• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

פסטיבל אוטופיה 2014: דיווח #2 – "נשמות תועות״, ״לכידות״, ״חולית של חודורובסקי״, ״הרפתקאותיו המוזרות של טי.אס ספיווט״

16 בספטמבר 2014 מאת עופר ליברגל

נשמות תועות
I ORIGINS

במידה רבה, סרטו השני של הבמאי האמריקאי מייק קאהיל ("ארץ אחרת") הוא יצירה משלימה לסרט הפתיחה של הפסטיבל, "תיאוריית האפס" – גם כאן הגיבור הראשי עוסק במחקר על מנת להוכיח כי אין משמעות לקיום או תכנון אלוהי. הוא מנסה להראות כי העין האנושית היא לא פרי של "מתכנת-על" (כלומר, אלוהים) אלא תוצאה של תהליך אבולוציוני. אבל הסרט גם מעמיד מול הדמות הזו והמסע שלה  – למען ביסוס עליונות המדע והניסויים על פני אמונות דתיות ורוחניוּת בכלל – דמות אחרת, המאמינה כולה ברוחני ובבלתי ניתן להוכחה מדעית. מובן כי שתי הדמויות מתאהבות.

המדען, המגולם בידי מייקל פיט, הוא ביולוג החוקר את העין משחר נעוריו, בין היתר על ידי צילום מאגר גדול של עיניים של אנשים אשר הוא פוגש, במקביל לעבודת המחקר שהוא מבצע במעבדה של האוניברסיטה. במסיבת ליל כל הקדושים הוא פוגש באישה אשר מסכה מכסה את כל פניה. נוצר קליק ראשוני שגם כמעט ומוביל למין, אבל הוא פוגע בה והיא נוטשת אותו, מותירה אותו ללא שם או אפילו כל פרט מלבד זיכרון העיניים שלה על מנת לאפשר לו לגלות אותה מחדש. הוא מנסה להיעזר באותן עיניים וצירופי המקרים המנוגדים לכל השקפת העולם שלו אכן מובילים אותו לאיתור זהותה ולמפגש עימה.

מתברר כי היא דוגמנית בינלאומית (אסטריד ברג'ס-פריסבי) אשר לא מוצאת את פגישתם המחודשת מוזרה – היא חשה כי היא הכירה אותו בגלגול קודם. עבורה, היכולת להבין כי יש בעולם מימד רוחני, גלגול נשמות ואלוהות היא דבר מציאותי, כמו עוד אחד מן החושים אשר יש אנשים שטרם פיתחו. כלומר, כפי שיש יצורים חיים אשר טרם פיתחו את חוש הראייה. דוגמה זו עולה משום שעוזרת המחקר של המדען (בריט מרלינג) מגלה זן שלא רואה אך יכול בעזרת ניסויים לפתח עין, דבר שיוכיח כי גם העין האנושית היא תולדה של אבולוציה, מה שיחליש את הטיעון הדתי נגד התיאוריה הנודעת.

מנקודה התחלתית זו מתרחשות מספר תפניות בעלילה. חלקן מסעירות מאוד, אולם אני סבור כי עדיף לדעת כמה שפחות טרם הצפייה בסרט, מלבד הנושאים אשר בהם הוא דן – העימות בין הניתן להוכחה לרוחני, בין הרומנטי לפרקטי. כמו בסרטו הראשון, קאהיל מתגלה כבמאי חכם ומוכשר מאוד בכל הקשור ביחסים בין בני אדם. הסרט אולי יוצא מנקודת המוצא של תיאוריה מדעית ורוחנית, אבל צובר את כוחו מתיאור של מערכות יחסים בין אדם לאדם – תיאור של התאהבות, של מערכת יחסים רומנטית בדרגה שונה של תפקוד, של מערכות יחסים בין חברים ובמידה מסויומת גם של הורות. לעיתים כל סוגי היחסים הללו מתעמתים זה מול זה, לעיתים משתלבים ולעיתים עומדים מול ההקרבה הדרושה למען המהלך המדעי שיאפשר הבנה טובה יותר של המציאות בה אנו מתפקדים.

לא פעם הסרט מעמיד הסרט את הגיבורים שלו במצב בו הם צריכים לבחור בין האופציה הנכונה יותר בין ההיגיון ובין רחשי הלב, אשר אומנם כבולים לעיתים לרגשי הרגע אך קשה להכחיש אותם. קאהיל לא כופה אף עמדה חד משמעית לגבי הסוגיות על הסרט – יש לו הרבה כבוד והערצה הן למדע והן לאמונה בדברים אשר כוחם הוא שאינם מבוססים על מה שניתן לחקור או להגות בהיגיון, וכי יש נשמה מאחורי העיניים, ויש בעולם משהו שמעבר למקרי. הסרט לא מספק תשובה חד משמעית לגבי נוכחות האל, או גלגול נשמות או כל דבר אחר, אבל הוא כן מהווה מבט מעורר הערצה על הכוח של האדם לנסות להבין את סביבתו ומעבר לשאלות של מה מהות העולם. וגם לניסיון של האדם להיות אדיב ולהבין את האדם החולק עימו את החיים, בין אם כחלק מן המקצוע ובין אם כשותף רומנטי לחיים.

הקרנה נוספת:
יום רביעי ה-17.9 בשעה 22:00, אולם 2

לכידות
Coherence
coherence

הצורה הפשוטה ביותר לכתוב על סרט הביכורים של ג'יימס וורד בירקיט היא פשוט להמליץ עליו בחום ולא לגלות עליו דבר נוסף. עזבו את הדיון של מה נחשב לספוילר ומה לא – הזרימה של הסרט מאוד טבעית ואפשר פשוט לקבל אותו כפי שהוא, אף על פי שבהתחלה יש בו משהו די מעצבן: צילום במצלמת כתף רועדת, שמדגישה את התקציב הלא גבוה ואת הרצון לייצר דמיון לקולנוע ריאליסטי. כלומר, מעבר למסך שחור שמגיע בסיום סצנה, כאשר לעיתים הסצנה מגיעה לסיום באמצע דיאלוג או מתחילה אחרי שהפרט החשוב בשיחה כבר נידון. אבל כל האלמנטים בהם בחר הבמאי להשתמש מקבלים משמעות במהלך הסרט ולמרות שהדמויות והקהל לא יודעים במשך זמן רב את טבע המציאות של היצירה, תמיד קל לעקוב אחר המתרחש במידה הנדרשת. אף כי בלבול הוא חלק מן הדרישה להבנת המציאות של הסרט.

הסרט מתחיל במפגש של קבוצת חברים לארוחת ערב, בלילה בו כוכב שביט עומד לעבור קרוב לכדור הארץ בכלל וספציפית לעיירה בה הם חיים. לאף אחד מארבעת הזוגות הנוכחים אין ילדים, על אף שהם כבר בשלב די מתקדם בחייהם. יש גם שרידים של תסבוכות רומנטיות בתוך החבורה, אבל לא משהו סוער מדי. כבר מן ההתחלה ברור כי כוכב השביט יכול להוביל להתרחשויות לא רגילות, שמעלות חשד כי אלו יקחו את הסרט לכיוון האימה. אך האופציה נזנחת לטובת מתח תיאורטי יותר – סוג של ניסוי מחשבתי בהשראת החתול של שרדינגר, שמוסבר בסרט ברמה אשר מאפשרת להבין את המתרחש. זה קורה בדרך כלל כמה רגעים לפני שהדמויות מבינות בעצמן, אבל הרבה אחרי שראינו חלק של התוצאות של מבנה המציאות המיוחד הנרקם בסרט. ״לכידות״ עובד טוב מאוד כסרט מתח, כאמירה פילוסופית וגם כסרט על ידידות והתמודדות עם אמצע החיים, ולאו דווקא עם המילה "משבר" לפני המונח הזה.

הסרט שואב את כוחו מבניית תסריט מהונדסת היטב, כאשר את העיקר המלאכה הצופה עושה לאחר הצפייה, כאשר הוא מבין איך כל ההתרחשויות שראה מזינות אחת את השנייה. אבל התסריט מכיל גם מספיק עוצמה על מנת להיות מצחיק מאוד לפרקים, אמין דרמטית וגם מהנה לצד היותו מעורר מחשבה.

