סרטים חדשים: ״עד במנוסה״, ״הנוקמת״, ״מיוזיק״, ״חלון אחורי״

סוף השבוע המתקרב מסמן את שובו הרשמי של התו הירוק אל בתי הקולנוע, אז קחו בחשבון לפני הגעה. וזה לא שההיצע השבועי הוא בהכרח המשובח ביותר שהיה לנו הקיץ עד כה ועושה חשק להגיע חמושים בתו ירוק. מזל שפסטיבל הקולנוע של ירושלים מתחיל עוד שבוע, ובתשובה לשאלות החוזרות אז כן, בוודאי שיהיה לנו פוסט המלצות משותף וכן, זה יקרה לפני הפסטיבל. מזל גם שיש אירועים כמו השקת המהדורה החדשה של אוף סקרין בסינמטק ת״א מחר (19.8), עם הקרנת הסרט ״חוכמת רחוב״ (Streetwise). מי שערך את המהדורה הנוכחית הוא שני קיניסו, שזו הזדמנות לשוב ולהמליץ גם על הפודקאסט שלו ושל גילי פורת – טראשטוק. הפעם הם משוחחים על סרטי אלכס דה לה איגלסיה אהוב ליבי, ספציפית על ״מכשפות היער״ ועל ״בלדה טריסטה״, סרט העשור של סריטה. וגם המלצת קריאה אם אני בשוונג, על גיליון שני של מגזין אוטופיה (יהיה גם פסטיבל השנה, אני מקווה), שכותרתו ״הביתי האלביתי״. לצד מאמרים שמשום מה לא עוסקים בקולנוע, אפשר לקרוא שם בין היתר על סרטי הרפאים של מאטי דו, המטאפורות של ״מתחת לצל״, שיבה הביתה ממסעות בחלל בקולנוע, ויצירותיו של מייק פלאנגן.

בכל זאת מגיע קצת יחס גם לסרטי השבוע בקולנועים, כולל שתי הפתעות שמצאתי והחלטתי להוסיף הנה למרות מיעוט הקרנות, ואז השלמת הרשימה עם צפייה ביתית. כרגיל בעת האחרונה, יש גם סרט שאזכיר מחוץ למניין משום שכתבתי עליו במסגרת מדור קודם. זהו הוסט (Host) שהיה מראשוני הסרטים לפתוח את בתי הקולנוע מחדש בחודש מאי, וגם אחד מסרטי האימה המדוברים של ראשית המגפה. אור כתב עליו במסגרת אימת החודש לפני שנה בדיוק. עוד תזכורת מהסרט, בתמונה לעיל.

עד במנוסה (Those Who Wish Me Dead) – הסרט עם השם הלועזי הטוב של השנה, ושם עברי גנרי להכעיס (מסתבר שזו טעות נגררת מתרגום הספר של מייקל קוריטה ותודה למגיב שהגיב), מגיע אל בתי הקולנוע בישראל שלושה חודשים אחרי בכורתו ברוב הטריטוריות האחרות. מעניין אם זה סימן טוב. שאר הנתונים דווקא מבשרי טובות, למשל זהות הבמאי טיילור שרידן (״רוחות קרות״, וגם התסריטאי של ״סיקאריו״, ״באש ובמים״ ועוד). אנג׳לינה ג׳ולי מגלמת לוחמת אש בערבות מונטנה, שמוצאת נער (פין ליטל) אחוז טראומה. זוג מתנקשים רודף אחריו במטרה לסגור קצוות אחרי שאיימו על אביו, וכל זאת בזמן ששריפה מתפשטת באיזור. הגיבורה בוחרת להגן על הנער מפני שלל הסכנות ובדרך להתמודד עם טראומה משלה. את הכוכבת מקיפים ניקולס הולט, ג׳ון ברנתל, איידן גילן, טיילר פרי ועוד.

