״אלמנטלי״, סקירה

המעמד התרבותי של אולפני פיקסאר נפגע בשנים האחרונות, לפחות בקרב מבקרי או חובבי קולנוע אדוקים. אם עד לפני עשור, או קצת יותר, כל סרט חדש של האולפן לווה בציפיות לכך שהוא יהיה סרט האנימציה האיכותי של השנה, לצד הצלחה מסחרית יפה, כיום התוצרים של האולפן כבר לא מעוררים את אותן התחושות. גם אם הם לא נקטלים באופן טוטאלי, קשה לזכור מתי סרט של פיקסאר זכה להערכה גורפת. אני אישית לרוב לפחות מחבב את התוצרים שלהם, גם בתקופות הפחות טובות. יחד עם זאת, גם אני התקשתי להתרגש לקראת הסרט החדש של האולפן, "אלמנטלי" (Elemental).

הסיבות ליחס המקדים הזה מגוונות. קודם כל, הסרט מתרחש בעולם בו חיות דמיות שכל אחת מהן היא ייצוג של אחד מארבעת האלמנטים מן התפיסה היוונית העתיקה: אש, אדמה, מים או אוויר. הרעיון נראה תחילה כמו שחזור רעיונות דומים של האולפן, או וריאציה על הנושא של "מה אם לדברים מסוימים יש רגשות". במקרה זה, עולם בו כל היצורים דמויי האדם שייכים לאחד מארבעת האלמנטים. גם זהות הבמאי שמופקד על הפרויקט לא בישרה טובות עבורי. פיטר סון הוא עובד ותיק בפיקסאר, אבל הפיצ'ר הקודם שלו כבמאי הוא "הדינוזאור הטוב" – הסרט היחיד של האולפן ממנו ממש התאכזבתי. דומני כי אני לא היחיד שמדרג אותו קרוב לתחתית של כל התוצרים של האולפן, בטח שבניכוי סרטי המשך. נוסף על הכל, קידום המכירות של הסרט החדש, בדגש על הפוסטרים והטריילרים, לא גרמו לי לחשוב כי מדובר בפרויקט מקורי במיוחד, או ביצירה עתירת השראה וייחוד.

ייתכן והנמכת ציפיות היא כלי חשוב לצפייה בסרט הזה, שמוכיח פעם נוספת כי המפעל של פיקסאר עובד. לפחות בכל הקשור ליצירת סרטים הממצים את נקודת המוצא שלהם. בסופו של דבר, מה שחשוב הוא לא מידת המקוריות של הרעיון או האם הוא הגיוני בבסיסו, אלא מידת הביצוע. "אלמנטלי" מתגלה כמוצלח עד נהדר בהרבה פרטים של הביצוע.

סון והצוות שלו (שותפיו לתסריט הם ג'ון הוברג, קאט ליקל וברנדה שו) יצרו את ההיגיון הפנימי הלא-ממש-הגיוני של עולם הסרט, הכולל יצורים החיים ביחד והם במקביל גם אדמה, אוויר, אש או מים (בעיקר השניים האחרונים). הם בנו זאת היטב, העיצוב הגרפי של העולם מושקע ומשלב בין מראה של כרך ענקי עמוס גורדי שחקים, שכונות עוני, וערים עם תעלות מים כגון אמסטרדם. יש גם הרבה בדיחות שעובדות עבור כל הגילאים, והעיקר: פיקסאר שוב חזקים בהצגה של קשרים אוהבים בין בני אדם, הן במשפחה והן במערכות יחסים רומנטיות. בדומה לרוב סרטי האולפן, יש סיכוי לא רע שתבכו. או לפחות תראו על המסך משפחה שנוהגת לבכות בצורה קיצונית.

