"מהיר ועצבני 9", סקירה

בשונה ובניגוד לכל מוסד "מהיר ועצבני" באשר הוא, אתחיל דווקא בגירוי אינטלקטואלי, ואחוד לכם חידה. קראו בתשומת לב את המילים הבאות, ואמרו לי מה משותף לכולן: מגנט, חלל, אינטרפול, אומגה, די.אן.איי, סילון, גוף אנושי, מוקשים, ביומטריה, גידול ילדים, זמן, גיאוגרפיה.
קחו רגע לחשוב על זה, ואז תמשיכו לפסקה הבאה.

התשובה היא, כמובן, שכל אלו מונחים שליוצרי "מהיר ועצבני 9" אין מושג ירוק לגביהם, הם לא נתקלו בהם מאז ששיחקו בקוביות בכיתה ב', ובכל זאת מצאו לנכון להפוך אותם לאלמנטים אינטגרליים בעלילת הסרט החדש.
לזכותם של התסריטאים דניאל קייסי, אלפרדו בוטלו או ג'סטין לין (האחרון גם חתום על הבימוי) ההתעלמות מכל מיני חוקי פיזיקה שנלמדים בגן, כמו "כוח משיכה", איננה תוצאה של תחקיר מפוקפק או חלילה חוסר באינטליגנציה. למעשה זו מילולית הסיבה ששכרו אותם למשימה הזו, כחלק מסך דברים שמאפיינים את סדרת "מהיר ועצבני" מאז הפרק החמישי. אפשר אפילו לומר שאלו הדברים שהפכו את שמונת סרטי המותג עד כה, יחד עם התוספת "הובס ושואו", לסוג של ז'אנר בפני עצמו – סרט לוני טונס, אבל בגרסה מצולמת ולא מונפשת.
באופן שאיננו מפתיע אף אחד, גם בסרט החדש השאלה היא פחות "האם הגיבורים יצאו מהתסבוכת" – כי הרי אנחנו יודעים שמוות זה סטטוס זמני בלבד, אלא אם כן חתמת על חוזה כגיבורת על – ויותר "כמה מופרך זה יהיה".
הציפייה שלנו היא להגזמה שגובלת בקומי, אבל מאידך גם כזו שעשויה ברצינות, עם תקציב ראוי, ודמויות שאנחנו יכולים לחבב. זאת כנראה הסיבה מדוע הם צריכים להגיד "משפחה" כל כמה דקות כאילו מדובר בהתערבות בין הכותבים. כמו הרבה דברים כאן, ממוטיב זה הפך להיות בדיחה עצמית שהמותג מכיר בה.

בחוזה שנחתם שבין הסרט ואנו הצופים, "מהיר ועצבני 9" (Fast & Furious 9 או F9: The Fast Saga) עומד לתת תמורה מלאה למחיר הכרטיס, וכנראה גם לפופקורן, החנייה, ואני רוצה לומר גם הבייביסיטר, אבל באמת שהסרט מיועד יותר לכאלו שעושים בייביסטר ולא ששוכרים אחד. מדובר במעל שעתיים של אקשן בלתי פוסק, להוציא כמה סצנות בודדות שאיש לא השקיע בהן מחשבה, רועש, פומפוזי, חסר היגיון או המשכיות. זה פי אלף מהיר ועצבני. או "1000 מהיר 1000 עצבני" אם רוצים להיזכר בימים התמימים של תחילת הסדרה.

על העלילה (מילה מאוד אירונית בהקשר הזה) של "מהיר ועצבני 9" כמובן שאין צורך להרחיב, אז רק נסכם שיש מישהו רע שרוצה משהו, וחבורת טורטו המורחבת, שכוללת כמה שהיו בסטטוס "מת" עד כה ושבו לחזית, יוצאת לעצור אותו לפני שיהרוס את העולם. בהקשר הזה שום דבר לא השתנה. דבר אחד שהתווסף הוא פלאשבקים לימיו המוקדמים של דום (אותו מגלם ויני בנט, שיותר הזכיר לי את בניסיו של טורו הצעיר מאשר וין דיזל), וכך הסרט הזה הצליח ליצור אוקסימורון מופלא של עלילה שגם לא קיימת וגם עמוסה יתר על המידה.
עוד חוק פיזיקלי שמשפחת טורטו הצליחה לשבור.

משהו שמצאתי יוצא דופן הפעם, או לפחות מועצם ובולט יותר מהסרטים הקודמים, הוא שיש אלמנט מטא בתסריט. ממש סנטימטר משבירת הקיר הרביעי. כך למשל דמויות תוהות בקול רם איך זה הגיוני שהן שורדות כל כך הרבה סכנות בלי אפילו שריטה, או התעסקות בכמה האסקלציה הבאה לא נשמעת הגיונית. ואז יש מכונית בחלל.
אני די אמביוולנטי למודעות העצמית החדשה הזו של "מהיר ועצבני", סדרת הסרטים שחוגגת כעת עשרה סרטים על פני שני עשורים. מצד אחד זה באמת שלב בלתי נמנע. מצד שני אחד הדברים שתמיד נהניתי מהם בסרטים עד כה (ראיתי את כולם מאז החמישי, אבל רק פעם אחת בסמוך ליציאתם, אז אינני מומחה גדול) זה שבתוך הטורטו-וורס, ההיגיון הוא שאין היגיון, ולאף אחד זה לא נראה מוזר. זה מקל עלינו כקהל לקבל את זה, כי הסרט לא ממצמץ. עכשיו כשפתאום נראה שהאנשים על המסך לא מגיבים בתור הדמויות, אלא כשחקנים שקוראים את התסריט לראשונה, זה מרגיש כאילו הסרט מתחיל לאבד אמון בעצמו. וזה מדלג בקלות מהמסך אל הצופים במושבים.

