• סרטים חדשים: ״אלמנות״ בבימויו של סטיב מקווין
  • קריאות ב״הצד האחר של הרוח״
  • אלמנות
  • המועמדים לפרסי הקולנוע העצמאי לשנת 2018
  • חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד
  • מחכים לתרגום: ״בליינדספוטינג״
  • פסטיבל ״או לה לה!״ לקומדיות צרפתיות 2018
  • הנערה ברשת העכביש
  • ״החיים האלה״, סקירה לסרטו של דן פוגלמן
  • סקירה כפולה: ״אורי זהר חוזר״, ״ווייס אובר״
  • סספיריה
  • המלצות סינמטקים: מהדורת נובמבר 2018

מחכים לתרגום: ?Won't You Be My Neighbor

16 באוקטובר 2018 מאת אורון שמיר

בשבועות הקרובים יגיע אל בתי הקולנוע ״עניין של מין״ (On the Basis of Sex), סרט ביוגרפי עלילתי על חייה של המשפטנית האייקונית רות ביידר גינסבורג, אותה תגלם השחקנית פליסיטי ג׳ונס. יש מי שיתהו מדוע נחוץ סרט כזה דווקא בשנה בה הסרט הדוקומנטרי ״RBG״, לא רק עשה כבוד לשופטת בית המשפט העליון, שאף ניאותה להשתתף בו, אלא גם היה להצלחה קופתית וביקורתית. אבל כנראה שאמריקה נמצאת בעידן בו אין דבר כזה מספיק גיבורים, או גיבורות, ובטח שלא סרטים עליהם. לכן, לצידה של אישה שהפכה עוד בחייה לאייקון של פמיניזם לוחמני ומהפכני, מפתה להציב את דמותו של מר רוג׳רס, סמל מסוג אחר שגם הוא כיכב בקולנוע השנה ויעשה זאת שנית בעתיד.

זאת משום שבאחרונה שוחררה תמונה ראשונה של טום הנקס בסוודר המפורסם של פרד רוג׳רס, כוכב ילדים מהזן שכבר לא מייצרים יותר. זה אומר שהסרט העלילתי בדרך אבל שוב כמו במקרה הקודם, סרט דוקומנטרי על רוג׳רס וסדרת הטלוויזיה שלו, שחינכה וגידלה דורות של אמריקאים, כבר הוקרן בבתי הקולנוע האמריקאים. קוראים לו ״?Won't You Be My Neighbor״ ואף הוא נחל הצלחה מרשימה יחסית לסרט תיעודי בקופות הכרטיסים וזכה למחמאות הביקורת. בניגוד ל-״RBG״ הסרט הזה לא הוקרן עדיין בשום מסגרת בישראל ובעיניי זה גובל בפלילי. נכון, גם אני לא הכרתי או אפילו שמעתי על הדמות הזו, שמסתבר שכל אמריקאי מחייך למשמע שמה בלבד – אבל אפשר לחשוב שזה עצר מישהו בעבר מלהפיץ סרט בישראל. אני מאוד מקווה שזה לא קשור להיותו של מיסטר רוג׳רס כומר בהכשרתו, לעומת הגברת גינסבורג למשל.

שווה להזכיר שבישראל דווקא כן משודרת הסדרה ״ילדותי״ (Kidding), במקור של רשת שואוטיים ובארת תמצאו אותה ב-yes, בה מישל גונדי מביים את ג׳ים קארי בתפקיד שכל כולו מחווה אחת גדולה למיסטר רוג׳רס. אמנם קוראים לו מר פיקלס וסיפור חייו או ההתמודדות שלו עימם שונה בתכלית מזה של רוג׳רס, אבל אין לטעות ברפרנס המתמשך – החל מהתלבושת והתספורת המשדרות ״הנה דוד חביב״, המשך בעובדה שתוכנית הילדים כוללת בובנאות ושירים על רגשות וקבלה עצמית, וכלה בעובדה שהגיבור לא רק מנחה אלא גם מכוון יצירתית ומבקש לדבר עם הילדים על נושאים רגישים. אני נהנה כרגע מהצפייה בסדרה הזו הרבה יותר בזכות הסרט שסגר לי את החור בהשכלה אודות עצם קיומו של מיסטר רוג׳רס. שלא לדבר על נושאים אקטואליים, כמו הסגירה של הטלוויזיה החינוכית בקיץ האחרון – זה קרה בדיוק כשהוקרן הסרט הזה בארה״ב והוא מכיל בתוכו מעמד דומה, אז הגיעה פרד רוג׳רס לדבר בפני הסנאט כנגד סגירת הטלוויזיה הציבורית.

תהיה הסיבה לאי ההקרנה בישראל אשר תהיה, מבחינתי מה שנמנע מהקהל המקומי הוא לא פחות ולא יותר מאשר סירופ נגד 2018 והתקופה. ״הלא תהיה שכני?״, אם לתרגם ישירות, הוא מעין תרופה מתקתקה להקלה על התסמינים של העידן הנוכחי. כזו שלא פלא שהייתה לחוויית צפייה כה מזככת עבור רוב הקהל האמריקאי עד שהשאיר את הסרט הזה בבתי הקולנוע שבועות ארוכים עם לא מעט דיבור חיובי מפה לאוזן. היכולת של הסרט הזה לעודד ולשמח קהל בכל גיל, בין אם גדלו על ״השכונה של מר רוג׳רס״ או מעולם לא שמעו אודות התוכנית והמנחה, היא ברמה פלאית. אישית, הגעתי אל הסרט באיחור רב מאז הפך למדובר ועם ספקנות רבה עוד יותר שאמצא בו עניין, והייתי צריך להיות שם, באולם ניו-יורקי, כדי לראות איזה חיוך וחדווה הוא מעלה באנשים. מי שהזילו דמעה ודאי עשו זאת לא מעצם הנוסטלגיה והגעגועים לעידן אחר, אלא מתוך תחושת קתרזיס, געגועים לאמריקה שהייתה באמת ״Great״.

