פרסי אופיר 2023: החמישיות של סריטה (שחד-משמעית אינן הימורים)

את טקס פרסי אופיר המתקרב ובא, מלוות לא רק הבעיות האינהרנטיות שלו (אל רובן כבר התרגלנו), אלא גם העננה השחורה של המצב הפוליטי-חברתי בישראל. בימים הכי מפלגים וקשים שידענו מזה שנים, ואולי אי פעם, גם בתוך האקדמיה עולות שאלות שמהותן האם בכלל כל זה צריך לקרות בתקופת הזמן הזו.
אמנם לא נראה שהטקס בדרכו להשתנות, בטח לא להתבטל, אבל דיונים האם צריך להמשיך עם תחרות בין סרטים עולים וחוזרים בין חברי האקדמיה, ויהיה מה שיהיה, כנראה שאנחנו מול טקס פוליטי מאוד.

הבלבול הזה נמצא אצל חלק מהמתמודדים, שבין התסכול והחשש מהנעשה בחוץ מנסים לפייס בין הצורך לדחוף את הסרטים שלהם לבין הידיעה שזה מרגיש כמו התעסקות בתפל. באופן שאפשר לסלוח עליו די בקלות, זה מייצר מיני פניות לאקדמיה ופוסטים די מביכים ברשתות החברתיות, שמזכירים סטוריז גרועים של משפיעניות בסגנון "אמנם העם שלנו קרוע, אבל מה שכן נשאר יציב בקיץ הוא עור השפתיים שלי – בזכות הסרום הזה שתוכלו לקנות עם קופון".
אי אפשר להאשים אף אחד, המצב באמת שונה מכל מה שידענו וההסתגלות היא אחרת, אבל לפעמים מרגיש שכדאי שהמתמודדים יחליטו: להמשיך עם ההצגה כרגיל, כלומר לנסות לשכנע חברי אקדמיה לצפות ולהצביע (ואין בזה שום רע), או להניח לזה כי המצפון פשוט לא מאפשר לכתוב כמה עורך הסאונד מדהים בזמן שהחברה הליברלית-פרוגרסיבית עומדת בפני איום.
מסקרן לדעת האם רשימת המועמדים תושפע מכך. השנה יש כמה סרטים שמייצגים תמונה פוליטית-חברתית באופן מובהק (רובם נכתבו על ידי דרור קרן), אבל על פניו הם לא ממובילי המרוץ. הסרטים המדוברים ביותר הם כאלו שנעים על קו המתבונן באישי והמשפחתי, עם סיפורים שאנחנו רגילים (וכנראה אוהבים) לקבל מהתעשייה המקומית.

בשונה מהחיים הפרטיים של חברי סריטה, פה, בתוך מסגרות האתר שלנו, אנחנו בחרנו לשמור על פינת האקספיזם שלנו, ובחלקה הקטנה שעטפנו את עצמנו להתנהג כאילו הכול ממשיך כרגיל. לכן חזרנו גם השנה לאחד המפגשים החביבים עלינו – בחירת החמישיות של סריטה. השנה זה היה נחמד אפילו יותר מכיוון שבאופן נדיר כולנו נמצאים בארץ. כך יכולנו להיפגש פיזית, אורון שמיר, אור סיגולי ועופר ליברגל (שלפגישה הגיע הישר מקפלן), כדי לציין את הנבחרים שלנו לפרסי אופיר 2023. משחק פרטי שלנו שמתבצע במקביל לזה של האקדמיה לקולנוע.

את החמישיות שלנו אנחנו עושים מאז 2011 (הייתה שנת הפוגה באמצע), אבל בכל שנה חשוב לנו להזכיר את הכללים והחוקים שלנו, כי הם לא תמיד עולים בקנה אחד עם אלו של האקדמיה. אז בחייאת תקראו לפני שאתם רצים לתגובות או לפייסבוק.
1. אלו לא הימורים. כל שנה יש כאלה שמתבלבלים, אז הנה שוב – בחמישיות שלנו אנחנו לא מנסים לנבא את תוצאות האקדמיה, אלא מסמנים את הבחירות האישיות שלנו (שניים מחברי סריטה הם מצביעי אופיר) על פי טעמנו, והרבה משא ומתן בינינו.
2. סרטים תיעודיים מעל ל-60 דקות יכולים להתמודד בכל הקטגוריות של הסרטים העלילתיים.
3. כמו האקדמיה, אנחנו בוחרים חמישה מועמדים בכל קטגוריה, אך בשונה ממנה, לנו אין בעיה לתת "מועמדות" לקולנוענית או יוצר שאינם תושבי ישראל.
4. אנחנו גם שומרים לעצמנו את הזכות להחליט בעצמנו מי מופיע בתפקיד ראשי או משנה, לא משנה כיצד נרשמו לתחרות, וגם לאפשר מועמדות לשחקנים שכלל לא נרשמו מטעם סרטיהם כלל. אתם תראו את זה עוד מעט.

