סרטים חדשים: ״הבשורה על פי יהודה״, ״הארוחה״, ״הפלאש״, ״מי הרג את מגי מור?״, ״אלמנטלי״, ״מאה פרחים״, ״מישהו שומע אותי״

זה כנראה ניכר בקצב העדכון שלנו, אבל פסטיבל טרייבקה גוזל את מירב זמני ולכן טרם הצטרפתי אל חבריי בגמיעת הסרטים החדשים בבתי הקולנוע. כך עשו אור עם ״המהפנט״ ועופר עם ״משהו ממני״, כאשר ההיצע המתחדש השבוע יביא עימו עוד כמה וכמה אופציות קורצות לסקירה. אשתדל להצטרף ולבטח אכתוב קצת על הרפתקאות טרייבקה, שיגיע לסיומו בסוף השבוע. הסרט הישראלי היחיד השנה, עד כמה שמצאתי, הוא ״העתיד״ של נעם קפלן, שהלהיב אותי מאוד. זה אחד הסרטים הנועזים והחריפים של הקולנוע הישראלי העכשווי על הנושא השחוק שלא נעים לקרוא לו שחוק, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואני מאחל לו הצלחה בתחרות הבינלאומית בזכות איכותו הקולנועית הבולטת. נגיד שזה היה טיזר לבאות, בזמן שמאחורי הקלעים אנחנו מתכוננים גם לפסטיבל סרטי הסטודנטיות והסטודנטים וגם כבר דוגמים את סרטי עונת האופיר. עוד פוסט שאני חייב לכם ולכן הוא פתיחת העונה הזו, וגם זה יקרה בקרוב. לפני כן, שבעת הסרטים החדשים בבתי הקולנוע ועוד כמה עניינים.

הבשורה על פי יהודה – מעונת פרסי אופיר שעברה, שם תוגמל במועמדות לשחקן המשנה דורון תבורי, מגיע סרטו של היוצר הוותיק דן וולמן. זו בעצם הפעם השנייה בה הבמאי מעבד למסך ספר של עמוס עוז, כמעט חצי מאה מאז עשה זאת בסרטו ״מיכאל שלי״. העלילה מתרחשת בתקופה קדומה אף יותר, בירושלים החצויה של שנות ה-50, שם מחליט סטודנט באוניברסיטה העברית (יובל ליבני) לעזוב את לימודיו. הוא נענה למודעה שמחפשת איש שיחה עבור קשיש מוגבל תנועה (תבורי), בתמורה למגורים. הדמות הנוספת בבית האבן הירושלמי היא אלמנת בנו של בעל הבית (עינב מרקל), המטפלת בחמה ומתחילה להתעניין בנוכחות החדשה בבית. התסריט, שכתבה שושי וולמן ע״פ עוז, מלא ברעיונות הנובעים משני פצעים היסטוריים: התזה של הגיבור, החוקר את שורשי האנטישמיות דרך היחס של הברית החדשה ליהודה איש קריות, וסיפור בגידה אחר שייחשף במהלך הסרט ונוגע לסכסוך הישראלי-ערבי. הסרט ערך את בכורתו בפסטיבל הקולנוע של חיפה. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

הארוחה – סרט ישראלי שני לשבוע זה, אף הוא מיבול פרסי אופיר דאשתקד אבל של לפני שנתיים. צמד היוצרים מתי הררי ואריק לובצקי (״אמא של ולנטינה״) התבססו על הספר ״הכדור השמיני״ מאת דן רדלר. העלילה נשמעת לי סבוכה בכל תקציר שקראתי, ועוד יותר מכך בצפייה בטריילר, אבל חשוב לדעת שהארוחה מן הכותרת מפגישה בין חמש דמויות בעלות קשרים גלויים וסמויים. זוג אחד מגולם בידי אולג לוין ויוליה טגיל, כעולים מרוסיה שהתקשו להיקלט בישראל ומנסים להתפרנס. זוג אחר מגולם בידי ישי גולן וקרן פלס (בתפקיד קולנועי ראשון, לא כולל דוקומנטרי או דיבוב). הם בורגנים שנישואיהם מתפוררים, דווקא לקראת יום ההולדת ה-40 של האישה, המנהלת רומן עם מוזמן אחר לארוחת הערב (עודד מנסטר). ייתכן שהוא מנהל רומן גם עם האישה הנוספת בשולחן, אבל אני מניח שצריך לצפות בסרט במקום בטריילר כדי לגלות.

