27 במרץ 2012 מאת עופר ליברגל
בטרם אפנה לעיסוק בסרט האחרון בו צפיתי במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי, אפתח בתהיה לגבי תרבות היציאה מן האולם באמצע הסרט. תופעה אשר קשה לי להבין אותה. כבר שילמת כסף על סרט, האם הצפייה בשעה נוספת ממנו תהיה סבל גדול עד כדי כך? מובן שיש נסיבות מקלות. בפעם האחרונה שאני יצאתי מסרט באמצע, זה היה עקב הרגשה פיזית ממש לא טובה… להמשך קריאה
26 במרץ 2012 מאת עופר ליברגל
קחו את זה בתור הניסיון שלי להיכנס מן הצד לדיון במשחקי הרעב - בטקסט ההגנה על הסרט טען יניב כי הוא הגיב בזעם על סרטו הראשון של הבמאי גארי רוס כאשר צפה בו בזמן אמת, בעיקר נוכח ההצגה הפשטנית של היחסים בין הגזעים בארה"ב. הוא מציין אומנם שהיחס שלו אל הסרט התעדן לאורך השנים. גם אני חש שינוי חיובי ביחס שלי… להמשך קריאה
21 במרץ 2012 מאת עופר ליברגל
טוב, ממשיכים בסקירת סרטי הפסטיבל הצרפתי. הנה החלקים הראשון, השני והשלישי של סדרת הפוסטים העוסקים בהיצע של הפסטיבל, לטובת מי שפספס. והפעם - שני סרטים שונים מאוד זה מזה, שניהם של במאיות. נתחיל עם זה שאהבתי יותר. מלחמת החיים (La Guerre est Déclarée) המשך… להמשך קריאה
18 במרץ 2012 מאת עופר ליברגל
הקולנוע הצרפתי מצליח בישראל. הוא זוכה לא רק לפסטיבל שנתי, אלא גם למסגרת נחרבת בפסטיבל ירושלים ולכמות הפצות מסחריות שלא דומה לאף ארץ דוברת שפה זרה אחרת. לא ברור אם ההצלחה הזו נובעת מתדמית האיכות שהייתה בעבר ואולי ישנה גם היום לקולנוע הצרפתי, או מקירבה תרבותית מסוימת בין שתי התרבויות, שהרי גם הקולנוע הישראלי מצליח במיוחד בצרפת. בכל אופן, ההצלחה… להמשך קריאה
14 במרץ 2012 מאת עופר ליברגל
בספרו של ג'ונתן ספרן פויר קרוב להפליא ורועש להחריד (Extremely Loud & Incredibly Close) מופיעה דמות של כתב מלחמה בן למעלה ממאה, המכין כרטיסיה לכל אדם אשר פגש, או אותו נאלץ לסקר. מלבד שם האדם, מופיעה בכרטיסיה גם ביוגרפיה מאוד מקוצרת, בעלת מילה אחת בלבד - למשל "מרלין מונרו - סקס", או "מהטמה גנדי - מלחמה", עבור רוב האנשים החשובים, מסתבר כי… להמשך קריאה
4 במרץ 2012 מאת עופר ליברגל
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=D1ZYhVpdXbQ] לקטע הבא אין שום קשר ישיר לסרטו החדש של קמרון קרואו - מקום לחלום עליו (We Bought a Zoo). הוא קשור להרגשה שלי אחרי הצפייה בסרט הזה או אחרי כל צפייה בסרט של קרואו. האמת היא שאחרי מקום לחלום עליו לא הייתי רחוק מלשחזר את הסצנה המפורסמת, בחניון של קניון אילון - אבל בדיוק אז פסק הגשם. וממילא היו לי רק 20 שניות… להמשך קריאה
26 בפברואר 2012 מאת עופר ליברגל
סרטו החדש ושובה הלב של מרטין סקורסזה הוגו הוא מחווה לקולנוע האילם ולימים הראשונים של הקולנוע בצורה לא פחות מובהקת או מוצלחת מהארטיסט. אך במהלך הצפייה התעורר בי חשש שסקורסזה עושה סרט שמי שיפיק ממנו הכי הרבה הנאה הוא סקורסזה, שהוא לא רק במאי אלא גם משחזר ומשמר של קולנוע. אני מניח שהרבה מן הסרטים המשולבים בסרט, המוכרים היטב לתלמידי תולדות הקולנוע,… להמשך קריאה
21 בפברואר 2012 מאת עופר ליברגל
אין להתייחס לשימוש במילה "גאון" בקלות דעת. עבורי, השימוש במילה לא מצביע רק על חוכמה, או במקרה של אמנות, על יוצר בעל איכות מן הדרגה הגבוהה ביותר. על מנת לזכות בתואר "גאון" צריכה להיות ביוצר גם דרך חשיבה החורגת בהרבה מן המקובל, הסתכלות אחרת על המציאות או מציאת דרך ביטוי השייכת רק לו וקשה לחשוב על דבר הדומה לה. לפחות… להמשך קריאה
15 בפברואר 2012 מאת עופר ליברגל
הפעם לא תמצאו כאן סקירה מקיפה על כל עשרת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר השביעי, שנערך ב1935 וחגג את הסרטים של 1934. במקום זאת, הדיון יתמקד רק בסרט אחד. זאת משני טעמים: בששת הטקסים הראשונים, שיא הזכויות לסרט עמד על 3 ואילו הזוכה הגדול של הטקס הזה זכה ב-5 פרסים, מתוך 5 מועמדיות, כאשר רק בעוד 4… להמשך קריאה
