• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

כל סרטי אינגמר ברגמן: חלק 4 – ״מעיין הבתולים״

22 בספטמבר 2015 מאת עופר ליברגל

אני ממשיך בסדרת הפוסטים שלי השואפת לסקר בדרך זו או אחרת את כל הסרטים אשר יצר הבמאי השבדי אינגמר ברגמן. בפוסט זה, אני מגיע לאחד מן הסרטים הכי ידועים בפילמוגרפיה העשירה של ברגמן, ״מעיין הבתולים״ (The Virgin Spring). בחרתי לקפוץ לסרט זה כסוג של מחווה לבמאי האימה ווס קרייבן שהלך לעולמו לא מכבר. קרייבן ביסס את סרטו הראשון, ״הבית האחרון משמאל״ על סרט זה של ברגמן. אור כתב על הסרט של קרייבן לבלוג בשתי הזדמנויות שונות. אני רק אציין כי קרייבן לקח את השלד העלילתי מן הסרט של ברגמן, אבל האופי של הסרטים והנושאים אשר הם מעלים לדיון שונים בתכלית. גם אם יש קטעים בסרט של ברגמן אשר מזכירים סרט אימה או יוצרים זעזוע בקרב הקהל, אחרי שברגמן לא שואף למתוח או להפחיד, אלא להגיד דברים על הקיום האנושי. הוא עושה זאת בסרט בעל עלילה לא עמוסה במיוחד בהתרחשויות, אבל מלאה במאבקים פנימיים של הדמויות אשר צריכות להתמודד עם החטאים שלהן, נוכח האמונה באל והקיום הפיזי, נוכח השאיפות האנוכיות והלא-אנוכיות שלהן.

הסרט מבוסס באופן מאוד רופף על בלדה שבדית שנכתבה במקור במאה ה-13 או ה-14, ודומה כי הסרט מתרחש באותה תקופה. אף כי זה הסרט התקופתי הראשון של ברגמן שאני כותב עליו, הבמאי התנסה בז'אנר במספר סרטים שקדמו לו. על התסריט חתומה לבדה הסופרת השבדית אולה איסאקסון, אף כי סביר כי גם במקרה זה התרומה של ברגמן לעיצוב התסריט רבה מתרומה רגילה של במאי. המבנה הבסיסי של עלילת הסרט הוא של סיפור נקמה, אך טבעה הבעייתי והמייסר של הנקמה הוא רק נושא אחד אשר הסרט דן בו, מתוך מגוון רחב של סוגיות. בין היתר, הסרט עוסק בפערים בין מעמדות, בין אם מדובר במעמדות כלכליים או במעמדות של מצבים משפחתיים פחות מקובלים בחברה. הסרט גם עוסק בשכול ביחסים בתוך המשפחה.

אולם, ייתכן כי התמה המרכזית שלו היא דת, כאשר את ברגמן לא מעניינת הסוגיה של נוכחות אל זה או אחר בעולם, אלא משמעות האמונה על נפש המאמין, הקשר שבין דת ליחסים שבין אדם לחברו ואדם לעצמו. כלומר, האמונה לכאורה אמורה לשמש ככלי עבור המאמין בדרכו להיות אדם טוב יותר והסרט בין היתר בוחן האם זה אכן המצב והאם ניתן באמת להיות "אדם טוב". בעיקר נוכח נסיבות החיים אשר קשה לעתים למצוא בהם נחמה או אל, לא רק בשל מעשי אחרים אלא בעיקר בשל מעשי כל אדם, הלוקה בנסיבות מסוימת ביצר הרע.