הפלאש (The Flash) – הסרט הכי מעורר חשש של הקיץ, אם תשאלו את לירון, מתיימר לאתחל את יקום גיבורי-העל של וורנר/די-סי. זהו בעצם סרט המולטיוורס של קבוצת הסופר-הירוז הזאת, ואפשר רק לדמיין איך היה נראה העולם שלנו אם היה יוצא במועד המתוכנן, קצת לפני שהוצג הרעיון בדיסני/מארוול. אולי זה קרה ביקום מקביל, כפי שבעלילת הסרט מנסה בארי אלן (עזרא מילר) למנוע את מות הוריו, על ידי שימוש לרעה בכוחותיו. ההתעסקות שלו בזמן עבר מייצרת בהווה עולם ללא גיבורים מלבדו, מה שמצריך אותו להתרוצץ בין היקומים על מנת לגייס עזרא. כלומר, עזרה, אבל גם גרסה נוספת של עצמו, שוב בגילומו של עזרא מילר (זמן טוב להזכיר שהוא נאשם בפלילים חמורים אבל עדיין יש לו קריירה). הטריילרים מבטיחים, ולכן זה לא ספוילר בעיניי, את שובו של הנבל גנרל זוד (מייקל שאנון) ועוד סופר-גיבורים: לפחות שני באטמנים, זה של בן אפלק וזה של מייקל קיטון, וגם סופר-גירל (סשה קאייה). אנדי מושטי (״זה״, ״זה: חלק 2״) ביים, על פי תסריט של כריסטינה הודסון (״ציפורי הטרף״, ״באמבלבי״).

אלמנטלי (Elemental) – גם הסרט הקיצי של פיקסאר עורר מעט חששות במסדרונות סריטה, אפילו שלפקפק באולפני האנימציה המובילים בקולנוע האמריקאי זה כמעט אף פעם לא רעיון טוב. הפרמיס נשמע לי אישית כמו פארודיה עצמית: עולם בו חיים זה לצד זה ארבעת האלמנטים, בגרסאות מואנשות, כולל סיפור אהבה בלתי אפשרי בין בת שבט האש לבין בן גזע המים. זה הזמן להזכיר שהסרט יוצג בארץ גם בעברית וגם באנגלית, קריטי גם למי שכותב עליו כי להבנתי יש שינויים בשמות הדמויות, לא רק במדבבים. הגיבורה היא אמבר, או אש-לי בעברית (בעלת שם צברי למהדרין), הבת היחידה לשני מהגרים מארץ האש שעברו לעיר האלמנטים כדי להבטיח לה חיים טובים יותר. החליטו לבד האם הם יותר אסיאתיים או לטיניים, בכל מקרה האוכל שלהם לוהט והחנות המשפחתית מלאה בזיקוקים כמו גם בליקויי בטיחות. אל חייהם מתפרץ פקח עירוני ונוזלי, ווייד/פלג, המאיים לסגור את המקום אבל גם נמס מן השלהבת של הגיבורה. ליאה לואיס ומאמדו אצ'יי מככבים בגרסה המקורית, שביים פיטר סון (״הדינוזאור הטוב״) וכתבו עוד שלושה מלבדו.

מי הרג את מגי מור? (Maggie Moore(s)) – הסיבה היחידה שאני נגד סוגריים בשם הסרט היא שזה מחרב לי את המבנה של הפוסט. מלבד זה אני לא מתנגד לסימני פיסוק בשמות סרטים, אפילו לא לסימן השאלה התמיד-מיותר כשיש מילת שאלה בהתחלה, כפי שמדגימה הכותרת העברית. שני השמות גם יחד מרכיבים את עלילת הסרט, הנוגעת לפרשת רצח כפולה וביזארית של שתי נשים בעלות אותו השם. ג׳ון האם הוא מפקד המשטרה בעיירה הקטנה בה הכל מתחולל, המנסה לפענח את מי מהן ניסו לרצוח ומי שילמה בחייה רק בגלל צירוף מקרים. כדי להבהיר שזו קומדיה, אפשר למצוא את טינה פיי בתפקיד השכנה החטטנית ואת ניק מוחמד (נייט מ״טד לאסו״) בתור סגנו של החוקר. פול ברנבאום (״הוליוודלנד״) כתב את התסריט והבמאי הוא ג׳ון סלטרי, הידוע בתור שחקן (בין היתר לצד האם ב״מד מן״ ולאחרונה ב״פלטש״), אבל זו אינה התנסותו הראשונה מאחורי המצלמה. התמונה לעיל היא מתוך הסרט.

מאה פרחים (A Hundred Flowers) – הרשימה נעשית מגוונת יותר מבחינת שפות בזכות הסרט היפני הזה, מאת גנקי קאוואמארה, מי שהפיק הרבה מסרטי האנימה שהוקרנו בישראל לאחרונה (״סוזומה״, ״בל״) וגם מביים סרטים מצולמים בתדירות נמוכה. העלילה מתחילה בערב השנה החדשה, אז מוצא בן (מאסאקי סודה) את אמו (מיקו האראדה) משוטטת בפארק קפוא. כאשר היא מאובחנת כלוקה בדמנציה, על בנה האוהב להתרגל למצבה החדש והוא שב אל זכרונות העבר. ביניהם זיכרון המטריד את מנוחתו, תקופה בה אמו נעלמה כשהיה ילד. חלון ההזדמנויות לסתום את החור הזה במרקם ההיסטוריה המשפחתית הולך ונסגר, אך התקציר מבטיח דרמה מלאת יופי יותר מאשר מותחן עתיר תעלומות.

