• המתאבקים
  • כחום הגוף
  • מאהבת, מטרידנית, רוצחת
  • אוסקר 2023/24: דירוג כל הסרטים המועמדים
  • אוסקר 2023/24: איך הלך עם ההימורים המוקדמים
  • אוסקר 2023/24: רשימת המועמדים המלאה
  • ״תוכנית א׳״, סקירה לסרטם הבינלאומי של האחים פז
  • אוסקר 2023/24: הימורים על המועמדים
  • ״הגול הבא מנצח״, סקירה
  • סיכום 2023: הסרטים שעשו לנו את השנה הקולנועית
  • סיכום 2023: זוועות המציאות בראי הקולנוע
  • סיכום 2023: הניצחונות וההפסדים של השנה בקולנוע
  • סיכום 2023: עשרים הרגעים שעשו לאור את השנה
  • סיכום 2023: מגמות השנה בקולנוע ומשמעותן
  • סיכום 2023: אימת החודש סוגרת שנה
  • סיכום 2023: הסרטים הכי טובים שגילינו השנה לראשונה

סרטים חדשים: ״פרארי״, ״ילד אורז״, ״אניו״, ״הלילה האחרון״, ״שוטר על הכוונת״, ״סולטברן״

27 בדצמבר 2023 מאת אורון שמיר

מדור אחרון לשנת המס הנוכחית, באמצע כל סיכומי השנה שלנו. זמן להתחיל להשלים אותם לפני הבאים בתור. כבר היו לנו שניים של אור (האימה, הרגעים), אחד ביוזמת ובעריכת אור (התגליות) והאחד של עופר (מגמות) בין לבין. בסוף השבוע נחשוף את סרטי השנה שלנו ויש עוד בדרך, האמינו לי. יש גם חמישה סרטים חדשים בבתי הקולנוע ומתחרים על משבצת הסרט השישי. באולמות מוקרן גם סרט נוביגוד ברוסית בלבד בשם ״Манюня: Новогодние приключения״ (גוגל מציע ״הרפתקאות השנה החדשה של מניוניה״, אז סנובים גודם גם לו), ואני אשמח לשמוע על מהו מפי הקהל שלו כי לתרגם את התקציר עזר רק חלקית. בכותרת הפוסט צירפתי סרט אחר, שפשוט הגיח אל שרתי אמזון פריים וידאו על אף שהוא סרט די מדובר בארצות הברית והייתי משוכנע שיקבל הפצה קולנועית בישראל. נגיע אליו בתור נציג הצפייה הביתית, אבל קודם חזרה אל הקולנועים וההיצע המסיים שלהם לשנה זו.

פרארי (Ferrari) – מייקל מאן חוזר לביים, כמעט תשע שנים מאז ״בלאקהאט״ ומי יודע כמה מאז הסרט הטוב האחרון (כנראה כפול מזה עבורי, עם ״הנוסע״). כמו הרבה מן הפרויקטים שלו, גם את זה הוא ניסה להרים המון זמן, אז אין מה לטעות ולחשוב שמדובר בניסיון לרכב על סרטים עכשוויים כמו ״פורד נגד פרארי״ או לחילופין ״בית גוצ׳י״, בשניהם נזכרתי מצפייה בטריילר (ואת הראשון הפיק בפועל). אדם דרייבר מגשים שוב את הייעוד הטמון בשם המשפחה שלו ומגלם את אנזו פרארי, האיש מאחורי אימפריית הרכב ומירוצי המכוניות. זו ביוגרפיה מהזן המתמקד באירוע בודד או תקופה קצרה בחיי מושא הסרט, במקרה זה קיץ 1957 בה חברת פרארי הייתה מצויה במשבר וחיפשה פתרונות טכנולוגיים ואחרים כדי להמשיך להיות בצמרת. פנלופה קרוז מגלמת את גברת פרארי, שיילין וודלי היא הפילגש (אם כי מייקל מאן הבהיר שזה לא בדיוק המצב בסרט), ויש גם איטלקים אמיתיים בתפקידי משנה. על התסריט חתום טרוי קנדי מרטין, שכבר מזמן לא איתנו (הוא כתב את ״הג׳וב האיטלקי״ המקורי), על פי ספר מאת ברוק ייטס, גם הוא איננו.

ילד אורז (Riceboy Sleeps) – סרטו של אנטוני שים הקנדי כבר סוקר בקצרה אצלנו במסגרת המלצות פסטיבל ירושלים, אז כתב עליו עופר. העלילה מתחילה עם סיפור הגירה שם אם ובנה הקטן, מקוריאה אל קנדה, בשנות ה-90. בשלב הזה בטריילר המקומיים מקניטים את הילדון וקוראים לו בכינוי גנאי שהעניק את שמו ליצירה, מה שהקשה עליי להמשיך להתרכז בקדימון. העלילה ממשיכה משם אל קשיי הגירה נוספים, גם של האם, ומלווה את הגיבור גם כשהוא מתבגר ומחויב בעבודת שורשים הפותחת מחדש את פצעי העבר הרחוק. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