הקרנה נוספת:
יום חמישי ה-18.9 בשעה 17:00, אולם 2

חולית של חודורובסקי
Jodorowsky's Dune
Jodorowskys-Dune2

היזכרו בנשיקה הכי טובה שאי פעם חוויתם. היה בה יותר מהעונג הגופני של מגע שפתיים בלשון – אולי גם יותר מן הקירבה הרגשית והרוחנית אשר הרגשתם כלפי האדם השני. אבל יש גם את השפתיים בהן חשקתם ולא זכיתם לטעום, אותה אהבה מוחמצת שלא התממשה לכדי מגע פיזי, אבל נותרה איפשהו בדמיון כמשהו שיכל להיות עוצמתי. אני לא רוצה לערער את הזוגיות שלכם, כנראה שאותה נשיקה שמעולם לא תהיה הייתה סתמית בהרבה לו הייתה מתממשת. "חולית" העיבוד שתכנן חודורובסקי לספרו של פרק הרברט הוא כנראה הסרט הגדול ביותר שאף פעם לא התממש. גדול אף יותר מסרטים נודעים אחרים שאף פעם לא נעשו, כמו "דון קיחוטה" של טרי גיליאם או "דון קיחוטה" של אורסון וולס (שנערך לבסוף מחומרים לא גמורים בניגוד לחזון המקורי) או כל סרט אחר.

אבל אלחנדרו חודורובסקי כבר הספיק לתכנן את הסרט לפרטי פרטים, בעזרת נבחרת על של מעצבים, שחקנים (חלקם לא שחקנים, כגון סלבדור דאלי ומיק ג'אגר, חלקם אורסון וולס) ומימון רב שהשיג חודורבסקי מפטרונו הצרפתי מישל סיידו. העיבוד של חודורובסקי לקלאסיקת המדע הבדיוני (אותה קרא רק לאחר שהציע את הפרוייקט) היה אולי הדבר השאפתני ביותר והרוחני ביותר שזכה למימון וכמעט והגיע לכדאי מימוש. אלא שהצורך במימון נוסף, או חוסר היכולת של חודורובסקי  להתפשר על אורך הסרט והחזון שלו מנעו את הפקת הסרט בסופו של דבר, מה שהפך את היצירה למיתוס ולאהבה הנכזבת של כל הסינפלים. נגזל מאיתנו לראות כיצד היה האמן החזותי האדיר הזה מתמודד עם תקציב גדול ויוצר סרט שמשנה את המדע הבדיוני לנצח.

במהלך סרטו התיעודי של פרנק פאביץ' אנו חוזים באהדה אינסופית בחודורובסקי המספר בלהט בלתי פוסק על חזונו ועל צירופי המקרים שכמעט והביאו את הסרט לידי מימוש. קשה שלא לחוש חרטה נוכח העובדה כי החזון נותר לא שלם, שירטוט בלבד (אף כי יש סטוריבורד מלא ששרד מן הסרט וניתן לקבל לא מעט רושם כלפי התכנון של מה שהיה יכול להיות), ובעיקר כלפי התשוקה של היוצר ליצירה עצמה ולשאיפה הנאיבית אך המורכבת לשנות את העולם דרך האמנות. אבל גם יש יתרונות לכך שהיצירה לא הופקה – אם ראיתם סרט של חודורובסקי, אתם יודעים כי מדובר באמן בעל השקפה ייחודית שכל קשר בינה לבין מסחריות הוא אפסי (אף כי חלק מסרטיו הפכו לפולחן ואף הצליחו כלכלית בשנות השבעים המוזרות).

"חולית" של חודורובסקי היה מן הסתם סרט מרהיב, מורכב וחוויה רוחנית של ממש  -אבל גם יצירה לא נגישה שיש בה מימד של עודף רוחניות. התכנון שלו להפקה שרד בהוליווד ולכן הסרט כן השפיע למרות שמעולם לא  נעשה, והסרט התיעודי על היצירה מראה גם כיצד ההשפעות האלו שרדו. כך שאולי טוב ש"חולית" נותר בגדר אהבה לא ממומשת, או כתזכורת לסרט שכן נעשה – העיבוד הפושר עליו חתום דיוויד לינץ'. יכול להיות שכסרט לא גמור, חודורובסקי השפיע לא פחות על הקולנוע. בין היתר, הוא סיפק חומר גלם לסרט הזה. "חולית של חודורובסקי" הוא אחד משיאי הפסטיבל ומשיאי השנה הקולנועית בכלל.

