• סרטים חדשים: ״הפורצת״ של הגר בן אשר
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • האוורסט של הסינפיליה - Out 1
  • תור: ראגנארוק
  • סרטי רוחות לא כולל אימה: מצעד הרפאים של סריטה

"Accepted" – קומדיית הקולג' שנזנחה

17 באפריל 2012 מאת אור סיגולי

לפעמים אני לא מצליח להבין למה סרט אחד מצליח ואחר נכשל. למה אחד הופך למפורסם והשני נעלם בתודעה. לעיתים יש סיבות מובנות כמו שיווק לא נכון, תאריך יציאה בעייתי, או בעיות מאחורי הקלעים שהורסות את הסרט. סביר להניח שבסופו של דבר הכל עניין של תזמון, כמו כל דבר אחר בחיים. אבל מכיוון שההיסטוריה מעידה על כך שלעיתים קרובות הצדק כן נעשה – מקרים כמו "דוני דארקו", "ברזיל", "קיץ אמריקני חם ורטוב", "בלייד ראנר" וכו', שנכשלו בעת יציאתם אך בהמשך התגלו על ידי קבוצות מעריצים וקיבלו את היחס המגיע להם – המקרה הבא הוא מעט מבלבל בעיני .

אז אני רוצה לנצל את "סריטה" כדי להציג לכם סרט שאולי פגשתם בו, אולי אהבתם, אולי לא, אבל בעיני זוהי אחת מהקומדיות הכי משעשעות וטובות לב שנתקלתי בהן, לפחות בעשור האחרון. מדובר בסרטו של סטיב פינק Accepted, או בתרגומו העברי הלא רשמי "שגעון של קולג'". אולי עוד מישהו יתאהב בו כמוני.

אם מישהו יטען בפני ש"בית החיות" (Animal House) של ג'ון לאנדיס משנת 1978 הוא הקומדיה המצחיקה ביותר בכל הזמנים, סביר להניח שאני לא אסתור אותו. להתווכח על קומדיות זה בהחלט מתכון לתסכול מלכתחילה, אבל את "בית החיות" גם אני ממקם גבוה ברשימת עשרת הקומדיות האהובות עלי בכל הזמנים.
"אקספטד" נורא רצה להיות חלק מהמורשת של בית "בית החיות". וזו כנראה הייתה הבעיה שלו. כי בזמן ש"בית החיות" הוא אנרכיה מוחלטת, שטויות על גבי שטויות והתפרעות חסרת אחריות, ל"אקספטד" ישנה יומרה להגיד משהו על מצב החינוך בארצות הברית, על בחירה אישית ועל דור הY. אותי זה הקסים. את שאר האנשים פחות.

בארטלבי סיים כרגע את התיכון פחות בזכות כישוריו הלימודיים ויותר בזכות פיקחותו. כמו שנאמר: "בתחבולות תעשה לך בגרות". לבארטלבי יש כוח יצירתי גדול מאוד לשרוד ועל אף שהוא לא נחשב לאחד הפופולאריים של המחזור שלו – ועל שכנתו מוניקה היפה הוא יכול לחלום רק מרחוק – שנות התיכון היו טובות אתו. כל זה נגמר כשמגיע האתגר האמיתי והוא הקולג'. בארטלבי לא מצליח להתקבל לשום קולג' אליו נרשם והאכזבה של הוריו ממנו כבר נטולת תקווה. בייאושו, בארטלבי מחליט לעשות את התעלול האולטימטיבי והוא ממציא קולג' כדי שלפחות יוכל לקבל איזשהו מכתב קבלה להראות להוריו. העניינים מסתבכים כאשר אביו מבקש לראות את הקולג' במו עיניו ולפגוש בעצמו את הדיקן. בארטלבי מקבץ סביבו ארבעה חברים ויחד הם משפצים בית משוגעים נטוש והופכים אותו לבניין לימודי, מרימים אתר אינטרנט ושוכרים את שירותיו של איש אקדמיה מחופף שויתר על חיי ההשכלה כדי שיתחזה לדיקן ויוכל להוריד את הוריו מגבו.
כל זה מקבל תפנית פסיכית במיוחד כאשר תקלה שנוצרת באתר האינטרנט המונפץ שולחת מכתבי קבלה לכל שאר הצעירים שלא התקבלו לשום קולג' אחר ובארטלבי מוצא את עצמו עומד בראש קולג' שלא באמת קיים וכמנהיגם של כל הדחויים של המחוז.
כן, זה נכון שראינו עלילות קצת יותר הגיוניות בהיסטוריה של הקולנוע.

