"נגעת נרצחת" (Talk to Me), סקירה

אל התלונה הזו שלי, אולי בעצם "רטינה" תהיה מילה טובה יותר, כבר נחשפתם אם קראתם את מהדורות אימת החודש האחרונות: מחציתה של 2023 כבר מאחורינו, וטרם קיבלנו את סרט האימה שיגדיר את השנה, שידליק את אוהבי הז'אנר בכל העולם ויהיה לשיחת היום.
בשנה שעברה, עוד לפני אוגוסט, כבר היו לנו את "X", "העצבות" ו"רדופה", בין היתר, אבל השנה, ממש כמו ב-2021, אף בשורת אימה מסעירה במיוחד לא נצפתה. הדברים הכי קרובים לכך היו "מייגן" בתחום שוברי הקופות (למרות שלא כל כך ניתן להגדירו כסרט טוב, מהנה ככל שיהיה), ו"בריכת האינסוף" כנציג הארט-האוס הקיצוני. היציאה של קרוננברג ג'וניור עדיין נמצא אצלי במקום גבוה ברשימת סרטי השנה, אבל גם עליו קשה לומר שהפך לאירוע בסדר גודל משמעותי במיוחד.

זאת אחת הסיבות מדוע גדלה הציפייה לסרט האוסטרלי "נגעת נרצחת" (Talk to Me, שעל אף הערכתי ואהבתי האישית וחסרת התנאים לאלו שבחרו את השם העברי, אאלץ להודות בצער רב שההתחכמות הזו לא הייתה נחוצה, ואפילו לא לגמרי קולעת למתרחש בו). כמו הרבה סרטי אימה מסקרנים אחרים, גם הוא נחשף בפסטיבל סאנדנס, יצר את הבאזז שלו, והמתין לרגע הנכון. לכן היה מאוד משמח לגלות שהוא נרכש להפצה בישראל, משהו שכמעט לא קורה.
למרות שבהחלט יש נוכחות לסרטי האימה בבתי הקולנוע המקומיים, הם באופן די מוחלט תוצרי האולפנים הגדולים, כאשר אלו מהפצות הבוטיק והשוליים ("בריכת האינסוף", "המכשפה", "כולנו הולכים ליריד" ועוד) נשארים מנת חלקם של פסטיבל וערוצי VOD. כלומר, טרוניות על השם העברי בצד, הגעתו של סרט אימה אוסטרלי לחופינו היא כבר משהו יוצא דופן שאנחנו צריכים לעודד, ואיזה כיף שפנינים כאלו נמצאות על הרדאר של חלק מהמפיצים.

על פי מדור סרטים חדשים שאורון כותב לסריטה בכל שבוע, מעל לעשרה סרטי אימה יצאו לבתי הקולנוע בארץ. חלק קטן מהם אני עדיין צריך להשלים ("הבוגימן" בראשם), את חלקם לא אראה לעולם ("הרוע שבמים" שכמובן כולם זוכרים שיצא), אבל את הרוב כבר הספקתי. ככה שבין "להעיר את השד", "מגרש השדים בשירות האפיפיור", "צעקה 6", "מייגן", "דפיקה בדלת" ו"פו הדוב: דם ודבש", יש חדשות טובות מאוד בנוגע ל"נגעת נרצחת". הוא ללא ספק נמצא ברף העליון של 2023 ועל כן ישירות מקבלת חותמת של "לכו לקולנוע", אבל כמו לאחרים, יש בו כמה דברים שמונעים ממנו ללכת עד הסוף ולהיות הסרט שקיווינו שיהיה.

"נגעת נרצחת" (אני עובר ל"טוק טו מי" מעכשיו. אומר כדי למנוע בלבול) הוא סרט הביכורים של האחים דני ומייקל פיליפו, והוא נפתח בסצנת פרולוג בוואן-שוט שלא מאפשרת איחורים להקרנה. אם אתם רואים שלא תגיעו בזמן לאולם, לכו ל"ברבי" במקום וחכו להזדמנות אחרת. חבל לפספס אותה. לאחר מכן אנחנו מכירים את מיה (סופי וויילד), נערה שעדיין מתאוששת ממות אמה האהובה, ואת קורת הגג שהיא חולקת עם אביה מעדיפה להחליף בכל הזדמנות בבית חברתה הטובה ג'ייד (אלכסנדרה ג'נסן). למעשה, מיה כבר ממש הפכה לחלק מהמשפחה של ג'ייד, שכוללת את אחיה הקטן ריילי (ג'ו בירד) ואמה היחידנית סו (מירנדה אוטו האהובה מ"הומלנד" וסרטי "שר הטבעות").
לילה אחד הולכת מיה, יחד עם ג'ייד וריילי, למסיבה שתפסה תאוצה בטיקטוק, שכוללת איזשהו פסל של יד וסוג של טראנס משונה, ולא בטוח אם זה אמיתי או מתיחה. מיה, לא הבחורה הכי פופולרית בסביבה, מנסה לקחת בזה חלק, ומגלה שהכול נכון. אפשר ליצור קשר עם העולם שמעבר, ויותר מזה – זה ממש כיף.
המפגשים העל טבעיים האלה הופכים להיות יותר ויותר תדירים, עד שכמובן משהו מאוד גרוע קורה, ומיה מנסה לתקן משהו שלא בטוח אם אפשר, כל זה בזמן שהאבל על אמה שולח אותה עמוק יותר ויותר אל הצד השני, בלי לגמרי לחשוב על ההשלכות.

