פרסי אופיר 2022: הזוכים, הזוכות והטקס

הסרט הראשון שהוכרז בטקס פרסי אופיר ה-33 היה גם האחרון שהוזמן לעלות לבמה. הערב נפתח עם זכייתה של ג׳וענה סעיד בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על הופעתה ב״סינמה סבאיא״, והערב הסתיים עם הכתרתו לסרט הטוב ביותר של השנה בקולנוע הישראלי. כפועל יוצא, הוא גם נציג ישראל לאוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי, ובמהלך הטקס התכבד בשלושה פרסים נוספים שהעלו את מניינו לחמישה. לרגע היה נדמה שזה הערב של ״קריוקי״, שפתח עם זכייה כפולה והכניס את הטקס להילוך עם עוד דאבל מרגש, לשחקנית ולשחקן הראשיים. אבל מרגע שהוענק פרס הבימוי לאורית פוקס רותם, הרוח שוב השתנתה לכיוון ״סינמה סבאיא״.

הפתעת הערב היה ״סבוי״ של זהר וגנר, עם שלושה פרסים ומדליית ארד מאיתנו כסרט שזכה במספר הפרסים השלישי בגודלו אחרי שני הנ״ל. סרטים שנאלצו להסתפק בפרס יחיד הם ״ולריה מתחתנת״, ״הדרך לאילת״ ו״בתולים״. בקטגוריות הייעודיות, זכו שלושת הפייבוריטים ולא תשמעו ממני אף תלונה: ״מחברות שחורות״ (תיעודי ארוך), ״בת האמן״ (תיעודי קצר) ו״מכתב לחזיר״ (עלילתי קצר). על השתלשלות העניינים לאורך הערב כתבתי בזמן אמת, אז אשאיר את החלק הארי של הפוסט כמו שהוא, כדיווח. אבל את הסיכום רציתי להבליט ואת השורה התחתונה בעיניי אתן כבר בפסקה הבאה.

בכל שנה אנחנו כותבים שפרסי אופיר צריכים להחליט אחת ולתמיד מה הם, והשנה נדמה כאילו הוחלט על מסיבה חברית, ערב פנימי לקולנועני ולקולנועניות ישראל בלבד. שזו זכותם המלאה, על כספי ציבור וחלוקתם אני לא מהמתווכחים לרוב. אבל בכמה וכמה רגעים במהלך הטקס השתרבבה שוב ושוב הפוליטיקה המאוסה, כאילו אנחנו בימי שרת התרבות לשעבר. זו שהפסיקו להזמין לטקס מרוב שאי אפשר היה להכיל את הנושא, אבל מאז השר הנוכחי חזרו לנוהג המגונה. יתרה מזאת, ברגע החשוב של הערב, ההכרזה על הסרט הטוב ביותר, מעניק הפרס פשוט היה חייב לדבר בזכותה של קרן הקולנוע שומרון (שעמדה ועומדת במחלוקת מזה כמה שבועות, שלא לומר מיום הקמתה). הדבר הבא שנאלץ לעשות הוא להעניק את הפרס לסרט עם מילה ערבית בכותרת שחוגג את הדמויות הערביות והיהודיות שלו יחד. אני עדיין נגד לערבב קולנוע ופוליטיקה, אבל לפעמים שם של סרט יכול להיות תשובה ניצחת נגד גזענות והדרה, ואור של מקרנה גובר על חשכה בלב.

הערב (ראשון ה-18.9) יחולקו פרסי אופיר לסרטי הקולנוע המצטיינים של השנה, ולראשונה מזה שנים נדמה שיש תחרות צמודה. ארבעה סרטים עלו על הלוח ברוב הקטגוריות העלילתיות, והאחד שיש לו רק שתי מועמדויות מאיים להיות הפתעת הערב. אלו הם, לפי הסדר: ״קריוקי״ (14), ״ולריה מתחתנת״ (14), ״סינמה סבאיא״ (12), ״הדרך לאילת״ (11), ו״איפה אנה פרנק״ (2). החמישיה הזו מתחרה על פרס הסרט הטוב ביותר, או ״נציג ישראל לאוסקר״ בשמו האמיתי, אבל אל תפסלו את שמונת הסרטים הנוספים ביתר הקטגוריות. יש גם עשרה דוקומנטריים ושישה קצרים עלילתיים הכלואים בקטגוריות הייעודיות שלהם, מתוכם ייבחרו שלושה זוכים בלבד. זוכה אחת כבר הוכרזה לפני הטקס ותקבל את הכבוד המגיע לה על בימתו – הבמאית לינה צ׳פלין היא זוכת פרס על מפעל חיים, בגיל 88 ולפני שאמרה את המילה האחרונה שלה כיוצרת. מלבד פרס זה יחולקו 18 פרסים במהלך הערב.