כיאה לסרט שעוסק בדת, מעיין הבתולים נפתח בשתי תפילות, המציגות את שתי הדמיות שבסופו של דבר ינסו לעבור מסע של כפרה במהלך הסרט. הדמויות המתפללות שייכות לאותה אחוזה, אבל מושא התפילה שונה. הראשונה היא דמותה של אינגרי, החיה באחוזה כמשרתת. היא מתפללת לאל הנורדי אודין, בתפילה אשר נראית מעט כמו כישוף. התמונה נפתחת כאשר היא מבעירה אש דרך נשיפה. לא ברור אם ייעוד האש הוא לבישול או כחלק מן הטקס, אשר מסתיים בקריאה לאודין שיבוא כי היא זקוקה לעזרה. ברגמן עורך את המבט שלה לעבר אודין אל הסצנה הבאה, בה אדון האחוזה ואשתו מתפללים לפסל של ישו. הם מבקשים כי יגן עליהם מדרכי השטן, מחטא מבושה. ההבדל בין הדמויות ניכר לא רק במושא התפילה, אלא גם במעבר מלבוש סמרטוטים של אינגרי לבגדי פאר (תקופתיים) של האדונים הנוצריים.

למרות זאת, מבחינת המהלך אשר יעברו בסרט יש קווי דמיון בין ראש האחוזה לבין אינגרי, בין האיש המצוי בראש הסולם החברתי לאישה המצויה בתחתיתו. אינגרי נמצאת בהריון ולא מנשואין – היא ממזרה ועתידה ללדת ממזר נוסף, לכן בקשת העזרה שלה מאודין. שתי הדמויות הללו מאמינות באמונה כמעט טוטאלית – אחת באל פאגני, השני באל שהוא כולו סמכות מוסרית. אחת קוראת לאל על מנת שיושיע אותה, עבור האחר עבודת האל הינה חובה מוסרית, האל כבר טרם את חלקו. אלו גם שתי הדמויות אשר יבקשו לבצע נקמה במהלך הסרט ושתי הדמויות אשר יעברו, כל אחת בדרכה, מסע ייסורים וכפרה פנימי.

virgin-spring

עלילת הסרט מותנעת כאשר האדון מצווה לשלוח את קארין, בתו הבתולה, לכנסייה בכפר הלא-ממש סמוך, עם נרות החשובים לקראת טקס דתי. הוא מצווה כי בתו תהיה זו אשר תיקח את הנרות, למרות שהנערה עייפה, כנראה שעקב ריקודים בלילה קודם. אמה של הנערה מבקשת להקל עימה, שכן היא הבת היחידה שנותרה לה. הדבר מרמז כי לזוג היה בעבר צאצא נוסף וכן כי ייתכן ולאדון האחוזה יש צאצאים שלא מאשתו החוקית (ייתכן ואינגרי היא למעשה בתו, אך הדבר לא מצויין באופן חד משמעי. הבלדה אשר הסרט מתבסס עליה סיפרה על מסע של אחיות, אך כאמור זהו עיבוד מאוד חופשי).

במידה וקיימת הקבלה בין האב למשרתת, ההקבלה בין האם לבת הבתולה מבוססת פחות על ניגודים ויותר על קירבה, קירבה בין שני דימויים משלימים של טוהר נוצרי – הבתולה והאם. שתי הנשים משדרות רוך ואמפתיה, בניגוד לאלימות וליצריות המתפרצת של יתר הדמויות. אולם, יש לציין כי ברגמן לא מצייר את קארין בקווים של קדושה – היא חגגה יותר מדי בלילה שקדם ליום בו מתרחש הסרט, היא מנסה להתחמק מחובותיה, וחלק מן הפעולות שלה במסע לעבר הכנסייה ספק פותחות אפשרות לבוא האסונות אל תוך הסרט. ברגמן עושה זאת משום קארין היא דמות בעלת חשיבות מאוד סימבולית לעלילה, עד לרמה בה המימד הסמלי שלה חשוב יותר מן הפעולות שלה, שכן מסע הייסורים הפנימי והשינויי בהשקפת העולם הוא נחלתן של דמויות אחרות. לכן, ברגמן שובר מעט את קווי האופי המתבקשים על מנת שגם דמות שהיא סמל מובהק תהיה אנושית ואמינה. וגם על מנת לעורר הזדהות עימה, אשר תהפוך את אחת מסצנות השיא של הסרט לקשה מאוד לצפייה בזמן אמת ולמטרידה גם כיום, בעידן בו אלימות קולנועית חסרת מעצורים הינה עניין שבשגרה.

