סרטים חדשים: ״רובוטריקים: עליית החיות״, ״המהפנט״, ״שמונה הרים״, ״משהו ממני״, ״שם קוד: באנשיי״, ״חנות ספרים בפריז״, ״התלקחות״

ברוכים הבאים וברוכות הבאות אל הפוסט ה-4,500 בסריטה, ציון דרך שחשבתי שיהיה נכון לפתוח עימו. מדי פעם אנחנו מגיעים למספר עגול יחסית וזו הזדמנות להזמין את כולם לנבור בארכיון שלנו בימים בהם לא עולה פוסט חדש ובכלל. ניתן לעשות זאת דרך שלל הכפתורים בצד ימין של המסך (חיפוש, קטגוריות, חודשי) או בעזרת חיפושי גוגל משונים כיד הדמיון הטובה. בפוסט הנוכחי והאינפורמטיבי, שאני מנסה תמיד לתבל קצת, תוכלו ללמוד על שבעת הסרטים החדשים בבתי הקולנוע, אירוע סינמטקי אחד ועוד מספר אופציות לצפייה ביתית. אתנצל שלא הגענו להמליץ על ״זום פולני״, שבוע קולנוע פולני שכבר החל בסינמטק ת״א וינדוד משם לסינמטקים נוספים. כנ״ל לגבי המחווה לבמאי האיטלקי פרנצ׳סקו רוזי (או רוסי, תלוי בסינמטק ובאיות הנבחר). כתמיד, אציע לבדוק מה מתחולל בסינמטק החביב עליכם ועליכן בכל תחילת חודש ואצטער שאנחנו לא מגיעים להכל.

רובוטריקים: עליית החיות (Transformers: Rise of the Beasts) – שש שנים מאז הסרט החמישי בסדרה, ״האביר האחרון״, חוזרת לקולנוע סדרת הסרטים על-פי ליין הצעצועים והאנימציה היפנית האייטיזית. או אם תרצו, כחמש שנים אחרי ״באמבלבי״, סרט הספין-אוף שהוכיח שיש חיים אחרי מייקל ביי, שביים את כל החמישה הקודמים. הפעם הבמאי הוא סטיבן קייפל הבן (״קריד 2״) והעלילה מתרחשת בנפרד מסרטי ביי, שכן היא ממוקמת בשנות ה-90. גם בתקופה זו שימש כדור הארץ כשדה קרב בין שני פלגים של גזע חייזרי הקרוי רובוטריקים, אוטובוטים ושקרניקים, ערימות מתכת עם בינה המסוגלות לשנות צורה לכלי רכב מסוגים שונים. החידוש הפעם הוא פלג נוסף שמדמה בעלי חיים ענקיים ונקרא ״המקסימלים״, אותם מנהיג רובו-גורילה בשם אופטימוס פריימל (רון פרלמן). כי אופטימוס פריים אחד זה לא מספיק (גם אם מדבב אותו פיטר קאלן). בתפקיד בני האנוש המסכנים שנקלעים לאש הצולבת: אנטוני ראמוס (״שכונה על הגובה״) ודומיניק פישבק (״פרויקט פאוור״). בתפקידים קוליים של רובוטריקים למיניהם: פיטר דינקלדג׳, פיט דייוידסון ומישל יאו. לא תאמינו כמה תסריטאים יש לדבר הזה, והתמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט, למקרה שהיה חשש אחר.

המהפנט (Hypnotic) – גם רוברט רודריגז חוזר לקולנוע אחרי גלות סטרימינג של מספר שנים (״גיבורים זה אנחנו״, ״הספר של בובה פט״), לראשונה מאז ״אליטה: מלאך קרב״ למעשה. הוא גייס את בן אפלק לתפקיד הראשי, בלש משטרה שחייו מתמוטטים לאחר חטיפת בתו הקטנה. בחלוף הזמן הוא מוצא קצה חוט לפרשה דווקא באמצע ניסיון לעצור שוד בנק, הנגרם בידי אדם מסתורי (וויליאם פיצ׳טנר) בעל יכולת להפנט כל אחד ולגרום לו לעשות כרצונו. גיבורנו חובר אל מגדת עתידות (אליס בראגה) כדי שתבאר עבורו את הכוחות העומדים מולו, במטרה הן לרדת לשורש מקרה חטיפת בתו והן להבין את תוכניתו של המהפנט. התסריטאי הנוסף לצד רודריגז הוא מקס בורנשטיין (סדרת סרטי ״גודזילה נגד קונג״), ומכיוון שהסרט אינו מבוסס על יצירה אחרת, אור ציין אותו בפוסט הקבוצתי המוקדם שלנו כאחד מסרטי הקיץ שהוא מצפה לבואם.

