סרטים חדשים: ״טאבו: עמוס גוטמן״, ״הקיץ האחרון״, ״הנזיר והרובה״, ״עוד משהו בקטנה״, ״הגיע הזמן״, ״עיפרון הקסם״, ״אמילי והיגואר האחרון״, ״החתול בעל 10 הנשמות״

סיימנו להתאושש מפסטיבל הקולנוע של ירושלים, בעיקר עופר שכתב יותר מכל אדם אחר בשפה העברית ממה שיצא לי לבדוק, ואנחנו מתפנים להביט קדימה אל חודש אוגוסט שמתחיל היום. יחד עם ציון דרך מזעזע של 300 ימי מלחמה שנראה כאילו היא בדרך להסלמה, לא לרגיעה. נקווה להתנחם בפסטיבלים הרבים שמחכים לנו החודש. ראשון יבוא אנימיקס, הפסטיבל הבינלאומי
לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, שיצבע את סינמטק תל אביב בכל הצבעים ויעניק הזדמנות לראות סרטים מונפשים לרוב. בין אם במקבצי קצרים רבים ומגוונים, או סרטים באורך מלא שכבר הוצגו בעבר בישראל אבל רק לרגע, דוגמת ״מאדים אקספרס״, לצד בכורות מקומיות כמו יצירת האנימה ״אנזו חתול הרפאים״, ״כחול שקנאי״ תוצרת הונגריה, או ״סלייד״ של ביל פלימפטון. אחריו יגיע תורם של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל-אביב (14-20 באוגוסט), שהשיג אורחי כבוד שווים ברמת דייויד מאמט או העורכת של אודיאר, וגם פסטיבל דוקוטקסט (18-22 באוגוסט) לבית דוקאביב, שיורכב מהמון סרטים שכבר כתבתנו עליהם וכמה חדשים, ושייערך בספרייה הלאומית בירושלים (מבנה מרהיב ומומלץ בפני עצמו מבחינה אדריכלית). אפרט יותר על הפסטיבלים הללו סמוך יותר למועדם, אבל לפני כן יש המון סרטים חדשים הדורשים יחס.

טאבו: עמוס גוטמן – מאותו פסטיבל ירושלים מגיע סרטו התיעודי של שאולי מלמד (״מיני די וי״), על הבמאי הקווירי האגדי עמוס גוטמן. הסרט יצא מחוזק מהפסטיבל בפרס העריכה, שהוענק במשותף למלמד ולנטע דבורקיס, ויש לנו גם טקסט של עופר אודותיו. מספר הקרנות מיוחדות בקולנוע לב הן כרגע כל ההפצה, אבל אני מקווה ואפילו מהמר שיהיה להיט קטן ויישאר על המסכים זמן רב ממה שהוקצב לו. זאת משום שבמשך 76 דקות בלבד, הבמאי המנוח מן הכותרת חוזר לחיים בעזרת ראיון שצולם וטרם פורסם (וקצת עזרה מבינה מלאכותית בהקראת טקסטים ״בקולו״ שטרם נחשפו). הסרט לא מנסה להעמיס אלא להעמיק, מאיר את דמותו של גוטמן דרך שלושה מרואיינים בלבד ובעיקר נותן למושא התיעוד לדבר את עצמו ולהסביר את הכוונות מאחורי סרטיו. זה לא רק סרט לקהילת הלהט״ב (שבזמן התנערה חלקית מגוטמן) אלא סרט לשוחרי קולנוע באשר הם, על אמן מושך-מרתיע שהצליח ליצור בישראל של האייטיז-ניינטיז מספר של סרטים שיכול להיחשב מועט אבל כל אחד מהם השפיע עמוקות על התרבות המקומית: ״נגוע״, ״בר 51״, ״חימו מלך ירושלים״ ו״חסד מופלא״. גם הסרטים הקצרים שלו נידונים, כמובן, וחייו האישיים הקצרים מדי. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

הקיץ האחרון (Last Summer) – התקשתי לגלות מה היה הסרט האחרון של קתריין ברייה שהוצג מסחרית בישראל, ואם זה ״אנטומיה של גיהנום״ חלפו כבר 20 שנה. הבמאית הצרפתייה כמובן לא חדלה מעשיית סרטים, ואפילו התארחה בפסטיבל סרטי הסטודנטים, אבל סרט שלה בהפצה רחבה זה אירוע נדיר בישראל. הנוכחי אולי יישמע מוכר בשלב הסינופסיס, המספר על אשת קריירה ומשפחה (לאה דרוקר) שפוצחת ברומן סוער עם הבן החורג שלה (סמואל קירשר) מנישואיו הקודמים של בעלה (אוליבייה ראבורדן). הסיבות לדז׳ה-וו התקצירי יכולות להיות מגוונות, למשל הצגתו של הסרט בפסטיבל קאן 2023 או היותו רימייק של הסרט הדני ״מלכת הלבבות״ מלפני כחמש שנים. מצד אחר, זה ממש נשמע כמו סרט של קתריין ברייה מבחינת הלימה בין יוצרת ויצירה, אז אין ספק שהיא תהפוך את החומרים לשלה.