וגם הפעם ראוי להזכיר שאלו לא רק בחירות המבוססות על נטיית לב פרטית, אלא כאלו שמתקבלות בפורמט של דיון ושיחה בין שלושה אנשים עם טעם שונה. אף אחד מאתנו לא מיוצג פה באופן מושלם, כך שאם ישנם סרטים שלא הצליחו להעפיל אל תוך החמישיה, זה לא אומר שאנחנו לא מעריכים או אוהבים. זה פשוט המשחק הזה.

חשוב לציין שכל הסרטים העלילתיים הארוכים שנרשמו השנה לאופיר נצפו לפחות על ידי שניים מתוך שלושתנו. לכל סרט היה ייצוג, כל סרט קיבל את ההזדמנות שלו.

ואם קראתם והבנתם, אז הנה זה מתחיל.

נבחרי סריטה של אופיר 2023

העיצוב האומנותי הטוב ביותר:
"אמריקה" – ניצן ציפרוט
"המנצחים" – סנדרה גוטמן
"הענקים של אי הפסחא" – אבי פחימה
"צ'קאאוט (תעלומת ריגול שהייתה באמת)" – אינגה סקריפניק
"שבע ברכות" – אמיר ירון

כבר על ההתחלה אפשר להבין שהאקדמיה ואנחנו נתפצל ביותר ממקום אחד, פה ספציפית מכיוון שסקריפניק איננה רשומה באופיר (כנראה ענייני בירוקרטיה לאומית) ולכן "צ'קאאוט" כלל לא כשיר לפרס העיצוב האומנותי.
הדבר הנחמד שמצטייר מבין החמישייה הזו, הוא הגיוון שהיה השנה בסרטים. יש פה דרמות משפחתיות בין כותלי ארבע קירות, סרטי ריגול בינלאומיים ומיוזיקל תקופתי. הרבה ניסיונות יפים נעשו השנה, והמסך התהדר בזכותם.

עיצוב התלבושות הטוב ביותר:
"גן קופים" – ענבל שוקי
"המנצחים" – חן כרמי
"הענקים של אי הפסחא" – מיה ברסקי, רייצ’ל בן-דהן
"הפילגש" – מאיה לבוביץ'
"צ'קאאוט (תעלומת ריגול שהייתה באמת)" – ולדלנה צ'צ'ניה

הפילגש

הסרט העלילתי הטוב ביותר עד 40 דקות:
"בצילו של ההר" – בימוי: מאיה קסל; הפקה: טל מוסקוביץ', מתן גלזובסקי
"טיול עם אבא" – בימוי: מור ישראלי; הפקה: תמר סורוביץ', ג'רום נוגרוליס
"לא חבר סתם" – בימוי: עמרי לרון; הפקה: קובי מזרחי, יהל יעקב
"מים עומדים" – בימוי: ציביה ברקאי יעקב; הפקה: איתי תמיר, עמי ליבנה
"סולו" – בימוי: ענת איזנברג; הפקה: יעל רוזנטל, אור שמואלי, שירה דניאל הלוינג

הסרט התיעודי הטוב ביותר עד 60 דקות:
"דפיקה בדלת" – בימוי: אוהד מילשטיין, איה אליה; הפקה: אוהד מילשטיין
"הרף התחתון ביותר" – בימוי: נור פיבק; הפקה: אסף אמיר
"מותו של לוויתן" – בימוי והפקה: עידו ויסמן
"סוף עונת האהבה" – בימוי: שי גל; הפקה: שי גל, לילך שעיו
"רוצה לחצות את הים?" – בימוי והפקה: מיכל וייג

עיצוב הפסקול הטוב ביותר:
"בית" – מיכאל גורביץ'
"החייל הנעלם" – ניל גיבס
"עד שתחזור" – אורי צ׳צ׳יק, שחף וגשל
"צ'קקאוט (תעלומת ריגול שהייתה באמת)" – יובל בר-און
"שבע ברכות" – אביב אלדמע, מיכאל ליגום