פרד רוג׳רס התחנך להיות כומר אבל מצא לעצמו ייעוד אחר. מאז 1968 הוא יצר והנחה את ״השכונה של מר רוג׳רס״, תוכנית טלוויזיה לילדים שהייתה לא רק חריגה בנוף הטלוויזיוני של אותה תקופה, אלא נראית היום כמו חלום נאיבי ומקסים במיוחד. סרטו של מורגן נווילתהילה במרחק נגיעה״, ״They'll Love Me When I'm Dead״ שמגיע בקרוב לנטפליקס) מספר את כל מה שצריך לדעת, מא׳ ועד ת׳ ובסבלנות של גננת שבאמת אוהבת את המקצוע שלה, לא רק על מר רוג׳רס אלא גם על פרד. כלומר, הוא חוזר לא רק אל הקריירה הלא שגרתית של מיסטר רוג׳רס כדמות פדגוגית, אלא גם מנסה לפצח את חידת חייו של האיש נעים ההליכות, עתיר הסבלנות ורך המבט והדיבור. הוא עושה זאת באמצעים דוקומנטריים קונבנציונאליים כמו ראיונות עם משפחה, מעריצים ומכרים כמו גם המון קטעי ארכיון מהתוכנית עצמה בגלגוליה השונים ומאחורי הקלעים.

העשייה של הסרט מאוד קולעת לטון הרגוע והמרגיע של רוג׳רס, החף מסנסציוניות גם כשהוא שוחט פרות קדושות על המסך אל מול קהל חי של זאטוטים וגם כשהוא מנסה לדבר אל ליבם האטום של חברי קונגרס. לכן, מי שיחפשו בסרט אודותיו את הצבע הצהוב או איזה גילוי מרעיש על כך שהיה זולל גופות של עוללים בסתר – תשכחו מזה. פרד רוג׳רס, אם להאמין לסרט, היה באמת מלאכי וטהור כפי שנשקף מן המרקע הביתי, גם אם בעל שדים פנימיים איתם התמודד באופן יצירתי. בעיקר משתקף אדם שהאמין שלדבר בנחת ולהקשיב לצד השני באופן אמיתי, היא הדרך היחידה לחיות. בניגוד לתכנים לילדים המחלקים את העולם לטובים ורעים, או מתמקדים באופן סכריני בטוב ובחיובי, רוג׳רס לא רק הכיר ברוע ובאי הצדק בעולם אלא גם הישיר מבט אל נושאים כמו אובדן, שכול ומחסור. הוא הביט לצדדים האפלים בחיים ישר בעיניים והבטיח להם בחיוך שיהיה בסדר.

באווירה חברתית של היום, מחנאות וחוסר רצון בסיסי להכיר בקיומו של צד שני או חס וחלילה להאזין לו, הסרט הזה מציע גישה שונה. עוד בזמנו היה רוג׳רס רדיקלי ופורץ דרך, בהתנגדות חרישית לגזענות או קבלת האחר והתייחסות השווה אל כל הילדים, גם אלה ששונים מעצם טבעם. הוא גם דוגמה לשימוש בתהילה לטובת הכלל ולהפצת טוב בעולם, בעידן בו קשה לי לחשוב על יותר מדי ידוענים שעושים זאת באופן שלא נדמה צבוע או כדי לצאת ידי חובה. הרגעים המתועדים בסרט בהם רוג׳רס פשוט ממיס את האדם שמולו (או כפי שקורה באחד המקרים, לא אדם אלא גורילה), מגיל 5 עד 55 – ריגשו אותי באופן שלא ייאמן. כנראה שיש בעולם אנשים כאלה שכאילו פיצחו איזה סוד בכל הקשור לתקשורת בין אישית, להכלה רגשית ולהתמודדות עם העולם הרועש והמקוטב מדי.

למען האמת, הכרתי בחיי אנשים כאלה, כמו רוג׳רס. היה המורה לפיזיקה שדיבר בשקט ושלווה גם כשכל הכיתה צעקה, כי ידע שהסקרנות הטבעית של הילדים תגבר בסופו של דבר והם ישתתקו מעצמם כדי להאזין לו מבלי שיצטרך לצעוק; או הגננת הראשונה שלי שלא גערה בילדים אלא לימדה אותם לתקשר זה עם זה במילים במקום במכות והנחילה מערכת חוקים כזו שבה הוצאת את עצמך לבד מקבוצת משחק כדי לשבת פינה; אין לי ספק שפרד רוג׳רס היה אחד כזה, ולכן נדמה כי טום הנקס הוא אכן הבחירה הכמעט-יחידה להיכנס אל הסוודר המפורסם בסרט עלילתי שבוא יבוא. כאמור, נדמה לי שממש לא צריך אחד כזה בהינתן הסרט התיעודי המקיף והמקסים, אבל אולי עוד גלולת טוב-לב וחוכמת חיים כמו ״הלא תהיה שכני?״ ודאי לא תזיק גם בשנה הבאה.

אלה שעדיין מחכים לתרגום וכמה שכבר הגיעו לישראל:
Eight Grade
Sorry to Bother You

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.