• יום הולדת 12 לבלוג: חגיגות בת המצווה של סריטה
  • ״תראו אותם רצים״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״קריוקי״ של משה רוזנטל מגיע לקולנוע
  • המתמודדים לאוסקר הבינלאומי הטוב ביותר - חלק ד
  • עושות נקמה
  • A24 מחכים לתרגום: מהדורת דאבל פיצ׳ר לסרטי
  • ״בחורים טובים״, סקירה לסרט החדש של ארז תדמור
  • כרטיס לגן עדן
  • סרטים חדשים: ״כרטיס לגן עדן״ עם רוברטס וקלוני
  • המתמודדים לאוסקר הבינלאומי - חלק שלישי
  • פרסי אופיר 2022: הזוכות, הזוכים והטקס
  • ״תא מספר 6״, סקירה לסרטו של יוהו קוסמאנן
  • ״לחיות את חייה״: סקירה ב-12 חלקים, פרולוג ואפילוג
  • ספטמבר חגיגי בסריטה: קולנוע ישראלי בהנחה

״בחורים טובים״, סקירה לסרט של ארז תדמור

23 בספטמבר 2022 מאת עופר ליברגל

ליצור סרט באורך מלא זו משימה קשה בכל מקום, אך לפעמים נדמה כי בישראל זו משימה קשה אף יותר. מעטים הם הבמאים הישראלים שמצליחים להשיג מימון פעם אחר פעם ולביים מספר רב של סרטים. ארז תדמור בונה את את עצמו בשנים האחרונות כיוצר שפועל בלב הקולנוע הישראלי ומצליח לייצר כמות גדולה של סרטים, דבר שמגיע לסוג של שיא כעת, בקיץ 2022, כאשר יוצאים די במקביל שני סרטים חדשים שביים. "ילדים של אף אחד" התמודד בפרסי אופיר (וזכה לשתי מועמדויות, עבור המוזיקה ושחקנית המשנה תיקי דיין) ויוצג לקהל בבכורה בחג הסוכות במסגרת פסטיבל הסרטים של חיפה. זאת בעוד שבבתי הקולנוע יוצא בכלל סרט אחר של הבמאי – "בחורים טובים".

ייתכן וגם הסרט הזה יירשם לפרסי אופיר בשנה הבאה כי אין כל הגבלה על מועד הרישום, אולם במבט ראשוני דומה כי יש משהו לא מקרי בהפרדה הזו: "ילדים של אף אחד" הוא דרמה ו"בחורים טובים" הוא קומדיה. חלק ניכר מן הקומדיות הישראליות שנוצרו בשנים האחרונות לא נרשמו לפרסי אופיר, בלי קשר למידת ההצלחה או האיכות שלהן. אני מציין שוב את המילה "איכות" כי אחרי צפייה בסרט, דומני כי הוא מבטא היטב את הכישורים של תדמור.

תדמור הוא במאי שכל סרטיו מראים מקצועיות מאחורי המצלמה ובנייה טובה של סיפור על הנייר והמסך, גם אם באופן אישי מידת החיבור שלי לסרטיו ידעה עליות ומורדות. מסרט לסרט, הוא ממקם את עצמו בלב המיינסטרים של הקולנוע הישראלי בדגש על סרטים שפונים לקהל המקומי ודומה כי הם עושים זאת בכל חלקי הארץ, בלי לברוח מפוליטיקה אך גם מבלי להתריס. תדמור, שאת סרטיו הראשונים ביים בשיתוף עם גיא נתיב ("זרים", "הבן של אלוהים") או שרון מימון ("סיפור גדול") הוא לא בהכרח "אוטר" בסגנונו, אם כי הנושאים המעסיקים אותו כן עוברים מסרט לסרט. כמו הקולנוע הישראלי כולו, כמעט תמיד יש נגיעה במשפחה או בכמיהה למשפחה, וברצון לביטוי אישי בתוך המסגרת. רוב סרטיו הם דרמות ולכן די מרענן לראות אותו חוזר לביים קומדיה מובהקת, אולי לראשונה מאז "סיפור גדול". כבר בדקות הראשונות, עולה התחושה של תזמון קומי מדויק המרוממת את הסיטואציות הנובעות מן התסריט.

אבל הצלחת הסרט לא נובעת רק מהבמאי. נראה ש"בחורים טובים" הוא קודם כל פרויקט של יקי רייסנר, המעורב בו כמפיק, תסריטאי וגם כשחקן משנה. רייסנר הוא יוצר חרדי שכתב קומדיה המיועדת לחילונים ומתארת את הנעשה במגזר. התסריט, לו שותפים רייסנר, תדמור וחוה דיבון, מתמקד בעולם השידוכים בחברה החרדית ובצעירים שהגיעו לגיל בו ניתן לשדך. בנוסף, יש בו חשיבות רבה גם לעדה ממנה מגיעים הגיבורים וככזה הוא מהווה חזרה לקומדיה הישראלית הקלאסית: מדובר בסוג של סרט בורקס עם שטרימל. מרגיש שהקומדיה הישראלית מנסה למצוא את הדרך בחזרה לסרטי הבורקס ולא תמיד יודעת כיצד לעשות זאת בימינו. בעיקר בגלל שבחברה החילונית פסילת חתן או כלה על רקע עדתי הוא משהו שכבר לא מקובל לומר בגלוי או אפילו לרמוז (אני לא אומר שזה כבר נעלם לחלוטין). אבל בחברה החרדית, בה השידוך כולל גם מבט מדוקדק על אילן היוחסין, להיות גזעני זו לא בושה. כך נוצר פתח לקומדיה רומנטית עם עלילת רומיאו ויוליה.

הסרט נפתח בסצנה בה צעיר חרדי נוסע במונית ללובי של מלון, לפגישת היכרות עם שידוך פוטנציאלי. הלובי מלא בזוגות הנמצאים בדייט דומה ויש כללים ברורים לעולם הדייטים הזה, חלקם דומים וחלקם שונים יחסית לעולם החילוני. בדקות הפתיחה, תדמור משתמש בעריכה על מנת לשלב בין מספר דייטים ולמעשה תחילה דומה כי לסרט יש מספר קווי עלילה ושעיקרו הוא החברה כולה. בהמשך מתברר כי אנו עוקבים בעיקר אחר סיפור אחד.

מוטי (עמית רהב) יוצא לשידוכים עם מספר מועמדות בכירות, כיאה למעמדו כתלמיד ישיבה מסור וחכם הבא ממשפחה מפוארת מספיק. אלא שהוא כבר שם עין על נחמי (ליאנה עיון) חברה ללימודים של אחותו הקטנה וגם מי שאביה חושב שהיא מבוגרת מספיק על מנת להתחתן. אביה של נחמי (רועי אסף) מאוד רוצה שיהיה לה בעל אשכנזי. אבל מכיוון ששם משפחתם ביטון, על מנת לקבל בעל כזה הוא צריך להיות פגום בצורה כלשהי, במהלך של גזענות פנימית. אמא של נחמי (ריימונד אמסלם) לא מבינה מה נחות במוצא ספרדי, בעוד ההורים של מוטי (גיא לואל ונטע שפיגלמן), חושבים בקו אחיד יותר: לא מתערבבים.

לא פחות חשובים לסרט הם השדכנים. מלכי (עירית קפלן) היא שדכנית מובילה בבני ברק ומי שמנהלת ביד רמה גם את בעלה (יקי רייסנר). בשידוך של מוטי היא נעזרת גם בברוך (מאור שוויצר) רווק מזדקן שנשאר בישיבה בה מוטי לומד ומהווה סוג של שדכן שלעולם לא מוצא שידוך לעצמו. ברוך ומוטי מתייעצים גם עם אחמד (הייתאם עומארי, תמיד סיבה לראות את הסרט גם כאשר הוא בתפקיד קטן), ערבי שמכיר את דרכי העולם בכל המגזרים ותומך בדרכו גם הוא במסורת על פני רגשי הלב. כאמור מדובר בקומדיה, כך שנקודת הסיום של העלילה לא מפתיעה במיוחד, אך יש לא מעט הפתעות בדרך לשם.
לא כולן עובדות באותה מידה. למעשה, הסרט מצטיין בעיקר בחלקו הראשון בו הוא מציג את העולם של עסקי המחותנים, ואז שוב בחלקו האחרון, בו כל קווי העלילה נפגשים ודמויות רבות זכות לרגע של השלמה/הבנה מחדש של חייהן. הסרט עושה זאת תוך שילוב של קבלה מחדש של המסורת והדת ופתיחות לחידושים דקים, מה שלאו דווקא מאפיין את התפיסה החילונית את החברה החרדית. באמצע יש קו עלילה אחד שנעלם לחלוטין וכמה החלטות אשר נראות שרירותיות, עם נעלם די גדול שהוא התאהבות על סמך מראה בבחורה שמוטי הכיר מזה שנים.

כמו כן, יש כמה מקומות של פניה להומור על הבדלים בין העדות שמרגיש מעט מיושן או לא ממש אפקטיבי. הסרט היה עובד טוב עבורי גם בלי סצנה בה משפחה אשכנזית לא מבינה מה זה אוכל של משפחה מזרחית. יחד עם זאת, הסרט לא מאבד גובה ליותר מדי זמן ושרשרת השידוכים האפשריים אך הבלתי מתאימים של נחמי, ובעיקר של מוטי, מאפשרים לעוד כמה הופעות קצרות ומשובחות להשתלב בסרט. אמנם לא נראה כי התלונה על מיעוט הקומדיות הטובות בקולנוע הישראלי תיפסק אי פעם, אבל בין "עולה לראש", "חומוס פול טריילר" ו"בחורים טובים" יש בהחלט מגמה של מגוון ובדיחות טובות בסרטים ישראליים השנה.


/// כל התמונות הן מתוך הסרט ובאדיבות סרטי יונייטד קינג

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.