קארין היא זו אשר מבקשת כי אינגרי תצטרף אליה לדרך, כאקט של אמפתיה לנערה בת גילה המצויה במשבר. היא לא יודעת כי מסע הנקמה של אינגרי מכוון נגדה ונובע מקנאה במעמד, ביופי ובמראית העין של טוהר אשר עומדת בניגוד להריון של אינגרי. אינגרי מכניסה לעולם חיים יותר פרועים, יותר כואבים, מול הזוהר אשר מתבטא בכל דרכי הייצוג של קארין. לכן, הפגיעה הפרקטית של אינגרי בקארין באה לידי ביטוי דרך הטמנת צפרדע בלחם אשר מיועד לקארין. יש בכך הכנסה של יסוד חי ומולכלך לחיים של הנערה שאמנם משתעשעת בריקודים עם גברים, אבל שואפת לשמור על בתוליה ומאמינה כי גם אם גבר יגרור אותה לשיחים היא תוכל להתנגד. את אופציית הגרירה לשחים מציעה אינגרי, דבר המרמז (בסרט בו דברים רבים רק נרמזים) כי המין לפני החתונה לא בהכרח היה יוזמה של המשרתת. הגבר שהכניס את אינגרי להריון נראה בסרט דווקא שהוא מפלרטט עם קארין, מה שמגביר את מימד הקנאה, גם אם קארין טוענת כי רק ניסתה לברר האם הוא יסכים להתחתן עם אינגרי.

רגע לאחר חציית הנהר אשר מוביל ליער, עוברת אינגרי רגע של חרטה ובעתה, והיא דוחקת בקארין שלא להיכנס ליער, שהיא חשה כי הוא מסוכן. קארין לא מקשיבה ודרכי השתיים נפרדות, כאשר אינגרי נשארת מעט בחברת האיכר המבוגר החי בבקתה על יד הנחל. ייתכן כי הנוכחות שלו היא שהזכירה לה את דבר הסכנה. בתוך הבקתה, אנו למדים כי אותו אדם גם עובד את האל אודין והקריב לו קורבנות – הוא שותף של אינגרי להחדרת הסכנה לסרט, גם אם הוא עצמו מהווה סכנה קודם כל עבור אינגרי, כאשר הוא מנסה לאנוס אותה. אבל היא דמות שכבר מודעות לסכנות הצד האפל של החיים ולכן מצליחה לברוח.

במנוסתה, אינגרי מביטה מן הצד במפגש בין קארין לבין שלושה אחים נוודים. כמכלול, האחים מייצגים את הסכנה שביער, המקום בו אין חוקים או הגנה. אולם, כל אחד מהם ממלא בסרט גם פונקציה כבודד: אחד מהם רק מדבר ומוליך קסם באמצעות מילים או נבל-פה ייחודי; השני לא מדבר, אבל נוכח פיזית ופועל באמצעות כוח המונע רק בידי היצר; השלישי עודנו ילד וככזה הוא מקביל של קארין – הוא מייצג את התמימות, לא ממש שותף למעשי האחים, אבל עד לכל הרע שמתחולל ומאלץ אותו לבחון האם ההגדרות של מעשים טובים ורעים נכונות גם לעולמו ולמעשים של אחיו. ההקבלה שלו לקארין עובדת גם מפני שהוא משדר תמימות וחמלה ועל כן מעורר הזדהות רגשית, שאמורה לפעול על מנת לזעזע את הקהל במידה ומשהו רע יקרה לו.