הנוקמת (The Protégé) – תרצו עוד כוכבות אקשן ביום עבודה מלא? עוד סרטי מתנקשות אחרי ״מילקשייק אבק שריפה״? אין שום בעיה, יהיה אחד גם בחודש הבא (״קייט״ של נטפליקס). עד אז, את החלל תמלא מגי קיו, שאומנה מילדות להיות רוצחת שכירה וקטלנית על ידי סמואל אל. ג׳קסון. כאשר האנשים הלא נכונים מתעסקים עם המאסטר שלה, דרכיה יצטלבו עם אלו של מחסל אכזר (מייקל קיטון). עוד בקאסט: רוברט פטריק, מייקל רינתול ואורי פפר. את התסריט כתב המומחה לאקשן זניח, רי׳צרד וונק (״נקודת שיוויון״, ״הבלתי נשכחים 2״), אבל מה שיותר מעניין מבחינתי הוא זהות הבמאי שעושה אקשן לא בהכרח זניח – מרטין קמפבל. האחרון שלו היה ״נקמה זרה״ וגם זה היה מזמן. אני מתגעגע אל ימי ״קזינו רויאל״ או ״גולדן איי״ שלו, אבל מוכן להסתפק ב״על סף תהום״ או אפילו ״המסכה של זורו״.

מיוזיק (Music) – אין כאן טעות משום שלדמות מרכזית בסרט קוראים מיוזיק, כך בהיגוי אמריקאי, אז לתרגם את שמה הפרטי ל״מוזיקה״ יהיה קצת מוזר. זה הדבר החיובי היחיד שאני הולך לכתוב על הסרט, על אף שלא צפיתי בו. אני אפילו לא מתייחס לביקורות הקוטלות או להאשמות לפיה המועמדות לגלובוס הזהב הייתה תמוהה במקרה הטוב או סוג של שוחד במקרה המוציא עוד פחות טוב את המעורבים. האנטי שלי נובע מכך שבסרט שנוצר ב-2021 יש שחקנית ניורוטיפיקלית שמגלמת דמות על הספקטרום האוטיסטי (ועושה זאת באופן מנייריסטי ונלעג על פי דיווחים והטריילר גם, אבל זו לא הנקודה ואני לא שופט סרט שלא ראיתי). מאדי זיגלר, שחקנית ורקדנית שהתפרסמה בקליפים של הזמרת סיה, היא מיוזיק, אחותה למחצה של גיבורת העלילה, המגולמת בידי קייט הדסון גלוחת ראש. השתיים מתאחדות כאשר האחת יוצאת מגמילה ומגלה שהיא כעת האפוטרופוס החוקי של אחותה בעלת הצרכים המיוחדים. גם השכן (לזלי אודום ג’וניור) נשאב לניסיון של השתיים להסתדר. ומי ביימה? סיה, בסרט הקולנוע הראשון שלה (אחרי המון קליפים).

חלון אחורי (Looking Glass) – לא רימייק נוסף לסרט של היצ׳קוק אלא מותחן עם ניקולס קייג׳, טרי-טרי מ-2018. זה נצח במונחים של קייג׳, הבנאדם הצטלם לעוד 16 סרטים מאז (אם ספרתי נכון) אז ספק אם אפילו הוא זוכר שעשה את הסרט הזה. כדי להזכיר לו, הוא גילם שם חשמלאי במקצועו שעובר למקום חדש יחד עם זוגתו (רובין טאני), מתוך רצון לנהל מלון דרכים. גיבורנו מגלה דלת סודית שלוקחת אותו אל מסדרון חבוי המציץ אל תוך החדרים מן הצד השני של המראות התלויות על הקירות. אחרי כמה הצצות בלתי מזיקות, אחת האורחות נעלמת עד שגופתה נמצאת, מה שהופך את בעלי המלון לחשודים ומוציא אותם למסע חקירה במקום מגוריהם החדש. ג׳רי רפ כתב, טים האנטר ביים.

יש גם צמד סרטים מתעשיות קולנוע פחות שגרתיות עבור הקהל הישראלי, שאמנם מוקרנים במעט מאוד אולמות אבל חשבתי להתריע בכל זאת.

סבתא רבא זורמת (ПРАБАБУШКА ЛЕГКОГО ПОВЕДЕНИЯ) – ככל שקראתי על הסרט הזה יותר כך הבנתי פחות, אבל אנסה בכל זאת. כפי שאפשר לראות בסוגריים מדובר בסרט תוצרת רוסיה, עם תרגום לא רע בשם העברי לפי מה שהבנתי, אבל הבעיה היא שגם התקציר באתרים של סינמה סיטי או מובילנד הוא ברוסית בלבד. אל תשאלו מה יצא שם בתרגום-גוגל. מתחקירון שערכתי, מדובר בעצם בסרט שלישי בטרילוגיה שכללה עד כה את ״סבתא זורמת״ 1 ו-2, הפעם חוזרים עוד דור אחורה. לבמאי קוראים מריוס וייסברג (ולא כמו שנטען באתרים בהם מצאתי את הסרט) והוא אחראי לקומדיות הללו על חבוב שמתחפש לאישה מבוגרת. הפעם העלילה היא פריקוול וכוללת ענייני ריגול ואולי גם שירותי מין אם להאמין לתקציר המתורגם, בזמן אולימפיאדת מוסקבה 1980.