מידתיות אף פעם לא הייתה אינטרס של "מהיר ועצבני", אבל בענן מספר 9 ישנה הרגשה של יד חופשית מדי. אם לא מספיק שני נבלים חדשים (ג'ון סנה ות'יו ארסטד רסמוסן הדני), אז גם מביאים לגיבוי את סייפר (שרליז ת'רון), מחזירים דמות מתה אחת, מוסיפים לפחות חמש דמויות חדשות, מעבים את המשפחה של טורטו כי יש משפחה ויש משפחה ולא כל משפחה היא משפחה עד שהיא באמת משפחה, קופצים לפלאשבקים, עושים בדיחות הפוך על הפוך, וכל זה על פני מעל לשעתיים. זה מקהה את החושים באיזשהו שלב. ואם הייתי צריך איזושהי הוכחה לזה, קיבלתי אותה באדישות מוחלטת לכך שאני בסרט איימקס שבו בהפרש של עשרים דקות מופיעות על המסך גם הלן מירן וגם קארדי בי. בימים כתיקונים אני אמור להתלהב מזה ברמה של מחיאות כפיים, אבל זה כל כך מדולל בשאר הטירוף שזה מאבד משמעות.

על פי ראיונות עם ג'סטין לין, שחזר למותג לראשונה מאז הסרט השישי ב-2013, מתוכננים עוד שני סרטים, ואז יגיע הסוף לסיפורו של שבט טורטו. כמובן שזה אמין כמו מרדף המכוניות באדינבורו, כי כל עוד הסרטים יביאו צופים הם ימשיכו להיעשות, אבל עלי להודות שבשלב הזה אני הכי מסוקרן שהייתי עד כה מהעומד לבוא.
בכל היקר לי, אין לי שמץ של מושג מה הם הולכים לעשות מכאן. אחרי שהבדיחות מהקהל הפכו להיות בדיחות מהתסריטאים, והסרט מילולית מזנק לאטמוספירה כמו איזה סרט מד"ב של קאנון מ-1979 (עם קאטים שנועדו להחריף את האלמנט הקומי והמופרך, כדי שחלילה נחשוב שהיוצרים לא קורצים בחזרה), מעניין האם יש לאן לקחת את זה הלאה. עוד שני סרטים של קפיצת כריש גדול יותר ממג, זה משהו שאני חייב לגלות מה מתרחש בהם. וברור לי שאצטער על זה ששאלתי.

באופן אישי, הסרט האהוב עלי מבין הסרטים שראיתי הוא מספר שמונה, שיצא לפני ארבע שנים. מצד שני, בשלב הזה הם כולם די מתערבבים לי בראש. אם אתם כמוני, כלומר, מחבבים אך לא באמת זוכרים מי אם ילדו של טורטו ומה הקשר של הסוכן אף אחד (קורט ראסל, שמשום מה כל כך דומה פה לג'ין הקמן שלרגע החסרתי פעימה), ייתכן ש"מהיר ועצבני 9" יהיה קצת יותר מדי בשבילכם.
מבחינתי אם אין שום חשש אמיתי למישהו או למשהו, והסרט מתחיל להיקרע מצחוק על עצמו, שעתיים פלוס הן הרבה יותר ממה שצריך בשביל להגיד שזה סרט אקשן קיצי שעובר חלק. לעומת זאת, אם אתם ממעריצי הסדרה וצופים אדוקים שמכירים כל פרט ופרט אז א) אני ממש אשמח לדעת מה הגיל שלכם, כי האמת שהדמוגרפיה של המותג קצת מבלבלת אותי, ו-ב) אתם ממש לא צריכים את הטקסט הזה, ונחמד מצדכם שהמשכתם עד לכאן.

ובענייני מקרו, יש משהו אחד שמאוד מעודד ומנחם ב"מהיר ועצבני 9". כזכור, זהו הסרט הראשון שנדחה בעקבות הקורונה. יוניברסל אפילו לא גיששו בזהירות לראות מה גודל האסון, אלא מההתחלה קבעו לו תאריך יציאה חדש שנה קדימה, וסרבו להוציא אותו לוי.או.די אפילו כשטיטאנים כמו דיסני נשברו. ועכשיו כשהוא מגיע זה כאילו אנחנו רשמית יוצאים מתקופה אחת לתקופה אחרת שבתקווה תהיה טובה יותר. אין יותר ראוי לסימון הזה מאשר סרט שבמהלכו בכל מפגש פותחים קורונה צוננת – הרי זו משפחת טורטו שהחזירה אותה חזרה לבקבוק.

התמונות באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט