סרטים חדשים: ״גרגירי חול״, ״אופנהיימר״, ״ברבי״, ״אומאמי״, ״מאהב צרפתי״, ״הנסיך וסינדרלה״

ברבנהיימר! סוף סוף הוא כאן, הסופש הקולנועי שדובר בו רבות וזכה לכינוי חיבה, הלחם של שמות הסרטים ההוליוודיים ״ברבי״ ו״אופנהיימר״. מה שהחל בתור דווקא של אולפני וורנר לבמאי שנטש אותם, כריסטופר נולאן, הפך לתופעה אינטרנטית וכאילו מלחמת תרבות שיש בה רק מנצחת אחת – הוליווד הרעבה ללהיטים, בתקופה מאתגרת במיוחד בתולדותיה (פוסט קורונה, באמצע שביתת התסריטאים והשחקנים, לא חסרות סיבות). על האיור היפה ששמתי לעיל חתום האמן ג׳סט-ראלפי, וחשבתי שיהיה נחמד לעטר בו את המדור השבוע מבלי להכריע עדיין מהו הסרט הגדול מבין השניים. כמובן שנכתוב על שניהם אבל כפי שניתן היה לשים לב, ברחנו השבוע מהמציאות עמוק אל תוך פסטיבל הקולנוע של ירושלים. עופר מדווח במרץ, אור הצטרף אתמול בהפגזה כפולה, ואני אעשה זאת במהלך הסופש. אבל על המדור השבועי לא מוותרים, אפילו רק אם כהתייחסות ראשונית או יחידה לסרטים המצטרפים אל בתי הקולנוע. יש יותר משניים כאלה, למרות שהצמד ברבנהיימר מסתיר קצת את השאר.

גרגירי חול – יש לנו סרט ישראלי חדש השבוע, אז נפתח איתו כמקובל. חתומים על צמד לא שגור, אם ובנה: גיתית כבירי שגם כתבה ויהל כבירי. העלילה מתרחשת בדימונה סביב בית דירות ומשפחה אחת ספציפית, כפי שהיא משתקפת מבעד לעיני ילד שהופך לנער. דוד (יונתן להב ויסברג) מתגורר עם אמו החולה (שני כהן) ואביו הפועל קשה היום (אורי פפר), הנעזרים בשכן שגם לו קוראים דוד, המכונה דוד הגדול (יוסי מרשק). דוד הקטן מוצא מפלט בדמיונו העשיר וכותב סיפורים למגירה, עד אשר הוא מחליט לפרסם אותם מעל דפי האינטרנט. הוא עושה זאת בשם בדוי וביוגרפיה דמיונית בתור נדב מכפר-סבא, רוכש מעריצים וחברים, אבל המציאות תופחת על פניו בבית ובמפגש חברי שהוא מוזמן אליו.

ברבי (Barbie) – טכנית זהו הסרט שמופיע קודם בכינוי החיבה ברבנהיימר, אז נמשיך איתו. אפשר להציגו בכמה דרכים. מבחינתי, זה פשוט החדש של גרטה גרוויג, עם קצת עזרה מנואה באומבך בתסריט. מבחינת השיווק, זהו סרט הלייב-אקשן הראשון (להבדיל מאנימציה) של הבובה המפורסמת בתבל, עם מרגו רובי כברבי וריאן גוסלינג בתור קן. האמת לא עוברת אי שם באמצע הפעם, אלא מכילה את המורכבות הזו: זה גם סרט-מוצר בשיתוף חברת מאטל והפקת ראווה קומית וקיצית של אולפני וורנר, אבל גם יצירה בעלת גוון אמנותי כמצופה מן הבמאית. הברביות והקנים בסרט מתגוררים בעולם דמיוני בשם ברבילנד, בו הכל מושלם וכל הימים דומים. מלבד זה שמתחיל את העלילה, בו מתגנבות אל מוחה של הברבי הטיפוסית מחשבות מטרידות. המצב מחמיר והדרך לתקנו עוברת בעולם האמיתי, אצל הילדה ״שלה״. אל הקאסט המרהיב יש להוסיף את: וויל פארל, אמה מקיי, סימו ליו, מייקל סרה, קייט מקינון, אמריקה פררה, אריאנה גרינבלט, איסה ריי, הארי נף, אלכסנדרה שיפ, קינגסלי בן אדיר, שרון רוני ואני בערך בחצי. זה עוד כלום לעומת הסרט הבא.

אופנהיימר (Oppenheimer) – שלוש שנים חלפו מאז ״טנט״, שלא כתבנו עליו עדיין אז אין לינק, סרטו הקודם של כריסטופר נולאן ששינה את מעמדו בהוליווד וגרם לו לעזוב את בית וורנר. אולפני יוניברסל זכו בבמאי האנגלי חובב תקציבי הענק והקצו לו את המשאבים לעבד את ״פרומתאוס אמריקאי״, ביוגרפיה של אבי פצצת האטום, רוברט אופנהיימר. קיליאן מרפי, משתף פעולה קבוע של נולאן, זכה בתפקיד ראשי ראשון אצל הבמאי ומגלם את הפיזיקאי האמריקאי והיהודי המוביל את המירוץ אל כלי הנשק שיסיים את מלחמת העולם השנייה. כיוון שתוצאות ״פרויקט מנהטן״ הן מהאירועים הידועים בהיסטוריה המודרנית אני לא חש צורך להמשיך, אלא להתחיל לפרט את הקאסט התומך. אמילי בלאנט ופלורנס פיו מגלמות את הנשים המרכזיות בחייו, וכנראה הקורבנות החדשים של ההייטרים (״נולאן לא יודע לכתוב נשים״ וכו׳), ואל מסיבת החליפות והמגבעות מצטרפים בין היתר רוברט דאוני ג׳וניור, מאט דיימון, קנת׳ בראנה, גארי אולדמן, רמי מאליק, קייסי אפלק, ג'וש הארטנט, ג׳ייסון קלארק, מת'יו מודין, בני ספדי, דיין דיהן, ג'ק קווייד, אלדן ארנרייך, וגם הפעם כדי לעצור ולנשום.

יוסי מרשק ושני כהן, מתוך ״גרגירי חול״

אומאמי (Umami) – נעבור לקולנוע צרפתי, במקרה זה עם טוויסט יפני. ז'ראר דפרדייה, שעדיין עושה סרטים למרות ההאשמות נגדו, מגלם שף צרפתי שכבר השיג הכל מבחינת קריירה, לכאורה. כוכב המישלן השלישי שלו מוביל דווקא למשבר, או שמא אלו חייו האישיים – יחסיו עם בניו ועם אשתו (סנדרין בונר). בעזרת היפנוזה שהוא מקבל מפייר רישאר, מחליט הגיבור לטוס ליפן ללא הודעה מוקדמת בחיפוש אחר הטעם החמקמק ששמו כשם הסרט. שם הוא מקווה לסגור מעגל וללמוד שיעור אחרון מאת שף שהביס אותו בצעירותו בתחרות בישול (קיוזו נקטסוקה). סרטו של סלוני סוא.

מאהב צרפתי (I Am Here) – בצירוף מקרים מעורר חשד, גם זה סרט על שף צרפתי הנוטש את משפחתו מאחור וטס אל עבר מזרח אסיה כדי לפגוש דמות שהוא מאמין כי תשנה את חייו. הפעם מדובר בסרט מ-2019 אז הייתי חושד ברימייק, אבל יתר פרטי העלילה שונים מספיק. אלן שבה מגלם את הגיבור, הפוגש באינסטגרם צעירה קוריאנית (דונה באה) ומתחיל לרכוש ממנה אמנות לקישוט המסעדה שלו. העסקים מלבלבים לכדי רומן מרחוק וכיוון שגם עצי הדובדבן מלבלבים, גיבורנו מחליט לטוס לקוריאה. בשדה התעופה נדמה שנעקץ משום שאהובתו לא באה, אבל הוא הופך לסנסציית רשת וזוכה לכינוי ששמו כשם הסרט בעברית. הבמאי הוא אריק לרטיגו מתהילת ״משפחת בלייה״.

הנסיך וסינדרלה (Three Wishes for Cinderella) – גרסה נורווגית ולא-מונפשת, אך כן מדובבת לעברית, לאגדת סינדרלה. כן, זו שתחשבו עליה, עם האחיות החורגות והאם המרשעת, שפוגשת נסיך וזוכה להזמנה לנשף שתהפוך אותה מלכלוכית לסינדרלה. אבל הפעם על רקע נופים מושלגים, הרים מיוערים, הזוהר הצפוני ובלונד בוהק בכמויות של ״ברבי״. כך לפחות על פי הטריילר. הבמאית ססיל איי. מוסלי מובילה את ההפקה, ובמקום למנות את השחקניות והשחקנים שממילא מדובבים לעברית אדגיש שאת סינדרלה מגלמת בקולה אליאנה תדהר. כך מודגש בשיווק וזה קצת עובד גם עליי, לא אשקר.

הם שיבטו את טיירון (They Cloned Tyrone) – נסיים עם סרט חדש בנטפליקס החל ממחר (21.7), שזה כבר עוד רגע בגלל שעת הפרסום המאוחרת של הפוסט. במה שעושה רושם מהקדימון כמחווה לסרטי בלאקפלוטיישן בפרט או קולנוע סבנטיז בכלל, מותחן המד״ב והפראנויה הזה מוביל שלוש דמויות להאמין כי הממשלה שיבטה אחת מהן. את זו שמגלם ג׳ון בויגה, סוחר סמים שנרצח אך מתעורר למחרת במיטתו ומחליט לחקור את הכוחות האפלים החולשים על השכונה. לצידו ג׳יימי פוקס וטיונה פאריס, בסרטו של ג׳ואל טיילור (תסריטאי ״קריד 2״ ו״ספייס ג׳אם 2״).