מבצע פעמון (Bell Bottom) – שוב סוכנים חשאים בשנות ה-80 אבל הפעם בסרט בוליוודי. לא סתם הודי, ממש בוליווד אם להאמין לקטלוג של מובילנד. סרטו של ראנג׳יט טיווארי שב אל אירועי חטיפת מטוס שקרו באמת, תוך התמקדות בסוכן הביון שנשלח לעצור את כנופיית החוטפים. להבנתי, ישראל היא המדינה היחידה מלבד הודו וסינגפור שתקרין את הסרט, אז כל הכבוד. אני חושב.

סרטים חדשים ב-VOD

ממלאת המקום (The Stand In) – את החלק הזה של המדור נפתח עם סרט שכבר זמין ב-HOT משלשום, וכולל הופעה כפולה של דרו ברימור. היא מגלמת גם שחקנית קומית מצליחה אך לא מתפקדת שהנחיתו עליה 90 ימי גמילה, וגם את הכפילה שלה שנדרשת להיות הגרסה הזוהרת של הכוכבת עד שתשוב לאיתנה. אך המחליפה מנצלת את ההזדמנות כדי לגנוב את הזהות, הקריירה ואפילו בן-הזוג של מי שהיא אמורה להשיב לה את חייה בתום תקופת הזמן, ועכשיו לכי תוכיחי שאין לך אחות תאומה. ג'יימי באביט הוותיקה (״יחידה במינה״) ביימה.

ציידי הכמהין (The Truffle Hunters) – אחרי שנה וחצי של פסטיבלי קולנוע, כולל דוקאביב בישראל ופסטיבל ניו-יורק שם צפיתי בו וכתבתי עליו, מגיע הסרט התיעודי הזה אל yes ו-HOT החל ממחר (19.8). סרטם של מייקל דווק וגרגורי קרשאו (״The Last Race״) עוקב אחר מספר טיפוסים המתגוררים במחוז פיימונטה שבאיטליה ומתפרנסים מאיתור פטריות כמהין ומכירתן למסעדות יוקרה במחירים פוערי עיניים. הכלבלבים שעושים את רוב עבודת הרחרוח ומציאת הפטריות הנכספות גונבים את ההצגה, אבל הבעלים שלהם שווים סרט כל אחד בפני עצמו.

באותה נשימה (In the Same Breath) – סרט נוסף מיבול דוקאביב האחרון שזמין לצפייה ביתית החל ממחר, הוא סרטה של ננפו וונג (״אומת הילד היחיד״). זוהי הפקה של HBO אז אני מניח שהיא תהיה זמינה אצל כל הספקים, אבל מצאתי אותה רק אצל סלקום tv בתאריך של מחר. הפעם מתמקדת הבמאית ילידת סין באופן בו ממשלת המעצמה האסייאתית הפכה את אמנות הטיוח של פשעי הקורונה במחוז ווהאן לסמל לניצחון של המפלגה הקומוניסטית השולטת במדינה.

צדק של אב (Sweet Girl) – נסיים עם סרט חדש של נטפליקס שמגיע אל שרתי החברה מחרתיים, יום שישי ה-20.8. ולא סתם סרט אלא סרט אקשן, ולא סתם סרט אקשן אלא אחד בכיכובו של ג׳ייסון מומואה. השרירן ההאוויי (הונולולואי? זו מילה?) מגלם איש משפחה שנחוש לנקום בחברת הפארם שהורידה את התרופות של אשתו מן המדפים ובעקיפין גרמה למותה. בעודו מנסה להגיע למנוול הראשי (ג׳סטין ברתה) הוא יצטרך גם להגן על הדבר היחיד שנותר לו – בתו (איזבל מרסד). בריאן אנדרו מנדוזה, שעבד עם מומואה כמפיק, מביים לראשונה בקריירה.