קטגורית הסאונד השנה היא אחת החזקות, וברשימות המקדימות שלנו הצטברה כמות כמעט כפולה מזו שהרכיבה את החמישייה בסופו של דבר. מה שהוביל אותנו בבחירות הוא לא בהכרח האתגר בבניית עולם קולי מורכב אלא ההברקות, הניסיון להביא משהו אחר וחדש. וכמובן הביצוע, בסופו של דבר.
המועמדים שלנו כוללים סרטים עם סצנות המוניות אבל גם אינטימיות מאוד, עם עומס דמויות בפריים שכל אחת חייבת להיות מאובחנת ומובנת, עם הומור שנשען על סאונד באופן כמעט בלעדי, ויצירת מתח וכאוס.

המוזיקה המקורית הטובה ביותר:
"החייל הנעלם" – יובל סמו
"הענקים של אי הפסחא" – יוסף ברנדשווילי
"העתיד" – דודוש קלמס
"הפילגש" – אדם ויינגרוד
"צ'קאאוט (תעלומת ריגול שהייתה באמת)" – גיא לוי

אולי זה הזמן לדבר רגע על "המנצחים", אחד מהחביבים עלינו השנה. ביקום אופירי אחר הוא היה יכול להיות מועמד על שירים מקוריים או כוריאוגרפיה, אבל במתכונת הנוכחית כמעט ואין לו מקום. אולי הוא מקדים את זמנו, אפשר לומר. אהבנו מאוד את השירים של "המנצחים", ואם הקטגוריה הזו הייתה יותר לכיוון של ניהול מוזיקלי כנראה שהיה נוכח פה. אבל בהפרדה בין נאמברים למוזיקה, נאלצנו לעשות בחירות כואבות.

החייל הנעלם

העריכה הטובה ביותר:
"בחורים טובים" – עינת גלזר-זרחין
"החייל הנעלם" – נילי פלר
"המרד של עמוס" – שי מזרחי
"צ'קאאוט (תעלומת ריגול שהייתה באמת)" – אסף זכאר
"שבע ברכות" – איילת מנחמי

"המרד של עמוס" כמובן לא מתמודד בקטגוריה הזו אצל האקדמיה, מכיוון שסרטי תעודה לא כשירים להיות חלק מהקטגוריות הכלליות. כלומר, אלא אם כן אלו "ואלס עם באשיר" ו"סבוי". כלומר, אם היוצרים החליטו. כלומר, כאוס מטופש למדי שממשיך למנוע כמה מהסרטים הכי טובים שנעשים בארץ להתקבל לקטגוריות בהן הצטיינו, או להישלח לאוסקר. שיהיה לבריאות למי שנלחם על ההחלטה הזו שנה אחרי שנה.

התסריט הטוב ביותר:
"בחורים טובים" – חוה דיבון, ארז תדמור, יקי רייסנר
"החבר השמן שלי" – גודיס שניידר, ליאת אלקיים
"העתיד" – נעם קפלן
"חדר משלו" – מתן יאיר
"שבע ברכות" – ריימונד אמסלם, אלינור סלע

מתוך 28 הסרטים שמתחרים באופיר השנה, רק חמישה יצאו לבתי הקולנוע. מתוכם, שניים נמצאים בקטגורית התסריט שלנו – חמש עבודות הכתיבה הכי שלמות יחסית של השנה. כאילו, לא רוצים לבאס כי אנחנו עומדים מאחורי כל שם בחמישייה הזו, אבל התסריטים (לפחות בתצורתם הסופית שעל המסך) לא היו הדבר הבולט ביותר באופיר השנה.