הנזיר והרובה (The Monk and the Gun) – הסרט עם השם הכי מהנה להגייה של השנים האחרונות, ״לונאנה: יש יאק בכיתה״, הכיר לקהל הישראלי את הקולנוע של ממלכת בהוטן בהרי ההימלאיה, וספציפית את הבמאי פאוו צ׳וינינג דורג׳י. הוא שב אל נופי מולדתו ודרך העלילה גם אל שנת 2006, אל הרגע בו בהוטן עמדה להפוך ממונרכיה לדמוקרטיה. המלך מבקש להעניק לנתיניו את דרכי המערב כמתנה, אבל רובם ספקטיים לגבי התהליך לאחר שרק התחברו לאינטרנט וגילו את הטלוויזיה לפני שנים מספר. בזמן שוועדת הבחירות הטרייה מלמדת את המקומיים כיצד להצביע לקראת היום הגדול, הנזיר מהכותרת נשלח על ידי המאסטר שלו להשיג לו רובה. אותו רובה שאספן נשק אמריקאי מחפש מזה שנים רבות, אם הבנתי נכון את כל קווי העלילה. הארי אינהורן הוא הזר ובין המקומיים כתובים ראשונים טאנדין פובז וטאנדין וונגצ'וק, בסרט שדובר את שפת המקום – דזונגקה.

הגיע הזמן (The Present) – לא להתבלבל עם סרט מלפני שנתיים שזמין בנטפליקס באותו שם עברי, כאן מדובר בסרט שמוגדר כקומדיה על ילדים שמנסים למנוע מהוריהם להתגרש על ידי שעון מכושף. או ביתר פירוט, אורלוגין שקיבלו בירושה מסבם וביכולתו להשיב לאחור את הזמן. המתנה מגיעה בדיוק כאשר שלושת הילדים מגלים ששני הוריהם עומדים לפרק את החבילה, ומנסים בכל מסע בזמן טכניקות שונות כדי לגרום להם להישאר יחד. רק לי זה נשמע יותר מקריפ מאשר מצחיק? את ההורים מגלמים איילה פישר וגרג קיניר, ואת הילדים מגלמים רצפי המילים הבאים: איסטון רוקט סווידה, מייסון שיי ג׳ויס, שיי רודולף. שמות לגיטימיים לגמרי לאנשים צעירים בימינו. את התסריט כתב ג׳יי מרטל (״נראה אותך אסיר״) וביים כריסטיאן דיטר (״המדריך לסינגלס״).

הנזיר והרובה

עוד משהו בקטנה (A Little Something Extra) – התקצירים ממש לא עומדים להתמתן מכאן, בטח לא אם הגענו לקומדיה הצרפתית התורנית. הקומיקאי הידוע רק בשם ארטוס כתב, ביים ומככב בסרט, בתור שודד בנקים שלוקח את אביו למשימה אבל רכב המילוט שלהם נגרר משום שחנו בחניית נכים. באותו חניון מתגלה אופציית המילוט שלהם: אוטובוס עליו קבוצת אנשים בעלי צרכים מיוחדים (כך בתקציר, אני לא מבין איך המושג הזה לא בגמלאות) שיוצאים לטיול. האב והבן השודדים מחליטים להעמיד פנים שהם חלק מהקבוצה, כלומר להתחזות לאדם שונה ביכולתו ולמטפל שלו, כדי להתחמק מן המשטרה. הקבוצה עולה עליהם בשלב מסוים ואני מניח שמכאן הם ילמדו לכבד את השונה, לא לפני כמה וכמה בדיחות שעוד בטריילר התכווצתי מולן. עוד שחקנים נוירוטיפיקלים בקאסט הם קלובי קורניאק ואליס בלאדי.

עיפרון הקסם (Harold and the Purple Crayon) – נראה שהסרט הזה יוצג בישראל בדיבוב לעברית בלבד, על אף שהוא סרט מצולם עם כמה כוכבים ורק משולבת בו אנימציה. אולי זה משום שחומר המקור, שידוע בישראל בתור ״אהרן והעיפרון הסגול״ מאת קרוקט ג׳ונסון, הוא ספר ילדים. בגרסת הסרט, הרולד (הלוואי שקוראים לו אהרן בדיבוב) הוא לא ילדון אלא זאכרי לוי, שצייר את עצמו אל מחוץ לדפי הספרים כאדם מבוגר וצריך ללמוד על העולם האמיתי. מה ששוב יאפשר לשחקן של ״שהאזאם!״ לגלם דמות שנראית כמו מבוגר אבל מתנהגת כמו ילד, יש להניח. לרשותו של הגיבור אותו טוש קסמים שכל מה שהוא מדמיין ומצייר קם לחיים, כוח שבעולם האמיתי יש מי שינסו להשיגו. סביב לוי תמצאו את ליל ריי האורי, זואי דשנל, ג׳מיין קלמנט ואלפרד מולינה. לא, סליחה, הוא הקריין אז יכול להיות שנמחק לגמרי בגרסה העברית. קרלוס סלדנייה (״פרדיננד״, ״ריו״) ביים על פי תסריט של דייויד גוויאון ומייקל הנדלמן (״סאמרלנד״).