9 בפברואר 2012 מאת עופר ליברגל
בפוסט הקודם שלי אודות פסטיבל הקולנוע הבריטי הצהרתי בהכללה כי אחד מן המאפיינים של הפסטיבל הינו סרטים המפלגים את הקהל ולא פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. אך אין זה אומר כי כל הסרטים הם בהכרח "אמנותיים" או קשים לצפייה. ביל הפרוע (Wild Bill) קרוב יותר לסרטי מיינסטריים מן הסרטים בסקירה הקודמת שלי, אם כי גם הוא קודר למדי, אלים למדי ואף נעשה… להמשך קריאה
בטרם אפנה לעיסוק בסרט האחרון בו צפיתי במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי, אפתח בתהיה לגבי תרבות היציאה מן האולם באמצע הסרט. תופעה אשר קשה לי להבין אותה. כבר שילמת כסף על סרט, האם הצפייה בשעה נוספת ממנו תהיה סבל גדול עד כדי כך? מובן שיש נסיבות מקלות. בפעם האחרונה שאני יצאתי מסרט באמצע, זה היה עקב הרגשה פיזית ממש לא טובה… להמשך קריאה
קחו את זה בתור הניסיון שלי להיכנס מן הצד לדיון במשחקי הרעב - בטקסט ההגנה על הסרט טען יניב כי הוא הגיב בזעם על סרטו הראשון של הבמאי גארי רוס כאשר צפה בו בזמן אמת, בעיקר נוכח ההצגה הפשטנית של היחסים בין הגזעים בארה"ב. הוא מציין אומנם שהיחס שלו אל הסרט התעדן לאורך השנים. גם אני חש שינוי חיובי ביחס שלי… להמשך קריאה
טוב, ממשיכים בסקירת סרטי הפסטיבל הצרפתי. הנה החלקים הראשון, השני והשלישי של סדרת הפוסטים העוסקים בהיצע של הפסטיבל, לטובת מי שפספס. והפעם - שני סרטים שונים מאוד זה מזה, שניהם של במאיות. נתחיל עם זה שאהבתי יותר. מלחמת החיים (La Guerre est Déclarée) המשך… להמשך קריאה
הקולנוע הצרפתי מצליח בישראל. הוא זוכה לא רק לפסטיבל שנתי, אלא גם למסגרת נחרבת בפסטיבל ירושלים ולכמות הפצות מסחריות שלא דומה לאף ארץ דוברת שפה זרה אחרת. לא ברור אם ההצלחה הזו נובעת מתדמית האיכות שהייתה בעבר ואולי ישנה גם היום לקולנוע הצרפתי, או מקירבה תרבותית מסוימת בין שתי התרבויות, שהרי גם הקולנוע הישראלי מצליח במיוחד בצרפת. בכל אופן, ההצלחה… להמשך קריאה
בספרו של ג'ונתן ספרן פויר קרוב להפליא ורועש להחריד (Extremely Loud & Incredibly Close) מופיעה דמות של כתב מלחמה בן למעלה ממאה, המכין כרטיסיה לכל אדם אשר פגש, או אותו נאלץ לסקר. מלבד שם האדם, מופיעה בכרטיסיה גם ביוגרפיה מאוד מקוצרת, בעלת מילה אחת בלבד - למשל "מרלין מונרו - סקס", או "מהטמה גנדי - מלחמה", עבור רוב האנשים החשובים, מסתבר כי… להמשך קריאה
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=D1ZYhVpdXbQ] לקטע הבא אין שום קשר ישיר לסרטו החדש של קמרון קרואו - מקום לחלום עליו (We Bought a Zoo). הוא קשור להרגשה שלי אחרי הצפייה בסרט הזה או אחרי כל צפייה בסרט של קרואו. האמת היא שאחרי מקום לחלום עליו לא הייתי רחוק מלשחזר את הסצנה המפורסמת, בחניון של קניון אילון - אבל בדיוק אז פסק הגשם. וממילא היו לי רק 20 שניות… להמשך קריאה
סרטו החדש ושובה הלב של מרטין סקורסזה הוגו הוא מחווה לקולנוע האילם ולימים הראשונים של הקולנוע בצורה לא פחות מובהקת או מוצלחת מהארטיסט. אך במהלך הצפייה התעורר בי חשש שסקורסזה עושה סרט שמי שיפיק ממנו הכי הרבה הנאה הוא סקורסזה, שהוא לא רק במאי אלא גם משחזר ומשמר של קולנוע. אני מניח שהרבה מן הסרטים המשולבים בסרט, המוכרים היטב לתלמידי תולדות הקולנוע,… להמשך קריאה
בפוסט הקודם שלי אודות פסטיבל הקולנוע הבריטי הצהרתי בהכללה כי אחד מן המאפיינים של הפסטיבל הינו סרטים המפלגים את הקהל ולא פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. אך אין זה אומר כי כל הסרטים הם בהכרח "אמנותיים" או קשים לצפייה. ביל הפרוע (Wild Bill) קרוב יותר לסרטי מיינסטריים מן הסרטים בסקירה הקודמת שלי, אם כי גם הוא קודר למדי, אלים למדי ואף נעשה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות