• הרוכב
  • ״פלא״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״קרב המינים״ מגיע לקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 53
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • תור: ראגנארוק

סקירה כפולה: "22nd of May" ו-"Oslo, 31. August"

14 במאי 2012 מאת אורון שמיר

עוד אחד מצירופי המקרים המשעשעים שקורים על מדפי ספריות ההשאלה – בגזרת הסרטים החדשים, נחו זה לצד זה שני סרטים המכילים תאריכים בשמותיהם. ראיתי זאת כצו הגורל לאחד את השניים אל אותו מדור די.וי.די, אותו אני כותב לעכבר העיר. לאחר הצפייה נמצאו עוד כמה נקודות השקה בין "Oslo 31. August” הנורווגי לבין "22nd of May” הבלגי. למשל, העובדה כי שני הסרטים מהווים ניסיון של כל אחד מן הבמאים לדלג מעל למכשול הסרט השני, אחרי שבכורתם סימנה את שמותיהם ככשרונות פוטנציאליים. או העובדה ששני הגיבורים הם גברים המחפשים ישועה, הקרויים על-שם השחקנים שמגלמים אותם, ופוגשים במסעם גלריה של דמויות מעברם. אסקור אותם מן המוקדם למאוחר, מבחינת התאריך שבכותרת.

קואן מורטייה סימן עצמו כהבטחה עם בכורת בימוי וירטואזית למדי בשם "Ex Drummer”, אשר במרכזה להקת פאנק-רוק מטורפת בשם "הפמיניסטיות", המורכבת כולה מגברים מתוסבכים, פגומים או סוטים. אם לא ראיתם ויש לכם קיבה חזקה ועצבים מפלדה – מאוד מומלץ. שלוש שנים אחרי הפגזת הבכורה שלו חוזר הבמאי עם סרט מהורהר יותר, המוותר על אזכור כל סטייה אנושית ומשוטט בטריטוריות משונות של תודעה. זהו "22nd of May”.

אנו פותחים את הסרט עם שוט רציף של ארבע דקות, העוקב אחר שגרת הבוקר הדי משמימה של סם (סם לוויק), בדרכו אל עוד יום של אבטחה בקניון חסר ייחוד. את יום העבודה קוטע פיצוץ אימתני, אשר הופך את מרכז הקניות לענן של אבק והריסות. סם מנסה לחלץ כמה שיותר פצועים, למרות שנפגע בעצמו, ונמלט משם. במנוסתו בעיר הריקה, הוא מתחיל להיתקל בכל האנשים שפגש בבוקר בכניסה לקניון, ונדמה שכולם מאשימים אותו במה שקרה. אט-אט הופך הסרט למסע תודעתי בנבכי נשמתו של סם, אשר סבל בחייו מטרגדיה משלו וכעת מתמודד עם הכשלון שלו, כמאבטח שלא מנע פיגוע.

כאמור, כבר מן השוט הראשון מורטייה מזכיר לנו שיש כאן במאי וכדאי לשים לב אל להטוטיו. גם במהלך הסרט הוא מפגין שליטה מהפנטת ממש בבימוי מצלמה, ומוסיף פסקול עוכר שלווה ועריכה שמזכירה יותר תקלוט מאשר קולנוע, בדגש על סקרצ'ינג וקרוס-אוברים משוגעים. עם זאת, לא בטוח שכמה רעיונות ויזואליים מבריקים ותפרים בולטים מדי בין האפיזודות והטיפוסים שפוגשת הדמות הראשית, יש בהם כדי להחזיק סרט שלם, או להפוך אותו ליצירה שלמה. אמשיך לעקוב אחר הבמאי מן הארץ שמנפקת עוד ועוד קולנוענים מוזרים ומפתיעים – בלגיה, ממש לא רק מולדתם של האחים דארדן. נדמה לי שהיה זה אותו "Ex Drummer" אשר שבזכותו אני מחזיק מבלגיה כיצרנית של קולנוע שפשוט לא דומה לשום דבר אחר, בקטע הכי טוב שיכול להיות. פשוט נסו את הסרטים של ז'קו ואן דורמל ("טוטו הגיבור", "Mr. Nobody") או אפילו את "A Town Called Panic" ותבינו מיד. גם את הסרט הנ"ל אפשר לנסות, בעיקר בזכות פתיחה וסיום פשוט מופתיים, אבל בואו נגיד שלא אכריח אף אחד או אתווכח עם המקטרגים.