שם קוד: באנשיי (Code Name Banshee) – לא אני כתבתי ״באנשי״ עם דאבל-יו״ד, זה שם הסרט הרשמי ואנחנו נכבד את התעתיק השגוי הזה לעברית. מי שעונה לשם הקוד הזה היא ג׳יימי קינג, המגלמת מתנקשת שיוצאת למצוא את המנטור שלה. הוא אנטוניו בנדרס, סוכן ממשלתי לשעבר, והוא מתחבא משום שהוצב פרס על ראשו. הגיבורה חוברת אליו כדי לפתור את הבעיה שלו, שהיא גם הבעיה שלה – אדם בשם אנטוני (טומי פלנגן), בו כולם רוצים לנקום. אל הקלחת נגררת גם בתו של המנטור, בגילומה של קתרין דייויס. ייתכן שהתסריט שכתב מתיו רוג׳רס ברור יותר מאשר מהתקציר הזה, וקיים גם הסיכוי שהבמאי ג׳ון קיז הפך אותו לסרט מוצלח. שיתוף הפעולה הקודם של השניים היה ״The Survivalist״.

שמונה הרים

שמונה הרים (The Eight Mountains) – את החלק של המדור המורכב מסרטים שאינם דוברי אנגלית יפתח סרט שכבר סקרנו, כאשר עופר כתב עליו במסגרת הבכורה בפסטיבל חיפה. ייתכן גם ששמו יהיה מוכר לכם או לכן בזכות ספרו של פאולו קונייטי, שתורגם לעברית, ואותו עיבד למסך הצמד הבלגי פליקס ואן חרונינגן ושרלוט פאנדרמירש (״קריסת המעגל השבור״, ״ילד יפה״). זהו סיפור חברותם של שניים במשך כמה עשורים, מפגישתם כילדים במרומי הרי האלפים של איטליה, ודרך חייהם הבוגרים, אז מגלמים אותם לוקה מרינלי ואלסנדרו בורגי. זוכה פרס חבר השופטים של פסטיבל קאן 2022.

משהו ממני (Piece of My Heart) – מצמד היוצרים הבלגים אל סרט הולנדי, בבימויה של דנה נחושתן הישראלית-הולנדית (״דוניה ודסי״). העלילה מתרחשת באמסטרדם של שנות ה-70, ומתמקדת בשתי רקדניות צעירות המתקבלות ללהקת בלט יוקרתית. החברות ביניהן הופכת ליריבות כאשר האחת זוכה בתפקיד הראשי בבלט ״כרמן״, בעוד האחרת נאלצת להחליט האם לתמוך בחברתה הקורסת תחת עול הציפיות או לתת לקנאה לנצח ולייחל לתבוסתה שאולי תפנה לה מקום. איליין מייריק ורוס אנגלברט מככבות, על-פי תסריט של רוס אווהאנד.

התלקחות (The Blaze) – נעבור אל צרפת עם סרטו של קוונטן ריינו, מותחן הישרדות עם הקשר אקטואלי בלתי מתוכנן (שריפות הענק בקנדה, שהעשן והזיהום שהן פולטות השאיר אותי בבית בברוקלין ביממה האחרונה). אלכס לוץ (״מערבולת״) ואנדרה דוסולייה הוותיק מגלמים בן ואב, המתגוררים בדרום צרפת. הם מתבקשים להתפנות ממקום מגוריהם בשל שריפה המשתוללת בסמוך ומתקרבת לאיזור, אך שיירת המכוניות אליה הם חוברים נתקעת. ההוראות ברדיו מבקשות אותם להישאר ברכב המתלהט, אבל האינסטינקט אומר לנוס אל היער לפני שיהיה מאוחר.

