• סרטים חדשים: ״הפורצת״ של הגר בן אשר
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • האוורסט של הסינפיליה - Out 1
  • תור: ראגנארוק
  • סרטי רוחות לא כולל אימה: מצעד הרפאים של סריטה

מהדורת שבת: 31 בפברואר 2012

31 במרץ 2012 מאת מערכת סריטה

השבוע גילו שלושת כותבי הבלוג עולם שלם המתנהל מחוצה לו ואף מחוץ לגבולות הוירטואליים של האינטרנט. והם כאן כדי לספר לכם על: אור מתארח בטלוויזיה, אורון מתארח בעין הדג, סשה ברון כהן (אולי) מתארח בפסטיבל סרטי הסטודנטים הקרוב, החדש של זבייר דולאן, החדש של אדגר רייט, פסטיבל ירושלים הבא, פסטיבל סרטי נשים הבא, "משחקי הרעב", "הדיקטטור", "אדון לזהאר", "זעם הטיטאנים" וגם שובה של הפינה הכי חדה בחדר – חיפושי גוגל שמצחיקים אותנו ומתסכלים את יוצריהם.

אור

אי אילו דברים מנעו ממני להיות פעיל בבלוג השבוע, עד שבירת השתיקה עם "זעם הטיטאנים" (או "זעם הטיטאניק 3D" כפי שאני נהנה לקרוא לזה). בזמן הזה הספקתי להשתתף בתכנית "23 דקות" של החינוכית בשיחה קצרה על "משחקי הרעב", גיבורות אקשן ושוברי קופות.
התכנית עצמה לא עלתה עדיין לאינטרנט אז רק נותר לכם להאמין לי שהיה די כיף שם.
באופן כללי כנראה ש"משחקי הרעב" סימן את פריצתו של סריטה מחוץ לבלוג עם "23 דקות" הנ"ל והפודקאסט הממש מוצלח (אם יורשה לי) של דורון פישלר ואורון "הפלופלור" שמיר. פישלר, כזכור, הוכרז כאחד מאנשי השנה של 2011 ב"סריטה" ולכן כולנו מתרגשים משיתוף הפעולה הזה.

זאבייר דולאן, כנראה מושא הקנאה של כל יוצרי הקולנוע הצעירים בעולם (אורון כתב עליו בעבר), הוציא טריילר לסרט החדש שלו. הפעם הוא לא משחק, ואפילו החליף את הצלמת הקבועה שלו. אבל זה עדיין נראה מרהיב.

אין דבר פחות רלוונטי בעולם הזה מסרט שהפסיד את האוסקר לפרס הסרט הזר הטוב ביותר. הסרטים האלה גם ככה לרוב לא מעניינים מלכתחילה, אז אחרי שאפילו זכייה לא הייתה סביר שאין סיבה להתייחס לסרט הזה מעתה והלאה. ובכל זאת, אספר לכם שצפיתי בנציג קנדה לאוסקר "אדון לזהאר" (Monsieur Lazhar) ואני חייב לבשר שמדובר שבעמום מחץ מהסוג המשעמם מחץ ביותר. לא יכולתי להשאיר את זה בפנים עוד. האמת שזה היה סוג של משבר כי השבוע פשוט התחברתי לילד בן ה7 שבי אחרי שכל כך נהנתי מ"משחקי הרעב", "רחוב ג'אמפ 21" ו"זעם הטיטאנים". אני לא יודע למה אני מייצר כזאת ריאקציה לאחרונה אבל אני צריך להתחיל לחשוב, אולי כדאי להתחיל טיפול תרופתי.

אחרי שנעדרתי שבוע שעבר ואיתי פינת הקאלט "מה דה פאק אנשים מחפשים בגוגל?", הנה אנחנו שוב חוזרים. כאמור, מדובר בחיפושים התמוהים ביותר במנועי החיפוש שהביאו אנשים לסריטה, מסיבות מטרידות ולא ברורות כאלה ואחרות.
העברית ממשיכה להיות שפה קשה במיוחד. לא לכולם קל להתמודד איתה. בעיקר לא לחבר'ה שחיפשו את "סירטי ברעיון נארות" ו"סקס דפק לי את אותו שם סרט ישראלי".
"משחקי הרעב" כמובן מייצר כמה חיפושים משעשעים במיוחד כמו השילוב של שם הסרט יחד עם הדמות הראשית שבעברית יוצא נורא מצחיק: "משחקי הרעב פיתה", וגם "משחקי הרעב חרא", ו"ארבעה דברים שלא תראו במשחקי הרעב" (תשובה מספר אחת: את אורון מחייך)
היה גם מישהו שכבר נמאס לו שגוגל נותן לו תוצאות שהוא לא רוצה ולכן היה הכי ספציפי שאפשר עם "סרטונים של בחורים ולא בחורות ערומים לחלוטין".
עוד מוזרים למדי: "תודה למשפחתי", "את ממש לא גימלאית", "מה רצינו להיות בילדות", "אוף סיוט ממש", "דבר מה המייצג באופן ברור וישיר משהו מן המציאות.", "סרטים שנכנסו בהם להריון" והאהוב עלי ביותר השבוע: "מה מקסים רוצה לראת שאני לא רוצה לראות". סחתיין.