הליהוק הטוב ביותר:
"בחורים טובים" – ליר בן ארי
"החייל הנעלם" – לימור שמילה
"המשלחת" – רותי בלום
"לרוץ על החול" – קרן אלרום
"שבע ברכות" – אורית פוקס-רותם

האיפור הטוב ביותר:
"בית" – אתי בן נון
"אמריקה" – רויטל כהן
"החייל הנעלם" – שיר מצפי
"הפילגש" – אלה טל
"צ'קאאוט (תעלומת ריגול שהייתה באמת)" – נטליה אסלנובה

אמריקה

הסרט התיעודי הטוב ביותר 60 דקות ומעלה:
"1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם" – בימוי: רן טל; הפקה: רן טל, שריג פקר
"הבחירה של ניצה" – בימוי: אורי ברבש; הפקה: צמרת אלכסנדרוני
"המרד של עמוס" – בימוי: דן שדור; הפקה: עדו מזרחי, דן שדור, פנחס וייה
"ימי תום" – בימוי: גיא דוידי; הפקה: הילה מדליה, סיגריד דיייקיר
"עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון" – בימוי והפקה: עמית איצקר

הצילום הטוב ביותר:
"אמריקה" – עמרי אלוני
"החייל הנעלם" – דוד סטרז'מייסטר
"המנצחים" – סער מזרחי
"לרוץ על החול" – דניאל מילר
"שבע ברכות" – בועז יהונתן יעקב

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
קים אור אזולאי – "לרוץ על החול"
אניה בוקשטיין – "הפילגש"
אפרת בן צור – "החייל הנעלם"
אלינור סלע – "שבע ברכות"
סמר קופטי – "העתיד"

פה לגמרי ערבבנו את העניינים, כי ישנן שתי בחירות שלנו שבאופן ודאי לא יקרו באופיר עצמו.
שחקנית המשנה היחידה שנרשמה מטעם "שבע ברכות" היא תיקי דיין, כנראה בדרכה לזכות (היא הייתה מועמדת לאופיר בשנה שעברה על "ילדים של אף אחד"). מבחינתנו יכולנו למלא את כל החמישייה הזו בשחקניות הסרט של איילת מנחמי, אבל לא נבוש באמת שלנו והיא אלינור סלע, שכבר מועמדת מטעמנו על תסריט הסרט, ועכשיו מקבלת דאבל עם שחקנית המשנה; הדבר הנוסף הוא קים אור אזולאי, שבאופיר מתמודדת על תפקיד ראשי. אם להיות כנים, בהחלט יש קייס בו היא שחקנית ראשית, אבל מבחינתנו היא נכונה יותר למשבצת המשנה.
בוקשטיין, בן צור וקופטי כנראה יהיו מועמדות גם באופיר, אבל את זה נגלה בקרוב.

שחקן המשנה הטוב ביותר:
אלברט אילוז – "בתי אהובתי"
אורי ביטון – "לרוץ על החול"
נורמן עיסא – "צ'קאאוט (תעלומת ריגול שהייתה באמת)"
דרור קרן – "חדר משלו"
מאור שוויצר – "בחורים טובים"

גם בשחקן המשנה המשכנו בדרך שלנו. שני מתמודדים נרשמו לקטגורית שחקן המשנה מטעם "לרוץ על החול", אף אחד מהם איננו אורי ביטון. אנחנו בסריטה לגמרי התאהבנו בגונב ההצגה הזה, אז הוא נכנס לחמישייה שלנו. אילוז ועיסא רשומים גם לאופיר, כאשר המקרה של קרן ושוויצר אפילו יותר מסקרן כי להם כמה אופציות.
קרן רץ כשחקן משנה על "חדר משלו", כשחקן ראשי ותסריטאי על "טור פרידה", וכשחקן משנה ותסריטאי על "בית". אלו המון תפקידים ופרויקטים לשנה אחת, אז כל הכבוד. אולי 2023 תיזכר כ"דרור קרנסאנס".
שוויצר גם הוא עם שתי אופציות, כמשנה על הלהיט "בחורים טובים" (גבולית שחקן ראשי, אגב), וראשי על "ארוגם ביי". נקווה לראות אותו בלפחות אחת מהן, אבל הייתה קטגוריה אחת שהעדפנו יותר.

בחורים טובים

השחקנית הראשית הטובה ביותר:
דאנה איבגי – "הפילגש"
אושרת אינגדשט – "אמריקה"
ריימונד אמסלם – "העתיד"
ריימונד אמסלם – "שבע ברכות"
סוזאנה פפיאן – "גן קופים"

יש משהו קצת מוזר בלתת שני מקומות לשחקנית אחת, במיוחד בשנה שנחשבת חזקה לשחקניות. על כך נגיד, א) זאת לא הייתה שנה כזו חזקה לשחקניות, ו-ב) אמסלם כנראה תהיה הטופ לא משנה כמה הופעות יש לה. אתם יודעים שאין לכם ויכוח עם הקביעה הזו.

