8 במאי 2016 מאת עופר ליברגל
השחקן והבמאי האוסטרלי סיימון סטון העלה לפני כחמש שנים על הבמה במולדתו עיבוד חופשי משלו למחזה הנודע של הנריק איבסן ״ברווז הפרא״. הההצגה זכתה לשבחים וסטון ביים את העיבוד שלו מחדש ברחבי העולם, שהפך לאחד מן העיבודי הבימתיים הכי פופולאריים של איבסן במאה ה-21. גרסה קולנועית של סטון לאותו מחזה היא בחירה מתבקשת כסרט הקולנוע הראשון של סטון כבמאי. אלא שסטון… להמשך קריאה
3 במאי 2016 מאת עופר ליברגל
לא קשה להבין מדוע סרטים אילמים כמעט ואינם מוקרנים על המסך הגדול במחזותינו. מעבר להרגל של הקהל בסרטים עם דיאלוגים, השפה החזותית של הקולנוע האילם התפתחה מכיוון שונה למדי מן הכיוון של הסרטים המדברים, בעיקר מבחינת סגנון משחק ושימוש בעריכה. זה נכון בעיקר לסרטים אשר נוצרו רגע לפני המעבר לסאונד, עידן בו הקולנוע האילם הפך למופשט ומסוגנן אף יותר, בניגוד מוחלט לדלות… להמשך קריאה
29 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
״הרס״ (Demolition) הוא מסוג הסרטים שנותנים את ההרגשה כי אינם סרטים רגילים. אמנם העלילה שלו מכילה לא מעט התפתחויות צפויות ומהלך פסיכולוגי מנומק של התמודדות עם אובדן וחיבור עם אנשים אחרים, אבל הקצב בו האירועים קורים, או האופן בו דמויות הופכת מראשיות למשניות ולהפך, לא נע באופן טיפוסי לסרט הוליוודי. יותר מכל, הגיבור של הסרט סובל ממשבר נפשי שגורם לו להתנהג בצורה שחורגת מכללי החברה.… להמשך קריאה
27 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
סרטי היקום הקולנועי של מארוול - או שנמאס לכם מהם, או שמעולם לא הבנתם מה ההתלהבות/לא אכפת לכם מסרטים על אנשים בתחפושות. או שהם הסרט שאתם הכי מצפים לו השנה ורוצים לראות כיצד הסיפור שבמרכזם ימשיך להתפתח. אם אתם חברים בקבוצה השלישית, או לפחות עקבתם אחרי הסרטים הקודמים של החברה, אתם לא ממש זקוקים להסבר על מהות העלילה, אולי רק להסבר על מבנה התוכנית הקולנועית… להמשך קריאה
26 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבבסת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… להמשך קריאה
21 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
על פניו, דומה כי שם סרטו החדש של תומאס וינטרברג, הבמאי הדני שיצר סרטים כמו "החגיגה" ו"ניצוד", די מסביר את עצמו. הסרט מתרחש בשנות השבעים ועוסק בקבוצה של אנשים שהחליטו לחיות יחד בבית משותף על פי כללים של שיתוף, אחווה, וסוג מסוים של חופש מיני והתנהגותי, לתוכו גדלים גם הילדים של הקבוצה. אולם, למעשה מדובר בסרט על משפחה אחת שמתפרקת בהדרגה מסיבות… להמשך קריאה
19 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
נפנוף לשלום, מלא בתחושה של הכרת תודה, רצון להמשיך את המפגש, שספק אם היה או לא היה. זהו הדימוי הבולט בסצנה הכמעט-מסיימת של סרטו של ערן קולירין, "ביקור התזמורת", אחד מן הסרטים הישראלים הכי מצילחים אי פעם. רונית אלקבץ מגלמת בסרט את דינה, בעלת מסעדה בעיירה קטנה ונידחת אשר מעניקה לינה ופתיחות רגשית לתזמרות מצרית אשר הגיעה למקום בעקבות טעות. הקשר… להמשך קריאה