הקרנה נוספת:
יום שבת ה-20.9 בשעה 21:30, אולם 2

הרפתקאותיו המוזרות של טי.אס ספיווט
The Young and Prodigious T.S. Spivet
ts_spivett

סרטו של הבמאי הצרפתי המגוון ז'אן-פייר ז'נה ("אמלי", "עיר הילדים האבודים", דליקסטן" ועוד) הוא אולי הסרט היחיד בפסטיבל אוטופיה שיכול להתאים באותה מידה, או במידה רבה יותר, לפסטיבל סרטי הילדים. אין בו יותר מדי פנטזיה או מד"ב, אבל הוא מלא בהערצה ל"רוח המדע" וליכולת חסרת הגבולות של האדם ליצור. גיבור הסרט הוא טי.אס ספיווט, ילד בן 10 המתעניין במדע ושואף להיות ליאונרדו דה וינצ'י החדש – והוא לא מגזים. מאמרים פרי עטו כבר התפרסמו בכתבי עת מדעיים ועיצוב שלו למכונה המייצרת תנועה מתמדת זכה בפרס יוקרתי מטעם מכון סמית'סוניאן בוושינגטון.

בחווה המשפחתית במונטנה אף אחד לא ממש מבין אותו או נותן תשומת לב מיוחדת לכישוריו. אביו שואף להיות קאובוי במאה ה-21, אחותו שואפת להיות שחקנית ומתעניינת בתחרויות יופי, אמו היא מדענית בעצמה אבל בגלל קשר לעיתים פגום עם האב היא לא תמיד נותנת לטי.אס את מלוא תשומת הלב. וזה גם קשור לאחיו התאום של הגיבור, שמת בתאונה אשר גורמת לטי.אס. יסורי מצפון. הגיבור מחליט לצאת לוושינגטון כדי לאסוף את הפרס בו זכה מבלי ליידע את בני משפחתו על העזיבה, או את מקבלי הפרס על כך שגילו 10 ולא 40.

כמו ברבים מסרטיו של ז'נה, היופי הוויזואלי הוא מעלה גדולה של הסרט, כאשר במקרה הזה הבמאי לוקח את התלת מימד ומתפרע איתו, עד לדרגה בה אני מתקשה לראות איך כמה סיקוונסים יעבדו ללא השימוש ברמות שונות של קירבה וריחוק לדימויים. המראה הכללי של הסרט הוא תמיד נקי מאוד, בצורה מעט מלאכותית, גם ברגעים האמורים להביע משהו אפל יותר. הדבר מעניק ליצירה קלילות כובשת, גם הודות להופעה סבירה של הילד קייל קאטלט בתפקיד הראשי, כאשר דמויות המשנה גונבות לו את ההצגה (ככה זה כשיש בקאסט את ג'ודי דיוויס והלנה בונהאם קרטר).

הסרט בהחלט יכול יהיה להפוך לחביב הקהל בהקרנות מסחריות, אף כי אינו נטול חולשות. בשלב מסויים לקראת הסוף הוא משנה כיוון, והופך משיר הלל למדע ולתמימות של הילדות בצד ניסיון להתגבר על טראומה, ליצירה בעלת טון שונה. בנוסף, הסרט סנטימנטלי מאוד, לעיתים בצורה מוגזמת אפילו עבור סרט ילדים. אבל בסופו של דבר, מלבד הלל להמצאות מדעיות יש בו גם נועזות בהמצאות קולנועיות קטנות, דבר ההופך את הסרט לראוי מאוד לצפייה.

הקרנה נוספת:
יום חמישי ה-18.9 בשעה 21:30, אולם 3

תגובות

  1. מגיב1 הגיב:

    ספיווט לגמרי מתאים להקרנה בכל בתי הקולנוע השונים ככל סרט אחר, ולא רק בפסטיבל. אם החיים על פי דנקן הצליח לעורר אהדה, גם ספיווט ודאי יצליח, ויש לו בנוסף מעלות ויזואליות.

להגיב על מגיב1לבטל

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.