חנות ספרים בפריז (A bookshop in Paris) – נחזור אל השפה האיטלקית, אבל שימו לב שגם צרפת משתתפת בהפקה הזו, כפי שיעיד הליהוק ואם הכותרת לא סיפקה רמז עבה מספיק. סרג’יו קסטליטו ביים ומככב מגלם את בעל חנות הספרים, איטלקי בפריז, המקדיש את חייו לטיפול בבתו הצעירה והחולה. אל חייהם מתפרצת יום גשום אחד אישה פריזאית (ברניס בז׳ו), המעוררת בגיבורנו תשוקות שכבר שכח את קיומן, ומאיימת לשנות את הסדר הקיים. על התסריט חתומים לצד קסטליטו כמה שמות נוספים, בהם אטורה סקולה. הוא הלך לעולמו ב-2016 אבל הסרט משווק כמבוסס על רעיון שלו ומעניק לו קרדיט כתיבה, ו/או מתהדר בשמו.

פסטיבל רסטורציות – אירוע ״ReFilm״ בשיתוף ארכיון הסרטים בסינמטק ירושלים כבר יצא לדרך בסוף השבוע שעבר, אך הוא יימשך שבוע נוסף ולכן אני חש רק קצת אשם על שלא כללתי אותו במדור הקודם. למי שלא מכיר או מכירה, מדובר בפסטיבל המורכב מעותקים חדשים ונוצצים לסרטים שדהה ונשרט הפילם שלהם, מכל הזמנים. אפשר לראות באופן צלול מאי פעם יצירות כמו ״תלמה ולואיז״ של רידלי סקוט, ״השיחה״ של פרנסיס פורד קופולה, או ״צער גידול חיות״ של הווארד הוקס. אפשר גם לנצל את ההזדמנות להתוודע לסרטים המעט-פחות מוכרים בתוכניה, מ״אישי גודפרי״ של גרגורי לה קאווה ועד ״זרם מעמקים״ של קוזאבורו יושימורה. אפשר אפילו לחקור יוצר שיוקרן יותר מסרט אחד שלו, מייקל רומר (״גבר לגמרי״, ״נקמה שלי״). הרשימה חלקית והזמן אוזל, כל המידע אצל סינמטק ירושלים.

סרטים חדשים ב-VOD

פסיפיקיישן

פסיפיקשן (Pacification) – למיטב ידיעתי הסרט הזה הוקרן בישראל רק בפסטיבל ירושלים 2022, והחל ממחר (8.6) תוכלו לרכוש אותו לצפייה דרך סלקום tv או yesVOD. מדובר בסרטו של הבמאי הקטלוני אלבר סרה (״מותו של לואי ה-14״), אז אני לא צפיתי או אצפה בו, אבל כן אוכל לספר שבנואה מג׳ימל הוא פוליטיקאי צרפתי בטהיטי, נציג של הרפובליקה הצרפתית באי הפולינזי. בין שלל תככים בהם הוא מנווט, הוא נאלץ גם להפריך שמועות על הימצאה של צוללת השטה לחופי המקום, מה שעלול לרמז על חידוש הניסויים הגרעיניים במקום.

צל התעתועים (Will-o’-The-Wisp) – מאותו פסטיבל ירושלים מגיע אל אותם שירותי תוכן בדיוק גם סרט שדווקא כן כתבנו עליו, הודות לדיווח של אור על סרטו של ז'ואאו פדרו רודריגז ("האורניתולוג"). בניגוד לסרה, את הקולנוע האמנותי הקיצוני של הפורטוגזי גם אני מחבב לרוב, וכאן הוא ממשיך את העיסוק שלו בסוריאליזם כדי לבקר את המציאות. קשה לאפיין אותו ז׳אנרית, שכן הוא נע בין דרמה קומית מקורקעת לפנטזיה מוזיקלית מופרעת, ואפילו הסיפור לא נשמע הגיוני: יורש העצר הפורטוגלי מבקש לעבור הכשרה ככבאי ומתאהב באחד החניכים.

חריף אש (Flamin' Hot) – חשוב לי לציין שזה סרט אמיתי לגמרי, שמצטרף אל דיסני+ בשישי (9.6), וכל מה שאכתוב מעתה נכון. מדובר בדרמטיזציה של המצאת החטיף ״צ׳יטוס חריף אש״, שנולד כאשר אחד מעובדי התחזוקה במפעל המזון תיעל את המורשת המקסיקנית שלו והציע לזווג בין חטיף התירס והטעמים הפיקנטיים של מולדתו. אם זה לא מספיק מדהים, הבמאית היא אווה לונגוריה. כן, אותה אחת. ג׳סי גרסיה מככב, טוני שלהוב הוא הבוס שצריך להשתכנע בלכלוך אצבעותיו באבקה האדומה הקסומה.