחו בקופות ולכן הרבו להמר על במאים חדשים שיצרו משהו שונה מן המסורת הקולנועית של ארה"ב והושפעו יותר מן הקולנוע העולמי. אבל למעשה מדובר היה בניסיוניות יחסית מצד האולפנים - במאיות כמעט ולא קיבלו הזדמנות לעבוד בתוך הוליווד עצמה. גם… להמשך קריאה

״הבת״, סקירה

8 במאי 2016 מאת עופר ליברגל

השחקן והבמאי האוסטרלי סיימון סטון העלה לפני כחמש שנים על הבמה במולדתו עיבוד חופשי משלו למחזה הנודע של הנריק איבסן ״ברווז הפרא״. הההצגה זכתה לשבחים וסטון ביים את העיבוד שלו מחדש ברחבי העולם, שהפך לאחד מן העיבודי הבימתיים הכי פופולאריים של איבסן במאה ה-21. גרסה קולנועית של סטון לאותו מחזה היא בחירה מתבקשת כסרט הקולנוע הראשון של סטון כבמאי. אלא שסטון… להמשך קריאה

לקראת "ימי קולנוע אוקראיני" בסינמטקים – הקולנוע של אלכסנדר דובז׳נקו

3 במאי 2016 מאת עופר ליברגל

לא קשה להבין מדוע סרטים אילמים כמעט ואינם מוקרנים על המסך הגדול במחזותינו. מעבר להרגל של הקהל בסרטים עם דיאלוגים, השפה החזותית של הקולנוע האילם התפתחה מכיוון שונה למדי מן הכיוון של הסרטים המדברים, בעיקר מבחינת סגנון משחק ושימוש בעריכה. זה נכון בעיקר לסרטים אשר נוצרו רגע לפני המעבר לסאונד, עידן בו הקולנוע האילם הפך למופשט ומסוגנן אף יותר, בניגוד מוחלט לדלות… להמשך קריאה