הטקס עצמו יתקיים השנה במתכונת מעט שונה, לא רק בגלל המעבר מן הפריפריה בשנים קודמות חזרה אל תל אביב. ספציפית זאפה ת״א, אחרי שכונת התקווה בשנה שחלפה, וכולל שטיח אדום עליו יחלו לצעוד המועמדות והמועמדים כשעה וחצי לפני הטקס עצמו. עוד שינויים יובהרו לכולנו רק כאשר נזכה לחזות באירוע, שגם עצם שידורו יהיה אחר הפעם. ראשית בזמן אמת החל מהשעה 17:30 באתר מאקו, וגם ביוטיוב ובאינסטגרם של האקדמיה. אנחנו נעקוב אחרי השידור החי הזה ונעדכן את הפוסט הנ״ל בזמן אמת (אז נא לרפרש את העמוד), עד שיהיה בעצם מלא ספוילרים לשידור הדחוי והערוך בשעה 23:00 אצל קשת. מעניין מי יבחרו לצפות בו, ואם זו מעין חובה של האקדמיה לשדר גם בטלוויזיה הארצית. לי זה נשמע כמו לראות משחק כדורגל כמה שעות אחרי שנודעה התוצאה שלו, והרי מהו פרס אופיר אם לא ענף ספורט ייחודי לקולנוע הישראלי. ואם כך, זו הפעם השישית שאנחנו משחקים בפרשנות ספורט השנה, כפול מהשנה שעברה. את חמשת הפוסטים האחרים אפשר לקרוא בתגית הרלוונטית, או בצורת כרוניקה שהכנתי בהמשך. גם כדי שיהיה מה לעשות לפני הטקס וגם כמעין סיכום עונה אחרי שהוא יסתיים. הצטרפו אלינו ונשתדל לעשות סדר בבלאגן של האקדמיה, כרגיל.

כרוניקת האופיר של סריטה לשנת 2022
ממש בתחילת יולי ספרנו את כל המתמודדים בשלב הראשון בכל הקטגוריות, שהוקרנו לחברי וחברות האקדמיה במשך חודש. ספק אם מישהו חוץ מעופר ליברגל צפה בכל 88 הסרטים המרכיבים את הרשימה המלאה לפני ההצבעות, סחתיין למי שעמדו במשימה. בתחילת יולי כבר התכוננו לשלב הבא, עם נבחרי סריטה שלא מנסים לקלוע לטעמה של האקדמיה, ופוסט בונוס של אור על הקולנוע הגאה השנה בישראל (שהוליד פוסט נוסף על ההיסטוריה הלהט״בקית באופירים לדורותיהם). ב-10 באוגוסט הייתה בידינו רשימת המועמדים, ולהבדיל מכל סמנטיקה אחרת כאן כבר היה צריך לזכות במספיק הצבעות כדי להיכנס לחמישיות של כל קטגוריה (או שישיות במקרה של תיקו). עוד חודש שלם חלף, בו חברי וחברות האקדמיה נתבקשו לצפות במספר כאילו-סביר יותר של סרטים (29 בכל הקטגוריות), ועם תום ההצבעות לשלב הגמר זכינו בעוד טור של אור. הפעם על מצב המירוץ שנראה השנה צמוד מאוד, ומה בעצם יכול להתרחש בטקס שיסדר עבורנו היכן שוכנת חיבת האקדמיה באופן סופי. אלה היו חודשיים וחצי שאמורים לסכם שנה שלמה של יצירה, עד שיום אחד יחליטו לשנות את הפורמט המעוות והבלתי הוגן הזה.

הטקס

צילומסך מתוך אפליקציית מאקו

ברשותכם וברשותכן לא אתייחס לטקס עצמו, שעשה רושם חביב של מסיבת חברים ותיקים – לא מעונב, מלא הסתחבקויות ובדיחות פנימיות. אני כותב זאת לזכות, ככה צריכים להיראות אירועים שלא רוצים שהקהל באמת ייקח בהם חלק או ייפתח כלפיהם יחס, ופרסי אופיר הם חגיגה של תעשיית הקולנוע הישראלית את עצמה. לכן אני מתעלם מהמערכונים (כולל אלה שמעודדים הפרעות בזמן צפייה בסרט בקולנוע) או מההנחייה של עוז זהבי, שכמו כולם עשה את הכי טוב עם מה שנתנו לו. העיקר מבחינתנו בסיקור הזה הם הפרסים והכבוד להם זוכים כל העוסקים במלאכה. וכך הם חולקו:

שחקנית משנה: ג׳וענה סעיד, ״סינמה סבאיא״

שחקן משנה: שמואל וילוז׳ני, ״הדרך לאילת״

הערב נפתח עם צמד זכיות צפוי ומשמח בפרסי המשחק המשניים.