את המתכונת הצ'יזבאטית הזו ראינו בעבר. בין אם "קנדימן", "קנדישה", "הכל בשביל ג'קסון", "מעורר השאול", "אותיות שטניות", "מת או חובה", "בית קברות לחיות" ועוד, אנחנו יודעים היטב שהפלרטוט של בני התמותה עם כוחות אפלים אף פעם לא נגמר טוב. אבל אנחנו גם יודעים שאם זה עשוי טוב אז למי אכפת מתבניות. פה נמצא המקום בו "טוק טו מי" מתעלה על הרבה מהצ'יזבאטים כי הוא באמת עשוי מצוין.
למרות שזה סרט ביכורים, האחים פיליפו נדמה שלגמרי בשליטה על המצלמה, הסאונד והעריכה. "טוק טו מי" נראה מעולה בכל רגע שלו, ההקפצה הראשונה בסיאנס אפקטיבית פיצוץ, ויש בו לפחות סצנה אחת – קשה במיוחד לצפייה – שמאיימת להיכנס למצעד רגעי השנה שלי. גם המשחק המצוין של כל הקאסט משתלב עם ההבנה שבסרט הזה הושקעו הרבה מאוד כישרון ורצון טוב, ובמיוחד, מינימום ציניות. "טוק טו מי" הוא סרט שנעשה מאהבה לז'אנר, לא מניסיון להלחים יחד כמה סצנות מקפיצות כדי לעשות כסף קל מהקהל שלו.

התמונות באדיבות קולנוע לב

עם זאת, כן יש משהו אחד שלא לגמרי הצלחתי לפענח עד הסוף, ואני תוהה האם פשוט פספסתי או שבאמת לוקה בחסר, והוא התשובה לשאלה על מה הסרט הזה בעצם. כלומר, מה הוא מנסה להגיד לנו?
זו שאלה בעייתית במהותה, אתוודה, כי לא כל סרט צריך להיות עם אמירה. מותר גם סתם לספר סיפור טוב ומפחיד, אין שום בעיה עם זה. ועדיין, נראה מוזר שלא היה איזשהו רעיון או תמה כמנוע שיגרום לסרט לרחף כמה דרגות למעלה. היה איזשהו שלב שבו חשבתי שהסיאנס הזה הוא בעצם דימוי להתמכרות אצל בני נוער, ואכן יש סיקוונס ערוך מעולה באמצע הסרט שבו הפעילות העל טבעית ממש מקבילה להורדת ראשים או שוטים עד שכולם מאבדים הכרה. ניסיתי בהמשך הצפייה לזרום עם המוטיב הזה, אבל הגעתי למבוי סתום. הוא לא באמת מפותח מדי, וסרטי "סמים זה רע" נראה לי כבר השארנו ב-2000 עם "רקוויאם לחלום".

יכול להיות שהשאלה הזו על מה בעצם "טוק טו מי" היא בעצם איזשהו מניפסט לבעיה גדולה יותר, והיא התסריט של הסרט. בזמן שבתחום הטכני הוא משובח, הסרט נראה שכל הזמן צועד על אדמה רכה מאוד, ולקראת הסוף כבר נופל לבורות גדולים שנפערו. האמת היא שזה קורה עוד לפני, אבל בקטנה. למשל המסתורין כביכול סביב מותה של אמא של מיה הוא משהו שקשה לקחת ברצינות. "היא לקחה בטעות יותר מדי כדורי שינה" מספרת מיה, ולנו לא נותר לשאול האם האחים פיליפו באמת נחשוב שזו לא התאבדות. התדהמה של מיה כשהיא מגלה את זה די מגוחכת.
זה בסדר שאין הרבה היגיון בסרט אימה, לא בשביל זה באנו, אבל ברגע שאני לא מצליח להבין את הדמות הראשית אני בבעיה. סופי וויילד מאוד טובה בסרט, בכל רגע ורגע ממנו, אבל הדמות של מיה מקשה מאוד להיות בעדה, ולא נראה שהסרט מוביל אותה למצב של גאולה. מיה אנוכית מאוד, מציקה, וגוררת את כולם אל תוך הגיהנום יחד איתה. זה מגיע לשלב שבו לא רק שאני לא מעוניין בהצלחותיה, אני גם מתעצבן עליה כי היא פעם אחרי פעם עושה את הדבר הלא נכון, לא לומדת מטעויות ורק מקשה על כולם.
אני אפילו מאמין שהיה יותר מעניין אם הגיבורה של הסרט תהיה חברתה של מיה, ג'ייד, שמבינה שהיא צריכה להתמודד לא רק עם רוחות רשעות, אלא גם עם הדבר היחיד שיותר גרוע מאימה על טבעית – אנוכיות אנושית.

הבחירה במיה כגיבורה אגוצנטרית שלא מקשיבה לאף אחד מסבכת את הסרט כהוגן בחלקיו האחרונים שם – כמובן שבלי ספויילרים – הסרט הולך לאיבוד, שוכח את החוקים שהוא המציא ומסתבך עם פתרונות עלילתיים מונפצים למדי. אמנם כמעט כל סרט אימה שאני מכיר מאבד כוח לקראת הסוף, אבל ב"טוק טו מי" זה יותר מתסכל כי הפוטנציאל היה שם, אבל האחיזה נשמטה.

לא אשקר, אני מאמין שהבעיות שלי עם הסרט מגיעות מציפיות גבוהות מדי, לא באשמת הסרט או היוצרים שלו. כנראה פשוט ייחלתי לסרט אימה מעולה באמת אחרי חודשים ארוכים של מדבר. "טוק טו מי" עובד בהמון אספקטים ובעיני לגמרי שווה צפייה בקולנוע, בטח ביחס לכל מה שראינו השנה עד כה, אבל התחרות לסרט האימה הטוב ביותר של 2023 עדיין בעיצומה, או שאפילו מחכה ליריית הפתיחה.