מישהו שומע אותי (Hear Me Out) – בטח חשבתם או חשבתן שאתבדח על חשבון שירם של להקת איפה הילד, המהדהד את שם הסרט הזה. אז לא, אני לא עד כדי כך צפוי. מדובר בסרט שערך את בכורתו בפסטיבל הקולנוע הצרפתי, אותו כתב וביים פסקל אלבה (״ראש של טורקי״). היוצר גם מככב בתפקיד הראשי, כגבר בשנות ה-50 לחייו ששמיעתו מתדרדרת. מצבו הרפואי פוגע בשגרת חייו ובעבודתו כמורה בבית ספר, מה שמוביל אותו לקבל את עצת הרופא ולענוד מכשיר שמיעה, שמגביר כל רעש לווליום בלתי נסבל. נסיונו להתנתק מן העולם לא עולה יפה כאשר אל חייו מתפרצת שכנתו (סנדרין קיברלן), אלמנה טריה שזקוקה לעזרה עם בתה הקטנה, שהפסיקה לדבר מאז מות אביה.

פגוש אותי בסיינט לואיס – הסרט המוזיקלי שהפך את ג׳ודי גארלנד לכוכבת-על, יוקרן בסינמטק הרצליה מחר (15.6) בשעה 20:30. לפני המחזמר שהפגיש בין גארלנד ובין הבמאי ובן-הזוג וינסנט מינלי, כלומר הסרט שאחראי בין היתר לקיומה של לייזה מינלי, תוכלו לשמוע את יעל שוב (״טיים אאוט״) מספקת אנקדוטות שוודאי יהיו הרבה מעבר למה שציינתי, בדברי הפתיחה שלה. למי שלא מכירים כלל את הסרט, מדובר בדרמה על משפחה אמריקאית מן הדרום השמרני, שעולמה מתערער עקב שינויים חיצוניים ופנימיים ברוח ראשית המאה ה-20.

חידון הקולנוע – יתקיים לרגל 50 שנות סינמטק תל אביב, באותו הערב בשעה 20:00, אז תיאלצו לבחור. החידון ייערך בשיתוף ובהנחיית פודקאסט ״אוכלי סרטים״ ומובטח כי יכלול חמישים שאלות טריוויה ותחרות בין מספר קבוצות, בערב שנשמע מהנה גם כצופה מן הצד, ובסופו פרסים לקבוצה המנצחת. הרשמה ופרטים נוספים באתר הסינמטק.

סרטים חדשים ב-VOD

טיילר רייק: חילוץ 2

ימים לוהטים (Burning Days) – פספסתי את בואו של הסרט הזה אל ספריות yes בשבוע שעבר, ונותר לי רק לנסות ולכפר. מדובר בסרט שערך את בכורתו המקומית בפסטיבל ירושלים, אז כתב עליו עופר, הפציע שוב בזכות הפסטיבל הגאה אך לא הוקרן מעבר לכך. גם אור וגם עופר בחרו בו כאחד מסרטי השנה שעברה שלהם, אז כדאי לשים אליו לב. הבמאי הטורקי אמין אלפר (״מעשייה בשלוש אחיות״, ״פרנזי״) מתמקד בתובע צעיר המגיע אל עיירה קטנה, ומוצא עצמו לכוד בין כוחות פוליטיים כבר במקרה הרצח הראשון שנקרה בדרכו.

קורבן (Victim / Obet) – נישאר אצל yes עם סרט חדש בשירות החל ממחר (15.6) שהיה נציג סלובקיה לאוסקר. חשוב מכך, שותפים בהפקתו נעמי לבארי וסער יוגב הישראלים. גם הוא נסקר בידי עופר, הפעם כחלק מדיווחי ונציה. סרט הביכורים של מיכאי בלסקו מתרחש בעיירה על גבול צ׳כיה ועוקב אחר אם שבנה מאושפז עקב תקיפה שעבר, אותה ביצעו שלושה בני רומה, על פי המשטרה. כאשר הבן מתאושש מספיק כדי לדבר, מתגלים פרטים נוספים וגם סדקים בסיפור.

טיילר רייק: חילוץ 2 (Extraction 2) – נסיים אצל נטפליקס, עם סרט שיעלה לשירות בשישי ה-16.6, ובעיניי עצם קיומו הוא ספוילר לסרט הראשון. כריס המסוורת׳ שב לגלם את האדם מן הכותרת, איש המגרפה אם תרצו, על אף גורלו בסרט הבכור והמהולל יתר על המידה. האחים רוסו התפצלו הפעם, אולי אחד היה עסוק ולכן רק השני חתום על הסרט, כאשר על כס הבימוי ממשיך לשבת איש הפעלולים שלהם, סאם הארגרייב. העלילה תצטרך לא רק להסביר את הסוף של הקודם אלא גם להעניק לצוות המחלצים המיומן משימה חדשה. על המסך תמצאו בין היתר את אידריס אלבה, אולגה קורילנקו, וגולשיפטה פרהאני השבה אף היא מהסרט הראשון.