עד כה תיארתי את חצי השעה הראשונה של הסרט. הסצנה הבאה היא הסצנה הידועה ביותר בסרט, זו אשר עוררה סערה מסוימת בזמן אמת. הדיון בסצנה ובהמשך הסרט יגלוש לספוילרים, שאתריע מפניהם אם מישהו לא מעוניין בחשיפת נקודת המפנה בעלילה. אולם, יש לציין כי זהו סרט שלא רואים על מנת להיות מופתעים מן המתרחש, אלא על מנת לחשוב על המשמעות של המתואר בימי הביניים לגבי הקיום כיום.

virgin-spring4

סצנת האונס והרצח של קארין גרמה לזעזוע ולקריאות לצנזורה בזמנו, אף על פי שברגמן מקפיד לא להראות עירום או אלימות קשה בפריים. האימה והזעזוע מתרחשים כאשר משלימים בראש את המתרחש בסיטואציה. הבמאי נזהר מאוד לא להפוך את הסצנה ליפה לעין או לנצלנית, המחיר של האלימות חשוב יותר מהדגשת האלימות עצמה. לכן, לאחר סיום האונס הוא עובר לקלוז-אפ ראשון על פניה של קארין, כשהם כבר אחרי השלבים של המאבק והסבל. העיניים עצומות, לא מדובר עוד בכאב פיזי, אלא בהמשך הקיום לאחר שכל עולם הערכים של הדמות קרס בעקבות אקט חיצוני. עוד לפני שהיא נרצחת, לקארין אין עוד דרך להתנהל בעולם, אין עוד מה לראות. לאחר שהיא קמה ומאוחר יותר פוקחת את עיניה, אין לה יותר מה לראות, או לאן ללכת. אפילו להשלים את המסע היא אינה יכולה – הרי הסיבה לכך שהיא זו שנבחרה לשאת את הנרות הייתה היותה בתולה. היא מסתובבת כלפי התוקפים שלה, לא בהאשמה, בתחושה כי אין שום פעולה הגיונית שהיא יכולה לנקוט. מהלומות העץ שהורגות אותה היא רק לצרכים פרקטיים של האחים – מוטב לנצל את הסיטואציה גם לשוד, הם זקוקים לכל מקור הכנסה אפשרי במצבם.

אולם המוקד בסצנה אינו רק קארין והתוקפים, אלא גם המתבוננים במעשה בדממה, מבלי להתערב בו או למנוע אותו. המתבוננים הינם אינגרי, הילד והטבע עצמו. לאחר המעשה, דומה כי הטבע מבצע אקט ראשון של מחווה לנרצחת, כאשר לפתע מתחיל לרדת שלג – סימן של לובן וטוהר, אבל גם של חזרה לחורף בסרט אשר מתחרש באביב. הילד גם הוא מבצע אקט של כבוד, כאשר הוא מתחיל לכסות את הגופה באדמה – הוא אינו שותף לתאווה של אחיו הגדולים והוא חש אשמה על הנזק שגרמו. בעוד אחיו הגדולים מנהלים חיים של סיפוק יצר והישרדות פיזית, הילד עוד מושפע מסיפורי המוסר אשר ששמע ושואף לקיום מוסרי, גם אם רק כתוצאה של פחד מפני העונש.

המקרה של אינגרי מעניין יותר, שכן היא חווה את האירוע הן כמתבוננת מן הצד והן כשותפה לעבירה, לפחות מבחינת התחושה הפנימית שלה, כפי שהיא מתוודת מאוחר יותר בסרט – היא רצתה בכך שקארין תסבול. לכן התפללה לאודין, לכן חשה חרטה בכניסה ליער. כאשר היא בורחת מאונס, היא עדה למישהי אחר נאנסת, כאשר הייתה יכולה להזהירה בשעת הפינקניק שקדם לו, או לעשות משהו על מנת למנוע אותו. היא מעוניינת במפלת קארין, אבל כאשר המקרה ניצב מול עיניה, היא עוברת שינוי. השינוי מועבר בסרט דרך השמטת אבן אותה היא מחזיקה בשעת האונס – היא כבר לא כועסת על קארין, אלא מרחמת עליה. היא חשה רגשות אשמה על היצר האלים שבה. לרוע המזל, זה מאוחר מדי. וכאשר העץ מכה בקארין, אנו רואים את אינגרי קופצת לאחור מן המגע, כאילו מרגישה את המהלומה הפיזית. האקט הזה יוסיף לרבוץ על הנפש שלה, אך בו בזמן, ייתכן והיא גם חשה עונג מסוים, דבר שרק יוסיף לחשבון הנפש שעליה לעבור מנקודה זו ואילך.