עופר

שני דברים גרמו לי להתעניין השבוע בהדיקטטור סרטו הבא של סשה ברון כהן (וגם של לארי צ'ארלס, במאי שבכל הפרוייקטים שהוא עובד בהם הוא האיש הפחות ידוע). ראשית, הסרט נבחר לפתוח את פסטיבל סרטי הסטונדטים של אוניברסיטת תל אביב. שנית, הטריילר החדש שלו אולי חושף יותר מדי עלילה, אבל חשוב מכך, הוא חושף שיש באמת עלילה. אלה חדשות טובות, מכיוון שאחרי האוסקר היה לי חשש אם הדמות הזו, או למעשה כל דמות של ברון כהן, יכולה להחזיק סרט שלם. אז יש עלילה. וגם את אנה פאריס בתור בחורה פשוטה, וזה נראה פשוט מוזר:

לגבי רשימת המלצות לטלוויזיה: האמת, שרציתי לעלות פוסט לקראת סוף השבוע או תחילת שבוע הבא עם המלצות נוספות, אבל לא היה לי זמן/כוח. בכל מקרה, אני מקווה לעלות משהו לקראת סוף שבוע הבא. הסיבה היחידה שאני כותב את זה כאן היא כי אנשים שאלו אותי על זה בעולם שמחוץ לבלוג ואפילו בעולם שמחוץ לאינטרנט.

אורון

חוץ מהגילוי המרעיש שיש עולם מחוץ לאינטרנט, משהו שקרה לי לגמרי עכשיו עם קריאת החלק של עופר במהדורה, נרעשתי לגלות על הפרוייקט החדש של יקיר הבלוג אדגר רייט. לא ממש סרט, אלה מעין מיזם אינטרנטי-קומיקסי-שיתופי שעליו הוא הודיע בבלוגו. קוראים לזה "Brandon Generator", מעין קומיקס פרי מקלדתו של רייט, אותו יאייר טומי לי אדוארדס, ויקריין ג'וליאן בארט על רקע מוזיקה מקורית של דייויד הולמס. מעבר לעובדה שמאוד קשה להגדיר מדיומית וז'אנרית את העניין, הקטע הכי מרגש הוא שרייט יכתוב את הרפתקאותיו הרנדומליות של כותב במשבר יצירתי יחד עם מעריציו. הוא מזמין את כולם להשתתף (ולהוריד אינטרנט אקספלורר, נותן החסות של הפרוייקט). נעקוב בדריכות ונחזור לדווח.

אחרי כשליש ספר, אני מוכרח להגיד ש"משחקי הרעב" עדיף בהרבה בגרסה הכתובה שלו מאשר בזו המוסרטת. אני יודע, הספר תמיד יותר טוב מהסרט. אבל אני די נהנה בינתיים, בעיקר מכל מה שהיה כה חלש בסרט – בניית עולם מדוייקת ומרתקת, דמויות רב-מימדיות. מצד שני, עדיין לא הגעתי למשחקים עצמם, השלב שניתק אותי רגשית בסרט עצמו. אדווח כשאסיים.

השבוע נעשו כמה נסיונות לתעד בטוויטר שלנו דעות בזק מקוצרות שלי על סרטים בוקר לאחר שראיתי אותם (דקה אחרי נראה טיפשי בזמן שניסיתי לעשות זאת). וכיוון שאני לא רואה טעם בסקירה מלאה על סרט שלא נהניתי ממנו כאשר כבר נכתב עליו בבלוג, אשאר עם דעתי המתומצתת על "זעם הטיטאנים". האמת שאין לי הרבה יותר מה להגיד עליו, אפילו מהאקשן הפקתי הנאה חלקית בלבד, אז נסו את הסקירה של אור. על הסרט עצמו אני ממליץ לוותר.

יוצרי ויוצרות קולנוע ישראלים – שני פסטיבלים מחכים לסרטים שלכם. פסטיבל הקולנוע ה-29 של ירושלים יגיע ביולי, ועדיין אפשר להירשם למסגרות השונות בו. גם הפסטיבל הבינלאומי התשיעי לסרטי נשים אשר ברחובות, פתוח להגשות שלכן. ברחובות לא הייתי אשתקד, אז זכה "ג'ו + בל" של רוני קידר בפרס הראשון, אבל בירושלים דווקא כן ואני חייב לשאת תפילה שתחרות לא לגמרי מרגשת ובת 11 סרטים לא תחזור על עצמה. קולנועני ישראל, האיכות והכמות תלויים בעיקר בכם.

אפרופו אירועים – בחג הפסח תיערך חגיגת אנימציה רבת פעילויות בסינמטק תל אביב והמכללה הישראלית לאנימציה (המצויה מול בניין הסינמטק). מלבד סדנאות חינמיות או כמעט-חינמיות עבור כל המשפחה, תערך זו השנה השניה כיתת אמן לאנימטורים וסטודנטים המעוניינים להרחיב את ידיעותיהם וכישוריהם. אם תירשמו דרך סינמסקופ עד מחר, צפויה לכם הנחה.

מחר, אגב, הוא האחד באפריל. אם קודם כל, אם מישהו עובד עליי – אני לא חבר שלו יותר בחיים. שנית, אנחנו בבלוג ספק נתעלם ספק נתייחס אל החג הזה עם שני הפוסטים המיוחלים והמיוחמים הנוגעים ל"חתולים על סירת פדלים", הלא הם הסקירה שלי והראיון המלא עם היוצרים. בינתיים, אשלח אתכם אל עכבר העיר אונליין וגם אל דעתו הלא אוהדת של דורון פישלר (סיבה לפודקאסט נוסף מבחינתי) וגם את דעתו הלא אוהדת של יאיר רוה על ההפצה של הסרט (אותו הוא דווקא מחבב).

השאר תגובה