מחכים לתרגום: Beavis and Butt-Head Do the Universe

פרמאונט+ הוא שירות סטרימינג אמריקאי שאינו זמין בישראל, ובניגוד לדיסני+ בהווה או HBO MAX בעתיד גם לא מתכנן לעשות עלייה. הוא שייך לאולפן הקולנוע הפעיל הוותיק בהוליווד, שכיום הוא חלק מתאגיד ויאקום והשיק את הזרמת המדיה שלו כבר ב-2014 תחת השם CBS All Access. כחלק ממלחמות הסטרימינג שונה השם בשנה שעברה למשהו שיזכיר לקהל את אולפני פרמאונט ובתקווה גם את המותגים המזוהים עימו. הניסוי הצליח אם לשפוט על פי קצב צמיחת המנויים הגואה, כאשר רוב התכנים הם טלוויזיוניים: מסדרות חדשות ביקום ״מסע בין כוכבים״, דרך החידוש של ״איזור הדמדומים״ ועד ״הטובות לקרב״.

את מותגי הקולנוע שומרים בפרמאונט לבתי הקולנוע, והשנה אפשר לראות את ההבדל בהפצה, כאשר סרט כמו ״השמיניסטית״ הועבר כלאחר כבוד לנטפליקס בעוד אל בתי הקולנוע ברחבי תבל הגיעו בזה אחר זה ״צעקה״, ״ג׳קאס לנצח״, ״העיר האבודה״, ״סוניק הסרט 2״ וכמובן ״אהבה בשחקים: מאווריק״. אבל יש גם סרטים שמיועדים מראש לפרמאונט+ או מוצאים את מקומם שם, רובם ככולם עד כה מגיעים בעצם מתוך מותגי טלוויזיה. בין אם ״בובספוג הסרט: מבצע הצלה״, הסרטים הבלעדיים של ״סאות׳ פארק״ מתקופת המגפה, או המצטרף הטרי ״ Beavis and Butt-Head Do the Universe״.

עבר כל כך הרבה זמן מאז שפגשתי את החבובים המונפשים מימי MTV עד כי אני מעריך שדור שלם החמיץ את קיומם. אבל כעת, כרבע מאה מאז הסרט ״ביווס ובאטהד דו אמריקה״ (Beavis and Butt-Head Do America), ואף יותר מאז שידורי הסדרה בכיכובם של הצמד המטומבל, הוחלט להשיבם (היה כבר קאמבק לא מאוד זכור או מוצלח לפני כעשור). כולל את היוצר מייק ג׳אדג׳, ששב לדבב את ביווס ובאטהד וגם שלל דמויות נוספות, בסרט שהוא גם המשכון וגם אמור להשיק את שובם של המגחכים והמגוחכים לסדרה חדשה עבור שירות הסטרימינג. מתוך תחושת הסכנה שאני עומד להידבק בצחקוקים שלהם כמו בימים הטובים, לא הייתה ברירה אלא לבדוק האם ביווס ובאטהד מתאימים לימינו. כיוון שאין לי מושג מה אופק ההפצה של הסרט, לא היה מנוס מלהשיב עבורו את פינת ״מחכים לתרגום״ אחרי היעדרות של שנה שלמה.

עוד קצת ״סבא מספר״ למי שלא התוודעו אל ביווס ובאטהד בזמן אמת: בתקופה ש-MTV הייתה ערוץ טלוויזיה ובית הפקות מגניב, מייק ג׳אדג׳, לימים הבמאי של הסרטים ״Office Space״ ו-״Idiocracy״ (ויסלחו לי השמות העבריים שלהם) יצר ודיבב שתיים מן הדמויות האייקוניות של דורן. הקשר לערוץ המשדר היה מערכונים בהם השניים העניקו פרשנות מטופשת/מבריקה לקליפים, אייקוניים כזניחים, אבל הסדרה בכיכובם כללה גם עלילה בה שני בני הנוער רצו רק דבר אחד – ״להבקיע״ בלשון האמריקאים, ולא במשחק ספורט. בדרך להשגת מטרתם הבלתי ממומשת תמיד הם צחקקו מגסויות, גרמו לכאוס עלילתי וקומי בגלל טיפשותם, והפכו לסמל הבטלנות והפיגור מאחור. אני זוכר היטב דווקא את משחק המחשב הפרימיטיבי על פי המותג, המאפשר לשחקן לעלות לגג בית הספר ולירוק מטה על העוברים ושבים. רמה גבוהה, אין מה לומר.

