סרטים חדשים: ״המנצחים״, ״נשארים לחג״, ״לאהוב פשוט״, ויום הקולנוע הישראלי 2024

נתחיל מיד עם החדשות המרגשות של השבוע, כפי שאפשר היה לקרוא בארץ ובחו״ל, והן נוגעות לתפקיד המנהל האמנותי הבא של פסטיבל הקולנוע ירושלים – לא אחר מאשר אור סיגולי. אותו אחד שכותב ועורך כאן מהיום הראשון של סריטה, ואין נרגשים וגאים מאיתנו מאחורי הקלעים (היה לא פשוט לשמור את הסוד הזה, אני מודה). בקיץ צפויה להיערך המהדורה ה-41 של אירוע הקולנוע, עדיין תחת ניהולו האמנותי של אלעד סמורזיק כמו בעשור האחרון, אבל בשנת מעבר המחייבת את אור להיצמד לבעל התפקיד מאוד בקרוב. זה אומר שינויים מיידים בסריטה, כפי שאפשר היה לקרוא אתמול במהדורה אחרונה (ט.ל.ח.) של אימת החודש, אחד המיזמים הממושכים והכי מעוררי תגובה של סריטה. אור עדיין כותב ויכתוב כאן, אל דאגה, אבל לא באותה עצימות או בהכרח באותה מתכונת. נאחל לו בהצלחה עוד כל-כך הרבה פעמים שזה יימאס, לכם ולכן אבל לא לי, אז כדי להוריד אותנו לקרקע המציאות נקפוץ מיד אל הסרטים החדשים בקולנוע ואז אקדיש תת-מדור לאירוע הגדול האחר של השבוע – שובו של יום הקולנוע הישראלי.

המנצחים – הסרט המאחד בין חלקי המדור השבוע הוא סרט הביכורים של אלירן פלד, שעולה לאקרנים בעצם כבר היום במסגרת יום הקולנוע הישראלי אבל יישאר גם לאחריו. זה אמנם סרטו הראשון באורך מלא, כבמאי ותסריטאי יחד עם יונתן בלומנפלד, אבל שיתופי פעולה מוכרים אחרים של פלד כוללים את סרט האנימציה הקצר ״להתאהב ברקס״ והסדרה ״הבלתי חשובים״ שהוא מיוצריה. הסרט כבר הספיק לזכות בפרס אופיר למוזיקה, כמצופה ממיוזיקל עם 14 שירים מקוריים ונאמברים לרוב, ולערוך בכורה בפסטיבל הקולנוע של חיפה, שם כתב עליו עופר. לכן יצא שהוא הוזכר פה ושם בסריטה אבל כדי להיות ברור גם כאן, אומר שזה אחד הסרטים השאפתניים ועתירי החזון בקולנוע הישראלי של השנים האחרונות. אפשר אולי לחוש זאת כבר מהתקציר, שאשאיר מעורפל. התקופה היא מלחמת ששת הימים, המקום הוא קיבוץ נצר סירני ובהמשך העיר הגדולה תל אביב, והעלילה עוקבת אחר מספר דמויות ובעיקר שני זוגות שחייהם משתנים במספר אופנים. דוגמה לא מספיילרת היא הזוג שמגלמים יעל שטולמן ודניאל ליטמן, היא שחקנית בשאיפה שחולמת להגשים את עצמה רחוק מהקיבוץ והוא הלום קרב בתקופה בה לא היה שם לתופעה. עוד מככבים: עמית פרקש, ידין גלמן, יואב רוטמן ויותם קושניר, אם למנות כמה דמויות והופעות בולטות.

נשארים לחג (The Holdovers) – נעבור לסרט האוסקר השבועי, וכנראה שיהיה אחד חדש בכל פעם עד הטקס בחודש הבא, המסמל גם את שובו של אלכסנדר פיין. שש שנים מאז ״לחיות בקטן״ שרבים מעדיפים להתעלם מקיומו, הפעם הוא רק מביים תסריט ביכורים מאת דיוויד המינגסון. גם הפעם, ״תסריט ביכורים״ הוא מונח בעייתי משום שמדובר במפיק וכותב עם עשרות שנות קריירה בטלוויזיה. חשוב מכל, הסרט מאחד בין הבמאי והשחקן פול ג׳יאמטי, כוכב סרטו המוכר ביותר ״דרכים צדדיות״. משהו בשיתוף הפעולה הזה מניב הופעות ענק של ג׳יאמטי, המגלם כאן מורה להיסטוריה במכינה לקולג׳. הוא הסיוט המהלך של כל התלמידים ואדם שכישלון מקצועי ואישי מרחף מעליו בכל אשר יפנה, והוא זה שנבחר להישאר בקמפוס במהלך חג המולד כדי לשמור על תלמיד מתוסכל ומניפולטיבי שהוריו בוששו לאסוף אותו. מגלם אותו דומיניק ססה, בהופכת בכורה מרשימה, ומי שמארחת להם לחברה היא טבחית ואם שכולה בגילומה של דה-ויין ג׳וי רנדולף. השלישייה הזו וגלריית דמויות שסובבת אותם ילמדו להיפתח האחד בפני רעהו ואולי יחוו נס חג מולד, בסרט שלא רק מתרחש ב-1970 אלא גם נראה ונשמע כמו פנינה אבודה קומית-דרמטית מהתקופה. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