16 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
״המשפחה הפרסית שלי״ (All Three of Us) הוא סרטו הראשון של קאירון, קומיקאי צרפתי יליד איראן. כפי ששמו העברי מרמז, הסרט עוסק במשפחתו של הבמאי, אך לא מדובר בסאגה משפחתית עתירת דמויות משנה צבעוניות, אף כי בראשית הסרט נראה כי זה הכיוון אליו פונה היצירה. כן מדובר ביצירה אשר מתמקדת בעיקר בדמותו של היבאט, מי שיהיה אביו של קאירון. והסיפור האמיתי שלו… להמשך קריאה
14 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
באחת מן המסורות הכי קשה לתפעול מבחינת הבלוג, כמדי שנה אני סוקר את הסרטים אשר ישתתפו בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, פסטיבל הקולנוע הידוע ביותר בעולם שמסמן את תחילת העונה של סרטי איכות. בשנים האחרונות, מסתבר כי הבכורה של כמה מן הסרטים שהכי אהבתי במהלך כל שנה נתונה הייתה בפסטיבל זה, לבטח יותר מכל פסטיבל אחר. בפוסט של השנה שעברה די ניחשתי… להמשך קריאה
10 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
פרויקט ״Thru YOU״ של המוזיקאי הישראלי קותימן (אופיר קותיאל) ממלא מספר פונקציות אמנותיות מעבר להיבט המוזיקלי. בפרוייקט יוצר קותימן יצירה אחידה דרך קטעים שונים שהעלו מוזיקאים חובבים מרחבי העולם ליוטיוב, בין היתר המחשה של הכפר הגלובלי וגם סוג של אלטרנטיבה לתעשייה אשר מונעת מכסף, מעצבי דעת קהל וכוכבים. הכוכב אצל קותימן אינו היוצר עצמו (אף כי הוא זוכה לתהילה) אלא ההמון. אבל… להמשך קריאה
השחקן והבמאי האוסטרלי סיימון סטון העלה לפני כחמש שנים על הבמה במולדתו עיבוד חופשי משלו למחזה הנודע של הנריק איבסן ״ברווז הפרא״. הההצגה זכתה לשבחים וסטון ביים את העיבוד שלו מחדש ברחבי העולם, שהפך לאחד מן העיבודי הבימתיים הכי פופולאריים של איבסן במאה ה-21. גרסה קולנועית של סטון לאותו מחזה היא בחירה מתבקשת כסרט הקולנוע הראשון של סטון כבמאי. אלא שסטון… להמשך קריאה
לא קשה להבין מדוע סרטים אילמים כמעט ואינם מוקרנים על המסך הגדול במחזותינו. מעבר להרגל של הקהל בסרטים עם דיאלוגים, השפה החזותית של הקולנוע האילם התפתחה מכיוון שונה למדי מן הכיוון של הסרטים המדברים, בעיקר מבחינת סגנון משחק ושימוש בעריכה. זה נכון בעיקר לסרטים אשר נוצרו רגע לפני המעבר לסאונד, עידן בו הקולנוע האילם הפך למופשט ומסוגנן אף יותר, בניגוד מוחלט לדלות… להמשך קריאה
״הרס״ (Demolition) הוא מסוג הסרטים שנותנים את ההרגשה כי אינם סרטים רגילים. אמנם העלילה שלו מכילה לא מעט התפתחויות צפויות ומהלך פסיכולוגי מנומק של התמודדות עם אובדן וחיבור עם אנשים אחרים, אבל הקצב בו האירועים קורים, או האופן בו דמויות הופכת מראשיות למשניות ולהפך, לא נע באופן טיפוסי לסרט הוליוודי. יותר מכל, הגיבור של הסרט סובל ממשבר נפשי שגורם לו להתנהג בצורה שחורגת מכללי החברה.… להמשך קריאה