הסדרה הצליחה מספיק כדי לשחרר תקציב לטובת סרט קולנוע, בו השניים עשו פחות או יותר את אותם הדברים למשך כ-80 דקות. בישראל קראו לו משום מה ״ביווס ובאטהד דו אמריקה״. יציאת הסרט לוותה בקליפ מונפש לשיר הנושא בביצוע רד הוט צ׳ילי פפרז, חביביי מהתיכון, מה שקצת קירב אותי אל המותג. הקירוב נדרש משום שבאופן אישי הייתי יותר בעניין של סדרת האחות, ״דריה״ (בהופעת אורח של מצמצת-פספסת בסרט החדש). קשה לי לומר שהתגעגעתי אל הצמד בשנים שחלפו, בחידוש הקודם לא טרחתי לצפות, ונדמה היה שגם היוצר המשיך הלאה (ליצירת הסדרה ״עמק הסיליקון״ למשל), עד שהגיע פרמאונט+. אך השאלה על התאמתם ל-2022 של שני בני נוער מונפשים שנראו ניאנדרטליים גם בתחילת הניינטיז כנראה חלפה גם במוחם של היוצרים – משום שזהו המסד העלילתי של סרט ההמשך.

אנימציית המחשב התלת-מימדית בפתיחה גרמה לי לבהלה וביעותים, מחשש כבד שהוחלף הסגנון באשמת השנתון. אזעקת שווא, משום שהיה זה סתם פתיח לטובת כותרות, אחריהן התחיל הסרט באמת עם חזרה לאנימציית דו-מימד בקווים רוטטים. גם אם התקציב כנראה גדל משמעותית מאז הפעם האחרונה שבילו השניים על המסכים. השאלה מדוע המתבגרים לא סיימו להתבגר מאז סוף הניינטיז ועד היום נידונה בהרחבה בחלק הראשון, שמתחיל ב-1998 בעוד יום רגיל בחייהם נטולי הדאגות מלבד האם יאבדו את הבתולין. תקרית ביריד המדע הבית-ספרי מתחילה שרשרת אירועים בסופה הם מקבלים עונש חינוכי – השתתפות בתוכנית להעשרת מוחות צעירים בסוכנות החלל האמריקאית.

מכאן מתחילה קומדיית הטעויות שגורמת לאסטרונאוטית בכירה בשם סרינה (אנדראה סבאג׳) להאמין שצמד האידיוטים יוכלו להועיל לה, ומאידך לצמד לחשוב שהיא מנסה לפתות אותם. בחלל אמנם אי אפשר לשמוע אותך צועק, אבל המסע לחקר חור שחור (רעיון שמאוד מצחיק את ביווס ובאטהד כמובן) מסתיים בצליל של אסימון נופל אצל מפקדת המשלחת – ואז בנפילתם של השניים דרך גשר איינשטיין-רוזן הישר אל שנת 2022. האירוע לא משפיע עליהם יותר מדי והם ממשיכים לחפש את סרינה גם בקו הזמן החדש, משימה לא פשוטה לאור העובדה שהיא מתמודדת למשרה ציבורית בשלב זה. הניסיון למצוא אותה מתקיל את הנוסעים בזמן שלא מידיעתם, מה שמאפשר לסרט להוסיף אלמנטים קלאסיים של קומדיית ״דג מחוץ למים״.

המפגשים בין השניים לבין חידושים טכנולוגיים, בעיקר טלפונים חכמים ובדגש על העוזרת הווירטואלית סירי, משיג הרבה מאוד צחוקים קלים וצפויים בקטע טוב. בלתי צפויים ולכן מבריקים למדי היו המפגשים של הצמד הסתום בכל קו זמן שהוא עם החשיבה הפרוגרסיבית של תקופתנו. מבלי לספיילר יותר מדי, בואו נגיד שביווס ובאטהד לא רק לומדים מהי ״פריבילגיה לבנה״ אלא גם מפרשים מחדש את המונח, באופן חתרני מבלי משים. אעצור לפני שאתחיל להרוס בדיחות ורק אגיד שיש הרבה מאוד מהן בסרט של פחות משעה וחצי. חלק מהבדיחות מצחיק בקול רם, אחרות מעודדות מפגשים בין היד למצח או התקף מבוכה כללי, אבל הכל בכוונה. היו בטוחים שלא משנה מה השנה, ביווס ובאטהד ימשיכו לצחקק ממילים שנשמעות כמו מילים אחרות, והצבתם בסביבה מלאת סמלים פאליים כמו מפקדת נאס״א היא מקור מתמשך לדאחקות בעלות אורך מופרז. נו, הם כבר היו מוצאים על מה לצחוק גם במשפט האחרון שכתבתי.