לאהוב פשוט (The Nature of Love) – ההפקה הקנדית-צרפתית הזו הוקרנה בישראל בפסטיבל ירושלים בשם ״טבעה של אהבה״, תרגום ישיר ומוצלח לשם באנגלית, בעוד השם החדש מרפרר כנראה לכותרת הצרפתית ״פשוט כמו סילבן״ (Simple comme Sylvain). אני כותב את כל זה למקרה שהתקציר ייראה מוכר או שכבר ראיתם וראיתן את הסרט לפני חצי שנה. סילבן מן הכותרת אינו הגיבור אלא השיפוצניק הצעיר שנשכר לעבודה בבית של זוג בורגני. האישה היא מרצה לפילוסופיה החיה חיים יציבים, בעיקר בתחום הזוגי, אבל הפשטות של הגבר החדש בביתה קוסמת לה וניצת ביניהם רומן על אף כל ההבדלים. מגלי לפין־בלונדו ופייר־איב קרדינל מגלמים את ההפכים הנמשכים, בסרט שכתבה וביימה מוניה שוקרי (״בייביסיטר״).

פסטיבל הקולנוע רהט 2024 – אירוע הקולנוע הדרומי יתקיים זו השנה השנייה, תחת הכותרת של פסטיבל קולנוע לסרטי מדינות הים התיכון והמזרח התיכון בסימן חיים משותפים. בין ה-10 וה-17 בפברואר יוקרן מגוון סרטים בהיכל התרבות בעיר רהט, במחיר של 10 ש״ח לכרטיס בלבד, ואת ההיצע אפשר לחלק בין הפקות מקומיות, בינלאומיות ורצועת סרטי דיסני מכל הזמנים, עליהם לא אפרט. סרט הפתיחה יהיה הדוקומנטרי הצרפתי ״חלומות מסוכר״, סרט הנעילה צרפתי אף הוא ושמו ״מטפלות בעניינים״ שזוהי לו טרום-בכורה לפני יציאה לאקרנים בסוף החודש. הסרט הבולט בתוכניה מבחינת בכורה הוא ״חלום בדואי״ של קאיד אבו לטיף, הפקת המקור של הפסטיבל לציון 50 שנים לעיר הבדואית רהט. עוד שווה לציין הזדמנות נוספת לראות סרטים שהוקרנו בקולנוע בעבר הלא-רחוק, כמו ״הילד מגן עדן״ השוודי-צרפתי, או בפסטיבלים דוגמת ״הכפתן הכחול״ המרוקאי-צרפתי. בשניהם מככבים שחקנים ערבים וזה נכון גם לגבי ההיצע המרכזי של הפסטיבל, שיכלול בין היתר את ״תמונת הנצחון״ של אבי נשר, ״האדם השלישי״ התיעודי של עדי עדוואן, ו״קדחת ים תיכונית״ העלילתי של מהא חאג׳. התוכניה המלאה באתר הפסטיבל.

הקרנה בהפתעה – שיתוף פעולה בין קולנוע לב וקולנוע קנדה, מזמין אתכם ואתכן להמר על הזמן הפנוי. ספציפית על יום שני ה-12.2 בשעה 21:00, אז תוקרן בקולנוע לב תל אביב שבדיזנגוף סנטר טרום בכורה ב-30 ש"ח הכרטיס. לאיזה סרט? הם לא מגלים, ואני ממש לא מתכוון לנסות לנחש אפילו. המשמעות של טרום-בכורה בישראל יכול להיות של סרט שעולה מסחרית באותו השבוע רק בחמישי ה-15.2, שמתוכנן לעלות לאקרנים יותר מאוחר אבל בטווח הנראה לעין (פברואר-מרץ), או של סרט שהבליח לרגע בפסטיבל כזה או אחר ובעצם אין לו תאריך. האופציה המרגשת ביותר בעיניי היא סרט שכבר הוקרן בארצות הברית אבל אין לו תאריך ישראלי, נגיד ״גודזילה מינוס אחת״ המועמד לאוסקר. אבל עליה ממש לא הייתי מהמר כי להבנתי הסרט המסוים הזה בעייתי מבחינת הפצה בישראל נכון לכרגע. בכלל, אני לא אוהב להמר אבל ממש רוצה לדעת במה מדובר ועוד יותר מקווה שזה יצליח ואולי יהפוך להיות מיזם של קבע, כמו שעושים בבתי קולנוע מסוימים בארה״ב.