"22nd of May”. בימוי: קואן מורטייה, בלגיה 2010, 90 דקות, הולנדית וקצת צרפתית עם תרגום באנגלית.

הסרט השני לסקירה זו, “Oslo 31. August”, שייך לבמאי הנורווגי יואכים טרייר. הוא עוסק בנגמל טרי מסמים בשם אנדרס (אנדרס דניאלסן לי), אשר יוצא ממוסד הגמילה שלו ליממה אחת. יש לו ראיון עבודה באוסלו, הזדמנות להתחיל מחדש בעיר שהרסה אותו. הוא מחליט לנצל את המאורע בכדי לפגוש חברים ותיקים, אותם לא ראה שנים. ככל שהסרט מתקדם, אנו מתחילים להבין את מטרתו האמיתית של אנדרס במסעו ומתוודעים אליו ואל העיר שלו.

אם העלילה נשמעת מוכרת, אולי נזכרתם בספר "Le feu follet”, מאת הסופר הצרפתי פייר דריו לה רושל, שגם הפך לסרט של לואי מאל באמצע שנות השישים. שם זה היה אלכוהוליסט משוקם והעלילה התרחשה בפריז. טרייר עיבד את הספר לתסריט במשותף עם אסקיל וויט, עימו הוא חולק את הקרדיט גם על סרטו הקודם, “Reprise” המומלץ מאוד. גם השחקן הראשי כיכב באותו סרט, כך שעבור מי שהסתקרן לראות לאן יילך הבמאי הכשרוני אחרי סרט ביכורים מסקרן, יש כאן תחושה של שיבה לסביבה מוכרת. הערת אגב – יש לי פינה מיוחדת בלב ל-"Reprise" משום שהוא הסרט הראשון ששאלתי מן האוזן השלישית בירושלים ביומי הראשון כעובד. טוב, האמת שלקחתי שני סרטים, כאשר האחר היה "Dragon Wars", בו נזכרתי השבוע – יש בו סיקוונס דומה מאוד לשיאו של "הנוקמים". בקטע מוזר שכזה. אבל חזרה אל טרייר וסרטו החדש.

בעוד סרט הביכורים של הנורווגי קיפץ בין זמנים ודמויות, "Oslo" נשאר דבוק לדמות הראשית ולמסגרת זמן תחומה וקצרה. הבמאי משלב במיומנות בין סגנונות קולנועיים שונים, כדי לספר את סיפורו של נרקומן מתוקן שפשוט לא יכול להתחיל מחדש. בכל קשר אשר ינסה ליצור, תמיד תצוץ העובדה שבזבז את השנים האחרונות בהתמכרות ואז בגמילה מסמים קשים. בכל קשר ותיק שינסה לשקם, יצופו משקעים קודרים מתקופות רעות. אין מדובר בסרט דידקטי הנושא את המסר "סמים זה רע", אלא בצלילה פנימה אל נפשו חסרת המנוח והיגעה של גיבור, כפי שהיא משתקפת דרך הדמויות שיפגוש בדרך וכפי שהיא מתבטאת בסצינה היפה בסרט – אנדרס יושב לבדו בבית קפה, מאזין לשיחות שסביבו ומדמיין את המשך חייהם של המשוחחים לאחר תום הישיבה. רק את עתידו שלו, הוא לא מסוגל לראות.

"Oslo, 31. august”. בימוי: יואכים טרייר, נורווגיה 2011, 95 דקות, נורווגית עם תרגום באנגלית.

הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישית

הטקסט הנ"ל פורסם בגרסה מקוצרת בגיליון עכבר העיר ת"א ב-10.5.12 ובאתר עכבר העיר אונליין

תגובות

  1. Roy הגיב:

    את קואן מורטייה אני אל מכיר, אבל "Ex Drummer" נשמע מעולה. את סרטו של יואכים טרייר דווקא כן ראיתי (את סרטו הראשון) ו"אוסלו" נשמע מאוד מעניין. נשמע כמו משהו שאני יאהב. בכל מקרה, אני אנסה לראות אותו בקרוב.

  2. לא חושב שאנדראס דימיין את המשך חייהם של אלו להם האזין,
    זה הרגיש כמו מבט חיצוני שלנו למה שבאמת קורה לאנשים הללו.

השאר תגובה