השחקן הראשי הטוב ביותר:
ששון גבאי – "בתי אהובתי"
עידו טאקו – "החייל הנעלם"
גלעד לדרמן – "חדר משלו"
שון שונסולה מנגוזה – "לרוץ על החול"
רועי ניק – "בית"

שנה אחרי הזכייה ב"קריוקי" שהפכה אותו לשיאן אופיר, ששון גבאי חוזר עם תפקיד נהדר חדש, ומי יודע, אולי ישבור את השיא של עצמו.
החמישייה שלנו כוללת גם שלוש תגליות לוהטות כמו לבה – טאקו, לדרמן ומנגוזה, חלקם מוכרים מסדרות ילדים ותיאטרון אבל בקולנוע זוהי הפריצה שלהם, ואיזו פריצה לספרים. רועי ניק זכור לנו מ"שש פעמים", מזוכה ירושלים האחרון "דניאל אויערבאך", וקולנוע יפו.

הבימוי הטוב ביותר:
"אמריקה" – אופיר ראול גרייצר
"החייל הנעלם" – דני רוזנברג
"הפילגש" – מעיין ריף
"צ'קאאוט (תעלומת ריגול שהייתה באמת)" – יונתן דקל
"שבע ברכות" – איילת מנחמי

שלושה במאים ושתי במאיות הצטופפו בחמישייה שלנו, רק לזוג מהם מדובר בפיצ'ר ביכורים. אלו הם ריף ודקל. מנחמי היא ללא ספק הוותיקה שבחבורה, כאשר לגרייצר ורוזנברג זהו סרט שני, אחרי "האופה מברלין" (שזכה) ו"מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם", בהתאמה.

הסרט הטוב ביותר:
"בחורים טובים" – משה אדרי, יקי רייזנר, שמי שינפלד, צחי כהן, אביב בן שלוש
"החייל הנעלם" – אברהם פרחי, חיליק מיכאלי, משה אדרי, לאון אדרי, איתמר פרחי
"העתיד" – יואב רועה, אורית זמיר, מתן גידה, יאניה קראלג'
"חדר משלו" – גל גרינשפן, רועי קורלנד, מאיה פישר, רוני שמיס, אלונה רפואה, משה אדרי, לאון אדרי, קרלוס קרסטו דינה, אילריה מלגוטי
"שבע ברכות" – רונן בן טל, משה אדרי, ליאון אדרי

ואלו חמשת הנבחרים הקיבוציים של חברי סריטה, ובמהלך שאני לא בטוח שקרה אי פעם – אין פה אפילו סרט ביכורים אחד.
אז כן, אלו חמשת הסרטים הסופיים שתחמנו בתוך פרס הסרט, אבל כמובן שהיו סרטים אחרים שאהבנו, חלקם הוזכרו בקטגוריות האחרות והיו קרובות למדי. החמישייה הזו מייצגת את סריטה, אבל נזכיר שלכל אחד משלושתנו הייתה כנראה רשימה אחרת, גם אם בקצת.

זה השלב בו נפנה את הבמה לסיפור האמיתי, פרסי אופיר 2023, שם אם להסתמך על ניסיון העבר, התוצאות יהיו אחרות. זה בסך הכול המטבע שזרקנו למזרקה, עם 17 סרטים שקיבלו לפחות "מועמדות" אחת מתוך ה-28 שניגשו לתחרות. סבירות שבאופיר מספר הסרטים יהיה נמוך יותר.
עד תוצאות האמת נזכיר שוב שכל מי שעושה קולנוע בישראל זה בגדר נס, ופרסים או לא, סרט שלם הוא ניצחון עצום בפני עצמו.

שבע ברכות

סיכום סך החמישיות של סריטה לסרטים באורך מלא (כולל לינקים לטקסטים שכתבנו עליהם):
החייל הנעלם – 10
שבע ברכות – 10
צ'קאאוט (תעלומת ריגול שהייתה באמת) – 7
הפילגש – 6
בחורים טובים – 5
העתיד – 5
אמריקה – 5
לרוץ על החול – 5
חדר משלו – 4
המנצחים – 3
הענקים של אי הפסחא – 3
בית – 3
בתי אהובתי – 2
גן קופים – 2
המרד של עמוס – 2
1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם – 1
בחירתה של ניצה – 1
החבר השמן שלי – 1
המשלחת – 1
ימי תום – 1
עד שתחזור – 1
עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון – 1