יום הקולנוע הישראלי 2024

״המנצחים״, עולה לאקרנים מיד אחרי יום הקולנוע הישראלי

בספטמבר נערך יום הקולנוע הישראלי השני של 2023, ואמנם החלפנו שנתון אבל התדירות של מה שהיה פעם חגיגה של יום אחד בו המסכים מתלמאים סרטים ישראליים במחיר כרטיס של 10 ש״ח (לא כולל עמלות) – הולכת וגוברת. אפשר אולי להסיק מכך שצפוי לנו עוד יום קולנוע ישראלי, לא כולל הבינלאומי, בהמשך שנת 2024 שרק החלה. בפעם הקודמת הבהרתי שהגודש הזה מוביל בהכרח להיצע דומה של סרטים, מה שהופך את העבודה שלי למחזורית, ממיון ועד המלצות. כדי לגוון בפורמט, חילקתי את 27 הסרטים המשתתפים הפעם לפי רמת ההיכרות האפשרית של הקהל איתם, מכאלה שטרם נחשפו בשום מקום דרך סיבובים חוזרים אחרי או לפני הפצה. הלינקים יובילו לפוסט כלשהו שכתבנו עליהם כאן בסריטה.

חדשים: שלושה סרטים עונים לקריטריון. ״קרב אוויר״ של רועי הורנשטיין נראה ונשמע כמו הכלאה בין ״אהבה בשחקים: מאווריק״ לאירועי מלחמת ששת הימים, מה שהופך אותו למסקרן מבין הסרטים בעיניי. מאור שוויצר ודניאל ליטמן מככבים בסרט על סרן צעיר ומרדן שנשלח לפקד על טייסת מיראז׳. ״תמונות יפואיות״ של אריק לובצקי ומתי הררי מבוסס בעצם על סדרה שמצידה מבוססת על כתבי מנחם תלמי. סרט הקאמבק של הדמויות הוותיקות, בגילומם של אורי גבריאל ויגאל עדיקא ואחרים, משלב בין מספר סיפורים בשכונת עג׳מי שביפו. ״המהנדס״ הוא הפקה בינלאומית של במאי ישראלי, דני איי שהוזכר כאן בשבוע שעבר, וזהו שיתוף פעולה נוסף שלו עם השחקן ההוליוודי אמיל הירש. העלילה מבוססת על מבצע החיסול האמיתי של הארכי-מחבל יחיא עיאש בידי השב"כ, ומככבים בו גם אנחל בונני, צחי הלוי ואושרי כהן, הלא הוא ״מלך החגיגת״ שיוזכר בהמשך.

נשארים מהקולנוע: ״גן קופים״, ״שבע ברכות״, ״לרוץ על החול״, ״המנצחים״, ״תוכנית א׳״, ״ילדים של אף אחד״, ״הבית ברחוב פין״, כולם בעצם מוצגים כרגיל אבל בהנחה משמעותית. ויש גם שניים שחוזרים אחרי שהוקרנו וכבר ירדו, אז זו אולי הזדמנות אחרונה לתפוס אותם לפני שיעברו למדפי הספריות המקוונות: ״המזח״ ו״הענקים של אי הפסחא״.

טרום-בכורה לפני הגעה לקולנוע בקרוב: ״מלך החגיגת״ של אורי מרנץ, שכמו ״המנצחים״ בעצם יישאר על האקרנים ובניגוד אליו מביא את סיפור של ממציא סם הפיצוציות המפורסם בישראל. ״בתי אהובתי״ של איתן גרין שישוב בהמשך החודש עם ששון גבאי וסיון לוי כאב ובתו המצויים בתקופה מורכבת עקב ביקור של האחד אצל השנייה בצרפת.

חוזרים אחרי בכורת פסטיבלים אבל עדיין בלימבו הפצה: ״חדר משלו״, ״המשלחת״, ״הפילגש״, שלושתם מפסטיבל ירושלים. אליהם אפשר להוסיף את ״יוני אפס״ מירושלים הקודם-קודם. מפסטיבל חיפה האחרון והסמוך ליום הקולנוע הקודם ישובו ״החייל הנעלם״, זוכה פרס הסרט הטוב ביותר, וגם ״ארוגם ביי״ של מרקו כרמל.
אליהם מצטרפים סרטי האופיר והפסטיבלים שאינם ירושלים וחיפה, והם: ״בית״ של בני פרדמן, ״אמצע החיים״ של יריב הורוביץ ודני רייספלד, ״ברווזים אגדה אורבנית״ של שחר רוזן, ״הילה״ של מיכל בת-אדם, ״טור פרידה״ של רוני ניניו, ״עד שתחזור״ של שרי אזולאי תורג'מן, ו״צ׳קאאוט״ של יונתן דקל. האחרון הוא כידוע אחד החביבים עליי מהאופיר שעבר, אז כך נסיים בטון חיובי את המדור העמוס מן הצפוי.