מוזיקה: "קריוקי" – גל לב, ליאור פרלה

פסקול: "קריוקי" – ויטלי גרינשפן, אבי מזרחי

סרטו של משה רוזנטל נכנס למשחק עם דאבל מרשים בתחומי האודיו, כיאה לסרט שנקרא ״קריוקי״.

תלבושות: "סינמה סבאיא" – רייצ'ל בן דהן

איפור: "סבוי" – רונית דוגו ארביב

ליהוק: "סינמה סבאיא" – עמנואל מאיר

מצב הפרסים אחרי שליש ערב – שלושה ל״סינמה סבאיא״, שניים ל״קריוקי״, אחד ל״הדרך לאילת״ ואחד ל״סבוי״.

עיצוב אמנותי: "סבוי" – שקד נאור

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר: "מכתב לחזיר" – טל קנטור, עמית ר. גיצלטר

צילום: "בתולים" – בועז יהונתן יעקב

מועמדות שישית וזכייה ראשונה לאחד מאמני האור שבין צלמי הקולנוע בישראל.

עריכה: "סבוי" – נילי פלר, שאולי מלמד

תסריט: "ולריה מתחתנת" – מיכל ויניק

לינה צ׳פלין מקבלת את הפרס על מפעל חיים, הקהל נעמד על רגליו. הנאום שלה הוא הארוך ביותר עד כה, ומותר לה, בטקס שמתאפיין בנאומים קצרים וקטעי קישור ארוכים-ארוכים. שר התרבות לקח הטקס בן ערובה, קצת חבל בשלב הזה.

צילומסך מתוך אפליקציית מאקו

שחקנית ראשית: ריטה שוקרון – "קריוקי"

הטקס שינה הילוך, הקהל קם והריע לשחקנית האדירה הזה וקרא בשמה. זה האופיר הראשון של ריטה שוקרון, תאמינו או לא, שקיבלה אותו מליאור אשכנזי המככב לצידה בסרט. היא באמת מתרגשת והיא נהנית מכל רגע על הבמה. ברשימת התודות המעניינות: להורים של הבמאי משה רוזנטל שיצרו אותו.

שחקן ראשי: ששון גבאי – "קריוקי"

אופיר רביעי של השחקן המחונן, עם נאום תודה מתוקתק שממנו אציין את התודה המפתיעה גם הפעם – אבי טולדנו. מי שראה את הסרט מבין.

בימוי: "סינמה סבאיא" – אורית פוקס-רותם

האם יש לנו קצת מתח לקראת סיום? ״סינמה סבאיא״ חוזר לטקס עם פרס רביעי הערב. גם ל״קריוקי״ יש ארבעה, והקטגוריה הראשית לפנינו.

הסרט התיעודי הטוב ביותר, עד 60 דקות: "בת האמן" – מרגריטה ויניב לינטון, אסתי מקלברג-יעקב, חיים מקלברג, תומר מקלברג, יגאל מוגרבי

הסרט התיעודי הטוב ביותר, מעל 60 דקות: "מחברות שחורות" – שלומי אלקבץ, גלית כחלון

אפשר לומר שהפייבוריטים התיעודיים בכל האורכים זכו, אבל אין כאן שום תלונה. חבל שלא מכבדים אותם בהשתתפות בקטגוריות האחרות, כי כפי שהוכיח ״סבוי״ אפשר לצאת עם שלושה פרסים במקום מקסימום אחד. נשארנו עם הפרס האחרון להערב.

הסרט הטוב ביותר: "סינמה סבאיא" – גל גרינשפן, רועי קורלנד, מאיה פישר

אין פיצול בין פרסי הסרט והבימוי, יש זכייה נהדרת לסרט הזה שמוקרן כעת בבתי הקולנוע ובוודאי כשיר לאוסקר. חמש זכיות לסרט שגרף את הפרס המרכזי, כולל בימוי ומשחק. התאוששות קלה ונשוב לענייני קולנוע נוספים בימים הקרובים. ברכות לכולן!

צילומסך מתוך אפליקציית מאקו

חלוקת הפרסים:
סינמה סבאיא – 5 (סרט, בימוי, משנית, ליהוק, תלבושות)
קריוקי – 4 (שחקן, שחקנית, מוזיקה, פסקול)
סבוי – 3 (עריכה, עיצוב, איפור)
ולריה מתחתנת – 1 (תסריט)
הדרך לאילת – 1 (משנה)
בתולים – 1 (צילום)
מחברות שחורות – 1 (תיעודי ארוך)
בת האמן – 1 (תיעודי קצר)
מכתב לחזיר – 1 (עלילתי קצר)