כיצד ניתן להגיב מול פשע כזה, מול אובדן כה גדול, מול רצח של טוהר ונעורים? הזעם כה רב, עד שיש דחף לנקום. האחים מובילים את עצמם לאפשרות הנקמה. גם אם בקשת המחסה ללילה הייתה הכרחית, הרי שהדברים ששמעו הן מפני קארין ואת בחווה של הוריה היו אמורים להספיק להם על מנת לחשוד לפחות בקשר בין הדברים ולא להסתכן במכירת חפציה של קארין, בטח לא כאשר יש עליהם כתמי דם. אבל צעקה של הילד (כנראה) מושכת את האם האבלה למקום והם מציעים לה את בגדי בתה. כעת, הנקמה של ההורים מתחילה.

האם מונעת מן האורחים לברוח, אך בעוד היא זו שלקחה על עצמה את הדאגה ולוקחת על עצמה את האבל הגלוי, האב מכין את עצמו לנקמה, נקמה עליה הוא יתרחט מיד, אולי אפילו לפני שהוא מבצע את הרציחות – אבל הוא חש כוח חזק ממנו. עוד לפני שהוא כורת חיי אדם, הוא כורת עץ בודד, משמיד יצירה של הבורא. הוא מבין כי האלימות הנדרשת ממנו אינה רק פיזית, אלא היא גם אקט של בחירה מוסרית שהוא לא יהיה שלם איתה. במקום להפנות את הלחי השנייה, הוא מאמץ את מסרי הנקמה האופיניים יותר לתנ"ך המשותף גם ליהודים – שן תחת שן. טרם ההרג הוא רוחץ בעירום לעיני אינגרי, מגיע מטוהר ורענן לנקמה. הליהוק של מקס פון סידוב לתפקיד מקנה לראש האחוזה מעמד של חוזק פיזי גדול מן החיים. פון סידוב מגלם אצל ברגמן את השלמות הפיזית, את הכוח הטהור המחפש דרך להשלמה עם המימד הרוחני של החיים. לא פלא שאותו שחקן גילם מאוחר יותר את ישו בהפקה בינלאומית שלא קשורה לברגמן – קשה לחשוב על שחקן בעל נוכחות פיזית מרשימה יותר. או מפחידה יותר, שכן יצר הנקם הופך אותו לרוצח חסר מעצורים. בעיקר, למרות רחמיה של אשתו אשר מקצינה את רגשותיה יותר, הוא לא חס אף לא על הילד. לאחר המעשה, הייסורים הפנימים שלו על הפשעים אשר ביצע יהיו חזקים אף יותר מן האבל שלו על בתו אשר נלקחה ממנו בנעוריה.

הקהל נרתע בעיקר מן הפגיעה בילד; מכך גם נרתעת אשת האדון, שהיא הדבר הקרוב ביותר בחלק זה של הסרט לדמות אשר הקהל שותף לרגשותיה. אולם לב הייסורים של הגיבור הינו אחר – הוא חטא בכך שנתן ליצר לגבור על האמונה שבו, חטא בכך שבמקום להתרכז בשירות האל הוא עשה צדק על פני האדמות ולא בעולם הבא. על כך עליו לכפר. האקט הבא שלו, מסע לעבר מציאת גופתה של בתו, לא נועד רק לכבודה של הבת. הוא מאמין שבמציאת הקורבן שנותר טהור (גם אם עבר אונס) יש פתח לקשר לקיום רוחני טהור יותר. כפי שאנו למדים מדבריו, הוא לא מבין כיצד האל איפשר את המעשים. אבל יותר משהוא לא מבין איך האל איפשר את הנזק, הוא לא מבין כיצד האל אפשר לו לייצר נזק, כיצד לא בלם הטבע או האל את ידו שעה שסיים את חייהם של שלושה אנשים. הוא לא כופר באמונה, הוא רק זועק על כך שאינו מבין את מניעי הכוח העליון. ואם הוא לא מבין את המניעים של האל, הוא אינו מבין דבר.