את בארטלבי מגלם ג'סטין לונג, קומיקאי חביב עלי במיוחד, בעיקר בזכות הופעת האורח המפוארת שלו כמלך הגיי-פורנו ב"זאק ומירי עושים פורנו". הופעתו הראשונה של לונג הייתה בסרט "כיבוש הגלקסיה" ("Galaxy Quest") הזכור לטובה, אך תפקידו הראשי הראשון היה בסרט האימה הסביר "ג'יפרס קריפרס" משנת 2001. לונג הוא שחקן לא רע בכלל. לא בטוח אם טווח התפקידים שלו יאפשר לו לעשות את המלך ליר בקרוב, אבל לקומדיות אמריקניות הוא מתאים בול.
אבל כמו בכל קומדיה ראויה, ההצלחה תלויה בעיקר בדמויות המשנה. ודווקא כאן ל"אקספטד" יש במה להתגאות. את חברו הטוב והדי חנון של בארטלבי, שרמן, מגלם ג'ונה היל, בתפקידו המרכזי הראשון. שנה לפני "סופרבאד". אני חייב להתוודות שהחזקתי מהיל אחד השחקנים הכי בלתי נסבלים שאמריקה ייצרה אי פעם, זאת עד שראיתי אותו בסרט הזה (בו צפיתי לאחר "סופרבאד"). היל, כנראה בתפקידו השמן ביותר עד כה, הצליח כאן לראשונה לשכנע אותי שיש בו מעט יותר ממה שחשבתי ומאותו הרגע הפסקתי להתמלא זעם בכל פעם שהופיע על המסך. למרות שאזכיר במאמר מוסגר שאני חושב שמועמדותו לאוסקר על "מאניבול" הייתה תקן מבוזבז בעיני.
את מוניקה, מושא אהבתו הבלונדינית של בארטלבי, מגלמת בלייק לייבלי. השחקנית עם הקול הכי מקסים להוציא את מילה קוניס. שנה לאחר מכן היא לוהקה לתפקיד הראשי ב"אחת שיודעת". לייבלי נדרשת בסרט הזה בעיקר להיות מקסימה ויפה, והיא עושה את זה די בקלות. לא קשה להבין למה בארטלבי כרוך אחריה.
אדם הרשמן, קולומבוס שורט, מריה ת'אייר ואן קיוזאק (נצר לאחים מבית קיוזאק, ג'ון וג'ואן) משלימים את הקאסט.

עם זאת, ההברקה הכי טובה של הליהוק היא לואיס בלאק, בתפקיד בן לואיס, המורה לשעבר שמשך ידיו ממערכת החינוך האמריקנית והופך למנטור של הקולג' החדש. בלאק הוא קומיקאי מפורסם שידוע בעיקר מהופעותיו אצל ג'ון סטוארט כמו בעוד ספיישלים כאלה ואחרים של הקומדי סנטרל. ההומור שלו נוטה לנוע בין הגבוה והנמוך ונדמה שכל רגע הבן אדם עומד להתחרפן לגמרי. הוא מושלם לתפקיד שלו פה והסצנות אתו לגמרי שוות את הצפייה בסרט.

ההשוואה ל"בית החיות" של לאנדיס היא כמעט בלתי נמנעת. נדמה שכל המנגנון הדרמטי של הסרט הוא אחד לאחד על פי הקלאסיקה ההיא. אם גיבורי "בית החיות" היו צריכים להתמודד מול חברי אחווה אחרת ודיקן סנוב ורשע, כאן נאלץ בארטלבי לעמוד מול קולג' אחר – שכל תלמידיו נדמה שלוהקו בעקבות הבלונדינים של "בית החיות" – וכמובן מול הדיקן האכזר שלהם, אותו מגלם אנתוני האלד.
בהשוואה המיידית, באופן טבעי, "אקספטד" מפסיד בגדול. קודם כל ברור ש"בית החיות" מצחיק יותר, אבל גם האלד לא עומד מול הדמות המקבילה שלו שגולמה נפלא על ידי ג'ון ("דאבל סיקרט פרוביישן!") ורנון. סצנת השימוע לקראת סוף הסרט בנויה באופן זהה לחלוטין ל"בית החיות" כולל המיקום של הטובים מול הרעים. אך עם תוצאות שונות הפעם.
וזה נכון לגבי כל המהות של "אקספטד". בסופו של דבר נקודת המוצא והסיום של הסרט שונה לחלוטין מ"בית החיות". "אקספטד" באמת מנסה לבנות על רגש. הוא פונה באופן בוטה לכל אלו שהעבירו את שנותיהם הצעירות מביטים מהחוץ פנימה, אל העולם והחברה שאליהם רצו להשתייך. זה לא חייב להיות קולג'. זה יכול להיות התיכון ואפילו הצבא. כאשר אבנרת'י דארווין דאנלופ הסובל ממקרה קשה של הפרעת קשב וריכוז ("אתה יודע, כולם חשבו שהייתי מכור לסוכר כשהייתי בן 6 ואמא שלי בכתה כי היא חשבה שלעולם לא אהיה אדם מתפקד חברתית כמו השכן שלי שסובל ממחלת הלגיונרים") מתוודה מול כולם כשקיבל את מכתב הקבלה לקולג' של בארטלבי הייתה זו הפעם הראשונה שהוריו אמרו לו שהם גאים בו – אתה מבין שהיוצרים של הסרט לא מובלים על ידי ציניות או לעג. שלא כמו נגיד "אמריקן פאי" שמציג את המתבגרים כפארסה שמישהו צריך לעצור, "אקפסטד" אוהב את הדמויות שלו. אולי בעיקר כי הם לא מסוג האנשים שמתחברים אליהם בדרך כלל.

"אקספטד" נעשה בתקציב של 23 מיליון דולר ויצא לקולנועים בקיץ 2006. הוא נכנס למקום החמישי ברשימת שוברי הקופות ובסופו של דבר גרף הכנסות של 36,323,505 מיליון. קשה להכריז עליו ככשלון, לפחות כשלון קופתי. אבל נדמה שהוא נשכח מאז ושלא כמו סרטים רבים אחרים שמצליחים להצחיק גם בצפיות חוזרות, כגון "קיץ אמריקני חם ורטוב", ולא זכה להתגלות בהמשך ולפתח עדת מעריצים. אולי זה בגלל שיש לו מסר, אולי בגלל שהוא פועל על רגש ולא על אנרכיה. אולי זה סתם עניין של תזמון. ועדיין, מגיע לו יותר.

תגובות

  1. sayzs הגיב:

    סרט מקסים, תפסתי אותו במקרה בהוט לפני כמה שנים ונשביתי.

  2. מיכאל גינזבורג הגיב:

    תודה על ההמלצה! רשמתי!

השאר תגובה