שתי אופנות שהסרט מתחבר אליהן עכשוויות אף הן: הימצאותנו בשנת המולטיוורס ובעידן ההחייאות. הרעיון של ריבוי מימדים הופיע השנה פעמיים ביקום של מארוול, שכבר הסתבך כהוגן ברשת הקורים הזו ואז הפך הכל לעוד יותר מוזר, והודגם יפה בסרטים עצמאיים שמנסים לעשות משהו מקורי בתוך המקלעת הרעיונית, דוגמת ״הכול בכל מקום בבת אחת״. בעיניי, ״ביווס ובאטהד 2״ לא חוקר ברצינות את הקונספט אלא משתעשע בו קלות, אבל הוא כן קוהרנטי ומהודק יותר מההיגיון של סרטי מארוול, שאני לא מצליח לעקוב אחריו. בתור החייאה למותג מן העבר הקרוב על צמד אווילים מחוללי ברדק אטומי, הוא אוכל בלי מלח את ״ג'יי ובוב השקט: הריבוט״ וכן את ״ביל וטד שורפים ת'זמן״, שניהם מ-2020 אבל בקושי הופצו עד השנה שעברה. נדמה לי שזה ההבדל בין יוצרים שבאמת אוהבים לשוב לחומרים שלהם לבין כאלה שרק מוכרים שזה מצבם.

ג׳אדג׳ מעולם לא סגר את האפשרות לחזור אל הדמויות האהובות עליו, כך לדבריו בקידום סרטו ״תמצית״ מ-2009. כעשור לאחר מכן התוודה שישמח לראות אותם על המסך הגדול אם ימצא את הדרך. כנראה שזה קרה, אך לרוע מזלו התזמון היה תקופת מגפת הקורונה. לכן, הסרט נוצר כל-כולו בעבודה מרחוק, החל ממפגשים יצירתיים בין הכותבים והמפיקים ועד עבודת הדיבוב ואפילו הלחנת הפסקול. ג׳אדג׳ חתום על התסריט יחד עם לו מורטון (אחד הכותבים ב״פיוצ׳רמה״ בין היתר), אבל את מלאכת הבימוי השאיר הפעם לאחרים. אלו הם הצמד אלברט קלרוס (״המופע של קליבלנד״, ״Disenchantment״) וג׳ון רייס, מי שעבד עם גאדג׳ עוד מימי ״המלך היל״ ולזכותו קרידטים רבים נוספים בתחום (מפרקים של ״ריק ומורטי ועד ״אנגרי בירדס 2״). בגזרת המדבבים המפורסמים תמצאו בין היתר את גארי קול, נאט פקסון, כריס דיאמנטופולוס, טובי האס וטיג נוטארו (אותה קל לזהות). כולם נותנים מעצמם ואין פה תחושה של חלטורה מכניסה או של פשרות ואילוצי הפקה.

מעריצים ותיקים אולי ישמחו למשמע מספר חשיפות הנוגעות לשמות הדמויות, או למיקום העיירה הבדיונית היילנד בה השניים מתגוררים. יש גם כמה תשובות מעורפלות לשאלות עתיקות כמו של מי הבית ובו הספה עליה השניים רובצים כל השנים הללו. מתוודעים חדשים ליקום השלם של טמטום המצוי בין האוזניים של ביווס ובאטהד, אולי ירצו להתחיל דווקא בסרט הראשון או אפילו בפרק רנדומלי של הסדרה. הימור די בטוח מצידי הוא שכל זמן שתבחרו לבלות מול החבר׳ה האלה יגרום לתופעת לוואי כפולה. מצד אחד, הוא יעורר מודעות לכמות הזמן שכולנו מבלים בבהייה חסרת שחר במסכים (מהם משתקפת תמונה לא מחמיאה בסרט הזה). מצד אחר, דפוסי החשיבה שלהם מדבקים ואולי הפעם הבאה בה תיתקלו במשהו שנשמע או נראה כמו משהו אחר תתחילו לצחקק לעצמכם באחד משני הקולות המוכרים והאהובים. במקרים חמורים יותר, אפשר אבל לא מומלץ להרים את החולצה על הראש ולצעוק: ״אני קורנהוליו! אני צריך נ״ט (נייר טואלט) לחורתחת שלי!״.