אמילי והיגואר האחרון (Autumn and the Black Jaguar) – אם אהרן הוא בעצם הרולד, איזו סיבה יש לאוטום לא להיות אמילי. במיוחד אם גם הסרט המצולם הזה, הפקה קנדית-צרפתית במקור, יוקרן בישראל שלא בדיבוב המקורי אלא בעברית או ברוסית. הגיבורה, לא משנה איך תקראו לה, גדלה ביערות האמזונס לשם הביאו אותה הוריה, וכך התיידדה עם גורת יגואר שחורה לה היא קוראת הופ. נסיבות חיים מאלצות את הילדה לעבור לניו-יורק יחד עם משפחתה, אבל הגעגוע ליערות הגשם נותר. כאשר נודע לה שאוכלוסיית היגוארים מתדלדלת, היא מחליטה לשוב ולהציל את הופ שהתבגרה ממש כמוה. משום מה המורה שלה מהתיכון עוקבת אחריה במסע, ומסיבות מסתוריות עוד יותר היא לובשת חולצת משחק של מועדון הכדורגל האנגלי הטוב בהיסטוריה, אבל בלי הסמל עצמו (של ארסנל, למי שלא מכירים ומכירות אותי). תעלומות אלו ואחרות אפשר להפנות לבמאי ז'יל דה מייסטרה שסרטיו הקודמים כוללים את ״מיה והאריה הלבן״ ואת ״אמה, הזאב והאריה הגדול״.

החתול בעל 10 הנשמות (Ten Lives) – אחרי כל הטיזינג הזה לסרטי ילדים מדובבים לעברית, למה שלא נסיים בסרט אנימציה. בהפקה משותפת ליותר מדי מדינות: מבריטניה וצרפת דרך קנדה וארה״ב ועד סין. החתול מן הכותרת, שיישמע בישראל כמו קווין רובין, הוא בקט שמגיע לביתה הנעים של מדענית. הבעיה הגדולה בחייו היא האקס המעצבן שלה, נגדו יוצא החתול שכל אחת מעיניו בצבע שונה, למלחמת חורמה. הוא מפסיד ומבזבז את נשמתו התשיעית, אבל רוקם עסקה עם האחראים לגלגול הבא – לשוב בכל פעם בתור חיה אחרת, עם אותן עיניים לא תואמות, עד שישלים את משימתו. כרגיל, רעיון די מופרע לסרט ילדים ויש גם מדען שמנסה להשתלט על העולם בדרך. האנימטור הוותיק כריסטופר ג׳נקינס, שנהפך לא מזמן לבמאי עם ״אבא אווזה״, ביים וגם נמנה על צוות הכתיבה המורחב שכולל עוד חמישה שמות. אחד מהם אמור להיות התסריטאי של ״צעצוע של סיפור״, כך מבטיחים בשיווק, אבל הדבר הכי קרוב שמצאתי הוא אש באנון מצוות הכתיבה של ״צעצוע של סיפור 2״.

מאסטרים בני ימינו: רג’אמולי (Modern Masters: Rajamouli) – מחר, יום שישי ה-2.8, יעלה בנטפליקס הכותר המסתורי הזה שחייב להיות פרק ראשון מתוך סדרה מסקרנת במיוחד. אם לא, אני קונה גם סרט סולו תיעודי או חיבור ויזואלי ומפוצץ בראיונות על פועלו של במאי ״RRR״, ״באהובאלי״ ו״איגה״, ס״ס רג’אמולי (בגלל האנגלית השתרש ס״ס, בעצם זה צריך להיות ס״ש). הקולנוען ההודי לא רק מופיע בתפקיד עצמו אלא גם מהולל על ידי הקולגות שלו, מהשחקנים בסרטיו ועד בן-דודו המלחין זוכה האוסקר, אבל כפי שראינו בקמפיין האוסקר לפני כשנתיים יש לו גם מעריצים בהוליווד. למשל ג׳יימס קמרון או האחים רוסו, גם הם מתראיינים לסרט/פרק שביימו טאנבי אג׳ינקיה וראגהב חאנה. או רגב חנה, אני בעד להתחיל לאזרח שמות הודיים, ואני לגמרי מתכנן לצפות בזה ולחזור עם מסקנות לגבי טיב הפרויקט המפתיע הזה של נטפליקס.