הלילה האחרון (Last Night of Amore) – נעבור לאיטלקית עם סרטו של אנדראה די סטפנו, שחקן שהפך לבמאי (״אסקובר: גן עדן אבוד״). מבט בשם הלועזי של הסרט עלול לגרום למחשבה המוטעית לפיה המפיצים פספסו הזדמנות לסרט עם המילה ״אהבה״ בכותרת, אך למעשה זהו שם המשפחה של הדמות הראשית, המפקח אמורה. מגלם אותו פיירפרנצ'סקו פאבינו, שלא יורד מהמסכים בישראל, והלילה האחרון שלו יכול להיות דו משמעי. מצד אחד, זהו ליל הפרישה שלו מתפקידו במשטרה והוא נקרא לזירת פשע: שוד יהלומים שהסתבך ובמהלכו נהרג שותפו הוותיק. מצד אחר, חקירת המקרה חושפת רשת סודות שמעלה את השאלה האם זהו הלילה האחרון של אמורה, נקודה. עוד מככבים: לינדה קרידי, אנטוניו ג'רארדי.

אניו מוריקונה

אניו (Ennio) – נישאר באיטליה עם סרט תיעודי שערך את בכורתו בפסטיבל ונציה 2021, אבל מושאו נצחי: המלחין האגדי אניו מוריקונה. הבמאי שזכה לעבוד עימו ב״סינמה פארדיסו״, ג׳וזפה טורנטורה, חתום על הסרט המבקש לסכם קריירה עצומה ורבת השפעה במשך כשעתיים וחצי. רשימת המרואיינים שהגיעו לספר על אחד המלחינים הגדולים בתולדות האמנות השביעית, שהלך מאיתנו ב-2020 אם צריך תזכורת, מרשימה בפני עצמה: קוונטין טרנטינו, קלינט איסטווד, ג׳ון וויליאמס, אוליבר סטון, הנס זימר, וונג קאר-וואי, דאריו ארג׳נטו, מרקו בלוקיו ועוד שמות מפתיעים אף יותר.

שוטר על הכוונת (Out of Death) – בעוד משפחתו של ברוס וויליס ממשיכה לשתף ברשתות החברתיות את מצבו הרפואי, יש מי שמנקים מחסנים המלאים בסרטים שהספיק לצלם לפני הפרישה הכפויה. בכל פעם שזה קורה, ודי מדהים שזה עדיין קורה אחרי יותר משנה וחצי, אני חש צורך לסייג ולהסתייג לפני שאני מפרט על מה הסרט כאילו הכל כרגיל. הסרט הנ״ל מגיע אלינו אף הוא מ-2021 וכולל ענייני משטרה מסועפים כמו סרט אחר מההיצע השבוע. הפעם וויליס הוא שוטר בדימוס, הנחלץ לעזרת הדמות הראשית. היא צלמת חובבת המטיילת בטבע ונתקלת בעסקת סמים בה מעורבים שוטרים מושחתים, מה שמתניע את העלילה ומפגיש אותה עם המתבודד שפרש מן המשטרה אך חוזר לשרת ולהגן בזכותה. את הגיבורה מגלמת ג׳יימי קינג, עוד אחת שהקריירה הובילה לנתיבים לא פשוטים לשם פרנסה. על הבימוי חתום מייק ברנס, מפיק מוזיקלי בדרך כלל, ואת תסריט הביכורים כתב ביל לורנס. הצמד הזה בדיוק שב לשתף פעולה ב״עד ראייה״ (Wrong Place), עוד סרט פוסט-פרישה של וויליס. הלוואי שזה ייפסק כבר.

סולטברן (Saltburn) – שירות הסטרימינג של אמזון תמיד מפתיע אותי, כלומר משחרר סרטים מדוברים כנשכחים בלי שום התרעה. כך גיליתי באיחור (קל אמנם) שאחד הסרטים המדוברים של עונת הפרסים פשוט זמין שם מתחילת השבוע או סוף השבוע שעבר, עם תרגום לעברית (אבל ללא שם עברי). סולטברן הוא שם האחוזה בה מתרחשת העלילה, פרי מוחה הקודח של התסריטאית זוכת האוסקר אמרלד פנל (״צעירה מבטיחה״). היא גם הבמאית כמובן, וכתבה על סטודנט באוקסופרד שאינו בעל אמצעים כמו חבריו לספסל הלימודים, המוזמן לבלות קיץ בלתי נשכח אצל אחד מהם. בארי קיוגן הוא הגיבור שמנסה להשתייך, ג׳ייקוב אלורדי הוא החבר שמפתה אותו להתארח אצלו, והתיאור לפיו הם מבלים ״קיץ בלתי נשכח״ עלול להתפרש לכאן או לכאן. אני מעריך שעוד נכתוב על הסרט בתום בליץ סיכומי השנה אז לא אומר יותר מכך.

תגובות

  1. פטריק הגיב:

    סולטברן קצת מטופש וכל מי שראה מספיק סרטים ינחש את הטוויסט באמצע הסרט, אבל הוא פשוט כיף גדול מההתחלה ועד הסוף והפסקול מדהים. מה שכן, צריך לשים אזהרת צפייה כי יש שם כמה סצנות מופרעות במיוחד.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.