סרטי היקום הקולנועי של מארוול - או שנמאס לכם מהם, או שמעולם לא הבנתם מה ההתלהבות/לא אכפת לכם מסרטים על אנשים בתחפושות. או שהם הסרט שאתם הכי מצפים לו השנה ורוצים לראות כיצד הסיפור שבמרכזם ימשיך להתפתח. אם אתם חברים בקבוצה השלישית, או לפחות עקבתם אחרי הסרטים הקודמים של החברה, אתם לא ממש זקוקים להסבר על מהות העלילה, אולי רק להסבר על מבנה התוכנית הקולנועית… להמשך קריאה
הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבבסת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… להמשך קריאה
על פניו, דומה כי שם סרטו החדש של תומאס וינטרברג, הבמאי הדני שיצר סרטים כמו "החגיגה" ו"ניצוד", די מסביר את עצמו. הסרט מתרחש בשנות השבעים ועוסק בקבוצה של אנשים שהחליטו לחיות יחד בבית משותף על פי כללים של שיתוף, אחווה, וסוג מסוים של חופש מיני והתנהגותי, לתוכו גדלים גם הילדים של הקבוצה. אולם, למעשה מדובר בסרט על משפחה אחת שמתפרקת בהדרגה מסיבות… להמשך קריאה
נפנוף לשלום, מלא בתחושה של הכרת תודה, רצון להמשיך את המפגש, שספק אם היה או לא היה. זהו הדימוי הבולט בסצנה הכמעט-מסיימת של סרטו של ערן קולירין, "ביקור התזמורת", אחד מן הסרטים הישראלים הכי מצילחים אי פעם. רונית אלקבץ מגלמת בסרט את דינה, בעלת מסעדה בעיירה קטנה ונידחת אשר מעניקה לינה ופתיחות רגשית לתזמרות מצרית אשר הגיעה למקום בעקבות טעות. הקשר… להמשך קריאה
״המשפחה הפרסית שלי״ (All Three of Us) הוא סרטו הראשון של קאירון, קומיקאי צרפתי יליד איראן. כפי ששמו העברי מרמז, הסרט עוסק במשפחתו של הבמאי, אך לא מדובר בסאגה משפחתית עתירת דמויות משנה צבעוניות, אף כי בראשית הסרט נראה כי זה הכיוון אליו פונה היצירה. כן מדובר ביצירה אשר מתמקדת בעיקר בדמותו של היבאט, מי שיהיה אביו של קאירון. והסיפור האמיתי שלו… להמשך קריאה
באחת מן המסורות הכי קשה לתפעול מבחינת הבלוג, כמדי שנה אני סוקר את הסרטים אשר ישתתפו בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, פסטיבל הקולנוע הידוע ביותר בעולם שמסמן את תחילת העונה של סרטי איכות. בשנים האחרונות, מסתבר כי הבכורה של כמה מן הסרטים שהכי אהבתי במהלך כל שנה נתונה הייתה בפסטיבל זה, לבטח יותר מכל פסטיבל אחר. בפוסט של השנה שעברה די ניחשתי… להמשך קריאה
פרויקט ״Thru YOU״ של המוזיקאי הישראלי קותימן (אופיר קותיאל) ממלא מספר פונקציות אמנותיות מעבר להיבט המוזיקלי. בפרוייקט יוצר קותימן יצירה אחידה דרך קטעים שונים שהעלו מוזיקאים חובבים מרחבי העולם ליוטיוב, בין היתר המחשה של הכפר הגלובלי וגם סוג של אלטרנטיבה לתעשייה אשר מונעת מכסף, מעצבי דעת קהל וכוכבים. הכוכב אצל קותימן אינו היוצר עצמו (אף כי הוא זוכה לתהילה) אלא ההמון. אבל… להמשך קריאה
תגובות אחרונות