העלילה מבוססת על החוויה המשפחתית של הבמאי סון, בן להורים שהיגרו מקוריאה לארה"ב. הסרט נפתח עם הגירה של זוג אנשי אש מארץ האש, אל העיר בה חיים כל האלמנטים ביחד. במהרה הם מגלים שלחיות יחד כולל שכונות די נפרדות, וקיפוח של אנשי האש לעומת היסודות האחרים, בטח מול אנשי המים. הם עשירים יותר ברובם ודומה כי מבנה העיר מתאים יותר לחיים שלהם. יחד עם זאת, הזוג מתגבר על הקשיים והאב מגשים את חלומו ופותח חנות למוצרי אש אותנטיים. לזוג נולדת ילדה, גיבורת הסרט הקרויה בדיבוב לאנגלית "אמבר", שם מגלמת אותה בקולה ליה לואיס, לעומת הדיבוב לעברית שמכנה אותה "אש-לי". בשני המקרים שמה מצביע על קשר בין השם ליסוד, אך לא כל הדמויות זוכות לשם כזה. אכנה אותה אמבר, בהתאם לגרסה בה צפיתי, ואציין גם שהיא אמורה לרשת את החנות ביום שאביה ייצא לגמלאות. אולם, הוא דוחה את המועד שכן לדעתו היא עדיין לא מוכנה לכך, בעיקר כי היא מתקשה לשלוט בזעם שלה על לקוחות. וזעם של אשת-אש גורר תוצאות לא נעימות.

אחת מאותן תוצאות לא נעימות מביאה להצפת החנות במים, וגם למפגש עם פקח עירוני שהוא גם איש מים בשם ווייד (נו, "פלג"), אותו מדבב באנגלית מאמדו אצ'יי. הוא סוג של חנון גמלוני ומקסים שרוצה לעזור, אבל גם מחויב לחוקים העירוניים שמובילים לקנסות העלולים לגרום לסגירת החנות. אמבר לא רוצה שהוריה יגלו את הטעות שלה, ובטח שלא על סכנת הסגירה. יש לה זמן קצוב על מנת לבטל את הקנס, כאשר במקביל היא ו-ווייד מנסים לאתר את מקור הנזילה, העוללה לסכן את כל העיר ובעיקר את רובע האש.

בדרך, שני הגיבורים מתאהבים בהדרגה. למרות שיש להם אופי שונה מעבר לכך שייתכן והם בכלל לא יכולים לגעת זה בזו. כמו כן, המשפחות לא בהכרח יקבלו בן זוג מגזע אחר, ויותר מכל דבר אחר, הסרט הוא בהחלט משל לא מורכב, אך גם לא בנאלי, על גזענות. השילוב של עלילה רומנטית והבדלים בין הגזעים השונים הופך את הסרט למשהו שהוא הגרסה של פיקסאר לסרט בורקס, כולל סצנה בה בן לגזע המבוסס יותר מתקשה לאכול חריף. למעשה, גם סרטי הבורקס מתבססים על תבנית העלילה של הקומדיה הרומנטית, בה אהבה מגשרת על פערי המעמדות וההבדלים התרבותיים בין שכבות החברה. עלילת "אלמנטלי" לא מחדשת הרבה בתבנית העלילה המוכרת, אך כאמור, דרגת הביצוע טובה מאוד והקטעים הרומנטיים עובדים היטב.

גם סוגיות כמו המשך המסורת המשפחתית ועדתית מול ביטוי עצמי עולות לדיון. הסרט מטפל בכך היטב, דרך הצגת סיפור התבגרות אמין לדמותה של אמבר, שמצד אחד מבינה כי הייעוד שלה לא כולל שמירה על המסורת, אבל הוא גם קשור לזהות השורשית שלה ולצדדים אחרים במסורת. כך יש בסרט קבלה והבנת הזהות, לצד מרידה. אבל זה לא רק מאמר סוציולגי ומטאפורה ליחסים בין מוצאים אתניים שונים. זה סרט עם קטעי פעולה אפקטיביים, ותסריט ההופך בדיחות על האופי של האלמנטים השונים לבניית ניאונסים של דמויות באופן שהוא לא חד-מימדי.

לצד כל הדברים החיוביים הללו, אני מניח ש"אלמנטלי" לא ייזכר כאחד מן השיאים של פיקסאר. וכנראה להדביק את "ספיידרמן: ברחבי ממד העכביש" במירוץ על תואר הסרט אנימציה ההוליוודי המוערך של השנה זו משימה קשה מדי. אבל הוא עדיין סרט שעושה היטב את מה שהוא עושה, סרט שיש בו משהו פחות או יותר לכל גיל. לא סרט מקורי או בלתי נשכח, אבל סרט חכם שעושה את העבודה. כפי שכבר אמרתי, יש גם סיכוי טוב לשילוב של צחוק ודמעות.