כל ההיבטים מתנקזים לסצנת הסיום, סצנה שהיא בעיניי הטובה בסרט, גם בשל ההחלטות הבימוי של ברגמן אשר בוחרת את מה לדגיש, והדגש הוא לא תמיד במקום הצפוי. המונולוג הגדול של האדון, של האיש אשר עובר כמות גדולה של ייסורים מגוונים שונים, הזעקה מול האל – הדבר הטבעי לעשות הוא קלוז-אפ על פניו של מקס פון סידוב בעודו אומר את הדברים. ברגמן מראה את הגב, ראשית מרחוק, על מנת שנבחין גם בנחל המוסיף לזרום כרגיל. אדם זועק לאל בתוך העולם אשר מכיל גם מרכיבים אחרים. האדם, גם האדם המרשים ביותר מבחינה פיזית, נותר קטן מול גודל הטבע. רק לאחר שהגיבור חוזר על כך שהוא אינו מבין, ברגמן עובר לצילום קרוב  יותר – עדיין של הגב, עדיין עם הנחל בפריים. הגיבור מבקש מחילה, אולם לא ברור עם המחילה צריכה לבוא מן האל או מתוך הנפש של הגיבור בעצמו. חשבון הנפש נועד להיות פנימי, כמו גם מסע הייסורים. המחילה תהיה בדרך היחידה שהגיבור מכיר – עבודת האל באמצעות ידו, אותם ידיים שרצחו. במקום הרצח הוא יבנה כנסייה לבדו. כאשר הוא מכריז על כך, השחקן נע לפרופיל, ואנו חוזים רק בחלק מפניו, וגם זה אחרי הרגע של שיא הזעקה והייסורים.

הקלוז-אפ הראשון הוא על פני הגופה של קארין, הדגש על הקורבן, התמימות שנגדעה. שני הוריה רוכנים וממסגרים אותה, בעיניים עצומות המהדהדות את הקלוז-אפ עליה בתום האונס. לאחר שהם מרימים אותה, בוקע מעיין – המעיין אשר העניק את שמו לסרט. אם כן, הטבע מתייחס לאירוע. יש תגובה. השאלה היא, האם ניתן לפרש אותה? האם יש במעיין הבוקע כבדרך נס הסכמה להחלטה של האב לבנות כנסיה או התרסה כנגדו? זהו עולם בו קיים אל, אבל מניעיו נותרים נסתרים. על כל אדם להבין בעצמו עבור איזה אל להתפלל וכיצד. המעשים הטובים צריכים להיות לא רק לשם שמיים, אלא גם לשם האדם האחר.

לאחר בקיעת המעיין, ברגמן עובר לקלוז-אפים על פני ההורים, כל אחד מהם המום, לא יודע כיצד לנהוג. אינגרי היא הראשונה שפועלת, רוחצת את ידה במקור המים החדש, רוחצת את פניה כאקט של היטהרות, של התקרבות לטוהר שנרצח – תקווה כי מעיין הבתולים ינקה את הממזרה שעומדת ללדת ממזר. רק לאחר מכן, האם משתמשת במים על מנת לנקות את הדם מגופת בתה. נוצרת תמונת פייטה משפחתית, האובדן מקבל מימדים של קדוּשה. אולם כאמור, לא מדובר בסיום אשר פותר את השאלות שהסרט העלה. אלו לא שאלות שנועדו להיפתר באופן חד משמעי, גם בסרט אשר עושה שימוש מוגבר בסמליות על סוגיה השונים.

virgin-spring2

הפרקים הקודמים:
חלק 3 – ״כלא״, ״צמא״
חלק 2 – ״סרבנד״
חלק 1 – "משבר", "גשם יורד על אהבתינו", "ספינה לעבר הודו", "מוזיקה באפלה", "נמל הבית"

תגובות

  1. hamlet הגיב:

    ברגמן עשה רימייק לסרט Last House on the Left
    של Wes Craven

  2. דוד הגיב:

    הסבר מדוייק של אדם חכם

להגיב על Yossi Kaufmanלבטל

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.